העדויות של שר הבטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר חושפות את חילוקי הדעות שנוצרו עם האמריקאים ערב מלחמת יום כיפור. על פי עדויות אלו, ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973 שרר בישראל חשש שתפרוץ מלחמה באותו יום או למחרת, אבל נעשו ברורים עם האמריקאים שטענו שהערבים לא מתכוונים לתקוף.

עדויות דיין וגולדה חושפות חילוקי הדעות עם האמריקאים ערב מלחמת יום כיפור. בשישי, ה-5 באוקטובר 73', חששו בישראל ממלחמה באותו יום או למחרת, אך האמריקאים טענו שהערבים לא מתכוונים לתקוף

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האמריקאים הרעיפו ידיעות מרגיעות, בלשונו של דיין, ודרשו מישראל להימנע ממתקפת מנע גם בשבת בבוקר. יתכן שחילוקי הדעות המודיעיניים עם האמריקאים הם ששיתקו את מנהיגי ישראל ערב המלחמה והם חומר הנפץ שעליו דיבר חבר הועדה והרמטכ"ל בדימוס יגאל ידין.

עדות הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו)

דדו העיד ב-10 ישיבות של ועדת אגרנט, וביום עדותו השלישי ב-4 בפברואר 1974 עלה באופן חריף נושא המגבלה הפוליטית, בשפתו של דדו, שבגללה התנגד שר הבטחון דיין למכת המנע ולגיוס המילואים. דיין חשש שישראל תואשם כמי שפתחה במלחמה שוב או דרדרה את המצב למלחמה על ידי גיוס מילואים, ובראייתו זה היה שווה לירייה הראשונה במלחמה. דיין חשש שאם ישראל תואשם בפתיחת המלחמה היא לא תקבל סיוע צבאי אמריקאי, כפי שקרה ב-1967 עם האמברגו הצרפתי. ועדת אגרנט התייחסה לחשש הזה כאל תסביך דה-גול של דיין.

דדו העריך, כי אם היו מאשרים לו לעשות את המכה המקדימה, המלחמה הייתה קצרה יותר והיינו מסתדרים גם ללא הסיוע האמריקאי.

רב אלוף בדימוס חיים לסקוב שאל: "אתה ציפית שתהיה לך אפשרות למכה מונעת אחר הצהריים? דדו ענה: "אני כן חושב על להיות מוכן להתקפה עד הרגע האחרון. ער למגבלה הפוליטית הגדולה מאוד של הדבר, אני שוב מדבר על המכה המונעת, אך כשנהיה בטוחים שהולכת להיות מלחמה, חשוב איך לנצח הכי מהר והכי טוב".

דדו העיד ב-10 ישיבות של ועדת אגרנט, וביום עדותו השלישי ב-4 בפברואר 1974 עלה באופן חריף נושא המגבלה הפוליטית, בשפתו של דדו, שבגללה התנגד שר הבטחון דיין למכת המנע ולגיוס המילואים

דדו הסביר לוועדה, שבפגישה עם ראש הממשלה אמר: "אני מבין את הבעיה הפוליטית. אגב, גם היום אני מבין את הבעיה הפוליטית שהייתה במקרה הזה דומיננטית ולא מבוטלת, אם כי מבחינה אופרטיבית אני ראיתי אז – והיום עוד יותר – את היתרון העצום שהמכה המונעת הייתה מקנה לנו מבחינה אופרטיבית, אבל מבלי להתעלם שזה באמת מסובך מהבחינה הפוליטית.

חבר הועדה ד"ר יצחק נבנצאל אמר: "החשש הפוליטי היה בראש וראשונה, שארצות הברית תגיב כמו שדה-גול הגיב ב-1967".

דדו אישר שזה היה הסיכון הפוליטי והוסיף בעניין המכה המונעת:

"מצבים שלא התרחשו קשה להוכיח אותם. אני יכול לעשות סצנריו, ולא מופרך, שלו כן הייתה לנו מכה מונעת על הטילים ועל חיל האוויר הסורי, לפי התוכנית המקורית שלי של הבוקר, היא הייתה מתחילה ב-11 או 12 והייתה נמשכת עד שעה  2 או 3. יכול להיות שכל ההתקפה הסורית הייתה נכשלת לחלוטין.

"כי תקיפת טילים יזומה עם כל האלקטרוניקה וכל ההטעיות, היה בה סיכוי לזכות במה שלא היה לנו אחר כך במלחמה. חיל האוויר תקף טילים והשמיד סוללות טילים אבל אף פעם לא כמו לפני תזוזה ולפני כל ירי.

"כך שאני יכול לעשות סצנריו שלו הייתה מכה מונעת ב-11 12, עם פתיחת המתקפה הסורית, אם היא בכלל הייתה מתחילה לפי התוכנית, חיל האוויר היה יכול לתת אפקט טוב מאוד לכוחות הבלימה. בצורה שבשבת בלילה המצב לא היה חמור. בשבת בבוקר לא היינו צריכים להביא את אוגדת העתודה לצפון אלא היינו שולחים אותה לדרום וחיל האוויר היה מתפנה ביום ראשון לדרום".

אני יכול לעשות סצנריו, ולא מופרך, שלו כן הייתה לנו מכה מונעת על הטילים ועל חיל האוויר הסורי, לפי התוכנית המקורית שלי היא הייתה מתחילה ב-11 או 12 ונמשכת עד 2 או 3. יתכן שכל ההתקפה הסורית הייתה נכשלת

דדו חזר על דבריו:

"כתוצאה מזה המלחמה הייתה יותר קצרה בכמה ימים והיינו גומרים אותה בלי אספקה אמריקאית. לכן אני אומר – הסצנריו האידיאלי – נניח שהיינו עושים את זה בין השעות 11 ל2 ו-3, והוא באמת היה מצליח לשבור את מערך הטילים ולזכות בחופש פעולה ולעבוד עליהם עד 6 בערב, יכול להיות שהמערכה בסוריה הייתה אחרת.

"חיל האויר היה מתפנה יותר טוב ביום א' לתעלה ולתקיפת טילים בתעלה, את אוגדת העתודה היינו שולחים לדרום ולא לצפון, והמלחמה הייתה יותר קצרה וגם לו האמריקאים לא שלחו אספקה היינו מסתדרים. אבל זו אידיאליזציה של מצב שאינני יכול להוכיח אותו".

ויכוח שהסתיים בכעס וחוסר הסכמה

דדו אמר לוועדה שהוויכוח בינו לבין דיין בנושא גיוס המילואים היה כעוס ומתוח והסתיים בחוסר הסכמה. דיין אמר: "אם ככה. נלך לגולדה". לכן גם גיוס שתי האוגדות, שעליהן הסכים דיין בוויכוח עם הרמטכ"ל, עוכב כשעתיים עד האישור של גולדה מאיר.

דיין רמס את תורת הביטחון של מדינת ישראל כשמנע גיוס מילואים מוקדם ומכה מונעת ולמעשה שיתק את צה"ל בתחילת המלחמה.

ועדת אגרנט ניסחה שאלה מתחכמת שנועדה אולי לפטור מאחריות למחדל את שר הביטחון – האם היה מקום לדרוש משר הביטחון לעשות הערכת מצב שונה משל ראש אמ"ן והרמטכ"ל ביום שישי ולהורות על גיוס מילואים מלא או חלקי? החלטת הועדה שהביאה לזיכויו של דיין מאחריות אישית למחדל הייתה ששר הביטחון לא התרשל בתפקידו ונהג באופן סביר כשלא נקט באמצעי זהירות נוספים מעבר למה שראש אמ"ן והרמטכ"ל המליצו בפניו.

הפסיקה של הועדה גם בשאלה הזו אינה הגיונית ובהחלט היה מקום לדרוש משר הבטחון לעשות הערכת מצב עצמאית משלו, אבל השאלה המתבקשת והמהותית הרבה יותר הייתה צריכה להיות: האם טעה שר הבטחון בהערכת הכוחות והאם פעל נכון כשהתנגד לגיוס מילואים מוקדם ולפתיחה עם מכה מונעת, בשל החשש לעצירת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל במלחמה?

ועדת אגרנט ניסחה שאלה מתחכמת שנועדה אולי לפטור מאחריות למחדל את שר הביטחון – האם היה מקום לדרוש משר הביטחון לעשות ביום שישי הערכת מצב שונה משל ראש אמ"ן והרמטכ"ל

דדו היה ער למגבלה הפוליטית ובכל זאת חשב אז, וגם לאחר המלחמה, שהיה צריך לגייס מילואים מוקדם יותר ולפתוח במכה מונעת. לשיטתו צה"ל היה מסתדר גם לו האמריקאים לא היו שולחים אספקה כי כך המלחמה הייתה קצרה יותר וקשה פחות.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.