7 באוקטובר, 1973, היום ה-2 למלחמה
ביומה השני של מלחמת יום כיפור, ה-7 באוקטובר 1973, דיין שב מסיור בחזית הצפון בבוקר ובחזית הדרום בצהריים, ודיווח על רשמיו הקשים בישיבת הקבינט המדיני בטחוני של גולדה מאיר, קבינט המלחמה [אלי מזרחי, סטנוגרמה של ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני, ה7 באוקטובר, 14:50 , 1973]
דיין שהיה על סף שבירה, אמר:
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
למה רובנו מתקשים לשנות את דעותינו, לחולל מהפך בעמדותינו ואף לחצות את הקווים – לעבור משמאל לימין או להיפך? איך זה שדעותינו כל כך מקובעות?
שאלות אלה נידונו בתוכנית טלוויזיה מאלפת שהוקרנה לאחרונה בשידור חוזר בערוץ כאן 11, באישון הליל. החמצתי את התחלת התוכנית ולכן לא אוכל לנקוב בשם הפרופסור המנחה ובשמות המרואיינים בתוכנית, ביניהם מומחים וגם עמך. הקרדיטים של משתתפי התוכנית שפורסמו כנהוג בסופה הורצו על המרקע במהירות בלתי אפשרית. זהו נוהג נפוץ, מתסכל ולא הוגן. כי מגיע לעושים במלאכה שהצופים ידעו את שמותיהם ואנחנו, הצופים, רוצים לדעת מי הם השותפים להפקה.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הופעת הספר "כי ארצי שינתה פניה" (הוצאת כנרת זמורה, 2024), אוטוביוגרפיה פוליטית של עוזי ברעם (87) היא מאורע של חג. שכן היא מייצגת אקלים נפשי שפוי להפליא, אשר כבר אבד מן הארץ.
לרגעים נדמה לקורא כי עוזי ברעם מביט ממצפה גבוה על זירת-חיים וזירת התגוששות-פוליטית הכפופה לחוקים נמוכים של זיעה חמוצה ובוץ עכרורי והוא כאומר: אמנם אנחנו לא היינו מלאכים, אבל היו לנו גבולות – כאלה הנעדרים מחיינו היום. לכן, כבר מצד הטמפרמנט יש באוטוביוגרפיה משב רוח רענן.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביקורת מדויקת עד חוט השערה האחרון. הספר זוכה לציון מעולה ועוזי כאדם ומנהיג בישראל אחרת זוכה להיות ברשימה יחודית של אנשים ישרי דרך, שהאינטרס האישי והפוליטי לא זניח אבל לא חזות הכל ואינו משחית את האדם או התהליך.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בין הנשים יש פער ענק לטובת האריס
בין הגברים יש בדיוק אותו פער לטובת טראמפ
בהצבעה המוקדמת הצביעו כבר 37% ממספר המצביעים הסופי (הערכה)
עד עכשיו מתוך אותם 37% יש יתרון של 8% בהצבעת נשים מול גברים
עד הבחירות האלה אמרו "זאת הכלכלה, טמבל"
הפעם זה "זה המין, טמבל"
תזוזה של 10% בקול הלטיני מתגמד לעומת 8% בקול הנשי הכללי
ב סי אן אן מידי פעם מישהו פולט משפט בהקשר הזה. אבל נראה שתומכי האריס בקמפיין ובתקשורת משתיקים את הנושא כדי לא להדליק את הבייס אדום הצוואר של טראמפ
הישראלים שתומכים בטראמפ שותים מהיד של הפסיכופת הישראלי. טראמפ יהיה אסון לארהב אסון לישראל אסון לאנושות. אבל זה כבר נושא אחר
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
סריקות מברקים שנשלחו מלשכת ראש הממשלה אל שגרירות י... המשך קריאה
סריקות מברקים שנשלחו מלשכת ראש הממשלה אל שגרירות ישראל בוושינגטון במלחמת יום הכיפורים, 5-31.10.1973
סריקות מברקים שנשלחו מלשכת ראש הממשלה אל שגרירות י... המשך קריאה
סריקות מברקים שנשלחו מלשכת ראש הממשלה אל שגרירות ישראל בוושינגטון במלחמת יום הכיפורים, 5-31.10.1973
הדיווח של מנכ"ל משרד החוץ אברהם קדרון לוושינגטון על פגישת ראש הממשלה גולדה מאיר עם השגריר האמריקאי קיטינג ב6 באוקטובר ב10 בבוקר לפני פתיחת המלחמה בו גולדה מאיר אומרת שהיא מצטערת שקיים פער בהערכותינו, עמוד 6 –
א. טוב ששמת את כל הדברים ביחד, בסדר הנכון.
ב. את זה ("לא הערכתי די את כוח האויב וכו') דיין אמר בצורה גלויה, מפורשת ומפורטת, ביום השני למלחמה. בוועדת אגרנט הוא כבר זימן פזמון שונה…
ג. מכל מיני סיבות, המכתב שנשלח ביום שישי לקיסינג'ר הגיע אליו כבר אחרי פרוץ המלחמה.
ד. קרוב לוודאי שבמהלך התקופה שחלפה מאז פרוץ המלחמה ועד תחילת עבודתה של ועדת אגרנט, גולדה ודיין עשו הערכת מצב – והפעם שקולה ונכונה, כי זה נגע לעכוזים האישיים שלהם – והגיעו למסקנה שהדרך הכי טובה לצאת מהבור שהם נפלו (או הפילו את עצמם) לתוכו היא לטעון שהיתה הפתעה, ולקוות שיאשימו בזה את הדרג הצבאי, ובעיקר את המודיעין (שאכן טעה בהערכת הסבירות למלחמה, אבל לא זה מה שקבע את המהלכים). התעלול הזה עבד מצוין והביא לזיכויים בוועדת אגרנט, אבל הם לא הביאו בחשבון את הזעם הציבורי ואת מוטי אשכנזי.