הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

בשבוע שבו התותחים יורים, המוזות האופטימיות נוטות לשתוק. אבל מלחמת רוסיה-אוקראינה מספקת לקח ותזכורת חשובים לדרך שבה כדאי למדינות בכלל ולמדינה כמו ישראל בפרט לעצב את משק האנרגיה העתידי שלהן. בשתי מילים: מקומי ומבוזר.

המאבק על צינור הגז הרוסי והתלות בפחם האוקראיני ממחישים עד כמה עדיף לנו להיות תלויים בעצמנו בכל הנוגע לאספקת אנרגיה למשק. מאגרי הגז שהתגלו בים הישראלי לפני כעשור אפשרו לישראל לחלום לראשונה על עצמאות אנרגטית, אבל הגיע הזמן שנתייחס ברצינות גם למאגר האינסופי, זה שתלוי מעלינו, בשמיים.

הגז הוא אמנם כחול-לבן אבל את אסדת הגז או את הצינור אפשר להפציץ, ומי שיעשה עבודה מספיק טובה עלול לנתק את מדינת ישראל מהזרם. על השמש, לעומת זאת, אי אפשר לירות וככל שייצור החשמל הסולארי יפוזר על הגגות הרבים שרק מחכים שינצלו אותם – יהיה קשה יותר עד בלתי אפשרי לפגוע בתפקוד השוטף של המשק הישראלי.

הגז הוא אמנם כחול-לבן אבל את אסדת הגז אפשר להפציץ, ומי שיעשה עבודה מספיק טובה עלול לנתק את מדינת ישראל מהזרם. על השמש, לעומת זאת, אי אפשר לירות

מה שנכון לישראל, נכון לכל מדינה. בעת הזאת עדיין אי אפשר לבסס את תמהיל האנרגיה על אנרגיות מתחדשות בלבד (בגלל מגבלות אגירה), אבל חובה להגדיל את הנתח שלהן ככל הניתן.

פאנלים לייצור אנרגיה סולארית (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

רק לאחרונה אמר פרנס טימרמנס, ראש תחום האקלים באיחוד האירופי: "אם אנחנו באמת רוצים להפסיק להפוך את פוטין לעשיר מאוד, אנחנו צריכים להשקיע באנרגיה מתחדשת ואנחנו צריכים לעשות את זה מהר. אם אתה באמת רוצה לוודא שאתה יכול לספק אנרגיה יציבה ובמחיר סביר לאזרחיך, אנרגיה מתחדשת היא התשובה".

כל זה רלוונטי גם לתחום המזון: מי שמזדרז לחסל את החקלאות הישראלית בשם מאבק ביוקר המחיה ומשנן סיסמאות על עולם גלובלי, מקבל בימים אלה תזכורת לכך שהגלובוס עלול להשתגע בכל רגע ומדינה חפצת חיים צריכה לשמר מקסימום יכולת עצמאית של ייצור מזון. בפרט מדינה עם אקלים משובח לגידול מגוון ירקות ופירות כמו ישראל.

כל זה רלוונטי גם לתחום המזון: מי שמזדרז לחסל את החקלאות הישראלית בשם מאבק ביוקר המחיה ומשנן סיסמאות על עולם גלובלי, מקבל בימים אלה תזכורת לכך שהגלובוס עלול להשתגע בכל רגע

ביטחון תזונתי זו לא רק החובה לספק ארוחה חמה לילדים שמגיעים מבית עם מקרר ריק והורים לא מתפקדים; ביטחון תזונתי פירושו גם לא להיות תלוי ביבוא של מוצרים בסיסיים שיום אחד קו האספקה שלהם עלול להיגדע בגלל מלחמה או קטסטרופה אקלימית.

על הדרך, ברוב המקרים אוכל מקומי הוא גם יותר בריא, יותר סביבתי ואפילו – בעיקר כשמדובר בפריטים טריים כמו עגבנייה או פלפל – גם יותר טעים.

הגלובוס השחור: מזהם השבוע

העולם בוער. לא רק בין רוסיה לאוקראינה. "מתפשט כמו אש בשדה קוצים", היא כותרתו (בתרגום גמלוני מעט) של דוח שפרסם השבוע צוות מומחים של סוכנות הסביבה של האו"ם לקראת עצרת האו"ם בנושאי סביבה שתתקיים בסוף החודש בקניה.

שרפות ענק בקליפורניה, 10 ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Noah Berger)

הדוח חובר על ידי יותר מ-50 מדענים משש יבשות בעקבות שרשרת הדלקות הקטלניות שהתרחשו בשנים האחרונות באוסטרליה, במערב ארצות הברית ובשלל נקודות חמות אחרות על פני הכדור.

לפי התרחיש המתון שמוצג בדוח, עד סוף העשור מספר אירועי השרפות הקיצוניות בעולם עתיד לעלות בכ-14%, עד אמצע המאה ב-30% ועד סוף המאה ב-50%. זה בהנחה שעד אז עדיין יישאר משהו שלא נשרף.

לפי התרחיש המתון שמוצג בדוח, עד סוף העשור מספר אירועי השרפות הקיצוניות בעולם עתיד לעלות בכ-14%, עד אמצע המאה ב-30% ועד סוף המאה ב-50%. זה בהנחה שעד אז עדיין יישאר משהו שלא נשרף

מעלעול דיגיטלי בדוח (קובץ פי-די-אף המשתרע על 126 עמודים), קשה למצוא נחמות. העלייה הדרמטית בסכנת השרפות נובעת משינוי האקלים, הגדרה שבתוכה נכללים אירועי אקלים קיצוניים, בצורות, ירידה באחוזי הלחות, התייבשות הצמחייה וגלי חום.

שום אזור גיאוגרפי אינו חסין, גם לא האזורים הארקטיים. "בכל מקום שבו יש עצים, צפויות להתרחש שרפות", אומרת פרופ' לאה ויטנברג מאוניברסיטת חיפה, הנציגה הישראלית בצוות המומחים שעמל על הדוח.

בעצם, קובעים המחברים, יש אזור אחד שבו נרשמת התמעטות במספר השרפות – הסוואנה באפריקה, פשוט משום שכל העשב התייבש. גם זה סוג של חסינות עדר, אם כי במקרה הזה העדר פשוט מת מצמא.

לוחמי אש בקליפורניה במהלך גל השרפות שם ביולי 2021 (צילום: AP Photo/Noah Berger)

לשרפות, אומרים המומחים, יש נטייה לייצר מעגל קסמים: הן נגרמות בגלל האקלים המשתנה, ובאותה עת גם מייצרות שינויים במערכת – הפחתת הצמחייה, החרבת מערכות אקולוגיות עדינות – שבתורם מגדילים את הסיכון לדלקה הבאה.

החוקרים גם מניחים על השולחן סוגיה כלכלית מעניינת ורלוונטית מאוד למציאות הישראלית: כיום, קובע הדוח, מושקע אחוז זעום מהתקציב במניעת שרפות ורובו המכריע מתועל להתמודדות עם השרפה ונזקיה אחרי שהיא מתרחשת. מכבים את היער אחרי השרפה, במקום לנהל אותו לפניה.

כיום, קובע הדוח, מושקע אחוז זעום מהתקציב במניעת שרפות ורובו המכריע מתועל להתמודדות עם השרפה ונזקיה אחרי שהיא מתרחשת. מכבים את היער אחרי השרפה, במקום לנהל אותו לפניה

הם ממליצים בחום – תרתי משמע – על שינוי הפרדיגמה: שני שליש השקעה במניעה, שליש במאבק לכיבוי הלהבות אחרי שהן כבר פרצו. סדר עדיפויות הגיוני, אבל לא מתיישב עם המנטליות הישראלית שבה לא מכניסים את היד לכיס עד שממש, אבל ממש, אין ברירה – ואז זה לרוב כבר מאוחר מדי.

טיפ ירוק לשבת

לפני כמעט 20 שנה, כשהמרתי את האופנוע באופניים ויצאתי נרגש לדיווש ראשון בעיר, הגיע מולי רוכב אופניים בכיוון הנגדי ותפס אותי מבולבל: איזה צד אני אמור לקחת כדי לא להתנגש בו? הוא היה חסר סבלנות בעליל כלפי הלבטים שלי, נהם לעברי "רוכבים מימין" והפליג לדרכו.

אילוסטרציה, שביל אופניים ליד חוף הים בתל אביב, סוכות 2019 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

זה אולי נראה מובן מאליו, אבל יומיום אני נתקל ברוכבים שהכלל הבסיסי הזה לא נהיר להם. אז אחת ולתמיד: כשרוכב מולכם מישהו בכיוון הנגדי, כל צד צריך לקחת את הימין שלו. בדיוק כמו חלוקת הנתיבים בכביש בין מכוניות. לכאורה עניין פעוט, בפועל יכול למנוע הרבה אי נעימויות והתנגשויות חזיתיות.

כשרוכב מולכם מישהו בכיוון הנגדי, כל צד צריך לקחת את הימין שלו. בדיוק כמו חלוקת הנתיבים בכביש בין מכוניות. לכאורה עניין פעוט, בפועל יכול למנוע הרבה אי נעימויות והתנגשויות חזיתיות