אלה הם ימים של דם ודמעות. הבטן מתכווצת עם כל חייל, שוטר או אזרח שמאבד את חייו, והלב כואב עם כל נשמה המצטרפת למשפחת השכול. לא ביקשנו לגדול, ואין זה רצוננו לתפוח. היינו ונותרנו בית לכל אלה שיודעים את הכאב והאובדן. יודעים אותו 365 ימים בשנה.

אלה ימי דם ודמעות. הבטן מתכווצת עם כל חייל, שוטר או אזרח שמאבד את חייו, והלב כואב עם כל נשמה המצטרפת למשפחת השכול. לא ביקשנו לגדול. היינו ונותרנו בית לכל אלה שיודעים את הכאב והאובדן

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

השבועיים האחרונים מכאיבים. הכאב המוכר מגלם בתוכו את מחיר הבחירה בחיים כאן בארץ הזו. הם מקלפים את אשליית הביטחון, נוטעים פחד וגובים עמם קורבנות גדולים. כל איש ואישה שנרצחו בגל הפיגועים הנוכחי הם עולם שלם של מחשבות, רגשות, הוויה וחלומות, המותיר אחריו קהילות שלמות שצריכות להתמודד עם השבר. בני זוג, ילדים, אחים, הורים, חברות וחברים נשאבים בן רגע למציאות תהומית מלווה בכאב ובתחושת חוסר תמידית.

אנחנו מדברים עליהם בימים אלה. על רס"מ אמיר ח'ורי, יעקב ישראל שלום, אבישי יחזקאל, אלכסנדר ודימיטרי שנרצחו בבני ברק. על לוחמי מגב רש"ט יזן פלאח ורש"ט שיראל אבוקרט שנרצחו בפיגוע בחדרה. על דוריס יחבס, הרב משה קרביצקי, מנחם יחזקאל ולורה יצחק שנרצחו בפיגוע בבאר שבע.

אנחנו רואים אותם ושומעים אותם דרך תיעוד בלתי פוסק של רגעי השבר של בני משפחותיהם. אב שהציל את חיי התינוק ונשכב על גופו, בת הזוג שחובקת את האיש שלא הספיק להיות חמיה, ילדתה בת ה-6 של דורית יחבס שקוברת את אמא.

התמונות והמילים של רגעי השכול והשבר חודרות אל הלב ומייצרות הזדהות גדולה עם הכאב. שלוש אלמנות חדשות, שישה עשר יתומים, הורים וחברים שכולים, הם באים מכל פלחי החברה ואיזוריה, יהודים וערבים, חרדים חילונים ודרוזים, מהפריפריה, המרכז, או מאוקראינה, והם מאפשרים לנו הצצה חד-פעמית לתוך בור של אובדן וגעגוע, בור שלא באמת ניתן למלא.

אנחנו רואים אותם דרך תיעוד רגעי השבר של משפחותיהם. אב שהציל את חיי התינוק ונשכב על גופו, בת הזוג שחובקת את האיש שלא הספיק להיות חמיה, ילדתה בת ה-6 של דורית יחבס קוברת את אמא

הכותרות זועקות ואנחנו מרותקים לשידורים, ועם זאת אני מבקשת מכולנו לעצור רגע ולחשוב לא רק על היום, אלא על המחר. על הזמן בו יחלוף הרגע והקשב הציבורי יחזור לנושאים של יום יום.

דרכם האחרונה: נרצחי פיגוע הטרור בבאר שבע מובאים למנוחות https://t.co/G1HGpRpMcH

— מוקד החדשות של ישראל (@mokednewsil) March 23, 2022

מה יהיה עליהם ועלינו? אלמנות, יתומים, הורים שכולים, הם ואנחנו נרגיש את המחיר של החוסר, נוכח בכל יום בשנה, 365 ימים. השכול מגיע ללא תאריך תפוגה והחלל שנפער בלב והגעגוע לאלה שלעולם לא ישובו נשאר גם ביום שאחרי. הוא ימשיך לכרסם ביסודותיהם של הבתים שנעזבו גם כשיבליח האייטם הבא.

אני מכירה היטב את דרכו של העולם, ומאמינה בלב שלם שהחיים אכן יותר חזקים ממחירו של המוות. זו תפיסתנו במשפחת השכול, זו הדרך היחידה לחיות עם האובדן.

לצד זאת מבקשת שתזכרו אותנו גם מחר, גם בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד 10 שנים. כי הם, אנחנו – נישאר איתו בחדר הריק, במיטה בלילה, לבד. נישא את המחיר הנשכח על גבנו ונרגיש בכל עת שהוא שולם. הביטו בלבבות הפעורים באומץ ובחמלה ותבינו שאצלנו, הכאב ממשיך להיות נוכח, בכל יום בשנה, 365 ימים.

השכול מגיע ללא תאריך תפוגה והחלל שנפער בלב והגעגוע לאלה שלעולם לא ישובו נשאר גם ביום שאחרי. הוא ימשיך לכרסם ביסודותיהם של הבתים שנעזבו גם כשיבליח האייטם הבא

בשם כל חברות וחברי ארגון אלמנות ויתומי צהל, אני שולחת את תנחומיי לכל הלבבות הכואבים. אנחנו אתכם.

תמי שלח היא יו״ר ארגון אלמנות ויתומי צה״ל. אלמנתו של סא״ל אהוד שלח (צילום: עופר חג׳יוב)