כעת מתברר כי התמונות מרחבת אל-אקצא ומראות ההשתלטות של חמאס על המקום לא ביטאו את כל האמת וכי ביסודו של דבר המצב נשאר כשהיה. חמאס לא תקע שורשים במזרח ירושלים בכלל, כולל בהר הבית, כי המסה העיקרית של דגלי חמאס ושל הצעירים שקראו קריאות תמיכה בחמאס לא הייתה ממזרח ירושלים אלא מישראל.

כעת מתברר כי התמונות מרחבת אל-אקצא ומראות ההשתלטות של חמאס על המקום לא ביטאו את כל האמת וכי ביסודו של דבר המצב נשאר כשהיה. חמאס לא תקע שורשים במזרח ירושלים בכלל, כולל בהר הבית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לחברי התנועה האסלאמית הצפונית של ראיד סלאח, שמרכזם באום אל פחם, יש שלוחות בערים המעורבות כמו יפו, לוד ורמלה ובקרב שבטי הבדואים בנגב. אבל המזרח ירושלמים דווקא לא אוהבים את הבלגנים שעושים להם הערבים מישראל וגורמים מעטים ממזרח ירושלים כמו מסילוואן, או קבוצה מאורגנת שהגיעה מאוניברסיטת ביר זית.

גם המוראביטאת, הנשים שכאילו מגינות על אל-אקצא, הן בעיקרו של דבר ערביות מישראל.

החיכוכים בשער שכם צומצמו אחרי שהתברר כי מי שעמד מאחוריהם היו צעירים מסילוואן, וסוחרי שער שכם אמרו להם שהם לא רצויים.

פירוש הדבר הוא, שיש לישראל בעלי ברית לטיפול בעושי הצרות מן התנועה הצפונית:

• קודם כל הווקף המוסלמי, ביחוד אחרי שאנשי התנועה הצפונית סילקו את אנשי הווקף ממסגד אל-אקצא והשתלטו על המיקרופונים כדי לקרוא למזרח ירושלמים לבוא להגן על המסגד – אבל אף אחד לא בא, והם נשארו לבדם בתוך המסגד.
• שנית, ראשי העיריות הערביות מישראל, כמו סמיר מחאמיד ראש עיריית אום אל-פחם, שלא רוצה לתת לראיד סלאח מרחב פעולה בעירו, וכבר התנגש עם רעולי פנים בני עירו על רקע מעורבותם באירועים בהר. או ראש עיריית רהט, למשל, קרא בגלוי למשטרת ישראל לעשות סדר בעירו הקרועה ממלחמת כנופיות. ויש בסיס לשיתוף פעולה בינם לבין המשטרה גם בפיקוח על עושי הצרות בהר הבית, שבסופו של דבר באים מאותה ביצה שממנה יוצאים גם הרוצחים בשם דאע"ש.
• להשתתפותו של מנסור עבאס בממשלה יש חשיבות גדולה, כי הוא לא רק חלק מן הקואליציה, אלא גם בעל ברית של הווקף המוסלמי. מכאן שמול מערך התנועה האיסלאמית, האחים המוסלמים וחמאס – עומד המערך של מנסור עבאס, הווקף וירדן.

החיכוכים בשער שכם צומצמו אחרי שהתברר כי מי שעמד מאחוריהם היו צעירים מסילוואן, וסוחרי שער שכם אמרו להם שהם לא רצויים. כלומר יש לישראל בעלי ברית לטיפול בעושי הצרות מן התנועה הצפונית

כאשר אנחנו מדברים על חמאס אנו חייבים לדייק: חמאס מדבר בשתי קולות, ואני סבור שזה לא רק טקטיקה, אלא מייצג קרע גובר בתוך התנועה בין עזה לבין חמאס.

יש לשים לב כי ברמדאן הזה, בניגוד לשנים קודמות, לא ראינו את דגלי טורקיה, ויש לקשור זאת במאמצי ארדואן להתקרב לישראל ולעולם הערבי הסוני.

האם ארדואן כן במאמציו? את זה עוד נראה, אבל מבחינת חמאס הקשר עם ארדואן לא בטוח, וכעת חמאס בתהליך התקרבות לחזבאללה ואיראן. כאשר אנו אומרים חמאס, אנו חייבים לדייק. יחיא סינוואר בעזה לא אמר מילה וחצי מילה על הר הבית, וכל ההתבטאויות באו מחמאס חו"ל. בעיקר מסאלח עארורי, שמונה לתפקיד ראש מחוז הגדה בחמאס, ומסגנו זאהר ג'בארין, שאומנם יושב בעזה, אבל הלשכה שלו בביירות והוא פעיל בענייני הגדה והאסירים.

הרקטה שנורתה לישראל מלבנון מביאה לידי ביטוי את הקשר בין עארורי, היושב בביירות, לבין חזבאללה, הג'יהאד האסלאמי ומכאן לסוריה ואיראן. וכאשר צעירי התנועה האסלאמית קוראים קריאות בשבח חמאס, הקשר שלהם הוא הקשר של סאלח עארורי וזאהר ג'בארין, והם מחדירים להר הבית את איראן וחזבאללה.

המלך עבדאללה ער לזה, וזה מה שמריץ אותו בימים אלה לגבש חזית ערבית סונית לייצב את הר הבית סביב נוסחת הסטטוס קוו מלפני שנת 2000. תחילה הוא נועד עם אבו מאזן ברמאללה, אח"כ כינס את וועדת השרים של הליגה הערבית, ואח"כ מיהר לקהיר לפסגה עם נשיא מצרים, סיסי ויורש העצר של האמירויות.

ככל שניתן להבין, השיחה עם אבו מאזן לא עלתה יפה, כי המלך דיבר על שיקום מעמד הווקף ככתובת הערבית בהר הבית, בעוד אבו מאזן דיבר על קביעת המופתי הנאמן לו, שיח' מוחמד חוסיין, ככתובת על ההר.

המלך עבדאללה ער להבדל בין חמאס עזה שלא אמר מילה על הר הבית לבין חמאס חו"ל, וזה מה שמריץ אותו בימים אלה לגבש חזית ערבית סונית לייצב את הר הבית סביב נוסחת הסטטוס קוו מלפני שנת 2000

אומנם שרי החוץ של הליגה הערבית תמכו בנוסחת הסטטוס קוו מלפני שנת 2000, אבל ככל הנראה המלך לא התרשם מכנותם, ולפיכך ביקש לחזק או לאשרר זאת בפסגה המשולשת בקהיר.

יכולה להיות עוד סיבה לפסגה בקהיר – מצרים ואמירויות קשורות בישראל. האם המלך ביקש מהם ללחוץ על ישראל לתת את חלקה לנוסחת הסטטוס קוו מלפני 2000?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.