בחורף 1992, הודיע לי יום אחד רופא של קופת חולים שיש לי סרטן. ככה, חד וחלק, איזושהי קרצינומה נדירה שמתגלה רק בשלב הגרורות. והכל בגלל שהתלוננתי על כאבים במפרקי הלסת. הוא ישב מולי משולהב לחלוטין וסיפר לי שזו בדיוק התלונה השכיחה של החולים בסרטן הנדיר הזה.

כדי להיות בטוח לגמרי הוא שלח אותי לבדיקת דם ספציפית ומסובכת, שלוקח שלושה שבועות לקבל את התשובות שלה, ובינתיים הותיר אותי מבועת וחצי אובדני, בעיצומן של בחינות סמסטר בשנה ג' באוניברסיטה.

לא ממש ידעתי מה לעשות כשיצאתי מהרופא/קברן שלי, אז החלטתי לנחם את עצמי וקניתי את Magic and loss היפהפה והמהורהר של לו ריד, אחד האלבומים המושלמים יותר שהאיש הזה הוציא. מה שלא ידעתי הוא שהאלבום הזה מדבר כולו על מוות, בעקבות מותם של שני חברים טובים של לו, וכך הפך הדיסק הזה לפסקול כתוביות הסיום שלי מהחיים.

עד שבדיקת הדם הגיעה ובישרה שלא סרטן ולא נעליים, סתם דלקת במפרקי הלסת. שבוע אנטיביוטיקה והייתי כמו חדש, מצוייד בסיפור שהבטחתי לעצמי יום אחד לאנמץ ב"גויאבות בערפל". במיוחד את הפער בין ההתפעלות המקצועית המרשימה של הדוקטור מהמחלה הנדירה, ואת חוסר ההתפעלות האישית שלי מאותה מחלה.

משה פרסטר הנפלא משחק בסקץ' את יונתן שפיגל, הפציינט המנומס (דמות כל כך מופרכת בישראל 2019, שלא נראה לי שמישהו חוץ מפרסטר מסוגל לשחק אותה בצורה אמינה), אנוכי משחק את דוקטור גולדין, וסתם לידיעה: אין מחלה בשם בורה בורה.

ניר מולד (נירמו) הוא קריקטוריסט, תסריטאי ובמאי אנימציה. מנהל את סטודיו "ארמדילו הפקות מצויירות". הוציא לאור את ספרי הקריקטורות "צלילי המוסאקה" (אוסף גג-קרטונז שפירסם בשנות התשעים בעיתונים רבים בארץ) ואת ספר הקריקטורות "שלפוחיות" (בשיתוף עמוס אלנבוגן), את סדרות האנימציה "גוגי ומגוגי" (2011) ו"רפפורט" (2012) ובימים אלו משיק את העונה הראשונה של סדרת הסקצ'ים המצויירת "גויאבות בערפל". מזל עקרב, חובב חצילים. http://www.studioarmadillo.co.il

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.

לאחרונה, במסגרת "מועדון הסרטים" של "יד ושם", צפיתי ב"גבלס והפיהרר" (Führer und Verführer) העוסק ביוזף גבלס, שר התעמולה של אדולף היטלר. הסרט אינטנסיבי, מצמרר, מזעזע ומפחיד. רואים שם כמה היטלר חפץ במלחמה, וכמה שיותר ממנה. לצדו, עמד גבלס, ששאף יותר מכל לרצות את היטלר – מגלומן בפני עצמו וכן תועמלן מבריק.

גבלס הבין כמה קל לשנות דעת קהל ועשה זאת שוב ושוב, גם כשפקפק במטרות. לא זו אף זו, היה ניכר שבעודו מבשל שקרים ומביים מציאות, הוא עצמו הלך והשתכנע באמיתות הפיקציות פרי יצירתו, עד להתאבדותו.

ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.

בממשלת ישראל אין חשיבה מעמיקה על היום שאחרי המלחמה הרב זירתית. ישנו ראש ממשלה שאומר – וכולם מצייתים. מוצגים במאמר שמונה מהלכים לצורך הבאת ישראל למציאות חדשה ורגועה, כפי שהיא מופיעה בהצהרת הכוונות במגילת העצמאות. ראש הממשלה הזה מוזכר במהלך הראשון בהם, כי רק כך ניתן ליישם חשיבה רצינית על עתידנו לטווחים הבינוני והארוך.

מהלך ראשון: "שחרור" נתניהו

הניסיון של השנתיים וחצי האחרונות וגם קודם לכן מראה, שכל עוד לא נסלק את בנימין נתניהו – המבוך שנקלענו אליו ילך ויעמיק. הדרך שמאפשרת את סילוקו היא עסקת שחרור מהמשפט תמורת עזיבתו את הפוליטיקה הישראלית.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.