סדרת הפגישות בין שרים ישראלים לבכירים פלסטינים מעוררת את השאלה האם תהליך השלום חוזר. ואם הוא חוזר – האם הוא יכול לחזור לנקודה שבה נפסקו השיחות הקודמות שבין אבו מאזן לאולמרט?

התשובה היא לא. ולא בגלל שישראל לא נותנת מספיק, אלא בגלל העמדות הפלסטיניות, וההידרדרות הפנימית ברשות הפלסטינית.

סדרת הפגישות בין שרים ישראלים לבכירים פלסטינים מעוררת את השאלה האם תהליך השלום חוזר. ואם הוא חוזר – האם הוא יכול לחזור לנקודה שבה נפסקו השיחות הקודמות שבין אבו מאזן לאולמרט?

נראה סביר יותר, שאם נחזור לתהליך מדיני כלשהו, הוא יהיה על פי הפרמטרים של העסקה שהציע דונלד טראמפ, ולא בהתאם למתווה תהליך אוסלו.

ראשית כל – מה הן העמדות הפלסטיניות למו"מ? הם רוצים לכנס וועידה בינלאומית שתונהג בידי הקוורטט – ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, כדי שישראל תציית להחלטות האו"ם.

פירוש הדבר שתופעל מערכת לחצים על ישראל לסגת לקווי 1967, ואז ישראל תידרש ליישב פליטים בגבולותיה באותם שטחים שיועדו למדינה הערבית בתוכנית החלוקה מ-1947. חוץ מעמותת "זוכרות", אני לא חושב שיש גורם ישראלי אחד שיסכים למתווה כזה.

אבו מאזן אמר לא אחת כי לא יסכים בשום אופן שארה"ב תוביל את התהליך מול ישראל. כלומר מול מעטפת תומכת של האו"ם, רוסיה ואירופה, לישראל לא יהיה תומך בינלאומי.

אלה הפרמטרים הפלסטיניים לחידוש המו"מ, אבל זאת לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שרמאללה מאבדת שליטה על הגדה, אחרי שאיבדה את עזה.

מה הן העמדות הפלסטיניות למו"מ? הם רוצים לכנס וועידה בינלאומית שתונהג בידי הקוורטט – ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, כדי שישראל תציית להחלטות האו"ם

המצב בג'נין ידוע – התנזים הצטרף לאירגונים הקיצוניים בהתרסה מול רמאללה.  מה שפחות ידוע הוא שחברון היא שדה קרב למיליציות חמולתיות – ג'עברי נגד קוואסמה. אין לרמאללה היוקרה והכוח להתמודד מול המחוזות המתנתקים.

לגבי עזה – כבר מזמן אין על מה לדבר. כלומר: כאשר אשף יטען לרצונו לממש ריבונות על מדינה, הוא לא יוכל להוכיח זאת. כאשר אנו רואים מה קורה למדינות ערב הקורסות סביבנו, הרי ברור שאין לישראל, ולא לאזרחים הפלסטינים מן השורה, רצון וצורך לחוות את החוויה הנוראה שחוו הסורים והעיראקים.

אז מה כן בא בחשבון? יוזמת טראמפ – בלי עזה. כלומר: סימון גבולות חדש בין ישראל לרמאללה, שיבטיח את גושי ההתנחלויות בהסדרי בינים עד שיימצא פרטנר שוחר שלום ברמאללה. הרטוריקה האנטי ישראלית הרווחת היום ברשות הפלסטינית לא מכשירה את הרשות להסדרי קבע עם ישראל.

AP Photo/Adel Hana

מדוע יש להוציא את עזה מן המשוואה? בגלל המעבר הבטוח. כאשר ישראל הסכימה לתת מעבר בטוח לפלסטינים הנעים בין עזה לגדה היא חשבה על נתיבים שישראל תאבטח בשטחה הריבוני. אבל הפלסטינים דרשו שטח ריבוני רחב כאשר הריבונות יורדת לקרקע ועולה לשמים – כלומר: לנתק את ישראל לשנים.

אז מה כן בא בחשבון? יוזמת טראמפ – בלי עזה. כלומר: סימון גבולות חדש בין ישראל לרמאללה, שיבטיח את גושי ההתנחלויות בהסדרי בינים עד שיימצא פרטנר שוחר שלום ברמאללה

האם הפרמטרים של טראמפ יכולים להיות רלוונטיים כעת? לא נראה כך, אבל אלה הפרמטרים היחידים שעונים על האינטרסים של ישראל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

בכל דור ודור קמים לישראלים מנהיגים שיודעים מה טוב להם ופועלים בשמם בהתאם. היום, אחרי כמעט שנה של מלחמה עקובה מדם, כאשר מטרותיה המקוריות לא הושגו, מודיע המנהיג הנוכחי לישראלים כי ציר פילדלפי הוא המפתח לניצחון העתידי.

בכך ולא מדעת בנימין נתניהו מצרף את פילדלפי למוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים ולמוצבים בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה שנועדו להגן על הישראלים, אבל המחיר ששולם בגינם כעבור שנים בטרם קרסו הסתכם באלפי קרבנות.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.

למרות המצב הנורא והקריטי בו המדינה נמצאת – מלחמה מתמשכת מעל 11 חודשים, למעלה ממאה אלף תושבים עקורים בצפון ובדרום, החטופים בשבי הולכים ודועכים, מלחמה אזורית איומה בפתח, הצבא והאזרחים שחוקים עד דק, והכלכלה בתהליך התרסקות – הממשלה חזרה בחסות המלחמה לקדם את המהפכה המשפטית על סטרואידים. זאת כאשר שריה וחברי הכנסת שלה מצפצפים על החוק בריש גלי, ואין פוצה פה.

אנחנו דוהרים לדיקטטורה דתית-משיחית שתחריב את המדינה, ואין נביא ומתריע בשער שיעמוד ויזעק את זעקת העם, דבר שהיינו מצפים לו מנשיא המדינה ונושאי משרה בכירים אחרים שיש בכוחם לעצור את התהליך ההרסני הזה.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.