סקרנות והומור הן שתי תכונות נהדרות, שקשה – כמעט בלתי אפשרי – ללמד. מודי בר-און היה כנראה מסתייג מההגדרה הבאה. היא הייתה נשמעת לאוזניו הרגישות בומבסטית ונפוחה מדי, ובעיקר לא בעברית: הוא היה מנטור של סקרנות והומור.
בלי להתכוון לכך, זה היה מפעל חייו של בר-און. ומאחר שהוא לא רק התמיד בתפקיד הזה עשרות שנים אלא גם הצטיין בו, הידיעה על מותו עוררה מייד גלי אהבה מכל עבר. זו אהבה ששמורה למי שמצית את סקרנותך, מעשיר את חייך, ועל הדרך לא שוכח גם להצחיק אותך.
את ההומור הוא ליטש ושכלל בבמות הסטנדאפ של שנות התשעים ואחר כך במערכונים המבריקים שכתב לחמישייה הקאמרית. את הסקרנות הוא טיפח והרחיב בסדרות הדוקו המעולות שיצר יחד עם שותפתו, ענת זלצר.
מערכון של החמישייה הקאמרית שכתב מודי בר-און
את נדוניית ההומור והסקרנות הוא הביא לערוץ הספורט, שם חולל – כפי שכולם יודעים – מהפכה בהגשת ספורט בישראל. מה היה טיבה של המהפכה הזו? סקרנות והומור. אפילו בנוגע להפועל לוד. אולי בעיקר בנוגע להפועל לוד.
את ההומור והסקרנות הוא הביא לערוץ הספורט, שם חולל – כפי שכולם יודעים – מהפכה בהגשת ספורט בישראל. מה היה טיבה של המהפכה זו? סקרנות והומור. אפילו בנוגע להפועל לוד. אולי בעיקר בנוגע להפועל לוד
הכול מסקרן: לא רק המהלכים האחרונים של מסי ורונאלדו, עליהם דיבר בכתבה האחרונה ושוברת הלב שהקליט לאולפן ליגת האלופות בשבת האחרונה. גם הטקסטיל ממנו עשויות החולצות של הכדורגלנים והפוליטיקה והכלכלה של בניית אצטדיוני ענק.
ובכל חבוי גם הומור: מאלי אוחנה ועד אלי ויזל. מהלינה המשותפת בקיבוץ ועד הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
כשהסקרנות וההומור מתעוררים, הם מגיעים עם זיק מיוחד בעיניים, שתמיד אפשר היה לזהות אצל מודי בר-און. ואז מה שנותר זה להמליץ לצופים "תבלו". כי שוב ושוב הוא הוכיח שאפשר לבלות בחברת תאודור הרצל והרב קוק, כשם שאפשר לבלות עם מכבי והפועל חיפה (אם כי אהבתו הגדולה לקבוצה האחרונה לא הייתה מתגמלת במיוחד).
אפשר לנסוע בסקרנות לאורך כל כביש 90 ולהעשיר בדרך את הבנתנו בנוגע לחיים בישראל, מדינה שלא הפסיקה לסקרן ולהצחיק את מודי בר-און. וכמובן שאפשר לשלב את כל אלה בסדרה המעולה "במדינת היהודים", שתיארה בסקרנות אין-קץ את תולדות ההומור הישראלי.
מודי בר-און חי כחילוני וייקבר כחילוני – אבל הוא לא קנה לרגע את האגדה הדתית, שחילוניות דנה אותך לחיים חסרי משמעות. הוא הבין בשלב מוקדם מאוד, שעל החילוני מוטלת האחריות למצוא את המשמעות של חייו בכוחות עצמו. ומאחר שהוא היה סקרן – הוא מצא משמעות בכל מה שנגע.
הוא הבין בשלב מוקדם מאוד, שעל החילוני מוטלת האחריות למצוא את המשמעות של חייו בכוחות עצמו. ומאחר שהוא היה סקרן – הוא מצא משמעות בכל מה שנגע
כשהיה צורך הוא גם ידע לצחוק על עצמו (כשהצטלם בפרסומת לבנק וכינה את עצמו סלבריק'ה. מי יכול לכעוס על מי שקורא לעצמו סלבריק'ה?).
הוא ידע איך מגישים חומרים כבדים על תולדות הציונות בטמפרטורת החדר. הייתה לו אוזן רגישה לעברית וחוש קצב נפלא (הומור הוא טיימינג). והוא בורך בחן אישי במידה בלתי סבירה.
הוא ידע איך מגישים חומרים כבדים על תולדות הציונות בטמפרטורת החדר. הייתה לו אוזן רגישה לעברית וחוש קצב נפלא. והוא בורך בחן אישי במידה בלתי סבירה
כל אלה דברים שאי אפשר ללמוד. אבל נדמה שכל מי שעקבו אחרי מודי בר-און בעשורים האחרונים, הרגישו שהוא בכל זאת לימד אותם.
חבל שבנוסף לכל הוא גם אהב מאוד לעשן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומה שהפעים בטוקבקים ובציוצים זה שלאף אחד לא היה דחוף ללכלך עליו פוליטית.כנראה שהספיק לעזוב לפני שאב"ח השתרש פה ביסודיות ויכול להיות שלא שמו לב לערכים אחרים שלו כי הציבור הרחב הכיר אותו מגביע האלופות.כך או כך זו הצלחה נדירה בסגנון עלי מוהר ואריק איינשטיין