פסקול שנות התשעים חוזר אלינו בכל פורמט אפשרי – מלבד באינטרנט. האם זה אומר שהוא מת? ואם כן – ממה? על קו התפר שבין דור ה-Y לדור ה-Z, נמצאת תשובה שלא בהכרח תמצא חן בעיני קוראינו הבומרים, אבל זה המצב.

פסקול שנות התשעים חוזר אלינו בכל פורמט אפשרי – מלבד באינטרנט. האם זה אומר שהוא מת? ואם כן – ממה? על קו התפר שבין דור ה-Y לדור ה-Z, נמצאת תשובה שלא בהכרח תמצא חן בעיני קוראינו הבומרים

לאחרונה הצליח השדה התרבותי המקומי לחלץ מתוכו כמה מחוות לשנות ה-90, משל היו הרעיון הגאוני הזה שחוצה את המוח של כמה אנשים במקביל בו זמנית. מהסדרה של אביב גפן בהוט "שנות הירח", שהושקה בקול תרועה רמה, דרך תערוכת רוק 90 בגלריה המשכן מאירוב בחולון, שנוצרה באמצעות ליקוט סיזיפי של פריטים מקוריים בקבוצות פייסבוק ודרך שת"פ עם אמנים, יוצרים וצלמים – ועד סרטו החדש של עמית איצקר שעתיד להיות מוקרן לראשונה היום בסינמטק תל אביב. כל אחת מאלו מצליחות להגיד משהו אחר לגמרי על אותה תקופה.

מתוך ההזמנה לתערוכת רוק 90

יומרות הרוקנרול הישראליות של אותה עת היו גבוהות מאד. הייתה דרמה באוויר. ד"ר אביבית אגם דאלי, אשר אצרה את תערוכת רוק 90 המוצגת בימים אלו (ועד ה-31 באוגוסט) מספרת:

"דרך שנת 1995 מחלקים את שנות ה-90 לשניים. ב-95 לא רק נרצח יצחק רבין, היה גם אסון ערד ובניהם פער של שלושה חודשים. שני אירועים שחקוקים בזיכרון והשפיעו גם על התחושות במרחב ומשם גם על היצירה בהמשך".

אביבית אגם דאלי על רקע התערוכה: "הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית – רוק 90" (צילום: אלי נאמן)

מי שהושפעו מכך במישרין ונמצאים בין המציגים בתערוכה הם אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, משינה, ערן צור ועוד רבים וטובים.

חולצות אוהדים, שילוט בצבעי ניאון למופעים וקטעים מצולמים מרוקסן ומהפינגווין, עליהם אומרת דאלי:

"אלה בעיקר ייצוגים של אנשים בחושך כי זה הרגיש נכון וזה מה שהיה באותה תקופה. הכל היה חשוך, גם בדיסקים וגם בתקליטים. שנה שלמה אספתי חומרים מאמנים, עיתונאים שמסרו שמות נוספים בדרך. לא מצאתי חומרים של משינה, אז היח"ץ הפנו אותי לקבוצת מעריצי פייסבוק, משם קיבלתי עוד חומרים. זה לא ארכיון סטנדרטי, זה טיול ברחבי ישראל. פגשתי את ניק מילר מסטלה מאריס ששמר בגדי הופעות שאבא שלו תפר לו".

ירמי קפלן בתל אביב בשנות התשעים (צילום: דינה קרטיס)

להקה נוספת שאוצרותיה נשתמרו במהלך הזמן היא "המכשפות". "הן שמרו על המון דברים בגלל שהיא (ענבל פרלמוטר ז"ל) מתה בפתאומיות בתאונת דרכים. הרבה ממה שנשמר נתרם לתערוכה", מספרת ד"ר דאלי בהתייחסות להון הסימבולי שהותירה אחריה סולנית הלהקה.

"לידן מוצגת הגיטרה שירמי קפלן קיבל מאבא שלו. גיטרה מ-1962. האבא היה מנגן עליה בארה"ב, שנים, לקהל יהודי בעיקר. מצאנו דברים פיזיים ממש מרגשים לדור (האיקס, אלה שנולדו בין 65-80) הזה שהיה בגיר בשנות ה-90. זה עולם אחר, עולם של פרינט, לא אינטרנט ורשתות חברתיות. מצאתי אפילו מכתבי מעריצות כתובים בעט שנשלחו לרם אוריון".

מצאנו דברים פיזיים ממש מרגשים לדור הזה שהיה בגיר בשנות ה-90. זה עולם אחר, עולם של פרינט, לא אינטרנט ורשתות חברתיות. מצאתי אפילו מכתבי מעריצות כתובים בעט שנשלחו לרם אוריון"

אסף אמדורסקי וג'נגו, מועדון רוקסט, 1990 (צילום: דינה קרטיס)

מול תערוכה שכזו, שנטוותה מזיכרונות קולקטיביים לצד דימויים פיזיים, הסדרה שאביב גפן הוציא לאחרונה בחסות HOT מספרת סיפור אחר לגמרי על אותה תקופה בדיוק.

נכון שהסדרה זכתה לביקורות לא נעימות, אבל בעיני רבים גפן בחר ו/או נבחר על ידי הגורל להיות הסמן התרבותי של אותה עת, כפועל יוצא מרצח רבין והקירבה בין השניים. גם היצירה שלו הושפעה מהרצח מאד וכל יתר הקריירה בהמשך.

לכן זה רק מתבקש שהסדרה תסופר מנקודת המבט שלו, מלווה בקטעי קול שלו, ושהשפה הכוללת שלה היא של שנות ה-90, עם כל הכיעור והיופי שלהן. זה אולי מרגיש מנייריסטי, אבל זה גם אותנטי בו זמנית.

את "עצבני ומהיר" סרטו החדש של עמית איצקר לעומת זאת, זכינו להכיר לראשונה כבר לפני כמה שנים, כשהוא עוד היה רק רעיון שלווה בקמפיין גיוס המונים ב-2018 ואיצקר נזרק חזרה לשנות ה-90 דרך "פאסט מיוזיק", לייבל מקומי שפעל במחצית השניה של שנות ה-90 עם עמיר ג'נגו רוסיאנו ובת זוגו עינב, ואמיר שור ובת זוגו נטעלי גבירץ.

מתוך הפעילות בלייבל נפתח מועדון "הפטיפון" ביצחק שדה פינת המסגר בתל אביב, חממת אינדי שמצטיירת כאנטי תזה לכל מה שממסדי והיה קיים בעולם באותו זמן. וגם כנישה פצפונת השמורה ליודעי חן, תושבי המרכז בטווח פעולה של חצי דור בערך.

מול תערוכה שכזו, שנטוותה מזיכרונות קולקטיביים לצד דימויים פיזיים, הסדרה שאביב גפן הוציא לאחרונה בחסות HOT מספרת סיפור אחר לגמרי על אותה תקופה בדיוק

לי זכור שבאותה תקופה אותו דבר קרה גם בקריות. לא ברמת לייבל מוזיקלי בוער אבל כן מועדונים שהיוו קרקע פוריה להתחרעות על גיטרות ותופים ולשבור את המקום ובלגן ולהקות. קבוצות של צעירים שעושות מוזיקה ומשתכרים, כנראה כמפלט מהתקופה האיומה ההיא. חלקם אפילו העריץ את סבווי סאקרס.

איצקר לא מתאמץ לשלב בין ישן וחדש, מחתרתי ומיינסטרימי. בסרט הוא מראיין מוזיקאים, יוצרים וחברי מועדון "הפטיפון". קטעי וידאו מהתקופה משולבים גם הם בסרט.

איסוף הנתונים מתבסס על ראיונות, וסרטוני וידאו שאת חלקם איצקר צילם אז בעצמו בוידאו. למרבה המזל כל משתתפי הסרט עוד חיים, טפו טפו, מה שהקל עליו מאד. הסרט יוקרן במהלך כל חודש יוני בסינמטק תל אביב.

