השוטר אביב קרודו, בן 24, הגיע ב-3 בפברואר 2002 למשמרת ערב ולילה בתחנת המשטרה בלוד. קרודו, בן יחיד להוריו, היה אב לילדה כבת שנתיים, שירן, ואשתו רוזי הייתה בהריון עם בנם השני, גיא. קרודו לא סיים את המשמרת ולא חזר הביתה. הוא נרצח.
"גדלנו יחד בגבול יפו בת ים, היינו באותה שכבה בבית הספר מכיתה ה', וחברים מסוף התיכון", מספרת רוזי, "הוא היה החבר הרציני הראשון שלי ואני החברה הרצינית הראשונה שלו. התחתנו איך שיצאנו מהצבא. אני למדתי הוראה והתחלתי לעבוד כמורה, והוא היה מג"בניק כבר בצבא ומייד כשהשתחרר, התגייס למשטרת לוד".
"הוא ביקש מראש לשרת בלוד, בלב המאפלייה, עם כל הקשיים שיש שם והחיכוך בין ערבים ויהודים. דווקא בגלל כל האתגרים. זה קיים כמובן גם ביפו, אבל הוא הבין מראש שלא בריא להיות שוטר בעיר שגדלת בה.
"למדנו בבית ספר טוב יחסית, עירוני ז', ובכל זאת היו בשכבה שלנו אנשים שהידרדרו לפשע. אז הוא התחיל לעבוד בסיור בלוד. בהתחלה עברנו איתו לגור שם, אבל מהר מאוד הבנו שלא כדאי שנחיה בעיר שבה הוא משרת ועברנו לבת ים".
![אביב קרודו ז"ל, שוטר שנרצח בלוד ב-2002 (צילום: באדיבות אלמנת המצולם, רוזי קרודו)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/01/3_3.jpg "אביב קרודו ז"ל, שוטר שנרצח בלוד ב-2001 (צילום: באדיבות אלמנת המצולם, רוזי קרודו)")
"בערב שאביב מת, הוא היה צריך להגיע לתחנה ב-19:30. הבת שלנו הייתה אצל ההורים של אביב ששמרו עליה, אז אמרתי לו, בוא ניסע יחד להורים שלך, נאכל אצלם, ניקח את הילדה, נשב אצלם קצת ומשם תגיע לתחנה להתחיל את המשמרת.
"הקפצתי אותו לתחנה, חזרתי לחמי וחמותי ונשארתי שם עוד קצת. חמי שיחק עם הילדה ואני ישבתי בסלון ושתיתי קפה. אחרי פחות משעה שוטרים דפקו בדלת וסיפרו לי".
בערב שבו נרצח, אביב קרודו נמצא בתחנת המשטרה בלוד והתקבלה קריאה: תושבים דיווחו על גבר צעיר, רכוב על אופנוע וחמוש באקדח, שהגיע לשכונה שלהם ונראה להם חשוד.
קרודו הגיע למקום, מצא את האופנוען וביקש ממנו להזדהות. האופנוען הציג בפניו תעודה מזהה, והשוטר ביקש לערוך עליו חיפוש. האופנוען שלף אקדח, ירה בקרודו והרג אותו במקום.
קרודו הגיע למקום, מצא את האופנוען וביקש ממנו להזדהות. האופנוען הציג בפניו תעודה מזהה, והשוטר ביקש לערוך עליו חיפוש. האופנוען שלף אקדח, ירה בקרודו והרג אותו
האופנוען עם האקדח היה רובין בן מחמוד אבו-זייד, ערבי תושב לוד שהתגורר באותו זמן באופן זמני ביישוב היהודי חריש שבוואדי עארה. מחומרי החקירה וכתב האישום, ושיחות רקע עם שניים ממי שהיו עורכי דינו בעבר, ידוע על אבו-זייד מעט מאוד.
גם המשטרה וגם עורכי הדין אומרים שבמשפחתו יש עבריינים ושהמשפחה הייתה שרויה באותה תקופה בסכסוך עם משפחה אחרת, שבגללו עברה זמנית לוואדי עארה. השמועה אמרה שהם גלו לאום אל-פחם, אך בפועל אבו-זייד התגורר דווקא בחריש. אחד מעורכי דינו לשעבר טוען שהוא לא שלט היטב בעברית.
במשטרה אמרו שאבו-זייד הסתובב בשכונה עם אקדח טעון, ולא ברור עד היום מה הביא אותו להגיע לשם. אחד מעורכי דינו לשעבר טוען: "הבחור היה לגמרי נורמטיבי, לא היה לו שום רקע פלילי.
"במשפחה שלו היו עבריינים, היה לה סכסוך עם משפחה אחרת, אנשים במשפחה שלו נרצחו, אבל הוא לא היה מעורב בזה. הוא הגיע ללוד לבקר קרוב משפחה קרוב, ולקח איתו אקדח להגנה עצמית מתקיפה של המשפחה השנייה".
במשטרה אומרים שהאקדח היה טעון. אדם נורמטיבי היה מגיע למקום שבו יש איומים על חייו עם אקדח טעון?
"כדי לבקר קרוב שלא יכול לצאת משם? כן, זה מה שהיה".
במשטרה, בפרקליטות ובמשפחת הנרצח מבטלים את הטענה הזאת מכל וכל. לדברי רוזי קרודו: "בנאדם הולך לביקור תמים אצל קרובים עם אקדח טעון? איזה שטויות. הוא הלך לחסל חשבונות, לרצוח, ורצח את מי שעמד בדרך והפריע לו לרצוח את מי שרצה".
"בנאדם הולך לביקור תמים אצל קרובים עם אקדח טעון? איזה שטויות. הוא הלך לחסל חשבונות, לרצוח, ורצח את מי שעמד בדרך והפריע לו לרצוח את מי שרצה"
הפרקליטות טענה במשפט: "הנאשם הגיע ללוד על-מנת לבצע מעשה רצח, כנקם בחמולה שרצחה את אחיו, והרצון לנקום הביא אותו ללוד באותו ערב עם אקדח".
על מה שקרה מיד אחרי שקרודו איתר את אבו-זייד מסכימים בשני הצדדים: קרודו ביקש מאבו-זייד להציג תעודה מזהה, ולאחר מכן ביקש ממנו גם לערוך עליו חיפוש. בתגובה אבו-זייד שלף את האקדח.
בשלב הזה מתגלות שוב סתירות בין הגרסאות. לפי הפרקליטות, "ברגע ש(אבו-זייד) שלף את אקדחוֹ ירה מטווח אפס בשוטר אביב ז"ל". ואילו עורכי דינו של אבו-זייד טענו: "הוא נבהל בגלל שהנשק שלו היה בלי רישיון, שלף אקדח והתחבא מאחורי טרנזיט. הוא לא התכוון לפגוע באף אחד".
![אביב קרודו ז"ל, שוטר שנרצח בלוד ב-2001, עם בתו שירן (צילום: רוזי קרודו)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/01/57829-e1643104399298-1024x640.jpeg "אביב קרודו ז"ל, שוטר שנרצח בלוד ב-2001, עם בתו שירן (צילום: רוזי קרודו)")
בינתיים הגיע לזירה שוטר נוסף, גולן לוי. עורך דינו לשעבר של אבו-זייד טוען שבינו לבין שני השוטרים התחולל קרב יריות, ושעל גופתו של קרודו נמצאו אחר כך גם כדורים של השוטר לוי – כך שייתכן, לטענתו, "שקרודו נהרג בכלל מאש צולבת". בפרקליטות ובמשפחת הנרצח דוחים את האפשרות הזאת בשאט נפש.
לפי כתב האישום: "אחרי שירה בקרודו, אבו-זייד התבצר מאחורי הטרנזיט והמשיך ביֶרי ממוקד בלוי, אמנם למזלנו לא פגע בו אך חשף אותו לסכנת חיים ממשית".
אחרי שירה בשני השוטרים, אבו-זייד עלה על אופנועו וברח לירדן וכוחות הביטחון פתחו במרדף אחריו. לפי המשטרה, הוא ברח בהמשך מירדן לאיחוד האמירויות. גורם המעורה בפרשה סיפר שמשם ברח הלאה לאמריקה הלטינית, אך אחד מבני משפחתו שעבד עבור כוחות הביטחון שכנע אותו, לטענתו, לחזור לירדן.
אחרי מה שגורם ביטחוני תיאר כ"מצוד מורכב בתוך ירדן" אבו-זייד נתפס שם, ולמרות שבין ירדן וישראל אין הסכם הסגרה, הממלכה הסגירה אותו והוא הוחזר לארץ.
אחרי מה שגורם ביטחוני תיאר כ"מצוד מורכב בתוך ירדן" אבו-זייד נתפס שם, ולמרות שבין ירדן וישראל אין הסכם הסגרה, הממלכה הסגירה אותו והוא הוחזר לארץ
בפסק הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב נכתב: "הנאשם הגיע לאותו מפגש אקראי עם השוטרים לא משום שתכנֵן אותו מראש (אלא) כתוצאה מכך שמישהו ראה אותו והודיע למשטרה, וכך הגיעה הניידת למקום. ברור שלנאשם לא הייתה כוונה מלכתחילה להגיע ללוד כדי לפגוע בשוטרים".
השאלה מה כן הביא אותו ללוד ולאותה שכונת מגורים – ביקור תמים אצל קרוב או תוכנית לחסל חשבונות עם אזרח – נותרה פתוחה.
כך או כך, אבו-זייד הורשע ברצח אביב קרודו ובניסיון לרצח של גולן לוי. אבו-זייד עצמו שתק לאורך משפטו ואמר בתום המשפט: "אין לי מה לומר". את תגובתו לדברים כיום לא ניתן היה להשיג.
"הקו האדום ביחסי עבריינים-שוטרים נחצה"
הפרקליטות ביקשה לגזור על אבו-זייד מאסר עולם על הרצח וכן 20 שנה נוספות על ניסיון הרצח, במצטבר. הפרקליטה טובה פרי הדגישה בדיון על העונש שרצח של שוטר אינו רצח רגיל:
"שנים רבות שמרו העבריינים על קו אדום בינם לשוטרים, ואנו נמצאים היום במצב קשה לאין-נשוא של פגיעה בשוטרים וקלוּת בלתי-נסבלת של קיפּוּד חיי שוטרים. אותו קו עדין הופר היום. על בית-המשפט לשלוח לעבריינים מסר ברור, לפיו כל אקט כזה חייב לשאת את העונש ההולם".
סניגוריו של אבו-זייד ביקשו עונש מאסר עולם רגיל. השופטים – נתן עמית, מרים סוקולוב ותחיה שפירא ציינו כי הם לוקחים בחשבון את העובדה שאבו-זייד לא תכנן את רצח השוטרים מראש ואת גילו הצעיר וגזרו עליו עונש מאסר עולם רגיל.
אבו-זייד קיבל חמש שנות מאסר נפרדות על ניסיון הרצח, אך ביהמ"ש קבע כי שני המאסרים יתקיימו במקביל – כלומר, ביטל, למעשה, את חמשת השנים הנוספות. שני הצדדים ערערו על פסק וגזר הדין לביהמ"ש העליון, אך התביעות נדחו.
לפי חוק העונשין, מאסר עולם כשמו כן הוא – מאסר ללא הגבלת זמן, עד מות האסיר, אלא אם כן נשיא המדינה מחליט לקצוב את עונשו. האסיר מגיש את בקשתו לקציבת עונשו לוועדת שחרורים מיוחדת בראשות שופט בדימוס שבה נמצאים נציגי משרד המשפטים, שב"ס ועוד. הוועדה מעבירה המלצה בעד או נגד קציבת העונש למחלקת החנינות במשרד המשפטים וזה מעביר אותה לנשיא.
בפועל, הנשיא קוצב את עונשם של רוב אסירי העולם, לרוב ל-30 שנה. חוק שחרור מוקדם על תנאי ממאסר קובע כי אם וכאשר הנשיא קוצב את עונשו של אסיר עולם, ורק אז, האסיר יכול לפנות שוב לוועדת שחרורים רגילה של שב"ס ולבקש שינוכה לו שליש מתקופת מאסרו על התנהגות טובה כמו לאסיר רגיל.
עד כה לא נקצב עונשו של אבו-זייד. הוא הגיש בעבר שתי בקשות לקציבת עונשו ושתיהן נדחו על ידי הנשיא הקודם, ראובן ריבלין. מבית הנשיא לא נמסרו הנימוקים להחלטה שלא לקצוב את העונש.
עד כה לא נקצב עונשו של אבו-זייד. הוא הגיש בעבר שתי בקשות לקציבת עונשו ושתיהן נדחו על ידי הנשיא הקודם, ראובן ריבלין. מבית הנשיא לא נמסרו הנימוקים להחלטה שלא לקצוב את העונש
גורמים המעורים בפרשה אומרים כי הסיבה להחלטת ריבלין היא שהיחס לרצח שוטר אינו דומה ליחס לרצח אזרח. באופן רשמי אין הבדל בין רצח שוטר לרצח אזרח, אך בפועל רצח שוטר נחשב עבירה חמורה יותר, גם בקרב העבריינים עצמם וגם בעיני רשויות שמירת החוק, בשל הפגיעה בכוח ההרתעה של השוטרים.
לפי נתוני המשטרה, מאז 1980 ועד היום – וכנראה מאז הקמת המדינה – רק 12 שוטרים נהרגו בידי עבריינים פליליים. הנתונים אינם כוללים מלחמות, פיגועים ופעילות פח"ע והפגנות אלימות, אלא הרג בלא רקע פוליטי וביטחוני, כמו רציחתו של קרודו. חלק מ-12 המקרים הוגדרו כהריגה ולא כרצח כמו המקרה של קרודו. רצח מתוכנן ומכוון של שוטר בידי עבריין הוא אירוע נדיר מאוד.
אבו-זייד הגיש לאחרונה, בדצמבר 2021, בקשה נוספת לקציבת עונשו. לפי התכתובת בין משרד המשפטים לבני משפחתו של הנרצח, שהגיעה לידי זמן ישראל, עולה כי הנימוקים לבקשה הם אותם נימוקים נפוצים לניכוי שליש על התנהגות טובה לאסירים רגילים.
"גורמי הכליאה מתרשמים כי התנהגותו של האסיר בין כתלי בית הסוהר חיובית. האסיר מתמיד בהליך השיקום ומשולב בתכניות טיפוליות", נכתב בטפסי הבקשה.
"גורמי הכליאה מתרשמים כי התנהגותו של האסיר בין כתלי בית הסוהר חיובית. האסיר מתמיד בהליך השיקום ומשולב בתכניות טיפוליות", נכתב בטפסי הבקשה
הדיונים על בקשות חנינה וקציבת עונש בוועדת החנינות של משרד המשפטים מתקיימים בדלתיים סגורות, ללא נוכחות העבריין ועורך דינו ואף ללא ייצוג משפטי לעבריין במסמכי בקשת החנינה. גם הקרבנות אינם נוכחים בדיון.
הדיון הראשון בוועדת השחרורים המיוחדת בבקשתו של אבו-זייד התקיים בתחילת השבוע (יום ראשון) והוועדה החליטה לבקש משב"ס מסמכים נוספים כדי להחליט – וקבעה דיון נוסף ל-3 ביולי.
"דמיינתי כל הזמן כאילו שהוא לידי"
אחרי תקופה קשה מאוד, רוזי הצליחה לשקם את חייה. היא חזרה לעבוד דווקא בכוחות הביטחון, ושירתה מספר שנים כבקרית גבולות בנתב"ג. לאחר מכן שירתה 12 שנה גם במשטרה. היא נישאה מחדש לבן זוגה הנוכחי, קובי בן יחזקאל, ונולדה להם בת משותפת אחת, מיה.
רוזי, ילדיה, קובי וכלבם הקטן גרים כיום בדירה נאה במגדל מגורים בחולון. האווירה בבית מלאה שמחת חיים. מיה בת ה-14 לומדת מרחוק בגלל ריבוי הבידודים בכיתתה, ומשתתפת בשיעור בזום ליד אותו שולחן בסלון שבו אני יושב ומראיין את הוריה. השיחה מזפזפת בין בדיחות וקיטורים על השיעור המשעמם והלמידה מרחוק לאסון שפקד את המשפחה ב-2001.
"אביב, הזיכרון של אביב, הכאב, נמצאים כאן איתי כל יום, עד היום, תמיד", מספרת רוזי, "בשנה הראשונה הייתי על הקרשים, מרוסקת. ישבתי בבית, הסתכלתי על הנוף מהחלון, זומבית. הפסקתי לעבוד, עברתי לגור אצל ההורים שלי. אמא שלי גידלה את הילדים, את הילדה שלא ראתה את אבא שלה מגיל שנתיים ואת הילד שגדל בלי אבא.
"בהתחלה הייתי מדברת על אביב כאילו הוא עדיין חי, כי לא הייתי מסוגלת לספר ולפתוח שוב ושוב את הסיפור. בלידה, וכשהילדים היו קטנים, דמיינתי אותו כל הזמן כאילו הוא אתי, חשבתי איך הוא היה רואה אותם, מה הוא היה אומר. לפעמים כל מיני תנועות או אמירות של הילד פתאום מזכירות לי את אביב, מבט שלו, הצורה שבה הוא מוחא כפיים. הכי בעולם הייתי רוצה אותו עדיין לידי".
"אביב, הזיכרון, הכאב, נמצאים אתי תמיד. בשנה הראשונה הייתי מרוסקת. ישבתי בבית, הסתכלתי מהחלון, זומבית. הפסקתי לעבוד, גרתי אצל הוריי, אמא גידלה את הילדים. הכי בעולם הייתי רוצה אותו עדיין לידי"
"קובי גידל את שלושת הילדים שלי. בשביל הבת הגדולה שלי אביב הוא עדיין האבא שלה והיא קוראת לקובי 'קובי'. הבן שלי, שלא הכיר את אבא שלו הביולוגי, קורא לקובי 'אבא'".
"אביב עדיין כאן אבל אנחנו אחרי הכאב. עברנו התקפי חרדה, טיפולים, ועוד טיפולים. עכשיו אנחנו כבר בשלב ההומור, הבדיחות המקאבריות, 'אבא שלך שוטר, הוא תיכף יבוא להציל אותך'. חזרנו לחיות".
רוזי וילדיה, וכעת גם קובי, נמצאים עדיין בקשר קרוב עם הוריו של אביב. "הם שבורים לגמרי, לא חזרו לעצמם ולא יחזרו", היא אומרת. אביו של הנרצח חלה מיד אחרי מותו של בנו ומת לפני כשנה, האם עדיין בחיים.
לפני 18 נהרג השוטר אביב קרודו במהלך פעילות מבצעית. אלמנתו רוזי התגייסה בעקבותיו למשטרה, ולאחר מכן גם בתם שירן הצטרפה לארגון. לפנות בוקר סגר הבן גיא עוד מעגל ‑ כשיצא למסע ההשבעה שלו במג"ב, אחרי טירונות באותו בסיס בו שירת אביוhttps://t.co/GAT95impGz pic.twitter.com/QrjdR2gXWV
— ידיעות אחרונות (@YediotAhronot) February 4, 2021
שני ילדיהם של אביב ורוזי התגייסו למשמר הגבול, כמו אביהם, לאחר שרוזי חתמה על הסכמתה לכך "בידיים רועדות". הבת הגדולה, שירן, כבר השתחררה וכעת עובדת בעבודה אזרחית. הבן, גיא, עדיין משרת בשירות סדיר במג"ב וחושב להישאר במשטרה גם אחר כך. "מבחינתו, הוא ממשיך בדרך של אבא שלו, נלחם בשביל המדינה", אומרת אמו, "אני לא ישנה בלילות".
רוזי מתנגדת בחריפות לקיצור עונשו של מי שרצח שוטר, לא רק בגלל כאבם האישי אלא, לדבריה, גם מנקודת המבט המערכתית של האיום שבקיצור עונש כזה על השוטרים עצמם.
"לטעמי, זה עניין של למען יראו וייראו", אומרת רוזי, "אדם שרצח שוטר לא צריך להשתחרר. שחרור כזה פוגע בכוח ההרתעה של המשטרה, שגם ככה לא בשמים. נשארתי בקשר עם החברים של אביב, המפקדים שלו, אנשים בתחנה, ואני רואה את מה שעוברים השוטרים, וצריך לחזק אותם ולא לתת פרס למי שרצח שוטר".
"זה עניין של למען יראו וייראו: אדם שרצח שוטר לא צריך להשתחרר. זה פוגע בכוח ההרתעה של המשטרה, שגם ככה לא בשמים"
"וכמובן, יש בתוך זה גם את הפן האישי. אביב התגייס ונתן הכול בשביל המדינה. השאיפה שלו הייתה להיות במשטרה. הילדים שלנו גדלו בלי אבא שלהם. איפה זה שם אותנו? זה היחס של המדינה לקורבן ששילמנו? וכאמא של שוטר, איך זה שם אותי?
"אני לא מפחדת ממנו (מאבו-זייד, ת.ג) או מהמשפחה שלו, אבל אני מפחדת ממה שזה יעשה למשטרה. ומה תרגיש חמותי ביום אחרי שישתחרר? אם יש משהו שמחזיק אותה בחיים זה שהרוצח של הבן היחיד שלה בכלא.
"שתבין: הוא יושב כבר 20 שנה, אם הוא מקבל קציבת עונש ל-30 שנה הוא יקבל גם שליש וזה אומר שהוא כבר אמור להשתחרר. בפועל זאת חנינה".
בן זוגה קובי יחזקאל אומר דברים נחרצים עוד יותר: "הרוצח הזה לקח עורכי דין יקרים. מאיפה יש לו כסף? כשהוא יצא, אתה חושב שהוא הולך להיות מורה ולשמוע מוצרט. זאת משפחת פשיעה!"
באותה מידה ייתכן שהוא רוצה לשקם את עצמו, אולי לנסוע לחו"ל ולהתחיל דף חדש. בהנחה שזה המצב, לא כדאי שתהיה לו אפשרות להשתקם ולהשתחרר?
"לא. הוא צריך להירקב בכלא עד יום מותו. אני מבין את הנימוקים למה אין עונש מוות בישראל, זה עלול לגרום להוצאה להורג של חפים מפשע ולעודד פשיעה. אבל אני לא רוצה שיתנו לו שום דבר חוץ מאשר להשאיר אותו בחיים. אני מעדיף לממן אותו בכלא כל חייו מאשר שישוחרר".
האם לדעתך לא צריך לקצוב את העונש גם למי שרצח אזרח?
"לדעתי כן, לא צריך לקצוב עונשים לרוצחים בכלל. הייתי מעדיף שמאסר עולם יהיה מאסר עולם. מי שלקח חיים של אדם שישלם את המחיר. הילדים שלי גדלו בלי האבא הביולוגי שלהם, בשנים הראשונות הם גדלו בלי אבא. ההורים של אביב איבדו את הילד שלהם. למה שהרוצח ישתחרר ויקים משפחה ויחזור לחיים? זה נכון על כל רצח, אבל רצח של שוטר זה קל וחומר.
"נוצר מצב שהשוטרים מפחדים לירות בעבריינים, כי הם חושבים, אני אגיע לחקירה במח"ש והקידום שלי ייתקע ויעשו לי שיימינג, ואני עלול אפילו להגיע לכלא כאילו שאני העבריין, העבריינים לא מפחדים משום דבר. את התוצאות אנחנו יודעים".
"בלי קציבה אין שיקום, וזה היה מעודד פשיעה"
בבית הנשיא ובמשרד המשפטים לא מסרו הסבר או מענה לטענות הקשות של בני משפחת הנרצח, וכך גם עורכי דינו הנוכחיים של אבו-זייד. עורך דינו לשעבר אמר שבעיניו מגיע לאבו-זייד שיקצבו ויקצרו את עונשו כי לדבריו "כי מה שהוא עשה זה לא רצח מתוכנן של שוטר ואפילו לא באמת רצח. הוא לא ישב ותכנן, היום אני רוצה לחסל שוטר, אלא זה התגלגל ככה".
![עו"ד רותם טובול (צילום: באדיבות המצולמת)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/01/6e13d918-4f1e-42f1-a4ca-04ef5b3170d7.jpg "עו"ד רותם טובול (צילום: באדיבות המצולמת)")
לשיטתך, אם נניח שאדם מסויים כן רצח שוטר בכוונה תחילה, אין בעייתיות בקציבת עונשו? האם השחרור לא פוגע ביכולת ההרתעה של המשטרה?
"לשיטתי צריך לבחון כל מקרה לגופו, וזה לא המקרה".
עו"ד הפלילית רותם טובול, המרבה לייצג מורשעים בבקשות לחנינה, קציבת עונש ושחרור מוקדם ומשמשת כיו"ר ועדת שב"ס של לשכת עו"ד, מנסה להסביר את ההיגיון של הקציבה.
לדבריה: "חייבים לקצוב כדי שבכלל תהיה אפשרות לשקם אסירים. כל תהליכי השיקום – קבוצה טיפולית, מעבר לכלא שיש בו אפשרות שיקומית, חופשות, מתחילים ויכולים להתחיל לפי הפקודות רק אחרי שהעונש נקצב. אין קציבה – אין שיקום. אז אם יש כאן בעיה היא נמצאת בפקודה, לא בהחלטה לקצוב את העונש במציאות הקיימת".
"חייבים לקצוב כדי שבכלל תהיה אפשרות לשקם אסירים. כל תהליך השיקום מתחילים ויכולים להתחיל רק אחרי שהעונש נקצב. אם יש בעיה היא נמצאת בפקודה, לא בהחלטה לקצוב את העונש במציאות הקיימת"
"לא היה כדאי לחיות במציאות שבה לאסירים, גם אסירי עולם, אין תקווה לשיקום, מציאות כזאת הייתה מחזקת את הפשיעה ולא את שמירת החוק".
"צריך להבין שקציבת עונש זה תהליך ארוך וקשה, וטוב שכך. את הבקשה ניתן להגיש רק אחרי שבע שנים של כליאה, צריך לפעמים להגיש חמש, שבע או שמונה פעמים, כשבין כל דיון לדיון של הוועדה המיוחדת צריכות לעבור לפחות שנתיים.
"וממילא קוצבים כיום לרוצחים רק עונשים של 30 שנה ומעלה. וכמעט בשום מקרה, הנשיא לא יחנון ולא יקצוב עונש למי שהוועדה המיוחדת לא המליצה עליו. אני מעריכה שלפחות 99% מהחנינות ניתנות רק לאחר שהוועדה המליצה".
ובכמה מהמקרים שבהן יש המלצה הנשיא מחליט לקצוב? האם יש מקרים רבים שבהם הוא מחליט שלא?
"אני לא יודעת, אין לי כלים לענות על השאלה הזאת, אין לי סטטיסטיקה. מה שאני יודעת זה שהגשתי בקשות רבות כאלה ב-16 שנותיי בתחום וכולן התקבלו אחרי שוועדת השחרורים המיוחדת המליצה. אבל זה לא מדגם סטטיסטי".
"אני נלחמת בשביל המקרים הבאים"
הצער והכאב נשמעים בכל הברה של רוזי קרודו. יחד איתם – היא משדרת גם כוח, אופטימיות, השלמה. במהלך השיחה קובי מרים את קולו מדי פעם, ואילו רוזי לא מתפרצת בצעקות ולא פורצת בבכי אפילו פעם אחת, ולפעמים מחייכת וצוחקת. "בכיתי כבר כל כך הרבה שלא נשארו לי דמעות", היא אומרת.
"בסוף אני נאבקת נגד השחרור שלו בשביל המקרים הבאים", היא אומרת, "את אביב כלום לא יחזיר, אני יודעת. אני יודעת שהמטרה של ענישה היא לא נקמה אלא להרתיע, לחנך ולמנוע פשיעה. שחרור מוקדם של מי שהרים יד על איש שמירת החוק ורצח אותו ילך נגד כל המטרות האלה, זאת מתנה לפשע".
"את אביב כלום לא יחזיר, אני יודעת. אני יודעת שמטרת הענישה היא לא נקמה אלא להרתיע, לחנך ולמנוע פשיעה. שחרור מוקדם של מי שהרים יד על איש שמירת החוק ורצח אותו ילך נגד כל המטרות האלה, זאת מתנה לפשע"
מלשכת נשיא המדינה יצחק הרצוג נמסר בתגובה לכתבה: "נשיא המדינה בוחן כל בקשת חנינה לגופה ועל פי כלל נסיבותיה. בקשות לקציבת עונשו שהוגשו על על ידי הנדון בעבר, נדחו על ידי נשיא המדינה. הבקשה הנוספת שהגיש טרם הגיעה לטיפולו של נשיא המדינה ולפיכך לא נבחנה על ידו בשלב זה".
בדוברות הנהלת בתי המשפט, האחראית על ועדת השחרורים המיוחדת, סירבו להגיב.
ממחלקת חנינות במשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מחלקת חנינות מחוייבת על פי חוק לפנות לנפגעי העבירה ולאפשר להם למסור עמדה בפני ועדת השחרורים המיוחדת במהלך הדיון בבקשה לקציבת עונש, ולאחר מכן למסור להם מה הייתה המלצת הוועדה לנשיא.
"המחלקה מוצאת חשיבות רבה בקשר עם נפגעי עבירה ומשקיעה מאמצים רבים לסייע להם, ברגישות ובהבנה למצבם הקשה, במיצוי זכויותיהם על פי חוק. גם במקרה זה מחלקת חנינות יצרה קשר עם נפגעי העבירה לפני ואחרי הדיון בוועדה, הייתה, ועדיין, זמינה לכל שאלה ועניין בעל פה ובכתב".
את תגובת אבו-זייד ועורכי דינו הנוכחיים לא ניתן היה להשיג.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו