אני חושש שבשל רתיעה רגשית עמוקה ומעציבה, מתקשים בני גנץ, יאיר לפיד ובוגי יעלון להפנים:

אין להם סיכוי לייצר גוש חוסם לנתניהו (אני בכלל לא מדבר על גוש שימליץ אוטומטית על גנץ. רק על גוש חוסם לנתניהו) ללא נהירה המונית של האזרחים הערבים והאזרחיות הערביות לקלפיות.

אני לא יודע אם זה יעזור ליציאה המונית של האזרחים הערבים לקלפי, אבל ניסיון לדיאלוג מינימלי עם הציבור הערבי, דיאלוג רציף עם מנהיגות הרשימה המשותפת (חרף הפערים העמוקים בהשקפות העולם) ופרסום תוכנית מעמיקה לצמצום אפליית האזרחים הערבים – יכולים להיות התחלה טובה.

גם הפסקת הדיבור הריקני והחלול על כתישת עזה יכול לעזור. כמו התלהמותו החלולה של נתניהו מ-2009 בדבר ריסוק ממשל חמאס וכמו דברי ההתלהמות המביכים של ליברמן על רצח הנייה בתוך 48 שעות, כך גם מנהיגי כחול-לבן פולטים היום צרור קלישאות אוטומטיות, כוזבות וחסרות ערך על המדיניות מול עזה.

אפשר להתחיל מניסיון לדיאלוג עם האזרחים הערבים. דיאלוג אנושי. לא מתנשא. לא פסקני. לא קולוניאלי. לא חלול. לא כוזב. סתם הקשבה ודיבור הדדי

זה לא יקרב אליהם בוחרי ימין. זה לא ישמח בוחרי שמאל יהודים. וזה יעמיק את תחושת הניכור מצד האזרחים הערבים.

ישנו מכלול סיבות לשיעור ההצבעה הנמוך בקרב האזרחים הערבים. סיבת תחושת הניכור והעדר התקווה לשינוי, היא אחת המרכזיות שבהן. אפשר לפחות להתחיל מניסיון לדיאלוג. דיאלוג אנושי. לא מתנשא. לא פסקני. לא קולוניאלי. לא חלול. לא כוזב. סתם הקשבה ודיבור הדדי.

דיאלוג. גם אם זה לא יביא לשיעור הצבעה גבוה יותר בקרב האזרחים הערבים (ובכך יגביר את הסיכוי ליצירת גוש חוסם נתניהו), יש לדיאלוג ערך כשלעצמו. אלא אם מנוי וגמור עם מנהיגי כחול-לבן להקים ממשלה עם הליכוד וליברמן. אולי כי הם תבוסתנים. או אולי כי הם סתם מרגישים נוח יותר בממשלת ימין עם רכיבים גזעניים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.

לאחרונה, במסגרת "מועדון הסרטים" של "יד ושם", צפיתי ב"גבלס והפיהרר" (Führer und Verführer) העוסק ביוזף גבלס, שר התעמולה של אדולף היטלר. הסרט אינטנסיבי, מצמרר, מזעזע ומפחיד. רואים שם כמה היטלר חפץ במלחמה, וכמה שיותר ממנה. לצדו, עמד גבלס, ששאף יותר מכל לרצות את היטלר – מגלומן בפני עצמו וכן תועמלן מבריק.

גבלס הבין כמה קל לשנות דעת קהל ועשה זאת שוב ושוב, גם כשפקפק במטרות. לא זו אף זו, היה ניכר שבעודו מבשל שקרים ומביים מציאות, הוא עצמו הלך והשתכנע באמיתות הפיקציות פרי יצירתו, עד להתאבדותו.

ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.

בממשלת ישראל אין חשיבה מעמיקה על היום שאחרי המלחמה הרב זירתית. ישנו ראש ממשלה שאומר – וכולם מצייתים. מוצגים במאמר שמונה מהלכים לצורך הבאת ישראל למציאות חדשה ורגועה, כפי שהיא מופיעה בהצהרת הכוונות במגילת העצמאות. ראש הממשלה הזה מוזכר במהלך הראשון בהם, כי רק כך ניתן ליישם חשיבה רצינית על עתידנו לטווחים הבינוני והארוך.

מהלך ראשון: "שחרור" נתניהו

הניסיון של השנתיים וחצי האחרונות וגם קודם לכן מראה, שכל עוד לא נסלק את בנימין נתניהו – המבוך שנקלענו אליו ילך ויעמיק. הדרך שמאפשרת את סילוקו היא עסקת שחרור מהמשפט תמורת עזיבתו את הפוליטיקה הישראלית.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.