מבחינת איסוף החומרים בשלושת המקרים, במבט לאחור, זה פשוט מפחיד לדמיין לאן אנחנו הולכים, אם כל כך הרבה השתנה בזמן כל כך קצר. בטווח זמן של חצי דור, 15-20 שנה שזה כלום וחולף בהרף, עברנו מצילום בפילם ופיתוח תמונות על גבי נייר צילום, שזו טכניקה שקיימת כבר מאתיים שנה, למצלמה דיגיטלית שיש בה גם וידאו תוך עשור, ועכשיו כבר יש מצלמה שנמצאת אצלנו בכיס כל הזמן, 24/7.

אני לא מחדשת כלום אבל זה בטח אומר המון על תפיסת הנראות והפוליטיקלי קורקט, ומכאן גם על כל מרחב היצירה. היום מוזיקאים נדרשים קודם כל להצליח ברשת, ואם הם יצליחו, זמן הפעילות שעומד לרשותם עד שיגיע הדבר החדש הבא הוא ברוב המקרים קצר מאד.

בהקשר הזה ספק אם יכול להיות בארץ עוד "רוקסטאר" כמו שאביב גפן היה, עם כל הכבוד לסטטיק ובן אל. אלה היו ימים אחרים.

וכל עניין ההפצה גם הוא השתנה. הכל קורה בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק. לא יהיו יותר קירות שנוצרים משכבות של שלטי פרסום להופעות, עד שמישהו בא ומגרד את זה או שהורסים את הבניין.

מבחינת איסוף החומרים בשלושת המקרים, במבט לאחור, מפחיד לדמיין לאן אנחנו הולכים, אם כל כך הרבה השתנה בזמן כ"כ קצר, בטווח חצי דור, 15-20 שנה, שזה כלום וחולף בהרף

ברוח הזמן הנוכחית, תוך הסתכלות לאחור של 25 שנה בסך הכל, משתקף עולם שנראה מיושן מדי וגם השינויים הבין-דוריים מורגשים מאד. זה בטח היה ככה תמיד, אבל הטכנולוגיה והרשתות האיצו את התהליך הזה פי שניים לפחות, מה שלכאורה קיצר את שנות הזוהר של דור ה-Y בחצי, והפך אותו אפילו יותר כנוע ומובס ממה שהוא היה מלכתחילה. כואב הלב.

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק" 

מנועי התעמולה והספין של בנימין נתניהו השיגו התבטאות של גדי סוקניק באחד הראיונות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק הוא אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא.

מגיש החדשות לשעבר, גדי סוקניק: ״נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטלגנציה, של תרבות, של תרבות שיח״ pic.twitter.com/bYVX2NYBqh

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) June 27, 2022

נתניהו שיחרר גינוי רשמי, שם התייחס להתבטאות כאילו נאמרה על בוחרי הליכוד, כשבפועל היא נאמרה על חברי הכנסת של המפלגה, מירי רגב דחפה את "גזען", למרות שרוב נבחרי המפלגה גברים אשכנזים עשירים, ואמיר אוחנה כבר הביא נימוקים לספרים שכתב נתניהו כאילו הם מעידים על אינטליגנציה גבוהה (היי, ומה לגבי אינטליגנציה רגשית?). וכך הלך הספין ותפח.

מנועי התעמולה והספין של נתניהו השיגו התבטאות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא

הבה ננסה רגע לבדוק אינטליגנציה פוליטית. נניח בצד את מחקרים על מנת משכל וזיהוי גאונים לעומת אחרים.

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכיו של נתניהו? האם יש להם אינטילגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

"כושר אבחנה בין דבר לדבר". כותב מילון אוקספורד בהגדרת "אינטילגנציה".
האם ישראל כץ, לשעבר שר אוצר, יודע להבדיל בין מדינה עם תקציב חוקי מאושר לבין מדינה שאין לה תקציב מאושר אלא רק המשכי, והיא נאלצת לעצור פרויקטים, מינויים, חוקים, תשלומים ואת כל מערכותיה כיוון שהחוק לא מאפשר להוציא כספים שאין להם אישור בתקציב חוקי?

האם יואב גלנט, שר החינוך לשעבר, יודע להבדיל בין מערכת קורסת לבין רפורמה בשכר המורים?

האם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, יודע להבחין בין מצב המחסור בתקנים ומיטות בבתי החולים לבין הכאוס והסכנות הצפויות לציבור בשל כך?

האם השר לשעבר במשרד לביטחון פנים, אמיר אוחנה, הוא אדם תבוני המבין שהיעדר מפכ"ל קבוע במשך שנתיים וחצי פוגע במשטרה, בעצמאותה, בתפקודה המבצעי בלחימה בפשע, ביכולתה להתנגד לפרויקטים מסוכנים כמו החגיגות ההמוניות במירון, או אפשרותה לטפל בזמן במחדלי שב"ס שהובילו לבריחת אסירים מסוכנים?

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכי נתניהו? האם יש להם אינטליגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

אם להתבסס על עדויות השרים הללו, הם מצהירים שהם אינטליגנטים וכי סוקניק רק השמיץ. אם כך מהו ההסבר להתנהגותם שאינה מבחינה בסכנות שאליהן הוביל מנהיגם? חמש מערכות בחירות בתוך 3 שנים זה מהלך תבוני של מדינה המונהגת בידי שרים אינטליגנטים?

מהו ההסבר להתנהגות חסרת האחריות, שלפיה הם תומכים בסיפוח, ולמחרת בעסקת המאה שמעבירה שטחים לפלסטינים? מתנגדים למדינה פלסטינית, אבל אם נתניהו יאמר הם מיד יתמכו? תומכים בשת"פ עם רע"ם, אבל למחרת הקמת ממשלת השינוי מכנים את רע"ם תומכי טרור וממשיכים להסביר שאבו יאיר לא ניהל מו"מ עם רע"ם לכניסה לממשלתו?

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

בבקשה. לכל המכפישים את הממשלה הזו – אתם מוזמנים לשלוח פרחים למי שחיבל בכל החוקים שהיא ניסתה להעביר לטובת האזרחים.
הפרחים לביבי נתניהו וחברי הכת, מירי-אין כאבי בטן-רגב, עידית סילמן, שיקלי, אורבך וח"כ רינאווי.
מקווה שעכשיו אתם מרוצים מהכאוס הצפוי במדינה. pic.twitter.com/WAbtaNxU3f

— listein (@Lihistein) June 21, 2022

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

מה אינטליגנטי בהפלת חוק למען נאנסות? למען זוגות צעירים? למען המתנחלים ביו"ש – מצביעי הגוש שלהם? מה אינטליגנטי בהתנגדות לחוק המטרו שאמור לשרת את כל אזרחי המדינה ועלותו עשרות מיליארדים?

והדוגמה האחרונה בינתיים, שגריר ארה"ב נאלץ להתחנן בפני כנסת ישראל להצביע לטובת פטור מוויזות לישראלים לארה"ב, הטבה שהוא עומל עליה מאז שנכנס לתפקידו למען האזרחים ועומדת להידחות בגלל האופוזיציה?

תראו מה זה, שגריר ארצות הברית רוצה לעזור יותר לאזרחי ישראל מאשר הליכודניקים. איזה בושה, אין פה שום דבר שאיכפת להם ממנו. כלום https://t.co/gZ5gFkfCr6

— Roee Neuman???????????????? (@NeumanRoee) June 28, 2022

על פניו, גם לאיש שאינו מדען חוקר אינטליגנציה נדמה שאלה מהלכים מוזרים, מסוכנים, חסרי היגיון ובוודאי לא תבוניים.

נבחרי הליכוד סימנו את עצמם בנאמנותם הבלתי מסויגת לנתניהו כאנשים שהניחו בצד את תבונתם. את הכושר להבחין בין דבר לדבר.

יתכבדו נא כל הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויגידו: איזה מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה ביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור?

איזה פתרון שאיש לא חשב עליו קודם הם יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל: יוקר המחיה, הסכסוך עם הפלסטינים, שבריריות הדמוקרטיה והאיומים עליה ועוד?

מה?
לא שומעים.

יש דוגמה להצעה אינטליגנטית אחת שתמנע אסון במירון, תגרום לחרדים לצאת לעבוד ולהתגייס, תפחית את הביורוקרטיה והמיסים הגבוהים הממררים את חיינו?

יתכבדו הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויצביעו על מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה שביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור. איזה פתרון שאיש לא חשב עליו יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל?

האנשים האלה במשך שנים עסוקים רק בצרות של מנהיגם, במשפטיו הפליליים ובשרידותם בשלטון.

שום מעשה תבוני למען איכות חיי האזרחים הם לא עשו.
בכיינים חסרי תבונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צודקים חברי המחנה הדמוקרטי המצומק באמירתם שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד ושלילת הריבונות וזכויות האדם ממיליוני הפלסטינים.

אך צודקים גם חברי המחנה הדמוקרטי שמבהירים שאין להרפות מהמאבק באפרטהייד, אך בשום אופן אי אפשר להקטין או למזער את הסכנות העצומות והקיומיות שטמונות בשובו של המחריב הגדול להנהגה.

צודקים האומרים שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד. אך צודקים גם האומרים שאי אפשר למזער את הסכנות הקיומית שבשובו להנהגה

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה.

אני מבין כמובן את הצורך הנרקיסיסטי של לוי להתבדל מאיזה קולקטיב מדומיין בתוך ראשו כי הוא חושב שזה מגניב. אבל בשל הצורך הנרקיסי להתבדל ולהרגיש חתרן, שוכח העיתונאי שלצד זכותם של הפלסטינים לא לסבול ממשטר מדכא, גם לישראלים יש זכות לא לסבול ממשטר מדכא:

כשם שהפלסטינים אינם צריכים לסבול ממשטר הפרדה גזעני שמשליט על חייהם דיקטטורה צבאית, שולל מהם ריבונות ואזרחות ופוגע בזכויות האדם שלהם – גם הישראלים אינם צריכים לסבול ממשטר סמכותני, מריסוק שאריות המוסדות הדמוקרטיים ומעלייתו של דיקטטור מסית ומשסה שמקיים פולחן אישיות.

הישראלים אינם צריכים לסבול מהעדר אופק כלכלי, מריסוק השירות הציבורי, מקיום כלכלי רעוע, מפערים כלכליים עצומים וקיומיים שגוזרים במידה רבה את גורלו הקיומי הכלכלי של כל תינוק בהתאם ליכולתה הכלכלית של משפחתו, מחוסר יכולת לקנות דירה, מהשתעבדות איומה ומלחיצה לשכר דירה מופרך או למשכנתא לכל החיים, מתרבות כזב מחרידה, מתקשורת חנפנית שעוסקת בתעמולה ופולחן אישיות, משיסוי נגד האזרחים הערבים, מהסתה נגד אזרחים יהודים שמתנגדים לשלטון הריקבון, מהפיכת כל יריב פוליטי לבלתי לגיטימי, מהסתה כוזבת נגד מערכת המשפט, ממינוי שומרי סף נרצעים וחסרי חוליות, מהפיכת כל האזרחים לבני ערובה של נאשם שיודע שהוא יורשע ולכן ירתום את שלטונו לחילוצו ממשפטו הפלילי, ממשטרה גרועה ורקובה ואלימה במוקדים רבים בתוכה, מביזוי היהדות, מאפליית נשים, ממניעת תחבורה ציבורית בשבת (הנפגעים הם עניים ומעמד ביניים. רובנו), מריקון מוסדות דמוקרטיים מכל תוכן, ממינויים כושלים, מקידוש תרבות השקר והעילגות, מדריסת החלש בידי החזק, מהזנחת מערכות הבריאות והחינוך והרווחה, ממכירת נכסי ציבור בנזיד עדשים למתי מעט מקושרים ועשירים, מגזענות אתנוצנטרית כעורה וחמורה ומהעמקת השעבוד של הסוהר הישראלי כל עוד הוא משעבד את האסיר הפלסטיני.

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה

כן, צריך להיאבק בכל ממשלה שמותירה את האפרטהייד בגדה על כנו ואף מעמיקה אותו. וצריך גם לבלום את שובו של הנוכל המשסה שחולל חורבן עצום במדינת ישראל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.