יום האישה הבינלאומי צוין השנה בזמן שהפלישה הרוסית לאוקראינה ממשיכה להמיט הרס וחורבן על המדינה ועל אזרחיה. השלכות המלחמה במזרח אירופה מתפשטות בכל העולם – ובכלל זאת גם במזרח התיכון.
המלחמה הזאת, כמו התלקחויות אלימות אחרות במאה ה־21, פוגעת בעיקר באוכלוסיות האזרחיות, עוקרת המוני אנשים מבתיהם ומרחיבה את מעגל הפליטים – רובם נשים וילדים.
ישראל הרשמית, שלא ממהרת לתמוך במי שחווים לא פחות מאסון הומניטרי איום, השתהתה באספקת הסיוע לנזקקים. בו בזמן, ישראלים רבים – ובכלל זאת מספר רב של נשים מרקעים שונים – מרגישים שהם לא יכולים לעמוד מנגד לנוכח האירועים הללו. רבים מהם החליטו להתגייס למאמצי הסיוע הלא רשמיים ולהצטרף למתנדבים בשטח.
זו לא הפעם הראשונה שהפער בין המילים למעשים, בין הרשמי ללא רשמי, בין אינטרסים נתפסים לבין מוסר אנושי בסיסי, הוא גדול, במיוחד אם מעורבים עניינים מגדריים.
הממשלה הייתה אמורה לאשר ביום ראשון האחרון – לרגל 8 במרץ – תוכנית עבודה ארצית לקידום שוויון מגדרי. התוכנית, שעוררה ציפיות רבות והייתה תוצר עבודה מאומצת של ועדה בין־משרדית, נדחתה בשל מסע הדילוגים של ראש הממשלה נפתלי בנט במזרח אירופה.
לפי האו"ם, התוכנית אמורה לעסוק בתפקידן המרכזי של נשים במניעת סכסוכים ובפתרונם, אך מבט בתוכנית הישראלית שנדחתה מגלה כי היא לא עוסקת בכך
התוכנית הזאת הושלמה שמונה שנים אחרי ההודעה הרשמית על החלטת הממשלה 2331 ב־14 בדצמבר 2014 בעקבות בקשת האו"ם לגבש תוכניות עבודה ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון. לפי האו"ם, התוכנית אמורה לעסוק בתפקידן המרכזי של נשים במניעת סכסוכים ובפתרונם, אך מבט בתוכנית הישראלית שנדחתה מגלה כי היא לא עוסקת בכך.
התוכנית אמורה להבהיר מה הם הצרכים והתרומות הייחודיים של נשים במצבי עימות כמו זה שבאוקראינה כיום, ומה ישראל – וישראלים וישראליות – יכולים לעשות כדי לענות עליהם בצורה הטובה ביותר.
גם מי שמעיף רק מבט חטוף בתמונות המלחמה שמציפות את שידורי הטלוויזיה, לא יכול להתעלם מהעובדה שהנשים האוקראיניות נמצאות בכל מקום. הן נמצאות בשדה הקרב – כ־31 אלף נשים גויסו במרץ 2021 (22.5% מהכוחות המזוינים) ורבות נוספות הצטרפו אליהן מאז תחילת הלחימה.
כמו כן, הן מהוות 21% מהפרלמנט שנבחר באופן דמוקרטי, בולטות בתקשורת ותורמות רבות לגיבוש הסולידריות הנחוצה כל כך לשם מאמצי ההתנגדות לפלישה הרוסית וקידום הצדק והדמוקרטיה. הן עזרו לארגן את כוחות הגנה האזרחית, דאגו לאספקת מזון ולמקומות מחסה בערים המופגזות.
נוסף על כך הן דואגות למי שפונו מבתיהם. וכן – יחד עם הילדים והקשישים – הן מהוות את הרוב המכריע של פליטים הזורמים אל המדינות השכנות או מעבר להן.
אז אף על פי שמלחמות בנות זמננו משפיעות על אזרחים מכל המגדרים – כפי שנאמר בהחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם על תיקוניה השונים – הרי שנשים חוות אותן בדרכים שונות מגברים.
כמה מסעיפי ההחלטה בולטים לעין בהקשר האוקראיני:
(1) הצורך בהגנה על נשים במהלך עימותים אלימים ובעקבותיהם.
(2) החובה להבטיח את השתתפותן במוקדי קבלת ההחלטות ובחברה האזרחית במניעת, ניהול ויישוב סכסוכים מזוינים.
(3) שילוב נקודות מבט של מגוון נשים בכל ההיבטים הקשורים להתמודדות עם הסכסוך ולהשכנת שלום.
התגייסות הנשים בעולם – ובכלל זאת בישראל – עונה על הנקודות האלה וממלאת תפקיד משמעותי במאמצים ההומניטריים המתמשכים. ובכל זאת, מהרגע הראשון, התגובות בישראל, באופן כללי – ובממד המגדרי בפרט – היו עמומות ביותר.
ההפרדה הרשמית בין הלב (אהדה כלפי האוקראינים ומצוקתם) לבין השכל (שיקולי ריאליזם מדיני שכביכול, ואולי באופן שגוי, מעניקים עדיפות לרוסיה) הובילה לריקוד המוזר של השוטר הטוב (יאיר לפיד) והשוטר הרע (נפתלי בנט). הדבר הזה מעורר הבנה מועטה בלבד, לצד מידה רבה של לעג מצד בעלות ברית דמוקרטיות בעולם.
באופן בלתי נמנע, אותה גישה גלשה לעניינים הקשורים למדיניות הכניסה לישראל ולפתיחת שעריה בפני מספר קטן של מבקשי מקלט, רובן נשים, שהגיעו אל מפתנה.
העדיפות הברורה שניתנת ליהודים ולעולים חדשים הזכאים לאזרחות על פי חוק השבות מונעת מישראל לקבל אפילו זרזיף קטן של פליטים
העדיפות הברורה שניתנת ליהודים ולעולים חדשים הזכאים לאזרחות על פי חוק השבות מונעת מישראל לקבל אפילו זרזיף קטן של פליטים (להוציא את בני המזל שיש להם בארץ חברים או קרובי משפחה שמוכנים ויכולים לספק להם ערבות), ומובילה לסערה בישראל ולגינויים גוברים על בסיס מוסרי, משפטי והיסטורי מצד הקהילה הבינלאומית והיהודים ברחבי העולם.
![יהודים שנמלטו מלחימה באוקראינה נוחתים בנתב"ג, 6 במרץ 2022 (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/03/F220306TN17-1024x640.jpg "יהודים שנמלטו מלחימה באוקראינה נוחתים בנתב"ג, 6 במרץ 2022 (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)")
ארגוני נשים, פליטים וזכויות אזרח בישראל עומדים בחזית ההתנגדות למדיניות הזאת. הארגונים הללו מילאו תפקיד מרכזי בהכנת הטיוטה ליישום החלטת האו"ם 1325 ב־2014. כעת הם פרסמו קריאה נוספת להחלת הקווים המנחים שלה על מדיניותה של ישראל בנוגע לאוקראינה. עשרות פניות דומות הופצו על ידי ארגונים מקצועיים והתנדבותיים.
העמותות "איתך־מעכּי" ו"אלטופולה" מובילות קבוצה של 31 ארגוני חברה אזרחית פמיניסטיים המסרבים לתמוך בתוכנית העבודה הממשלתית החדשה בשל היעדר כל אזכור לבעיה הישראלית–פלסטינית, ויישום מוגבל בלבד של העקרונות להטמעת חשיבה מגדרית.
הארגונים הללו, לצד ריבוי של יוזמות לסיוע הומניטרי ולתמיכה בפליטים, גם מילאו תפקיד מרכזי בהפעלת לחץ להקלת מדיניותה הנוקשה של שרת הפנים איילת שקד בנוגע להענקת מעמד של פליטים למגיעים מאזורי המלחמה.
כמה מהארגונים האלה גם יצרו ברית המתנגדת להארכת התיקון ל"חוק האזרחות", שמונע הענקת מעמד של אזרחים לפלסטינים שנישאו לאזרחי ישראל. מדובר בתוצר לוואי של הסכסוך הישראלי–פלסטיני.
לא ניתן לטפל ביעילות בנושאי המפתח שמדגישה התוכנית הממשלתית – אלימות על רקע מגדרי, קידום שוויון מגדרי במקום העבודה והרחבת הייצוג הנשי – בלי לשנות את הסביבה הבלתי יציבה שבה הם מתרחשים
ארגונים אלה ואחרים (בייחוד "אישה לאישה") ממשיכים לעבוד על היבטים מגדריים אחרים הקשורים לכיבוש ולאפליה נגד הציבור הערבי בישראל, כגון הריסות בתים, צווי פינוי, תשתיות לקויות ומוסדות חינוך עניים.
לדידם, לא ניתן לטפל ביעילות בנושאי המפתח שמדגישה התוכנית הממשלתית – אלימות על רקע מגדרי, איזון בין העבודה לחיים הפרטיים, קידום שוויון מגדרי במקום העבודה והרחבת הייצוג הנשי – בלי לשנות את הסביבה הבלתי יציבה שבה הם מתרחשים.
רוב חברי הפאנל בערוצי החדשות השונים בישראל, שמסקרים את המלחמה באוקראינה והשלכותיה, הם גברים שמומחיותם בנושא הנדון מוגבלת, במקרה הטוב. הפרשנים האינטליגנטים והבקיאים ביותר הם תמיד נשים – בפרט העיתונאיות וחברות הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה ונינו אבסדזה, היועצת ליחסים בינלאומיים ד"ר ענת הוכברג מרום וכתבת ערוץ 12 בשטח אפרת לכטר.
דברי הפרשנות המעניינים, הרגישים והחדים שלהן מהווים ניגוד מרענן להצפה המתמשכת של שידורי הטלוויזיה והרדיו במלל, בניסיון קלוש להחליף עובדות ופרשנויות חשובות על אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של הזמן האחרון.
הפעילות הזאת מתחילה להשאיר חותם. פעמים רבות אפילו האוטוקרטים הגדולים ביותר, שניזונים ממאצ'ואיזם ומשוביניזם (ולדימיר פוטין הוא הבולט ביותר ברשימה ארוכה של אישים כאלה היום), נאלצים לשקול מחדש את מעשיהם בעקבות פעילותם של אזרחים – ובפרט אמותיהם, בנותיהם ואחיותיהם של הגברים שנשלחים למלחמות אכזריות בלי להבין את מטרתן.
זה קורה כעת ברוסיה כשם שזה קרה בישראל לאחר מלחמת לבנון הראשונה ובמשך 20 השנים האחרונות. זה הניע מנהיגים בעבר, ומתחיל להשפיע גם עכשיו, אם כי צריך לעשות הרבה יותר כדי להטות את המאזן.
אז ביום האישה הבינלאומי השנה, האזרחים והאזרחיות בישראל (ובכל העולם) נמצאות בחזית. הם לומדים מניסיונן של הנשים האוקראיניות, לצד זה של הגברים, מפנימים את הכאב של מצוקתם, את גודל האומץ שלהם, את שיעור התמדתם ואת עומק נחישותם להגן על ערכיהם ועל אורח חייהם.
בזמן שהממשלה שלהם עדיין גוררת רגליים בעניינים הרי גורל, הם לא רק מראים את הדרך לישראל הומנית יותר בחו"ל, אלא גם מניחים את היסודות לחברה צודקת בבית.
אולי זה המסר החזק ביותר שאפשר להעביר ביום האישה הבינלאומי גרסת 2022: שוויון מגדרי, צדק ודמוקרטיה הולכים יד ביד. הגשמתם דורשת פעולה עיקשת, נחושה ומחויבת לצמצום מלחמות, אלימות וסבל אנושי הנגרם מהן.
בלי להבין זאת, כל תוכנית לשיפור מעמדן של נשים ולקידום שוויון מגדרי היא חסרת סיכוי. אולי הפעם יתחילו להפנים אלה האוחזים בהגה השלטון את הקריאה הזאת למען רווחתם וביטחונם של נשים וגברים כאן ובכל מקום אחר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו