המון מילים גבוהות והצהרות נעימות לאוזן השמיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במהלך שש שנות כהונתו, בנאומים פומביים, בכנסים, בראיונות. בהודעות מטעמו. בדברים שאמר עם כניסתו לתפקיד ובדברים שאמר לאחרונה, סמוך לפרישתו.
מנדלבליט, המסיים היום את שש שנות כהונתו, דיבר על הצורך "להתמודד על מעמדם של מוסדות החוק והמשפט ועל שלטון החוק, על דמותה הדמוקרטית של המדינה ועוצמתה הפנימית", ועל "עמידה מתמדת על המשמר מפני פגיעה שלא כדין בזכויות אדם".
על כך ש"לא ניתן לפגוע בזכויות יסוד חוקתיות ללא חקיקה ראשית מתאימה", על "המגמות המסוכנות של שיח הנאמנות ושיח הסמכות המוחלטת", על כך ש"אין אדם מעל החוק במדינה מתוקנת", ועל כך ש"מערכת תביעה עצמאית, לא פוליטית, היא אבן הראשה של כל משטר דמוקרטי".
אפילו אתמול (ראשון), בישיבת הממשלה, המשיך מנדלבליט להפיץ אמירות נשגבות על הצורך של כל רשויות השלטון לתת כתף לשלטון החוק.
"שלטון החוק הוא מרכיב יסודי במדינה דמוקרטית, שהממשלה מחויבת לשמור עליו עבור האזרחים ועבור האינטרס הציבורי", הוא אמר לשרים, "הביטחון המשפטי הוא חלק מהחוסן הלאומי, והשמירה עליו היא חלק מהנאמנות הציבורית של חברי הממשלה".
למרבה הצער, שש שנות כהונתו של מנדלבליט בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שיקפו פער עמוק בין ההצהרות היפות ובין פעולותיו במציאות. כמעט בכל תחום פעולה שבו נגע כיועץ המשפטי, הפגין מנדלבליט חולשה וכשל מתמשך, תוך שפגע שוב ושוב באותם עקרונות נעלים – שלטון החוק, עקרון השוויון, החוסן הלאומי והאינטרס הציבורי.
כמעט בכל תחום פעולה שבו נגע כיועץ המשפטי, הפגין מנדלבליט חולשה וכשל מתמשך, תוך שפגע שוב ושוב באותם עקרונות נעלים – שלטון החוק, עקרון השוויון, החוסן הלאומי והאינטרס הציבורי
במהלך כהונתו, מיעט מנדלבליט לספק הסברים לציבור על אותן פעולות, שעוררו ביקורת בזמן אמת. הוא לא טרח לפרסם החלטות מנומקות כאשר סגר תיקים והסדרי טיעון לנבחרי ציבור ובני משפחתם, הוא ניסה להדוף עתירות לבג"ץ נגדו בלי להתייחס לגופן של הטענות, ולא טרח להשיב לביקורת שהוטחה כלפיו בזירה התקשורתית.
כעת, עם סיום כהונתו, נראה שמנדלבליט חייב הסברים לציבור על שורה ארוכה של פעולות והחלטות שקיבל.
תמונה לא מחמיאה
הנה חלק מההחלטות שקיבל מנדלבליט במהלך כהונתו. הצטרפותן יחד משרטטת תמונה לא מחמיאה של יועץ משפטי חלש, שלא הפגין נחישות מספקת מול מוקדי הכוח בממשלה ובכנסת.
מנדלבליט סגר את כלל תיקי החקירה של ח"כ חיים כץ, לרבות פרשיות שחיתות בתעשייה האווירית. בפרשת אקוויטל הוא חתם לבסוף עסקת טיעון מקלה במיוחד ואף טען שאין בעבירה קלון.
בעניינו של אריה דרעי ניהל מנדלבליט חקירה איטית להחריד, שהתמשכה על פני יותר מחמש שנים, שבסופה חתם על עסקת טיעון מקלה ואף איפשר לדרעי לחמוק מסוגיית הקלון באמצעות התפטרות מהכנסת.
בעניינו של אריה דרעי ניהל מנדלבליט חקירה איטית להחריד, שהתמשכה על פני יותר מחמש שנים, שבסופה חתם על עסקת טיעון מקלה ואף איפשר לדרעי לחמוק מסוגיית הקלון באמצעות התפטרות מהכנסת
כך גם לגבי ח"כ יעקב ליצמן, שעמו נחתמה עסקת טיעון בפרשת הלחצים שהפעיל למנוע את הסגרתה לאוסטרליה של מלכה לייפר, הנאשמת בתקיפות מיניות של קטינות.
בתחום החוקתי והמשטרי, מנדלבליט נשאר נאמן לגישתו המוצהרת שלפיה יש לאפשר לממשלה ליישם את ה"מדיניות" שבה היא תומכת, כל עוד הדבר אינו כולל אי-חוקיות גלויה.
מנדלבליט איפשר לכל הממשלות שאותן שירת להתייחס לחוקי היסוד כאל פלסטלינה, ומספרם של התיקונים והתוספות לחוקי היסוד היה חסר תקדים.
כך, איפשר לממשלה לתקן את חוק יסוד משק המדינה באופן שיאפשר להימנע מהעברת תקציב מדינה במשך שלוש שנים, תוך שימוש בהמצאות שונות ומשונות כגון "קופסאות תקציביות" ותקציבים המשכיים.
מנדלבליט איפשר את חקיקת "חוק ממשלת החילופים" שביקש להביא לכהונתם של שני ראשי ממשלה במקביל – חקיקה שכל תכליתה הייתה למלט את בנימין נתניהו ממעמד של שר רגיל, במקרה של רוטציה עם בני גנץ, וזאת נוכח כתב האישום שעמד נגדו, המונע כהונתו כשר בממשלה בתקופת משפטו.
מנדלבליט אמנם נאבק נגד חוק היועמ"שים שאיים להפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינויים פוליטיים מטעם השרים המכהנים, אך במקביל זרם עם חוק הג'ובים – כפי שכונתה החלטת הממשלה שהפכה את המשנים למנכ"לי משרדי הממשלה למשרות אמון.
הוא אף איפשר לממשלה לדחות פעם אחר פעם את מועד הקמתו של תאגיד השידור הציבורי, ואף התייצב להגן בבג"ץ על ההחלטה לפצל את התאגיד – חקיקה שבוטלה לבסוף רק לאחר שהתברר שהפיצול יביא להדחת ישראל מהאירוויזיון.
תקופת הקורונה ומהלכיה הפראיים של הממשלה בחודשים הראשונים מיצבו את מנדלבליט ואנשיו כשותפים פעילים לפגיעה חמורה בזכויות אדם, מה שהביא את בג"ץ להתערבות חריגה פעם אחר פעם בהחלטות שמנדלבליט נתן להן אור ירוק.
תקופת הקורונה מיצבה את מנדלבליט ואנשיו כשותפים פעילים לפגיעה חמורה בזכויות אדם, מה שהביא את בג"ץ להתערבות חריגה פעם אחר פעם בהחלטות שמנדלבליט אישר
כך לעניין התקנת תקנות שעת חירום בהיקף סיטוני, יותר מאשר בכל מלחמות ישראל; כך לעניין שימוש בשב"כ לצורך מעקבים דיגיטליים אחרי אזרחים; וכך לעניין ההגבלות שהוטלו על הפגנות בשיא גלי הקורונה הראשונים, במטרה למנוע את ההפגנות ההמוניות בקרבת מעון ראש הממשלה בבלפור.
עוד בגזרת זכויות האדם – מנדלבליט אמנם השמיע גישה ביקורתית כלפי הצעת חוק הלאום, אך בסופו של דבר כשזה נחקק ביוזמת ממשלת נתניהו, התגייס להגן על החוק בבג"ץ. בפרשה אחרת, של חוק ההסדרה, הוא הוכיח שאפשר גם לנהוג אחרת – בעניין זה סירב מנדלבליט להגן על הממשלה בבג"ץ, ואכן חוק ההסדרה בוטל על ידי השופטים.
רק בזכות חסדי שמיים
שורה שלמה של סימני שאלה ותהיות ליוו את כל פעולותיו של מנדלבליט בהקשר לתיקים הפליליים בעניינו של נתניהו.
החל מעצם העובדה שלא פסל עצמו מטיפול בתיקים אלה בשל העובדה ששירת כמזכיר הממשלה בלשכתו של נתניהו; העובדה שבמהלך תקופת החקירות הפליליות נפגש ביחידות עשרות פעמים עם נתניהו; והעובדה שהודיע לנתניהו על החלטתו לעבור מבדיקה מקדימה לחקירה פלילית בעניינו, עוד לפני ששיתף בעניין את ראשי המשטרה והפרקליטות.
שורה שלמה של סימני שאלה ותהיות ליוו את כל פעולותיו של מנדלבליט בהקשר לתיקים הפליליים בעניינו של נתניהו, החל מעצם העובדה שלא פסל עצמו מטיפול בתיקים אלה
מנדלבליט גם השתהה במשך חודשים רבים עם החלטה לחקור את תיק 2000, על אף שהייתה בידו ראיית זהב בדמות קלטות שתיעדו את שיחותיהם של נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס.
הוא איפשר לעו"ד בעז בן צור שייצג את ארנון מילצ'ן "לעבור" לייצג מעורב אחר בתיק 1000 – את נתניהו עצמו; בפרשה זו הוא גם מנע מחוקרי המשטרה לחקור במקביל את בנימין ושרה נתניהו; בפרשות הפליליות בעניינה של שרה נתניהו הוא סגר את רוב תיקי החקירה בלא נימוק ממשי, ובתיק האחרון חתם על עסקת טיעון מקלה.
בפרשת הצוללות, העניק מנדלבליט חסינות פומבית לנתניהו עוד לפני שהחלה החקירה הפלילית בעניינו, ובכך אותת לחוקרים שלא לחקור חשדות הנוגעים לנתניהו. בסופה של החקירה, סגר מנדלבליט את התיקים נגד עורכי הדין המקורבים לנתניהו, דוד שמרון ויצחק מלכו.
בפרשת הצוללות, העניק מנדלבליט חסינות פומבית לנתניהו עוד לפני שהחלה החקירה הפלילית בעניינו, ובכך אותת לחוקרים שלא לחקור חשדות הנוגעים לנתניהו
הוא גם נמנע במשך חודשים רבים מלחקור את פרשת מניות נתניהו-מיליקובסקי, ובסופו של דבר החליט שאין בחומרים שנאספו תשתית מספקת לפתיחת חקירה פלילית בנושא; הוא אף מנע בדיקה ע"י מבקר המדינה והקמת ועדת חקירה לעניין רכש הצוללות וכלי השיט עד לשלהי כהונתו.
מנדלבליט גם איפשר את חקיקת חוק ההמלצות, שאיים למנוע העברה מסודרת של תיקי האלפים נגד נתניהו מידי המשטרה לפרקליטות; לא פסל את עצמו מהחלטה בתיק 1270 אף שהיה מעורב בפרשה כמועמד לתפקיד היועץ; ואפשר לנתניהו למרוח את הסדר ניגוד העניינים שלו כנאשם במשך חודשים ארוכים.
ומעל לכל – מנדלבליט הכשיר את הטלת המנדט על נתניהו להרכיב ממשלה, אף לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות; לא שעה לדרישות להוציא את נתניהו לנבצרות על אף התקפתו הישירה על שלטון החוק; ובשלהי כהונתו אף ניהל מו"מ, מאחורי גבם של בכירי הפרקליטות, להשגת הסדר טיעון עם נתניהו.
אחרי כל זאת עוד העז מנדלבליט להצהיר כי ישראל הייתה קרובה לאבד את דמותה הדמוקרטית, והיא ניצלה רק בזכות "חסדי שמיים".
מנדלבליט יקשור לעצמו עוד כתרים רבים, על עמידתו אל מול המתקפות הדורסניות של נתניהו ועושי דברו כלפי מערכת אכיפת החוק, ועל כך שהיה היועץ הראשון שהעז להעמיד לדין ראש ממשלה בעודו מכהן.
אך בסיכום כולל של כהונתו, זו הייתה אחת הקדנציות החלשות ביותר אי פעם של יועץ משפטי לממשלה. מנדלבליט רשם פרק כושל בתולדות התפקיד והמוסד, והוא מסיים את כהונתו כפי שהתחיל אותה: בקול ענות חלושה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יועמש מחרטט אידיאולוגיה ובו בזמן עושה ההפך. יועמש שלקח את הדף מהספר של הפסיכופת שמינה אותו, שהשקר הוא אמת, והאמת היא שקר. יועמש שהזנה את הרשות השופטת. יועמש מושחת. ולא אומר לכאורה. יועמש מושחת ושקרן, כמו הבוס שלו