האם אפשר לעשות תעתוע היפוך אשמה גם כאשר הנפגע ספג את הפגיעה האולטימטיבית, כלומר מוות?
לפנינו מקרה לכאורה ברור מאליו. מדובר באוטיסט חף מפשע, שברח על חייו בפאניקה, המילים האחרונות שאמר, לפי העדויות, היו: "אני איתה", כשהוא מצביע על המטפלת שלו. אפשר לראות בזה בקשה על חייו. אני איתה, לא צריך לירות בי. אם היה בכלל מסוגל לומר אותן בקול. לא היה חמוש, כבר פצוע, כבר על הקרקע וכבר היה קצין שאמר לשוטר לא לירות.
האם אפשר לעשות תעתוע היפוך אשמה גם כשהנפגע ספג את הפגיעה האולטימטיבית, מוות? לפנינו מקרה לכאורה ברור. אוטיסט חף מפשע, שברח על חייו בפאניקה, ביקש על חייו, לא חמוש, פצוע ועל הקרקע
ועדיין, האם בסיטואציה כזו ניתן לבצע את תעתוע היפוך האשמה ולהפוך את היורה שלקח חיים לקורבן? לצערי, המציאות מראה שלפחות לנסות ניתן. ולא רק לקורבן בסיפור אלא ל"גיבור", שבעיני חלק אסור שישלם שום מחיר.
פרסום ראשון: הוריו של איאד אלחאלק – הצעיר הפלסטיני על הרצף האוטיסטי שנורה למוות בידי שוטרי מג"ב ביום שבת, הגישו בקשה בהולה לבית משפט השלום בי-ם להוצאת צו שיורה למח"ש למסור לידיהם העתקים של מצלמות האבטחה שתיעדו את הירי בבנם pic.twitter.com/aHx2xtDnBr
— לירן תמרי | Liran Tamari (@liran__tamari) June 2, 2020
כיצד? מאפשרים לזמן לעבור, לעדה לא להיחקר אחרי החיפוש הראשוני, למצלמות להיעלם, למודעות הציבורית לשכוח. ומעבר לכך, כדי שהתעתוע יצליח, חשוב לחכות לתזמון מתאים ולקשר בציבוריות בין המקרה הזה בו נהרג אוטיסט חף מפשע, שנחשד בהיותו מחבל בגלל שלא הבין את הנחיות השוטרים – לבין גלים של טרור רצחני ממנו כולנו סובלים, ובין השוטר היורה לבין שוטרים גיבורים ששילמו את המחיר היקר מכל בזמן שהגנו על אזרחים מול טרור אמיתי.
מאפשרים לזמן לעבור, לעדה לא להיחקר כנדרש, למצלמות להיעלם, לציבור לשכוח. חשוב לחכות לתזמון מתאים ולקשר בין הרג אוטיסט חף מפשע לבין גלי טרור רצחני, ובין השוטר היורה לשוטרים גיבורים
אז סמוך למשפט מתחילים קמפיין יח"ץ תחת הסיסמה "לוחם אינו פושע" שמסתמך על נירנור הציבור, טשטוש בין שוטרים שעיקר עבודתם מול אזרחים לבין חיילים – דרך המילה לוחם, שימוש בקופים מעופפים ופימפום גרסת השוטר היורה כאילו היא אמת על ידי משפחתו ואחרים. זאת כשהצד השני מת ולא יכול לומר את דברו.
אביו של השוטר שירה למוות בצעיר על הרצף האוטיסטי: "פעל כמו שלימדו אותו, איך הוא הפך לפושע?"https://t.co/3Ou4QS4iak@GiladCohenJR pic.twitter.com/oPkF5BW7X6
— ynet עדכוני (@ynetalerts) February 8, 2022
אם אפשר לגייס אוטיסטים או נכים אחרים, להרים קמפיין מימון המונים ולפנות לבלוטות הפחד ממה שיקרה אם יכבלו ידי "לוחמים", תוך טשטוש בין המשטרה שעובדת מול כולנו האזרחים בכל אזור לבין צה"ל, אפילו יותר "טוב".
בדרך כזו הסיפור, שעל פי כתב האישום מאוד ברור: "למרות שאיאד היה על הארץ כשהוא פצוע מהירי הראשון, לא החזיק בידיו דבר ולא ביצע דבר שהצדיק זאת, ירה הנאשם לפלג גופו העליון כשהוא נוטל סיכון בלתי סביר שיגרום למותו" – הופך לשני סיפורים מול הציבור, כנדרש לתעתוע.
מעבר לזאת, על אף שהשוטר היורה מואשם ב"המתה בקלות הדעת", כלומר לא הריגה ובוודאי שלא רצח, חשוב להשאיר בציבור את הרושם שחייו הם אלו שיגמרו אם לא יזוכה מגרימת מוות לאחר.
הסיפור הברור מכתב האישום: "למרות שאיאד היה על הארץ פצוע מהירי הראשון, לא החזיק דבר ולא ביצע דבר שהצדיק זאת, ירה הנאשם לפלג גופו העליון ונטל סיכון בלתי סביר שיגרום למותו" – הופך לשני סיפורים, כנדרש לתעתוע
הסיפור התחיל לפני כמעט שנתיים. הירי באיאד אלחלאק, בן 31 במותו, התרחש ב30.5.2020, כאשר איאד היה בדרכו למוסד "אלווין" לבעלי צרכים מיוחדים בעיר העתיקה במסלול מביתו.
על פי החלק שאין עליו מחלוקת, כולל תיעוד במצלמות שהיו ברחוב ומספר עדויות, בשלב מסוים חשדו שוטרים באזור באיאד, שבמקום להקשיב לקריאותיהם התחיל לברוח. כנראה שלא הבין את הנאמר, התנהגות אופיינית לעיתים לאוטיסט בעת פאניקה.
השוטרים הכריזו בקשר שהם במרדף אחרי חשוד כמחבל, כאשר שני שוטרים אחרים, מפקד ומג"בניק טרי יותר, הצטרפו למרדף, חושבים שמדובר במחבל לאור מה ששמעו בקשר. בעת המרדף ירה המפקד באיאד שנפצע ונכנס לחדר אשפה סמוך למוסד אליו רצה להגיע ולכיוונו ברח, כשהוא נופל פצוע על הקרקע.
שם באותו חדר האשפה בו סיים איאד את חייו מתפצלים הסיפורים, יש שלוש גרסאות, שני השוטרים ואישה אחת, ורדה, שהייתה מורה ומטפלת של איאד באותו מוסד לבעלי צרכים מיוחדים אליו הלך, והסתתרה בחדר האשפה למשמע היריות שהיו קודם.
על פי גרסת הקצין, הוא קרא לשוטר הצעיר לחדול מאש כאשר הבין, בעקבות דברי האישה, שיש בעיה בסיטואציה וכי יתכן שלא מדובר במחבל, כאשר הצעיר יורה בניגוד להוראות.
על פי השוטר היורה, הוא ראה תנועה חשודה וירה על מנת לנטרל, פועל על פי הנהלים, לא מסוגל בפרץ האדרנלין לשמוע את מפקדו ובלי שום דרך לדעת שלפניו אוטיסט.
על פי העדה האזרחית, הייתה שיחה של מספר דקות, כולל קריאות שלה בעברית שאיאד נכה ואפשר להראות להם תעודה, לפני הירי, כשאיאד מכריז שוב ושוב "אני איתה" לכיוונה.
לפני שעה סיימתי שיחה מזעזעת, ארוכה, מהקשות שניהלתי בחיי. דיברתי עם ורדה אבו חדיד, המטפלת של איאד אל-חלאק, שנרצח בשבוע…
Posted by Yuval Abraham on Saturday, June 6, 2020
בניגוד למצלמות ברחוב, המצלמות בחדר האשפה אינן בנמצא. נטען שפועל כלשהו לקח אותן קודם לכן, אך לא נמצאו לכך סימוכין. הנאשם במשפט מעולם לא ביקש לאתר אותן ככל שניתן לראות על פי התקשורת ופרטי כתב האישום.
בניגוד למצלמות ברחוב, המצלמות בחדר האשפה אינן. נטען שפועל כלשהו לקח אותן קודם, אך לא נמצאו לכך סימוכין. הנאשם מעולם לא ביקש לאתרן, ככל שניתן לראות עפ"י התקשורת ופרטי כתב האישום
העדות של ורדה אבו חדיד, המטפלת של איאד שהייתה בחדר האשפה ברגעיו האחרונים, מעולם לא הגיעה למיינסטרים הישראלי. היא אוזכרה רק בטור של גדעון לוי, שמפנה אליה. מצוין כי החשודים לא עומתו עם גרסתה, ששונה מהטענות על אירוע של מספר שניות, כפי שמופיע בכתב האישום הסופי.
אצטט ממנה חלק, עבור מי שלא עקבו אחרי הסיפור לאורך השנתיים האלו כמוני, בנסיבות כאלו אולי גם אני לא הייתי מבחינה בין שוטר מג"ב לחייל:
"הוא שרוע על הרצפה, גוסס. דם זורם מהרגל שלו, והוא צועק כל הזמן: אני איתה. אני איתה. החייל צורח עליו: תן ת'נשק. תן ת'נשק. צורח גם עלי. ואיאד הרים את היד. אני איתה. ורדה אני איתך. אני הייתי הישועה שלו.
איאד היה בחור רזה. מסכן. איש כנוע. באופן כללי, בעלי צרכים מיוחדים הם מאד חלשים. לא יודעים להגן על עצמם, רק באמצעות מילים שהם שיננו. 'אני איתה. אני איתה'. זה מה שהוא ידע.
דיברנו אני והחיילים. חמש, שש דקות דיברנו. אמרתי להם: אני עובדת במרכז לבעלי צרכים מיוחדים. איאד מטופל שלי. אין נשק. יש לו תעודה בכיס. תבדקו את התעודה. גם לי היתה תעודה, תבדקו אותה.
והם שומעים, אבל לא רוצים לשמוע. ואיאד חי, על הרצפה, וכל הזמן אומר: אני איתה. ואז הם ירו בו שוב, אחרי חמש דקות, מול העיניים שלי. שמעתי שלושה כדורים. אולי שניים. לא הייתי מרוכזת. יורים במישהו מול העיניים שלך, מה אמור לקרות? האדם שבי התמוטט. השכל שלי, הנפש, הוצאו להורג ביחד איתו".
עדות זו כאמור מעולם לא הגיעה לרוב הציבור הישראלי, אפילו המילים האחרונות של איאד "אני איתה" נשכחו. כמוזכר בתחילת הטור, פה ושם היה דיווח על עיכובים בשיחזור, התחלפות עו"ד וכו', בשלב מסויים פורסמו צילומי המצלמות מהרחוב, אך המצלמות בחדר האשפה, אינן.
"ואיאד חי, על הרצפה, כל הזמן אומר: אני איתה. ואז ירו בו שוב, אחרי 5 דקות, מול העיניים שלי. שמעתי 3 כדורים. אולי 2. יורים במישהו מול עינייך. האדם שבי התמוטט. השכל שלי, הנפש, הוצאו להורג איתו"
איני טוענת שיש לקבל את גרסת העדה במדויק, בפאניקה המוח ותפיסת הזמן עלולים לשחק לנו בזיכרון. עם זאת, גם אם נקבל שהאמת היא בין לבין, ניתן היה לדעת שמדובר באוטיסט.
אפילו 9 שניות הן נצח כשהאדרנלין מאט את תפיסת הזמן, ואם שוטר חמוש לא מסוגל לשמוע את הנחיות מפקדו שאומר לעצור ואישה שקוראת "הוא נכה ולא חמוש", היכן האימון שלו והיכן הבטיחות שלנו כאזרחים?
ב-21.12.21, קצת פחות מחודשיים לפני פתיחת המשפט, קם בפייסבוק דף יח"ץ, הפועל בשם השוטר הנאשם בהרג, מביא ראיונות עם כל צד שיכול לתרום לסיפור שלו. על משפחתו של המת לא תשמעו שם, גם לא את העובדות שלא תואמות לנרטיב. אני גיליתי על קיומו דרך שיתוף שנעשה משם לסטטוסים מצייצים, מבינה עד כמה הבורות בציבור על המקרה גדולה אחרי תקופת הקורונה והזמן שעבר.
הבורות גדולה עד כדי כך, שיו"ר "נכה לא חצי בן אדם" גוייס לאחרונה לקראת חידוש המשפט מחר לסרטון תמיכה בשוטר, בו הוא אומר "הוא לא יכול היה לדעת שמדובר באוטיסט". זה מראה עד כמה אפילו מי שעוסקים בקידום זכויות לא בקיאים בפרטים וניתן לרתום אותם כקופים מעופפים דרך סימון מטרות חשובות אחרות והטעייה על המקרה הפרטני הזה.
שנתיים הוא ספג קללות, איומים, שקרים, הפכו אותו לפושע. שנתיים הוא שתק. עכשיו הוא מדבר לראשונה. והוא לא לבד. תראו מי איתו. הוא חייב אתכם איתו, למען הצדק: https://beactive.co.il/project/68618 #לוחם_לא_פושע
Posted by לוחם, לא פושע on Tuesday, April 26, 2022
הרי לומר שהשוטר לא התכוון להרוג אוטיסט ויש לנהוג בו במידת חמלה מסויימת עוד אפשר להבין, אך כאמור בתחילת הטור, הקריאות הגיעו להילולו כגיבור. גיבור על אדם לא חמוש על הקרקע כאשר לא היה מולו שום סיכון אמיתי פרט לאדרנלין שהרגיש מהמרדף קודם.
אם שוטר חמוש לא מסוגל לשמוע את הנחיות מפקדו שאומר לעצור, ואישה שקוראת "הוא נכה ולא חמוש", היכן האימון שלו והיכן הבטיחות שלנו כאזרחים?
בתקופה בה המציאות סיפקה לנו שפע גיבורים, כמו נהג האוטובוס ארתור חיימוב שסיכן את חייו והתקרב למחבל בב"ש על מנת לאפשר לאחרים להתרחק, או כמו שוטר המג"ב הגיבור אמיר חורי, ששילם בחייו ולא הפריד בין היותו ערבי להגנה על יהודים, צורם במיוחד ההיפוך הזה. היפוך נטול חמלה למשפחת המת והמחיר שהיא משלמת על ההלל להורגו בעקבות המעשה.
אין מדובר בדרישה שלא יואשם ברצח, הרי בשל היותו בתפקיד זו מראש לא הייתה אופציה. זו אפילו לא דרישה לא להאשימו בהריגה, אלא שתומכי השוטר רוצים להוביל לזיכוי מוחלט ולביטול המשפט.
כך, מול המשפט שהתחיל ב-27.2.22, התקיימה הפגנה של כמה עשרות בני אדם, בהם ח"כ איתמר בן גביר, על עצם העמדת השוטר לדין וקריאות נגד מח"ש והפרקליטות. כולל קריאות "מחבלת" על אמו האבלה של איאד, גם כשידוע באופן מוחלט שאיאד לא פשע, אלא היה הקורבן המוחלט פה.
תמונה קשה מבית המשפט המחוזי בירושלים שם נפתח ברגעים אלה משפטו של השוטר שהרג את הצעיר האוטיסט איאד אלחאלק. אימו של אייאד התמוטטה בפתח ביהמש. חושב על מה שעוד לפניה ????#צדק_לאיאד pic.twitter.com/18UFiRlaTz
— Avi Blecherman ???????? (@AviBlecherman) February 27, 2022
למעשה, יש מי שלוקחים זאת אפילו רחוק יותר, עורכי הדין של השוטר שהרג את איאד הוסיפו:
"ההתנהלות של מח"ש מלמדת בעיקר על העדר הבנה מבצעית ועל ניתוק מהשטח. משמעות הגשת כתב האישום במקרה הזה היא שכל לוחם בפעילות מבצעית שפועל לפי ההוראות ומנטרל חשוד מסוכן משחק ברולטה רוסית: אם יתגלה בדיעבד שההתנהגות החשודה נבעה מצרכים מיוחדים – אז למרות שהוא לא יכול היה לדעת מזה בזמן אמת – הוא יהפוך לנאשם. זהו מצב בלתי נסבל. משפטית וביטחונית".
מול הדיון הראשון במשפט התקיימה הפגנה של כמה עשרות בני אדם, בהם ח"כ בן גביר, על עצם העמדת השוטר לדין, שכללה קריאות נגד מח"ש והפרקליטות וקריאות "מחבלת" על אמו האבלה של איאד
עם איך שאני רואה את הדברים, מעבר לשקר שהנאשם פעל "על פי ההוראות", שסותר גם את דברי מפקדו וגם את כתב האישום, הם בעצם רוצים לתת פטור מוחלט לשוטרים מהרג בכל נסיבות שהן. בעצם לבלבל את הבסיס של זה שהלוחמים אמורים להגן עלינו, האזרחים. להתיר את דמינו, ללא סיכוי שנקבל צדק.
האם רנא אלחלאק חוצה את הכביש כדי להתעמק עם בן גביר ושאר התומכים בשוטר שירה בבנה. השוטרים מרחיקים אותה. pic.twitter.com/ekgBjdnbuq
— نير حسون Nir Hasson ניר חסון (@nirhasson) February 27, 2022
אבהיר עוד משהו סביב הטור הזה, אני לא ניטרלית. לרוב אני מנסה שלא להיכנס לראש של אחרים בעת כתיבת הטור, לעסוק רק בעובדות או במה שאני חווה ישירות. אבל יש ראש אחד שאני מתקשה לצאת ממנו כבר קרוב לשנתיים, מאז המוות שלו וצעקות "אני איתה" נכנסו לי לסיוטים. סיוטים בהם אני רצה ולא מצליחה לתקשר, אוטיסטית בפאניקה.
בניגוד לאיאד, אני לא רק יהודייה, אלא אישה, והלובן שלי בוהק. בי כנראה לא ירו אם אכנס להתקף ואברח. עם זאת, אם נפקיר את איאד, לא רק אוטיסטים ולא רק ערבים יהיו בסיכון, כול בעל מוגבלות בעל חזות מאיימת לכאורה, דהיינו בעל מראה ערבי, דרוזי או מזרחי ולפעמים יוצא אתיופיה מזדמן, יכול להיות בסיכון.
הכשרות לשוטרים להתמודדות וזיהוי בעלי מוגבלות חשובות מאוד. כך גם חזקת החפות. אך איזו עוד הקלה ניתן לתת פרט לאישום במדרג הנמוך ביותר האפשרי על לקיחת חיים? אני לא רוצה לפחד מהמשטרה במדינה שלי יותר ממה שכבר מפחדת, לא רוצה לאבד עוד אחים או אחיות אוטיסטים.
אני לא רוצה לקבוע מה יהיה העונש, את זה חשוב להשאיר לשופטים לדעתי, אך בעיני יש חשיבות שהשוטר לא יצא זכאי כאשר יש אדם חף מפשע מת וניתן היה למנוע זאת. עוד אכתוב על המעורבות הישירה שלי, החל מהרגע שהלכתי למשפט לפני כחודשיים כשהתחלתי לרכז מידע עבור הטור הזה ומאז ברשת, אך זאת אחרי המשך המשפט מחר.
לרוב אני מנסה לא להיכנס לראשי אחרים בכתיבה. אבל יש ראש אחד שאני מתקשה לצאת ממנו קרוב לשנתיים מאז מותו, וצעקות "אני איתה" נכנסו לי לסיוטים. סיוטים בהם אני רצה ולא מצליחה לתקשר, אוטיסטית בפאניקה
בנתיים, אסיים בדברי חיירי אלחלאק, אביו של איאד:
"אם ערבי הורג יהודי מכניסים אותו להרבה שנים בכלא. זה לא צריך להיות שונה במקרה של איאד. יש חוק אחד במדינה הזאת שתקף לכולנו. מי שטועה אוכל אותה. הוא הרג בן אדם. אני 31 שנה מגדל את הילד הזה שיהיה בן אדם ובדקה אחת הרגו לי אותו. למה הוא לא הקשיב לקצין שלו? למה הוא לא הקשיב למורה שלו? איפה הטעות? הוא לא רצה להקשיב לאף אחד באותו יום".
שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנורק בא לי לבכות. אין שום סיכוי לקבל משפט צדק במדינה הזו, שהולכת והופכת יותר גזענית ויותר פשיסטית ובן גביר הפך מפושע מורשע ליקיר הציבור הקיצוני שהולך וגדל. הוא מקבל זמן מסך בכל ערוצי התקשורת שמעודדת ומנרמלת את הטירוף הזה