שי לעדן
הזמן של
שי לעדן

שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".

חבל, נפלת פה בהרבה מקרים בתעמולה ימנית על השמאל. דוגמא מובהקת לזה היא בסעיף 5 שלך, אחרי שמאזכר בצדק את גורג לייקוף מפספס לחלוטין את הסוגיה ומציג טרפיות כפמינזם רדיקלי. יש סיבה שכול ארגו... המשך קריאה

חבל, נפלת פה בהרבה מקרים בתעמולה ימנית על השמאל.
דוגמא מובהקת לזה היא בסעיף 5 שלך, אחרי שמאזכר בצדק את גורג לייקוף מפספס לחלוטין את הסוגיה ומציג טרפיות כפמינזם רדיקלי.
יש סיבה שכול ארגוני הפמינזם בארץ כמעט נגד שיח טרפי וגנדר קריטיקל, זה תמיד יגיע בשיתוף פעולה עם שיח שמרני ומבוסס על הגדרות מהותנות ותוך רמיסת זכויות אדם של טרנסים, בדרך מובילה לעליה באלימות גם לי נשים סיס בפועל. זה בדיוק מאבק משותף בפטריארכיה, לא מאבק סותר.
רולינג אינה פמינסיטית יותר לדעתי, זה שבאה מעוני לא משנה לאחת הנשים העשירות בעולם כיום, לעומת המוני האנשים מכלל המגדרים בהם היא פוגעת בדבריה ובהפצה מה שמזמן עבר לשיח שנאה ומתן פלטפורמה ותמיכה באירגוני שנאה.
שאפל, בנתיים רק משתמש בקורבנות לקיום מכירות, ואפילו מקבל ביקורת מקהלים שחורים עם נגיעה פמינסטית.
זאת לעומת היבטים בעייתים של תרבות הביטול, שגם הם תמונת מראה של תרבות טוהר דתית, ובגדול מאמצים את רעיון החרם, רעיון שגם הוא ותיק בימין.

זנ ךלא הסעיף היחיד שנופל בזה, וחבל כי ביקורת לשמאל ראויה, כשהיא לא מאמצת את הנרטיב נגדו כנכון

אני מקווה שהדברים שלך והמוות הזה עם הפנים והשם יצליחו לגעת לאנשים מעבר לתגובה האומטית .לצערי, כמו שכתבת בדיוק רב אנחנו חברה בהלם קרב. ומניסיון אישי וקצת ידע מהמחקר, סביב הפוסט טראומה של... המשך קריאה

אני מקווה שהדברים שלך והמוות הזה עם הפנים והשם יצליחו לגעת לאנשים מעבר לתגובה האומטית .לצערי, כמו שכתבת בדיוק רב אנחנו חברה בהלם קרב.
ומניסיון אישי וקצת ידע מהמחקר, סביב הפוסט טראומה שלי, אחד הדברים שמתרחשים הוא הנטייה לפרש גירוי ניטרלי כשלילי. הרבה יותר קשה לצאת מממעגל האימה הזה כשתיקון דורש זמן וקשב.

האם אפשרי תעתוע "היפוך אשמה" גם כשהנפגע מת?

האם אפשר לעשות תעתוע היפוך אשמה גם כאשר הנפגע ספג את הפגיעה האולטימטיבית, כלומר מוות?

לפנינו מקרה לכאורה ברור מאליו. מדובר באוטיסט חף מפשע, שברח על חייו בפאניקה, המילים האחרונות שאמר, לפי העדויות, היו: "אני איתה", כשהוא מצביע על המטפלת שלו. אפשר לראות בזה בקשה על חייו. אני איתה, לא צריך לירות בי. אם היה בכלל מסוגל לומר אותן בקול. לא היה חמוש, כבר פצוע, כבר על הקרקע וכבר היה קצין שאמר לשוטר לא לירות.

שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
רק בא לי לבכות. אין שום סיכוי לקבל משפט צדק במדינה הזו, שהולכת והופכת יותר גזענית ויותר פשיסטית ובן גביר הפך מפושע מורשע ליקיר הציבור הקיצוני שהולך וגדל. הוא מקבל זמן מסך בכל ערוצי התקש... המשך קריאה

רק בא לי לבכות. אין שום סיכוי לקבל משפט צדק במדינה הזו, שהולכת והופכת יותר גזענית ויותר פשיסטית ובן גביר הפך מפושע מורשע ליקיר הציבור הקיצוני שהולך וגדל. הוא מקבל זמן מסך בכל ערוצי התקשורת שמעודדת ומנרמלת את הטירוף הזה

עוד 1,870 מילים ו-1 תגובות

אני רוצה לצעוק ובתוך הראש צועקת "לנשום!"

זה התחיל לפני כמה שבועות, אחרי שהתחילו לצאת הסיפורים מאוקראינה על אונס ופגיעות מיניות. אחרי כל הדיווחים האלה ושאר זוועות המלחמה, לצד הדיווחים שאני כבר רואה בישראל על כל מיני הצעות בנוסח "חסות תומכת" שקיבלו פליטות מאוקראינה, היה קשה לשתוק מול זה. לא ידעתי מה לעשות.

כשהתחילו לצאת הסיפורים מאוקראינה על אונס ופגיעות מיניות ושאר זוועות המלחמה, לצד הדיווחים מישראל מיני הצעות "חסות תומכת" שקיבלו פליטות מאוקראינה, היה קשה לשתוק

שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,111 מילים
אני לא יודעת מה הניע אותה, עם זאת מאמינה למה שהיא אומרת יותר מאשר לכל טענה של סמוטריץ או ביב. מקווה שתבין שהענין מול הליכוד כרגע אינו חרמות, אלא בדיוק שמירה על ערכים.

קשת ואסי עזר מציגים - תעתוע היפוך אשמה בעירוב פוליגרף

אתחיל בוידוי, הרשומה הקודמת נכתבה ישירות בעקבות הבחירה של עזר לעבור פוליגרף, שפורסמה ב-10.1.22. אז, כמו היום, לא ברור אם הבחירה של עזר לעבור פוליגרף היא שלו. אולי היא תוצאת חלק מהלחצים עליו כ"טאלנט" והניסיון לשקם את תדמיתו אינו נפרד מזה. כך או כך, אפשר לראות פה תעתוע מרובה משתתפים.

לא ברור אם הבחירה של עזר לעבור פוליגרף היא שלו או שהיא תוצאת חלק מהלחצים עליו כ"טאלנט" והניסיון לשקם את תדמיתו אינו נפרד מזה. במקרה כזה אפשר לראות פה תעתוע מרובה משתתפים

שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,756 מילים ו-1 תגובות

"התעתוע" - מתקפה רגשית ומנטלית על תפיסת המציאות של אדם

בתקופה האחרונה המילה גזלייטינג עולה לכותרות. מדובר במתקפה רגשית ומנטלית על תפיסת המציאות של אדם, על היכולת שלו לבטוח בעצמו, עד כדי התעללות רגשית וטראומה אם זה נעשה לאורך זמן.

עם זאת, לאור חומרת הפגיעה המעורבת בגזלייטינג, מה שאני הולכת לטעון אולי ישמע קצת קשה לעיכול לאנשים: גזלייטינג בפני עצמו לא מעיד על פגיעה, כל עוד הוא לא מתמשך.

שי לעדן בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל אביב. עבדה כמדריכה שיקומית וכחונכת בהוסטלים המקושרים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה וניהלה במשך מספר שנים את "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה". שי היא אחת ממנהלות "פוליאמוריה ויחסים פתוחים – הקבוצה המאוחדת", שנבחרה ב2018 על ידי מגזין Profile לאחת מקהילות הרשת המשפיעות בישראל. וחברה בצוות העמוד "מרוצפות-אוטיסטיות כותבות".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
בסה"כ מאמר טוב ושימושי שמנגיש את נושא הגזלייטינג ונותן כלים פשוטים לזיהוי והתמודדות עם דינמיקה פוגענית ודי נפוצה במערכות היחסים שלנו, אולי יותר נפוצה משהיינו רוצים להודות. על הדרך, אנחנ... המשך קריאה

בסה"כ מאמר טוב ושימושי שמנגיש את נושא הגזלייטינג ונותן כלים פשוטים לזיהוי והתמודדות עם דינמיקה פוגענית ודי נפוצה במערכות היחסים שלנו, אולי יותר נפוצה משהיינו רוצים להודות. על הדרך, אנחנו מצטיידים גם בתרגום עברי נוח וקליט לגזלייטינג – "נרנור". נקווה שיהפוך לשגור בשפה.

בנוגע למה שנכתב על "השהיית שיפוט" ואי-התערבות – אני חושב שהנושא מורכב מכפי שהוצג כאן. הבעיה המרכזית בשיח הציבורי סביב תלונות על פגיעה במערכות יחסים, היא שהשיח הזה מתאפיין בהקצנה ובהעדר אמפתיה וחמלה.

אין ולא צריכה להיות בעיה עם השהיית שיפוט, זהירות בהסקת מסקנות או צורך בראיות כדי לבסס אמונה. כפי שכתבת – לפעמים טעויות קורות. הנפגע עשוי לחוות דברים אחרת מאיך שחווה אותם הצד שמואשם בפגיעה, ולעתים הפגיעה עשויה להתקיים רק בחוויה האישית של הנפגע. מישהו לגמרי יכול להפגע גם מבלי שהיה שם מישהו אחר שפגע בו, בדיוק כשם שיתכן מצב בו אדם מתנהג בצורה דושית ופוגענית – וזה ישאר נכון אובייקטיבית גם אם, במקרה, אף אחד אחר לא נפגע מזה.
יתכנו קורבנות ללא פוגעים, ויתכנו פוגעים ללא קורבנות.

עם זאת, יש דבר אחד שלגביו לא יכולה ליפול טעות: יש כאן אדם שחש עצמו פגוע וסובל בשל כך. על כך אין מחלוקת! זה מזמין תגובה של חמלה ואמפתיה מכל אדם שחש עצמו הגון. לא משנה כרגע אם יש מישהו להאשים, ככל שזה בכלל מתפקידנו לצאת בהאשמות – הדבר האנושי והנכון הוא להביע צער על סבלו של הנפגע ולמהדרין שבמהדרין – אולי גם לשאול אם אפשר לעזור לו במשהו. זה הכל. זה בעצם ה"צד" היחיד שאפשר לקחת גם מבלי להכיר את המקרה לפרטיו, ולפיכך גם הצד הלגיטימי היחיד שרובנו נוכל לקחת ברוב המקרים שאנו נחשפים אליהם כציבור, כי לעולם לא נהיה מעורים מספיק בפרטי-פרטים של רוב הפגיעות שאינן נוגעות לנו או לחוג המצומצם של מקורבינו.

עמדה זו, של חמלה אוטומטית (כאלטרנטיבה ל"אמונה אוטומטית") כלפי המתלונן, לא סותרת כהוא זה את עקרון השהיית השיפוט. איננו נדרשים לקבל עובדות לאשורן בלי בדיקה, איננו נדרשים להצטרף לאישום כלשהו או לקעקע אדם שאיננו מכירים. איננו נדרשים לשום "שיפוט". הדבר היחיד שאנחנו מתבקשים להאמין בו, הוא שאדם שאומר לנו שפגעו בו והוא סובל – באמת חש פגוע וסובל. ובהעדר היכרות אישית או סיבות פרסונליות מיוחדות לחשוד בהצגה או העמדת פנים, נראה לי שזה משהו סביר לחלוטין להאמין בו. אין בכך סתירה לשום "חזקת חפות" וכל מושג אחר מעולם החוק והמשפט שהרבה פעמים נשלף בשיח ותורם לאווירה רעילה כלפי מתלוננים ומתלוננות.

נדמה לי שזה גם מה שרוב הנפגעים מצפים לו מהשיח הציבורי. אני לא מאמין שמתלונן סביר צריך או מצפה שכל הציבור יאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה, ויחרוץ את דינו של הנילון בלינץ' ציבורי אימפולסיבי. אדם שחושף את עצמו כנפגע, פעולה שלכשעצמה דורשת כוח נפשי רב, בסה"כ רוצה חמלה ואולי קצת אמפתיה. ואם לא, גם שתיקה זה בסדר.

ובהקשר הזה, לסתום את הפה (או "אי-התערבות" כמו שניסחת את זה בדיפלומטיות) זו בהחלט אופציה סבירה לחלוטין. בהיותי ספקן עם ותק של 20 שנה, אני מעיד בשבועה שלסתום את הפה בנסיבות כאלה לא יפר לעולם שום עקרון של הספקנות הרציונלית. כמו גם להגיד "אין לי מושג מה קרה, אבל אני מצטער שעברת את זה. אולי אפשר לסייע במשהו?"

ומאידך, לפתוח את הפה רק כדי להגיד "אני לא מאמין לך, איפה ההוכחות?" (גם אם זה מנוסח בצורה עדינה בתור "בואו לא נבחר צד עד שיתבררו העניינים") – לא באמת משרת שום עקרון ספקני. זו פשוט דרך מכובסת לקרוא למתלונן שקרן, עוד לפני שהתבררו העניינים. וככל שאין לכם היכרות מוקדמת עם המתלונן וסיבה פרסונלית מנומקת לקרוא לו שקרן, הסיבה הרציונלית היחידה שיכולה להיות היא ששלפתם את התגובה הזו מתוך מגננה, או טריגר רגשי אחר שלכם. לפחות היו מודעים לכך וקחו אחריות, אל תשלו את עצמכם שאתם בתפקיד "שוויץ" ומשוא האיזון, הצדק והשכל הישר.

לסיכום, הדגש לטעמי צריך להיות על חמלה ואמפתיה בשיח, פחות על לגיטימיות של ספק. הספק תמיד לגיטימי, הספק הוא אור השכל והתבונה. אבל כשעסקינן במטריה הרגישה והוולטילית של אמוציות ויחסים בינאישיים – אנחנו נדרשים, בנוסף ללוגיקה ורציונל, גם לאנטלגנציה רגשית וסט כלים רגשיים לטיפול נכון בסיטואציות שמערבות רגש.

זה בדיוק מה שהמדינה עושה לנו. תוקפת אותנו, מבטלת את הדרישה שלנו להכרה בפגיעה ואז הופכת אשמה ומטילה עלינו את האחריות למצב. המדינה כופה עלינו חיסונים, מכחישה את הפיגעות בין אם כתוצאה מהחי... המשך קריאה

זה בדיוק מה שהמדינה עושה לנו. תוקפת אותנו, מבטלת את הדרישה שלנו להכרה בפגיעה ואז הופכת אשמה ומטילה עלינו את האחריות למצב. המדינה כופה עלינו חיסונים, מכחישה את הפיגעות בין אם כתוצאה מהחיסון ובין אם פגיעה נפשית כתוצאה מהכפייה )שנפגעים ממנה גם מי שבחרו לשמור על אוטונומיה על גופם) ואז עוד חוזרת ומאשימה אותנו שלא התחסנו או לא התחסנו מספיק.
מאסרי בית מפעוט ועד קשיש, כפיית מסכות, כפיית ריחוק חברתי, כפיית הזרקת תכשירים גנטיים נסיוניים כל אלו אינם יכולים להיות מוצדקים בשום נסיבות.

עוד 1,146 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה