סדרת הפגישות בין שרים ישראלים לבכירים פלסטינים מעוררת את השאלה האם תהליך השלום חוזר. ואם הוא חוזר – האם הוא יכול לחזור לנקודה שבה נפסקו השיחות הקודמות שבין אבו מאזן לאולמרט?

התשובה היא לא. ולא בגלל שישראל לא נותנת מספיק, אלא בגלל העמדות הפלסטיניות, וההידרדרות הפנימית ברשות הפלסטינית.

סדרת הפגישות בין שרים ישראלים לבכירים פלסטינים מעוררת את השאלה האם תהליך השלום חוזר. ואם הוא חוזר – האם הוא יכול לחזור לנקודה שבה נפסקו השיחות הקודמות שבין אבו מאזן לאולמרט?

נראה סביר יותר, שאם נחזור לתהליך מדיני כלשהו, הוא יהיה על פי הפרמטרים של העסקה שהציע דונלד טראמפ, ולא בהתאם למתווה תהליך אוסלו.

ראשית כל – מה הן העמדות הפלסטיניות למו"מ? הם רוצים לכנס וועידה בינלאומית שתונהג בידי הקוורטט – ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, כדי שישראל תציית להחלטות האו"ם.

פירוש הדבר שתופעל מערכת לחצים על ישראל לסגת לקווי 1967, ואז ישראל תידרש ליישב פליטים בגבולותיה באותם שטחים שיועדו למדינה הערבית בתוכנית החלוקה מ-1947. חוץ מעמותת "זוכרות", אני לא חושב שיש גורם ישראלי אחד שיסכים למתווה כזה.

אבו מאזן אמר לא אחת כי לא יסכים בשום אופן שארה"ב תוביל את התהליך מול ישראל. כלומר מול מעטפת תומכת של האו"ם, רוסיה ואירופה, לישראל לא יהיה תומך בינלאומי.

אלה הפרמטרים הפלסטיניים לחידוש המו"מ, אבל זאת לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שרמאללה מאבדת שליטה על הגדה, אחרי שאיבדה את עזה.

מה הן העמדות הפלסטיניות למו"מ? הם רוצים לכנס וועידה בינלאומית שתונהג בידי הקוורטט – ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, כדי שישראל תציית להחלטות האו"ם

המצב בג'נין ידוע – התנזים הצטרף לאירגונים הקיצוניים בהתרסה מול רמאללה.  מה שפחות ידוע הוא שחברון היא שדה קרב למיליציות חמולתיות – ג'עברי נגד קוואסמה. אין לרמאללה היוקרה והכוח להתמודד מול המחוזות המתנתקים.

לגבי עזה – כבר מזמן אין על מה לדבר. כלומר: כאשר אשף יטען לרצונו לממש ריבונות על מדינה, הוא לא יוכל להוכיח זאת. כאשר אנו רואים מה קורה למדינות ערב הקורסות סביבנו, הרי ברור שאין לישראל, ולא לאזרחים הפלסטינים מן השורה, רצון וצורך לחוות את החוויה הנוראה שחוו הסורים והעיראקים.

אז מה כן בא בחשבון? יוזמת טראמפ – בלי עזה. כלומר: סימון גבולות חדש בין ישראל לרמאללה, שיבטיח את גושי ההתנחלויות בהסדרי בינים עד שיימצא פרטנר שוחר שלום ברמאללה. הרטוריקה האנטי ישראלית הרווחת היום ברשות הפלסטינית לא מכשירה את הרשות להסדרי קבע עם ישראל.

AP Photo/Adel Hana

מדוע יש להוציא את עזה מן המשוואה? בגלל המעבר הבטוח. כאשר ישראל הסכימה לתת מעבר בטוח לפלסטינים הנעים בין עזה לגדה היא חשבה על נתיבים שישראל תאבטח בשטחה הריבוני. אבל הפלסטינים דרשו שטח ריבוני רחב כאשר הריבונות יורדת לקרקע ועולה לשמים – כלומר: לנתק את ישראל לשנים.

אז מה כן בא בחשבון? יוזמת טראמפ – בלי עזה. כלומר: סימון גבולות חדש בין ישראל לרמאללה, שיבטיח את גושי ההתנחלויות בהסדרי בינים עד שיימצא פרטנר שוחר שלום ברמאללה

האם הפרמטרים של טראמפ יכולים להיות רלוונטיים כעת? לא נראה כך, אבל אלה הפרמטרים היחידים שעונים על האינטרסים של ישראל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

"אני אסיים מלחמות, לא אתחיל אותן", כך הכריז הנשיא האמריקאי ה-47 דונלד ג'יי טראמפ, אך האם הוא יצליח לקיים?

מאחורי הסיסמה "לסיים מלחמות" עומדת גישה הנקראת "אמריקה תחילה", אותה טראמפ מוביל ובה תומכים אמריקאים רבים. רעיון זה מצדד בכך שארצות הברית תפעל רק במקומות בהן היא רואה אינטרס מובהק ודחוף, ופוטר אותה מניסיון לייצב את מאזן הכוחות הבינלאומי.

דן בר-נר הוא יועץ פוליטי לשעבר, תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי המזרח התיכון, אוהד כדורגל.

מהי מנהיגות? מנהיגות היא הובלה מתוך חזון ותחושת שליחות ואחריות. מנהיגות ניכרת ביכולת להוביל באומץ גם בתקופות מורכבות ובמים סוערים. מנהיגות ניכרת בעיקר בימים קשים של מחלוקת וקונפליקט.

מנהיגות ניכרת במיוחד כאשר החברה הישראלית עומדת בפני משבר אנושי וחברתי קשה, כאשר המרקם העדין של החברה הישראלית עומד בפני אתגרים קשים ביותר וכאשר החשש לפירוק הסולידריות הפנימית של חלקי הפזל האנושי המרכיב את החברה בישראל הוא גדול וכבד.

ד"ר מורן סבוראי, עו"ד, היא עורכת דין לדיני עבודה ומשפט ציבורי - בג"ץ - הגישה שלוש עתירות בעניין זכויותיהם של החטופים ומשפחות החטופים, אזרחית מודאגת.

השאלה הזו מנקרת כעת בליבו של כל חייל בסדיר או איש/ת מילואים. אב לילדים, סטודנט רווק או אמא מילואימניקית.
לסרב או למות?

להתגייס שוב למלחמה שמטרותיה פוליטיות לחלוטין? למלחמה שהכריז עליה ראש ממשלה הנאשם בפלילים בשוחד, מרמה והפרת אמונים? ראש ממשלה שתחת אחריותו התרחש מחדל 7 באוקטובר, אך הוא לא לקח עליו אחריות עדיין, מסרב לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל, ולא התפטר בעקבות אחריותו למלחמה הקודמת.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.