נהוג לבחון את סוגיית הר הבית/אל אקצא מזווית היחסים בין ישראל לפלסטינים ולירדן, אבל יש לסוגייה הזאת גם השלכות חשובות על הפוליטיקה הפנים ישראלית, ואולי אפילו על הרכב הקואליציה הבאה.

נהוג לבחון את סוגיית הר הבית/אל אקצא מזווית היחסים בין ישראל לפלסטינים ולירדן, אבל יש לסוגייה הזאת גם השלכות חשובות על הפוליטיקה הפנים ישראלית, ואולי אפילו על הרכב הקואליציה הבאה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ראשית, הכוח הגדול המניע את הפרות הסדר הערביות הוא התנועה האסלאמית בישראל, והיא אשר דואגת לים הדגלים ואולי גם לכרזות הענק שנתלו בשם חמאס.

התנועה האסלאמית היא אשר פועלת בהר הבית, בעוד שסאלח אל-עארורי מלבנון פועל בגדה, כדי לחולל פיגועים יחד עם הג'יהאד האסלאמי וחיזבאללה.

בהקשר זה יש לשים לב כי כאשר עדנאן ח'דר מג'נין, מסמלי הג'יהאד האסלאמי, בא לשכם – הוא גורש משם בידי התנזים של פתח. ומכאן יש להסיק כי התנזים של שכם והתנזים של ג'נין לא מסונכרנים.

נחזור לישראל – בעוד שהתנועה של ראיד סלאח בברית עם חמאס, התנועה  הדרומית של מנסור עבאס בברית עם הווקף ונגד חמאס. חילופי ההאשמות בין יחיא סינוואר למנסור עבאס המחישו את עומק הקרע.

אנשי ראיד סלאח סילקו מן המסגד את אנשי הווקף, כאשר הגיעו למקום בכירי הרשות גם הם הותקפו וסולקו, והיו קריאות תמיכה בניזאר בנאת שנרצח בידי הביטחון של הרשות. כלומר: ראיד סלאח הצליח ברמדאן הזה לסלק את ירדן ואת הרשות הפלסטינית מהר הבית, אבל לא הצליח לסלק את ישראל.

איך זה קשור לפוליטיקה הישראלית? אחרי רמדאן ישראל וירדן עומדות לפתוח בשיחות על שיקום הסטטוס קוו מלפני שנת 2000. אלה לא יהיו שיחות פשוטות, כי ירדן העמידה רף דרישות בלתי סביר, שעיקרו – היא תחליף את ישראל ככוח השיטור ברחבה, ותהיה אחראית גם על המקומות הקדושים לנצרות.

אחרי רמדאן ישראל וירדן תפתחנה בשיחות לשיקום הסטטוס קוו מלפני שנת 2000. מורכב, כי ירדן העמידה רף דרישות נוקשה – החלפת ישראל ככוח השיטור ברחבה ובאחריות על המקומות הקדושים לנצרות

אין לירדן הכוח והמשאבים למלא תפקידים אלה, ולפיכך אין ביטחון שהשיחות יסתיימו בהצלחה. אלא אם כן הנשיא ביידן, בביקורו במזרח התיכון, יכריח את הצדדים להגיע לנוסחה.

מכיוון שעסקינן בעניינים נפיצים של דת ומקומות קדושים, עדיף שלא להגיע לנייר מוסכם, כי אי אפשר להגיע לנייר כזה, אלא להבנות בעל פה ובתקיעת כף.

זה ישנה את כל קווי הוויכוח הפנים ישראלי. כרגע הקואליציה והאופוזיציה חלוקות על פי קוו התפר של כן ביבי לא ביבי, או כן שחיתות לא שחיתות, אבל ברגע שלקדמת הוויכוח הפנימי תעלה שאלת כן שיקום הסטטוס קוו או נגדו – החיבורים הפוליטיים ישתנו. בעיקר בכך שמנסור עבאס ימצא בעלי ברית בחרדים, שגם הם נגד עליית היהודים על ההר ובוודאי נגד תפילות המרגיזות את המוסלמים.

מול הקשר בין מנסור עבאס לחרדים תעמוד הדילמה של הציונות הדתית, שהייתה הבייס של נפתלי בנט, ועדיין היא הבייס של איילת שקד. האם הם יילכו להסדרי סטטוס קוו שיגבילו או אפילו יאסרו על התפילות, או ישמרו על הבייס ולא יסכימו לכך.

אני מעריך שצפויה מחלוקת בין בנט לשקד. בנט כבר ראש ממשלה ומביט על האינטרסים של המדינה, בעוד ששקד עדיין פוליטיקאית שצריכה לשמור על הבייס שלה. אפשר לצפות קשר בין שקד לליכוד, והתחברות של בנט עם סער וליברמן.

מה תעשה המשותפת? משבר אל-אקצא הפיל את המסכות. מנסור עבאס האשים אותם שמה שמעניין אותם זה להביא למקסימום בלגן בישראל, וזה לא משרת את ערביי ישראל. מכאן, שהקשר שלהם עם הליכוד, דרך יריב לוין, יותר הדוק ממה שהעין רואה.

להערכתי צפויה מחלוקת בין בנט לשקד. בנט כבר רה"מ ומביט על האינטרסים של המדינה, בעוד ששקד פוליטיקאית שצריכה לשמור על הבייס שלה. אפשר לצפות קשר בינה לליכוד, והתחברות בנט עם סער וליברמן

מה הם יעשו כאשר יגיעו להכרעה בישראל הסדרי סטטוס קוו חדשים עם הווקף וירדן? מנסור עבאס כבר תפס להם את המשבצת, והם בבעיה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.