מאז ומעולם יום האישה היה יום של הכרה ומיקוד באי-השוויון המגדרי הקיים.  אבל הכרה בפערים אינה מספקת. החתירה לשוויון מחייבת אותנו להוציאה מהעולמות הסימבוליים ולתרגמה למעשים. לכן ביום האישה הזה רוקנתי את משרדיי מעובדים ומנהלות, ואני קורא בפה מלא למנהלים נוספים – עשו מיום האישה יום של חג וחופש.

מאז ומעולם יום האישה היה יום של הכרה ומיקוד באי-השוויון המגדרי הקיים. אבל הכרה בפערים אינה מספקת. החתירה לשוויון מחייבת אותנו להוציאה מהעולמות הסימבוליים ולתרגמה למעשים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לאחרונה הגיעו למשרדי שני סקרים עם מסקנה מעט צפויה ועם זאת מטרידה: נשים מזניחות את בריאותן. מי שברוב הבתים משמשת כעוגן של כל המשפחה, מזניחה דווקא את בריאותה שלה.

אבל במקצועי כבר למדתי שהמספרים לא משקרים ומביאים עמם גם תשובות לחלק מהשאלות. 78% מהנשים דוחות טיפול בבריאותן מפני שהן עסוקות מדי בטיפול ביקיריהן. כשנשאלו כיצד הן מדרגות את משך הזמן שהן משקיעות בטיפול בבריאות של בני המשפחה השונים, הילדים דורגו במקום הראשון, לאחר מכן חיות המחמד, בני המשפחה המבוגרים יותר, בני הזוג או החברים לחיים, ורק אז (סוף-סוף) הנשים עצמן. לאימהות לוקח בממוצע 15 יום לקבוע תור לרופא בשבילן, לעומת 5 ימים בשביל ילדים ו-7 ימים בשביל חיות מחמד.

למרות ההתקדמות העולמית בכיוון של שוויון מגדרי, אני בטוח שרבים מכם לא יופתעו שהנשים עדיין מבצעות את רוב המטלות הביתיות, ובממוצע הן יכולות להקדיש לעצמן רק 17 דקות ביום, כאשר 51% דיווחו שאין להן זמן לעצמן בכלל.

קשה לומר שהייתי מופתע. עם זאת, המחשבה שגם בעשור השלישי של המאה ה-21 אם הבית תקבע תורים רפואיים עבור שאר בני משפחתה, ואת בריאותה עצמה תזניח; במטלות הבית היא תשקיע, וזמן לעצמה לא תמצא – מטרידה אותי מאוד.

בסביבת העבודה שלי, 70% מהעובדים הן נשים. אני רואה אותן נאבקות יום יום בניסיון לשמור על איזון בית-עבודה, ומנסה לסייע ככל הניתן. גם במודל ההיברידי שלנו, בו לכל איש ואישה יש את הגמישות הכי גבוהה שניתן לספק, איני רואה כיצד ניתן לפצות על פערים מגדריים מבניים וגרורותיהם.

אני שומע מהעובדות והמנהלות את הקושי שהן חוות באיזון בית-עבודה, רואה את הסקרים שמצביעים על כך שנשים מזניחות את בריאותן וברור לי שגם הן אינן חורגות בהרבה מהסטטיסטיקה. המחשבה שגם הן מזניחות את בריאותן, מטרידה את מנוחתי.

מאז ומעולם יום האישה היה יום של הכרה ומיקוד באי-שוויון המגדרי הקיים, אבל הכרה בפערים אינה מספקת. החתירה לשוויון מחייבת אותנו להוציאה מהעולמות הסימבוליים ולתרגמה למעשים. לכן ביום האישה הזה הכרזנו על יום חופש בתשלום לכלל העובדים והמנהלות, נשים וגברים יחדיו.

אני מדמיין יום שבו נשים דואגות לעצמן, אם בזמן איכות עם עצמן או בחברת אהוביהן, או בסיעור מוחין בשאלה כיצד ניתן להמשיך ולקדם שיווין. אני מדמיין יום אחד שמוקדש לתיקון אי-השוויון, ואם אחת העובדות תנצל את יום החופש שזכתה בו בזכות ולא בחסד כדי לקבוע בו את התור לבדיקה או לטיפול שהיא דוחה מזה זמן, אדע שהמהלך היה שווה את זה.

78% מהנשים דוחות טיפול בבריאותן בשל עיסוק יתר בטיפול ביקיריהן. כשהתבקשו לדרג את השקעתן בבריאות המשפחה, הילדים דורגו ראשונים, אחריהם חיות המחמד, המבוגרים במשפחה, בני הזוג ורק אז הן

איני איש נאיבי מטבעי, ולא מקננת בי האמונה שיום אחד בשנה יביא לתיקון המיוחל. אבל אני מאמין באמת ובתמים שעלינו מנהלי החברות לקחת חלק פעיל בחתירה לשוויון, ולתרגם הלכה למעשה, גם אם בקטן, את תפיסת עולמנו.

עמית זימרמן הוא מנכ"ל אורגנון ישראל.