דומה שבשבוע הפסח הזה רוב הישראלים נאלצו לבחור בין שלוש חלופות מתסכלות: המתנה של שעות בתורים בנתב"ג בדרך לחו"ל; עמידה של שעות בפקקים בדרך לשמורות טבע/גנים לאומיים/חופי הכינרת, שם נגזר עליהם להצטופף עם כל מי שנשאר בארץ; או להישאר בבית בלי תורים ופקקים אבל עם תחושת החמצה של חופשה שלא נוצלה.

הרשימה הבאה מציעה פתרון שיכול לעבוד עבורכם בסוף השבוע הזה וגם בשבתות ובמועדים הבאים: טיול בלי פקקים. בלי תורים. בלי דמי כניסה. בלי הגבלת שעות. בלי חניונים עם אלפי מכוניות וענני מנגל מיתמרים. טיול קרוב לבית.

הרשימה הבאה מציעה פתרון שיכול לעבוד עבורכם בסוף השבוע הזה וגם בשבתות ובמועדים הבאים: טיול בלי פקקים. בלי תורים. בלי דמי כניסה. בלי הגבלת שעות. בלי חניונים  וענני מנגל מיתמרים. טיול קרוב לבית

טיול בטבע עירוני, שאפשר להגיע אליו בצעידה מתוך העיר שבה הוא נטוע, ברכיבה על אופניים, בתחבורה ציבורית (לא בשבתות כמובן) ולכל היותר בנסיעה קצרה ברכב.

מכבשי זיתים עתיקים בגן הארכאולוגי בגבעת התיתורה (צילום: שמואל בר-עם)

מדובר בטיול לייט, לרוב בלי שבילים מסומנים ומסלולים מחייבים, בנקודות חן שלעיתים אפילו תושבים שגרים באותה עיר לא מודעים לפוטנציאל ההנאה שגלום בהן.

מלבד השיוך לסוגת הטבע העירוני, המכנה המשותף של כל האתרים ברשימה הוא הגובה: מדובר בגבעות, תילים או רכסים שמתנשאים ממש בתוך ערים או בפאתיהן.

זה אומר שצריך להתאמץ מעט ולטפס, אבל המאמץ משתלם. במזג האוויר הגבולי של האביב הישראלי, אשר בשעות הצהריים כבר הופך לחם מדי, למעלה, בראש התל, ממתינה בדרך כלל בריזה משיבת נפש ותצפית מרחיבת לב.

על תל אחד כזה – גבעת נפוליאון ברמת גן – כבר המלצתי כאן לאחרונה. לפניכם עשרה נוספים.

עץ על גבעת נפוליאון ברמת גן (צילום: משה שי/פלאש90)

מודיעין – גבעת התיתורה

עם שטח של כ-60 דונם ובגובה של קצת יותר מ-300 מטר מעל פני הים, גבעת התיתורה מציעה טיול רגלי ותצפית נהדרת בחבילה אחת. אפשר להשקיף מכאן מזרחה להרי יהודה ומערבה לעבר שפלת החוף.

הגבעה ממוקמת בפאתי העיר (ניתן להיכנס מרחוב עמק דותן מול פארק חטיבת יפתח או מדרך יגאל אלון), יש בה מסלול צעידה של כ-2 קילומטר בתוך הירוק ולחובבי הארכאולוגיה שלל שרידים החל מהתקופה הכלקוליתית מלפני 6,000 שנה. אם להתרכז בהווה: יופי של טיול שבת קליל, בוודאי עם ילדים.

תצפית ליד מקווה, בגן הארכאולוגי גבעת התיתורה (צילום: שמואל בר-עם)

גבעתיים – גבעת קוזלובסקי

ברום 87 מטר, גבעת קוזלובסקי (על שם מאיר קוזלובסקי, איש העלייה השנייה וחבר ארגון השומר(, היא אחת מנקודות התצפית הגבוהות בגוש דן.

לאור הנסיקה בערכי הנדל"ן באזור, לא ברור עוד כמה זמן תצליח אחת משתי הגבעות שעל שמן קרויה העיר (השנייה היא גבעת בורוכוב) לשמור על מעמדה כמובלעת ירוקה העשויה מכורכר טבעי.

על הגבעה יש עמדת תצפית (מצפור שלום), על אחת מצלעותיה שוכן גן העלייה ובו מצפה הכוכבים הוותיק, ובמרחב הגבעה פזורים שלל מיני צמחים, שבלולים וצבים.

תכניות הבנייה והפיתוח מאיימות עליה בהתמדה, אבל עד שהן יתממשו היא מציעה הפסקה מהנה מהרצף האורבני הצפוף שמשתרע למרגלותיה.

חולון – הדיונה (פארק החולות)

מתחם החולות בדרום חולון – בין שדרות מנחם בגין לרחוב שנקרא על שם שר האוצר בממשלתו שמחה ארליך – מהווה תזכורת אחרונה למקור שמה של העיר.

ככל אתר טבע עירוני, גם הדיונות הללו – שריד לרצף החולות הגדול שהשתרע משם דרומה לכיוון ראשון לציון והלאה – עומדות תחת איומי 'פיתוח', בנייה ותשתיות שעלולים לחסל אותן סופית.

בינתיים אפשר לטייל בשביל מונגש שהתקינה עיריית חולון אבל בעיקר מומלץ לטפס על הדיונות בסגנון חופשי ולהתגלגל אם אתם בגיל הנכון (כל גיל שבו לא איכפת שהשיער יתמלא בחול).

הדיונה בחולון (פארק החולות) (צילום: רמי אהרוני, אתר עיריית חולון)

נצרת – הר הקפיצה

ההר שממוקם בדרום נצרת מתנשא לגובה כמעט 400 מטר ומשקיף על הנוף הנהדר של עמק יזרעאל, הר תבור והסביבה. מכאן, על פי האגדה, ישו קפץ כדי להימלט מרודפיו, ויש כמה נקודות במסלול ההליכה שעוטף את פסגת ההר שמהן ממש אפשר לדמיין את זה קורה.

גם פיסת הטבע הזו ספגה כרסומים על ימין ועל שמאל – ביניהם מחצבה על אחת מצלעות ההר והקמת אמפיתיאטרון ענק לרגל הגעתו ארצה של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 ב-2009. ההבדל הוא שבאמפי, בשונה מהמחצבה, מומלץ לבקר.

נוף מהר הקפיצה בנצרת, מבט לכיוון עמק יזרעאל (צילום: ויקיפדיה)

ירושלים – מצפה נפתוח

התל שמתרומם מדרום לשכונת רמות ומצפון לעמק הארזים הוא יעד מוצלח לטיול רגלי שיוצא מתוך השכונה. נקודת המוצא המומלצת היא בגן הקיפוד, שדורות של ילדי האזור טיפסו על קוציו המתכתיים. מקצה המתחם העירוני נפתחת רשת שבילים אל הטבע ואחד מהם מטפס אל מצפה נפתוח.

עם קצת מזל אפשר לראות נציגים של עדר הצבאים שחי באזור. קשה להאמין, אבל גם כאן היו מי שתכננו לבנות – אך מאבק נחוש של תושבים שהצליחו לרתום ארגוני סביבה ובסופו של דבר גם את עיריית ירושלים הצליח לבלום את התוכניות המופרכות, לפחות בינתיים.

מצפה נפתוח (צילום: באדיבות ענת כהן יחסי ציבור)

הרצליה – תל מיכל

בדרום-מערב הרצליה, מעל המרינה, מתנשא תל הכורכר המקסים הזה שמורכב ממספר גבעות ובנקודת השיא מגיע לגובה של כ-30 מטר.

פעם תל מיכל היה זנוח, אבל בשנים האחרונות קבוצה של תושבים ותיקים ("ותיקים בסביבה") מטפחת את התל ובגיבוי העירייה והחברה להגנת הטבע נערכים בו סיורים ופעילויות משפחתיות וקהילתיות והתל נקי, משולט ומזמין.

הכניסה הרגלית המומלצת היא משדרות אבא אבן, בפינה שמול רחוב וינגייט.

תל מיכל בהרצליה (צילום: עיריית הרצליה)

נס ציונה – גבעות הכורכר

אל תשלו את עצמכם: בסופ"ש וחג בעונה הזאת לא תהיו לבד בגבעות הכורכר הנפלאות של נס ציונה. הציבור גילה אותן ובגדול, ומשפחות רבות מהעיר ומהאזור צועדות לאורכו ולרוחבו של הרכס.

ובכל זאת, ומכיוון שהפעם הרוב צודק, שלוחה מכאן המלצה חמה בתוספת טיפ: מסקר לא מדעי וניסיון מצטבר של מספר ביקורים בגבעות, נקודת המוצא של רוב המטיילים ממוקמת בקרבת הפסל (המוצלח) שומר הגבעות שניצב בכיכר בקצה דרך השריון. בפאה הדרומית של הגבעות, בקרבת שכונת מאליבו, יש יותר סיכוי למצוא שבילים ופינות חמד עם פחות אנשים ויותר פרטיות.

פסל שומר הגבעות בנס ציונה (צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיוויקי)

הוד השרון – הר הזבל וגבעת הכלניות

שני טיפוסים בכרטיס אחד (הכרטיס מטאפורי כמובן) אפשר לקבל בסמוך לפארק האגם המוצלח של הוד השרון (האגם עשוי ממי הביוב של העיר שעברו טיהור).

מדובר בגבעת הכלניות ובתל הגבוה יותר, שבעבר היה הר הפסולת של העיר וכיום הוא אתר טיולים מוצלח עם פסל של אופניים בנקודת התצפית שבראשו. ויש שם חתיכת תצפית – אל פארק האגם, נחל הירקון הסמוך וקו הרקיע של גוש דן.

אפשר להגיע ברגל מתוך הפארק ואם מתעקשים אפשר לחנות למרגלות גבעת הכלניות, לטפס עליה, לרדת ולטפס על התל (או רק על אחד מהם כמובן). בשבתות סואנות מומלץ להיזהר מטרקטורונים ורכבים אתגריים למיניהם.

נחל בפארק האקולוגי בהוד השרון (צילום: שמואל בר-עם)

אשדוד – הדיונה הגדולה

הדיונה באשדוד – הגדולה ביותר שנותרה במישור החוף – היא קיר חול מרשים שניצב בלב מתחם החולות בדרום מזרח אשדוד, מתחם שמהווה המשך טבעי של שמורת חולות ניצנים.

אוצר הטבע הזה ניצל (בינתיים) מתוכניות בינוי מאיימות הרבה בזכות תושבים שנחושים להגן עליו.

אפשר להיכנס מרחוב אלטלנה, לשוטט, להתגלגל מראש הדיונה הגדולה, לעשות פיקניק בצל העצים, וכמובן לקחת איתכם בחזרה את כל מה שהבאתם, כי בניגוד לדעה הרווחת בישראל – גם בקרב כמה עיריות – דיונות הן לא פח אשפה ציבורי.

הדיונה הגדולה באשדוד (צילום: החברה להגנת הטבע)

תל אביב – רכס הכורכר בצפון-מערב העיר

בין גבול הרצליה לחוף תל ברוך, על פני רצועה של כמה מאות מטרים ובגובה של כ-30 מטר מעל הגלים, משתרע רכס הכורכר של תל אביב.

מטפסים מרחוב 2040 שתוחם אותו, אי שם במרחב שמול התיכונט/מכללת לוינסקי, נזהרים מטרקטורונים ושאר מזיקים, מטיילים בכיף על הרכס ומקווים שהוא יישאר איתנו לאורך זמן ולא יהפוך לעוד מתחם לעשירים כמו אלה שהאזור כבר מלא בהם.

סלעי כורכר. אילוסטרציה (צילום: אודי שטיינוול, מתוך אתר פיקיויקי)