האם הכתב הזר הגיע לסוף דרכו?

המחבר (מימין) מכסה הפגנות בבוקרשט ב-1990 (צילום: באדיבות דן פרי)
באדיבות דן פרי
המחבר (מימין) מכסה הפגנות בבוקרשט ב-1990

היש טוב מלהיות עיתונאי בינלאומי (מלבד, אולי, בוגר אקזיט בהייטק)?

במשך כמה עשורים של עשייה זו חוויתי הרפתקאות אינספור. הוכיתי ונעצרתי על ידי המשטרה החשאית ברומניה, עלבתי בטעות בנסיך פיליפ בארמונו בבריטניה, סיירתי עם בדלנים בג'מייקה, חגגתי יום הולדת עם גורבצ'וב במוסקבה, ביליתי עם ערפאת במוקטעה, ברחתי מפילים למרגלות הקילימנג'רו ועצבנתי כל כך את ג'ון מקיין שהוא קם ועזב באמצע ראיון. בין לבין ניסיתי לתרום כמה שורות לטיוטה הראשונית של ההיסטוריה.

במשך עשורים ככתב זר חוויתי הרפתקאות אינספור. הוכיתי ונעצרתי על ידי המשטרה החשאית ברומניה, עלבתי בטעות בנסיך פיליפ בארמונו, סיירתי עם בדלנים בג'מייקה, חגגתי יום הולדת עם גורבצ'וב במוסקבה ועוד

למה אני מציין את זה? כי הכתב הזר הוא זן הולך ונכחד.

הנחת היסוד האופטימית של כל העסק שנקרא חדשות חוץ היא שניתן יהיה לגרד מספיק צרכנים שיתעניינו במה שקורה לאנשים שונים מהם במקומות מרוחקים מביתם.

מוסד כתבי חוץ הוא טקטיקה שמטרתה להגדיל את הסיכויים הקטנים ממילא שזה יקרה: התוכן מופק על ידי אנשים שדומים לקוראים ולצופים בבית. כתבים אלה כבר ידאגו לעבד את החומר מיפן, למשל, כך שיעניין אנשים בצרפת. או, בהתאמה, לדווח בתור ישראלים מאוקראינה המדממת באמצעות ראיונות עומק עם עסקני חב"ד בקייב.

המחבר עם ריקי מרטין בפורטו ריקו (צילום: באדיבות דן פרי)
המחבר עם ריקי מרטין בפורטו ריקו (צילום: באדיבות דן פרי)

השיטה הזאת התחילה עם המצאת הטלגרף פחות או יותר, ורצה לא רע יותר ממאה שנה. כל מיני אמריקאים ובריטים וצרפתים – וגם קומץ ישראלים – שוטטו ברחבי תבל ותקעו יתד במקומות מעניינים.

התוכן מופק ע"י כתבים שדומים לקוראים ולצופים בבית וידאגו לעבד חומר מיפן, למשל, כך שיעניין אנשים בצרפת. או, בהתאמה, לדווח כישראלים מאוקראינה המדממת דרך ראיונות עומק עם עסקני חב"ד בקייב

לאחרונה, מנכ"ל בלומברג לשעבר ג'סטין סמית' תקע סיכה מסוימת בבלון. בראיון ל"ניו יורק טיימס" (אחד מגדולי המפעילים של כתבים זרים, יחד עם בלומברג עצמה) הוא אמר:

"הרעיון שתשלח איזה צעיר משכיל בוגר אוניברסיטת עילית למומבאי כדי לספר על מה שקורה במומבאי ב-2022 זה די מטורף".

יש לו מיזם חדש, והגישה החדשה משרתת אותו כנראה – אבל עמדתו עדיין חשובה.

כמי שפעל ככתב חוץ ברחבי אמריקה, אפריקה, אירופה והמזרח התיכון, חשתי היטב את החיצים. ישבתי לי עם כוסית ויסקי – כי כך נוהגים כתבים זרים – והרהרתי בסוגיה. להלן מחשבותיי.

ראשית, אנחנו חיים בעולם מסובך ומרושת בו כולנו קשורים ותלויים זה בזה בדרכים גלויות ונסתרות. רצוי מאוד שנבין זה את זה, וחיוני לחלוטין שנדע מה קורה. רוב העובדות והתובנות הרלוונטיות לכל אחד מאתנו אינן נמצאות דווקא במדינה בה אנחנו גרים. דהיינו: רוב מה שחשוב זה חדשות חוץ. אי לכך: חדשות חוץ זה דבר חשוב מאוד.

איך מארגנים את זה? צריך כתבים (בפועל אפשר גם סוכנויות חדשות וסינדיקציה עם גופי תקשורת אחרים, אבל נשים את זה בצד).

כאשר גוף תקשורת ממדינה כלשהי רוצה לכסות אירוע או סיפור במדינה אחרת, הברירה בעבר הייתה לרוב בין כתבים זרים שהם "שליחים", לבין העסקת עיתונאים מקומיים.

אנחנו חיים בעולם מסובך ומרושת בו כולנו קשורים בדרכים גלויות ונסתרות. רצוי שנבין זה את זה, וחיוני שנדע מה קורה. רוב העובדות והתובנות הרלוונטיות לנו אינן בהכרח במדינה בה אנחנו גרים

תמיד הייתה פשרה בבחירה הזו בין "שליחים" ל"מקומיים" שאפשר להגדירה כך: השליחים מציעים ידע על הקהל הביתי, שליטה בשפת הדיווח, הבנת תרבות הקהל בבית, ויכולת משוערת לדווח בחוסר משוא פנים הנובעת מהעדר מעורבות אישית; המקומיים מציעים ידע על האנשים שהם מכסים, שליטה בשפה המקומית, הבנת המקום ותרבותו כולל ניואנסים, והתשוקה הנובעת מקיומה של מעורבות אישית. באופן אידיאלי, העורכים רצו את כל התכונות הללו – כך שאם התקציב אפשר זאת הם השתמשו בשילוב של שני סוגי הכתבים.

חלק מהמשוואה היה העלות הגבוהה יותר של השליחים. ראשית, הם קיבלו בדרך כלל שכר טוב יותר (בוודאי כאשר נשלחו לעולם הקרוי "מתפתח"); זה היה הגיוני משום שהם פעלו בשוק עבודה אחר והציעו מיומנויות שונות מהמקומיים, ולעתים קרובות הוכשרו וקודמו עוד מקודם בשורות ארגונים כמו Associated Press (כור מחצבתי); אבל זה לא שידר הוגנות והריח קצת, מה לעשות, כמו קולוניאליזם.

שנית, שליחים אלה הגיעו לא פעם עם משפחות שציפו למימון של בתי ספר פרטיים בינלאומיים, דיור ברמה של דיפלומטים לפחות, פיצוי על מיסים מקומיים ועוד.

בונו משבח את דן פרי על מזגו, רוגע מסוג "זן"; (צילום: דן פרי)
בונו משבח את דן פרי על מזגו, רוגע מסוג "זן" (צילום: באדיבות דן פרי)

הרווחיות הצונחת של עסקי החדשות בעידן הדיגיטל פוצצה לרסיסים את המודל הזה. רבע מהתקנים העיתונאיים התאיידו בארה"ב מאז 2008 (הירידה במספרם של כתבי השטח גדולה עוד יותר), וברוב שאר העולם המפותח המצב דומה. בתקופה זו ההכנסות השנתיות של AP ירדו מכמיליארד דולר (במונחים של היום) עד מתחת למחצית כיום. במצב כזה נפטרים ממותרות.

חלק מהמשוואה היה העלות הגבוהה יותר של השליחים. ראשית, הם קיבלו בדרך כלל שכר טוב יותר. אבל זה לא שידר הוגנות והריח קצת, מה לעשות, כמו קולוניאליזם

למה מותרות? הרי טענתי שזה חשוב. הייתי צריך לדייק: זה חשוב לאנושות, וגם לפרט אם ברצונו לא להתהלך כעיוור בעולם. אבל לא לגוף התקשורת עצמו – שהוא ביזנס.

זאת, כי אנו יודעים כיום בדיוק מה מושך קוראים וצופים, וסופרים כל קליק וכל לייק. למעט מקרים יוצאי דופן (כמו מלחמת אוקראינה שמאיימת על כל העולם כולו) אין מדובר בחדשות חוץ.

זה לא חדש שצרכני חדשות ברחבי העולם הם בדרך כלל פרובינציאליים. מה שהשתנה הוא דרך הטיפול במיעוט שלא. בעבר, העיתון שקראת היה צריך לתת מענה לכל הטעמים, כי לא היה משהו אחר, וזה כלל גם את אלה שאכפת להם מחדשות חוץ. היום כל אחד יכול לעבור לאפליקציית AP – או לכל אתר אחר – ולקבל את זה שם. הכל זמין. עיתונים, תחנות ואתרים מקומיים חייבים לספק משהו אחר: בידול.

התוצאה היא שמספר כתבי החוץ ברחבי העולם צנח פלאים, לצד שינויים מבניים שקשורים לגלובליזציה.

לצד הירידה במספרים, ארגונים עיתונאיים מצאו את עצמם מחליפים יותר ויותר את הזרים ה"שליחים" בזרים שכבר גרים במדינת היעד (בין אם הגיעו לשם בחיפוש אחר עבודה, או כבני זוג, או כתיירים שאיבדו את דרכם). אלה אולי לא עברו הכשרה קפדנית – אבל הסטנדרטים העיתונאיים של המעסיקים לא היו זרים להם לחלוטין, ולצד זה הם צברו קצת ידע מקומי.

לא פחות חשוב: הם לרוב התגלו כמוכנים להסתפק במשכורת די קרובה לזו של המקומיים ממש, ולוותר על זכויות סוציאליות (תלוי כמובן במדינה – באירופה זה לא לגמרי כך). בגדול, הם היו די נואשים לעבודה.

בארץ, כמו בארץ, יש גם בעניין הזה פן ייחודי: עולים חדשים (או מהגרים בלשון יותר נקייה). מקרבם הגיע אחוז לא מבוטל של העתונאים הזרים שאינם בדיוק שליחים וגם אינם בדיוק מקומיים.

זה לא חדש שצרכני חדשות ברחבי העולם בד"כ פרובינציאליים. מה שהשתנה זה הטיפול במיעוט שלא. בעבר, העיתון שקראת היה צריך לתת מענה לכל הטעמים, בהיעדר אלטרנטיבה, כולל אלה שאכפת להם מחדשות חוץ

מעל לכל, הגלובליזציה הפכה את התרבות בעולם לדי הומוגנית. היא השטיחה סטנדרטים במקצועות מסוימים, שהעיתונות אחד מהם. זה כרסם ביתרונות היחסיים של הזרים בכלל. טלוויזיה בלוויין, האינטרנט ותופעת האנגלית כשפה הגלובלית הניבו דור של אנשי מקצוע צעירים ברחבי העולם שמדברים אנגלית שוטפת ולפעמים אף עדיפה.

דן פרי לאחר שהותקף ונעצר בידי משטרת בוקרשט יה על כיסוי הפגנה במהלך הפגנה (צילום: באדיבות דן פרי)
דן פרי לאחר שהותקף ונעצר בידי משטרת בוקרשט יה על כיסוי הפגנה במהלך הפגנה (צילום: באדיבות דן פרי)

התחלתי עם AP בתור הכתב ברומניה, בשבועות שלאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. אפשר לומר שבאותה תקופה רומניה סבלה ממחסור בעיתונאים מקומיים הפועלים לפי סטנדרטים מערביים (לא היו סטנדרטים כאלה שם מעולם). כיום לרומניה יש מדיה תוססת המשתווה לזו של כל מדינה באירופה.

בערך באותה תקופה, הנציג הבכיר של AP בלבנון היה טרי אנדרסון האמריקאי, (שהתפרסם מאוד לאחר שבילה כמה שנים שבשבי החיזבאללה); בשנים האחרונות, כשהייתי עורך המזרח התיכון של AP וישבתי בקהיר, מינינו סוף סוף אישה מקומית לתפקיד המנהלת בביירות: זיינה כרם. הסטנדרטים שלה ללא רבב והאנגלית שבפיה מצוינת – והיא מכירה את המדינה המורכבת מלפנים ולאחור. אני לא חושב שהמוצר העיתונאי סבל מהמעבר הזה.

כשעמדתי בראש התאחדות העיתונאים הזרים בירושלים לפני כ-20 שנה, מדריך החברים הכיל שמות של מאות "שליחים". כיום יש קומץ, המתגמד מול מקומיים ממש מחד, ו"זרים מקומיים" מאידך. הדיווח הבינלאומי איכשהו שורד, ורבים מגופי התקשורת המשרתים את מי שבאמת רוצה חדשות ופרשנות מרחבי תבל מצליחים אפילו לגבות תשלום.

אני מקווה שבכל העולם יתחילו לתעדף חינוך אוניברסלי כך שבדורות הבאים יהיו יותר כאלה.

כשעמדתי בראש התאחדות העיתונאים הזרים בירושלים לפני כ-20 שנה, מדריך החברים הכיל שמות של מאות "שליחים". כיום יש קומץ, המתגמד מול מקומיים ממש מחד, ו"זרים מקומיים" מאידך

החוכמה כרגע היא להפוך את זה למעניין. בשביל זה לא מספיקות העובדות היבשות. חייבים למצוא דרכים להעניק פרשנות נבונה, לשמור בקנאות על הגינות, ולהציג סגנון שימשוך את העין, יגרה את השכל וישבה את הלב. לא פשוט, אבל אפשרי.

אשר לכתבים הזרים – אלוהים אדירים! סיפרנו אחד לשני וזו לזה אינספור סיפורי גבורה על הבר בכל מיני חורים ברחבי תבל, והיה כיף גדול והיו גם גוזמאות. יהיה פחות מזה, הרבה פחות. אך נתגבר.

דווקא המעבר מכתבים זרים במודל הקודם לסוג של שכבה בינלאומית של עיתונאים על-לאומיים עשוי לתרום ליצירת נרטיב משותף. קאדר עולמי על-לאומי, בכל מיני תחומי עיסוק, המוגדר על ידי כישורים, התמדה ואינטליגנציה – לא דרכון – טומן בחובו תקווה גדולה. תקווה ליותר הבנה, בעולם שזקוק לזה מאוד.

דן פרי מראיין את עמר מוסא ליד הדם קומו באיטליה (צילום: באדיבות דן פרי)
דן פרי מראיין את מזכ"ל הליגה הערבית עמר מוסא ליד האגם קומו באיטליה (צילום: באדיבות דן פרי)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,324 מילים
כל הזמן // שבת, 14 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סער נגד גנץ: חידוש הכנסת פועלים - לא צודק ולא נכון

פריג׳: צעד חכם ונכון ● זעם במשטרה על בר-לב על רקע ההוראה לחקור את התנהלות השוטרים בהלווית אבו עאקלה ● סמוטריץ׳: אבו עאקלה - חלק ממכונת המלחמה הערבית ● הנשיא הרצוג ייצג את ישראל בהלוויית נשיא איחוד האמירויות ● יאיר לפיד ספד לאורי סביר: תרומתו למדינת ישראל עצומה ומורגשת עד היום ● רם שפע על חיבור למרצ: שיתכבדו ויחברו למשותפת

עוד 18 עדכונים

בין קו 300 לסיגריה

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו. בחשיפת הפרשה שמור מקום של כבוד לצילומים של ענת סרגוסטי ושל אלכס ליבק, שסתרו בבירור את הפרסומים הקודמים אשר לפיהם כל המחבלים נהרגו במבצע ההשתלטות.

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו

והנה השבוע שוב התחוללה סערה סביב צילום של מחבל שנלכד חי. המון זועם לא ידע את נפשו לנוכח תמונה שבה נראה אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות, "נהנה" מסיגריה שניתנה לו על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שעצרו אותו. לדידם של המגיבים, אותו רוצח מתועב לא ראוי לשום יחס אנושי. מבחינתם, לאחר שמסירים מהתגובות את דוק הריסון התרבותי שאולי עוד נותר שם, היה עליו לפגוש גורל דומה לזה שפגשו מחבלי קו 300.

בתגובה לסערה, התפרסם כי הסיגריה ניתנה למחבל העצור כחלק מטקטיקה של שוביו. עצם פרסום ההסבר מצער משום שיש בו מן הכניעה בפני תאוות הנקם של האספסוף.

אך גם היה בכך כדי לסייע לחלקם "לעכל" את הסיגריה, הרי שלא היא ולא הסיבה המעשית לנתינתה הם העניין פה. קשה להאמין שיש אדם שבאמת מפריע לו שרוצח כפות קיבל סיגריה מלוכדיו. בנקל ניתן לדמיין תסריט דומה, שבו סוהר מצית סיגריה לאסיר הנמצא תחת השגחתו. מה שבאמת הוציא את ההמון צמא הדם מכליו זו עצם האפשרות שמישהו העז להתייחס אל המחבל העצור כאל בן אדם.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד

בהקשר זה, מעניין לעשות את החיבור לנסיבות אחרות שבהן קנאים לאומניים מתקשים לשאת כל דבר המעלה באפם ניחוח של חולשה, כדוגמת הקריאה להתחשב בציבור פוסט טראומטי בערב יום העצמאות או הענקת הבמה בטקס המרכזי לבני אדם שהגורל הכה בהם.

אם לחזור לפרשת קו 300, נכון אמנם שבשנת 1984 לא היו רשתות חברתיות. אם היו, ניתן להניח כי גם אז לא היינו שומעים קריאות צער רמות מדי על גורל המחבלים. אבל אז לפחות היה בקרב הציבור משקל רב יותר לאנשים שהבינו שגם כאשר הדם רותח – ואולי במיוחד אז – אסור בשום פנים ואופן להיכנע ליצרינו החייתיים ביותר.

מעבר לזעם על פרשת הטיוח בשעתו, מספיק אנשים הבינו כי ברגע שאנחנו מאפשרים לתאוות הנקם להוביל אותנו, אנחנו מוותרים על מוסריותנו והופכים לכל מה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. ולכן בפער הזה שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותה המוסרית של החברה בישראל.

בפרשת קו 300 מספיק אנשים הבינו כי לאפשר לתאוות הנקם להוביל – זה ויתור על מוסריותנו והפיכה למה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. לכן בפער שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותנו המוסרית

עכשיו יטענו מי שיטענו כי מול אויב אכזר אסור לגלות מוסריות. לשם כך, יתעטפו בתירוצים מוסריים עצלים מהסוג של "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". אך מה שהם אינם מבינים הוא, שהמטרה הסופית של טרור אינה להרוג או לפצוע; זהו רק האמצעי.

המטרה היא לעורר פחד וחוסר ודאות, שבתורם גורמים לחברות דמוקרטיות לפעול בצורות המנוגדות לערכים ולאידיאלים שבבסיסן – עד להתפרקותן. לכן מי שמזדעק לנוכח יחס אנושי כלפי בני אדם שביצעו מעשים נוראיים, משחק לידי הטרור ומעניק לו את ניצחונו על מגש של כסף.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 576 מילים

ישראל צריכה לדאוג לכך שעיתונאים המתעדים את מה שמתרחש בשטחים לא ייפגעו בעת מילוי תפקידם ● לבנון הולכת לבחירות: אלפים המתגוררים בחו"ל כבר הגיעו לקלפיות ● הרומן בין המדינות הערביות לרוסיה ממשיך לפרוח ● תיירות זרות הוטרדו מינית באזור הפירמידות ● והשבוע לפני 55 שנה, שר סובייטי העביר מידע שגוי לבכירי הצבא המצרי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,351 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בחזרה לשנות השמונים

הוועידה הלאומית לאנרגיה תתקיים השבוע בלי נציגות לירוקים ובלי אף מילה על אנרגיות מתחדשות ● בשביל לדעת שישראל מוצפת במינים פולשים לא צריך את דוח המבקר, מספיק להסתכל מהחלון ● משרדי הממשלה יפסיקו לקנות חד"פים אבל טובעים בכלים שמגיעים עם המשלוחים ● קליפורניה חוותה "רגע קצר נוצץ" של 100% אנרגיה מתחדשת ● ובבית ספר בהולנד יוצאים לטיול שנתי באופניים

עוד 1,393 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַכְחָשָׁה 132

בעולם שבו המציאות עצמה מוכחשת - אין ולא יכולות להתקיים עובדות, אין ולא יכולה להיות "אמת". יש מקום רק לסיפורים, מיתוסים ונרטיבים. להכחשות ולהכחשות שכנגד. לתיאוריות ולתיאוריות קונספירציה

עוד 1,433 מילים ו-1 תגובות

שגרירי ארה"ב הזהירו מעליית היטלר לשלטון – הממשל התעלם

ריאיון שגריר ארצות הברית לשעבר דיוויד מק'קין טוען בספרו החדש, "לחזות ברדת החשכה", כי אנטישמיות, אדישות ופוליטיקה פנימית עיכבו את ארה"ב מלהתערב במלחמה בגרמניה הנאצית ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "אזרחי ארה"ב לא חשבו שהממשלה צריכה להתעניין בזה"

עוד 1,326 מילים ו-1 תגובות

מותה הטרגי של עתונאית (ועוד)

כמה מחשבות על מותה הטרגי של העיתונאית האיקונית של אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, עת שסיקרה את פעולת צה"ל בג'נין בגדה המערבית.

האומץ של עיתונאים שמסקרים אזורי מלחמה מדהים. למה הם עושים את זה? זה רלוונטי במיוחד היום באוקראינה, בבירור. ובקביעות עצובה זה עולה שוב ושוב. מסכן פרנסיס פוקויאמה! ההיסטוריה ממש לא הסתיימה, והיא לובשת צורה של עוונות נוראיים ואכזריות אנושית, לצד קידמה.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מונעים מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים. אם מישהו ירה בה בטעות אז שוב סביר יותר שזה הפלסטינים. ברור שהרשות הפלסטינית מניחה שישראל תואשם גם אם לא בצדק ומנסה לחלוב את העניין.

שירין הייתה אייקון. התקשורת הערבית הייתה חסרת כמעט כל ערך עתונאי עד שאל ג'זירה הופיעה לפני כרבע מאה (כן, קטאר היא דיקטטורה). שירין הייתה הפנים של אל-ג'זירה בישראל, אייקון עיתונאי ופמיניסטי. מותה הוא טרגדיה אמיתית.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מנעו מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא; מי יודע?) אבל מסגור הסיפור בצורה אנטי-ישראלית הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שהיא שולטת בה עבור קבוצה אתנית אחת בלבד (יהודים) כאשר שכניהם (פלסטינים) חיים בתנאים פחותים ולא דמוקרטיים. אם כך תנהג, אך תתפלא שתוצג כקלגס. יש להסתכל במראה – לא לירות בשליח.

תירוציה של ישראל כמעט סבירים בעניין הכיבוש הצבאי. על ההתנחלויות אף אחד לא רוצה לשמוע. טמטום ברמה הזו מעלה את הביטוי הקלאסי באנגלית: You’re on your own.

אם אי פעם ישראל תתעורר ושוב תבחר בממשלה שמציעה לפלסטינים חלוקה (כמו בשנים 2000-1 ו-2008), אז התמונה תשתנה. שוב ייזכרו בכך שהפלסטינים מנהלים משא ומתן קשוח מדי. נראה שהם לא רוצים חלוקה כי הם מעדיפים מלחמת אזרחים שבה הם מקווים לנצח מבחינה דמוגרפית.

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא) אבל מסגור אנטי-ישראלי הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שבשליטתה לקבוצה אתנית אחת

ובהלוויה, שתיזכר בשל השתוללות מבישה של שוטרים, ישראל שוב ירתה לעצמה ברגל. נניח שיש אמת בתירוצים (שלא הוצגו באופן משכנע)  כאילו פעילים רדיקליים השטלתו על האירוע, חטפו את הארון, השד יודע מה. זה לא מה שעולה מהמראות בוידאו. מה חשבו שוטרים שהיכו באלות את נושאי הארון? איפה המפקדים בשטח? היכן הרגישות? איך מישהו לא מבין שקריאות, דגלים וססמאות לא ייתפסו כמצדיקים סוג זה של אלימות? יותר מכל דבר, מדהים כאן הטמטום.

משקיפים זרים, עיתונאים מכל הסוגים: אל תהיו תמימים. ואשר לשחקנים על המגרש: נסו למזער את הנזק ולהוריד את הלהבות.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 417 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני 4 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לכולם יש מה לומר על חוק יסוד זכויות הנאשם של סער

חוק יסוד: זכויות במשפט הפלילי עלה לדיון בוועדת החוקה השבוע, או אז התברר כי החוק מושך תשומת לב מאין-ספור גורמים בעלי אינטרס - מהסנגוריה הציבורית, דרך מכון קהלת ועד המכון הישראלי לדמוקרטיה - וספק אם גרסתו הסופית תדמה לנקודת ההתחלה ● בנושא אחר הקרוב לליבו של סער, מתברר שהיועמ"שית מתנגדת לפיצול התפקיד ● והשופט חאלד כבוב עשה השבוע היסטוריה כפולה

עוד 1,304 מילים

דיווח: עודה ניסה לבקר בביה"ח את אחיו של זכריה זביידי שנפצע בחילופי האש בג'נין

מחשש לעריקה נוספת, כהנא התפטר מתפקיד שר הדתות – יחזור לכהן כח"כ ● נקבע מותו של לוחם הימ"מ שנפצע באזור ג'נין; בנט: "מסר נפשו למען ביטחון ישראל" ● השר פריג': "המשטרה ביזתה את הלווייתה וזכרה של שירין אבו עאקלה" ● דיווחים בסוריה: ישראל תקפה מטרות במערב המדינה ● ח"כ כסיף תקף שוטר; רה"מ: מתחבא בפחדנות מאחורי החסינות

עוד 56 עדכונים

תחקיר אמין של מותה של עיתונאית אל ג'זירה בג'נין הוא הכרח המציאות עבור ישראל, בלי קשר לתוצאותיו ● בישראל מבינים היטב את פוטנציאל הנזק מטיוח האירוע, שיכול להגיע עד כדי הצרת צעדיו של צה"ל בפעילות בגדה ● לכן מתעקשים בירושלים על בדיקה משותפת ושיתוף משקיפים בינלאומיים נוספים בחקירה ● פרשנות

עוד 817 מילים ו-1 תגובות

מחקר חדש קובע כי נשים יהודיות מגיעות להישגים אקדמיים גבוהים יותר מנשים לא יהודיות בארה"ב ● עוד קובע המחקר של פרופסור אילנה הורביץ מאוניברסיטת טוליין כי הישגי הנשים גבוה יותר בפעם הראשונה בהיסטוריה גם מהישגי הגברים היהודים ● לטענת החוקרת, הפער נובע מהתרבות הדתית ומתפיסה עצמית חדשה וליברלית

עוד 1,037 מילים

ריאיון "בלי הסכמה נגיע להתפרקות והתפוררות"

לפני שנתיים המדינה נכנסה למשבר חסר תקדים שהביאו לשיא תהליך של אובדן אמון בין הרשויות והאזרחים ● ספר חדש טוען כי משבר האמון בכללים, במוסדות, בתקשורת ובתאגידים, מקשים עלינו לחכות בתור, גורמים לציפיות נמוכות, מוסר תשלומים ירוד וחשדנות כללית ● ד"ר עמית לביא-דינור, ממחברות הספר, קוראת להקמת "מעין 'סנהדרין', שישקף את המגוון הישראלי וישאף להסכמות ובסיס משותף"

עוד 2,054 מילים

עדיין לא ברור מי ירה למוות בכתבת הבכירה של אל ג'זירה אתמול בג'נין, אבל ישראל נמצאת כרגע במרכזו של ארוע בינלאומי עם השלכות הרסניות ● בניגוד לפגיעה במגדל התקשורת בעזה לפני שנה, הפעם ניכר שהצבא והממשלה הפיקו לקחים - אבל עדיין עושים טעויות קריטיות ● לאור התגובות של האמריקאים, ישראל לא תוכל להסתפק בבדיקה פנים-צה"לית ● פרשנות

עוד 619 מילים ו-1 תגובות

השגריר בארה"ב: "הצענו לאמריקאים להשתתף בחקירה"

אלרעי פרייס על החשד לזיהום בתנובה: "אין חשש לבריאות הציבור" ● בנט: "הפלסטינים מונעים חקירת מותה של הכתבת מאל-ג'זירה" ● מועצת התכנון אישרה בניית כ-4,000 יחידות דיור ביו"ש ● אבו מאזן בטקס האשכבה לאבו עאקלה: "ישראל אחראית למותה; נפנה להאג" ● בית המשפט המחוזי מרכז בלוד התיר לפרסום שהחשודה בשליחת מכתבי האיומים נגד בנט ובני משפחתו היא אילנה ספורטה חניה

עוד 38 עדכונים

עבאס עושה לכולם מדרסה

יו"ר רע"ם הוכיח אתמול שהוא שולט שליטה מלאה לא רק בחברי סיעתו אלא גם במועצת השורא של התנועה האסלאמית ● "לא הייתי צריך להתאמץ מדי כדי לשכנע", אמר אמש, אחרי ההודעה כי רע"ם נשארת עם הקואליציה ותשוב להצביע איתה ● בשורה התחתונה: עבאס הוא אידאולוג אמיץ ומרשים, ואפשר כבר לומר שלא קם מנהיג כמוהו בחברה הערבית ● פרשנות

עוד 565 מילים

החוק הישראלי לא חל על העצים של אלקנה

אם נדמה שבישראל עצים נכרתים בקלות לטובת אינטרסים נדל"ניים ואחרים, זה עוד כלום לעומת המציאות בשטחים ● תושבי אלקנה יצאו למאבק נגד כריתת עצים בשדרה המרכזית של ההתנחלות, אחרי שגילו את תוכניות הכריתה באתר נידח ● אולם אותו גורם שדן בערעור, הוא זה שאישר את הכריתה ● שלא במפתיע, הערעור נדחה

עוד 821 מילים

אמנות או נמות

עיר ואוּם בישראלאי אפשר לבקר באום אל-פחם ולא לשמוע על "הגלריה" - המוסד האמנותי שהוקם בעיר לפני כ-25 שנה והפך לגאוות המקום ● יוקו אונו הציגה שם ב-1999, במקום מוצגות תערוכות של אמנים יהודים וערבים, והאמנית רינה פלג מעבירה שם סדנאות קרמיקה לנשות העיר ● ראש עיריית אום אל-פחם: "הגלריה היא הרבה יותר מאלפיים מטר של אומנות"

עוד 2,093 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה