לעיריית תל אביב נמאס לחטוף. בשנה-שנתיים האחרונות כל מרוץ שנערך בעיר – והעירייה מאוד גאה במרוצים האלה, שתואמים את התדמית שהיא מקפידה לטפח כעיר גלובלית מעודכנת – הופך לפיגוע תדמיתי.
הערימות העצומות של הבקבוקים, שמושלכים בצדי הדרך על ידי 40 אלף הרצים, מתועדות על ידי עוברי אורח זריזים והופכות לוויראליות בתוך דקות. מה שמתיימר להיות אירוע ספורטיבי-עממי שבבסיסו ערכים חיוביים, מקוטלג כמפגע סביבתי וזיהומי בשירות תעשיית הפלסטיק.
ככה נגמר האירוע הפרסומי של נביעות אתמול ברחבי תל אביב. בטינופת נפשעת ועירייה שנותנת יד לטינוף הזה ואז מספרת לנו כמה היא סביבתית. לא חייבים לעשות ככה מרוצים, אבל בעירייה פשוט רצו לפרסם חברה שהמוצר שלה פוגע בסביבה. צילום של גיא פרל pic.twitter.com/OJLOKv423B
— Shani Ashkenazi | שני אשכנזי ???? (@ShaniAshkenazi) November 11, 2021
מתברר שהפרסום בפייסבוק (וברשתות החברתיות האחרות ובתקשורת הממוסדת) עובד, ובעיריית תל אביב החליטו להרים את הכפפה והכריזו על מרתון תל אביב – שייערך מחרתיים (שישי) – כמרתון הירוק הראשון בישראל. בתחום שבו הפער בין הצהרות יחצ"ניות למעשים בשטח נוטה להיות גדול במיוחד, כדאי לבדוק מה זה בעצם אומר.
המהלך הראשון, אומר עופר שטרית, המפיק הראשי של מרתון תל אביב, הוא סוף עידן הבקבוקים. כמעט. במקום רבע מליון בקבוקים של חצי ליטר שחולקו לרצים, נרכשו כוסות מחומרים מתכלים שהמשתתפים יקבלו תוך כדי ריצה.
המהלך הראשון הוא סוף עידן הבקבוקים. כמעט. במקום רבע מליון בקבוקים של חצי ליטר שחולקו לרצים, נרכשו כוסות מחומרים מתכלים שהמשתתפים יקבלו תוך כדי ריצה
כדי להימנע מהמראות של אלפי כוסות מושלכות בצדי הדרך, הציבו בהפקה פחים רבים לאורך המסלול ומקווים שהרצים ישתמשו בהם. הכוסות שבכל זאת יושלכו אמורות להיאסף בתוך דקות על ידי ילדים זריזים, שהמארגנים מקווים שיגיעו אל הכוסות לפני הצלמים.
בגמר השימוש, מתחייב שטרית, הכוסות יאספו ויועברו לאתר קומפוסט – מה שמבטיח את התכלותן המלאה.
במרתון תל אביב, אגב, לא המציאו את הגלגל הירוק: מרתונים רבים בעולם (וינה, למשל) ואפילו אירועים שנערכים בישראל כמו הטריאתלון כבר המירו את הבקבוקים בכוסות.
בקרב הרצים עצמם הדעות חלוקות לגבי המהלך הזה. בקבוצות של הרצים ברשתות החברתיות יש רבים שמגבים ומרוצים, אבל גם כאלה שתוהים אם זה יעבוד: אם הכוס מלאה מדי היא עלולה להישפך תוך כדי ריצה, אם ריקה הרץ יישאר צמא.
למתבונן מהצד אלה אולי נשמעים כמו קיטורים של מי שמתקשים להיפרד מהרגלים ישנים – אבל זה בדיוק האתגר שכרוך בשינויים מערכתיים כאלה: עם ישראל, כמו כל עם אחר, לא אוהב שמזיזים את הגבינה שלו.
הבקבוקים שבכל זאת יישארו הם בקבוקי ליטר וחצי שמהם יימזגו המים לכוסות על ידי המחלקים שבצד המסלול. להערכת שטרית, מדובר ב-25% מכמות הפלסטיק שהייתה במרוצים הקודמים. הבקבוקים האלה, הוא מתחייב, יועברו לתיכונים בעיר שיוכלו להזדכות על כספי הפיקדון והתחייבו לתעל אותם לפרויקטים של קיימות.
הבקבוקים שבכל זאת יישארו הם בקבוקי ליטר וחצי שמהם יימזגו המים לכוסות על ידי המחלקים שבצד המסלול. להערכת שטרית, מדובר ב-25% מכמות הפלסטיק שהייתה במרוצים הקודמים
פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות, טוען שהחישוב לפיו כמות הפלסטיק תצטמצם ב-75% מעט אופטימי, כי צריך לקחת בחשבון שבבקבוקי ליטר וחצי יש הרבה יותר פלסטיק מאשר בבקבוקי חצי ליטר שחולקו עד כה. וולפסון גם תוהה מדוע בכלל צריך את בקבוקי הפלסטיק הגדולים. את המזיגה, לדבריו, אפשר לעשות מעוקבי מים גדולים.
עמיעד לפידות, מומחה הפסולת של "אדם, טבע ודין", מברך על הכוונות הטובות והמגמה הירוקה, אבל סבור שאפשר היה ללכת על פתרונות יותר סביבתיים ולייתר גם את הכוסות.
במרתון לונדון, שגם בו משתתפים כמה רבבות, חילקו לרצים מים בתוך שקיות שעשויות מאצות כך שאפשר לאכול את האריזה תוך כדי ריצה או להשליך אותה והיא מתפרקת תוך דקות.
במרתון לונדון, שגם בו משתתפים כמה רבבות, חילקו לרצים מים בתוך שקיות שעשויות מאצות כך שאפשר לאכול את האריזה תוך כדי ריצה או להשליכה והיא מתפרקת תוך דקות
אפשרות אחרת – שימוש בכוסות רב פעמיות, שכמובן מצריך היערכות לשטיפת הכוסות. בהקשר הזה כדאי להזכיר את רצת המרתון כריסטינה סמית', שנמאס לה לראות את כמויות הפסולת במרוצים שבהם השתתפה והקימה חברה שמספקת כוסות רב פעמיות לאירועי ספורט.
ויש גם מרוצים (מרתון וירג'יניה למשל) שבהם לא מחלקים דבר – בקבוקים או כוסות – ומבהירים לרצים שעליהם להביא את כלי השתייה שלהם מהבית, למשל כוסות מרתון מיוחדות שמתקפלות לתוך חגורה.
השינוי המשמעותי הבא, לדברי המפיק שטרית, היה ביטול הדפסתן של 45 אלף חוברות עם מידע שחולקו למשתתפים. חוברות הנייר הומרו בקבצים דיגיטליים שנשלחו לכל הנרשמים. זה בהחלט חיסכון משמעותי, אם כי קצת קשה להבין למה הוא מתרחש רק ב-2022.
חלק מהמשתתפים, אגב, התלוננו על כך שהפקת המרוץ הפציצה אותם במסרונים עם תזכורות לעיין בחוברת. שטרית מסביר שזה נובע מהמחויבות לוודא שכולם מכירים את הנהלים וכללי הבטיחות.
לפני כשנתיים בתי, שנרשמה למרוץ שנערך בתל אביב (לא המרתון העירוני), חזרה הביתה עם ערכה גדושה בתמרוקים, חטיפים ושאר פריטים מיותרים שהצטברו לכלל מפגע בריאותי וסביבתי ססגוני באדיבות הספונסרים. שטרית אומר שהערכה של המרתון השנה צנועה מאוד, וכוללת חטיף אנרגיה ופריטים חיוניים כמו מספר לחולצה, צ'יפ וכו'.
באשר לחולצה: לרבים מהמשתתפים יש אוסף עשיר של חולצות ממרוצים קודמים ואין להם צורך בחולצה חדשה. ההפקה הציעה למעוניינים לוותר על קבלת החולצה, והתחייבה להעביר את עלותה לפרויקט קיימות. למרבה הצער, רק 8% מהנרשמים נענו להצעה. כנראה קשה לישראלים לוותר על משהו שמקבלים בחינם, ואולי לא האמינו שייעשה משהו מועיל בכסף.
מיזם נוסף, שאומץ ממרתון ניו יורק, הוא "תעביר את זה הלאה": המשתתפים הוזמנו להביא חולצות ומדי ריצה ישנים שכבר אין להם צורך בהם לטובת העברה לשימוש חוזר. לדברי שטרית כאן ההיענות מרשימה יותר – כמיליון וחצי טון בגדים ישנים כבר נאספו והועברו הלאה.
מיזם נוסף, שאומץ ממרתון ניו יורק, הוא "תעביר את זה הלאה": המשתתפים הוזמנו להביא חולצות ומדי ריצה ישנים שכבר אין להם צורך בהם לטובת העברה לשימוש חוזר
בניגוד לשנים קודמות, שבהם נרשמו קצרים רבים בתקשורת בין מארגני המרתון לרכבת ישראל, הפעם הודיעה הרכבת על התנעת רכבות מחיפה לכיוון תל אביב החל מ-4:00 בבוקר לטובת המשתתפים. בהמשך התברר שבלוח הזמנים הזה חלק מהרצים יגיעו דקות ספורות בלבד לפני ההזנקה. צריך לקוות שהמארגנים והרכבת ינצלו את הזמן שנותר כדי לבדוק את הדברים ולעדכן את הלו"ז.
לא קל לסובב את ההגה של אונייה שעל סיפונה 40 אלף נוסעים (רצים) ועוד 5,000 עובדים. אבל עושה רושם שיש כאן התחלה של מאמץ כן, שכאמור הושפע מאוד מדעת הקהל ומהדרישה הציבורית.
והנה לקח חשוב: יש שינויים שמגיעים מלמעלה – מחקיקה, רגולציה ואכיפה – אבל שינויים גדולים מתחילים לא פעם מלמטה, מדרישות מעודכנות שמציף הציבור הרחב. ולפחות חלק מהציבור הישראלי, גם אם באיחור לא מבוטל, מתחיל לפתח מודעות סביבתית בריאה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו