טקס קבלת הפנים לנשיא המדינה יצחק הרצוג בטורקיה, 9 במרץ 2022 (צילום: חיים צח / לע"מ)
חיים צח / לע"מ

הפער הבלתי נתפס בין ההצלחה המדינית של ישראל לבין כישלונה הפוליטי

קשה לגשר בין הצלחת ישראל בזירה הבינלאומית לבין הכישלון הקולוסלי שלה בזירה הפוליטית הביתית ● בזמן שהמדינה סובלת מחוסר יציבות שלטונית כרוני מזה ארבע שנים, דווקא מדיניות החוץ שלה פורחת וקוצרת הישגים משמעותיים - בין אם תחת שלטון נתניהו או תחת הנהגת בנט-לפיד ● השאלה היא למה ישראל לא מצליחה "לייבא" את ההצלחה בחוץ גם לתוך הבית ● פרשנות

העידן הנוכחי בישראל מתאפיין בפער בלתי נתפס בין הצלחת מדיניות החוץ של המדינה לבין כישלון מדיניות הפנים שלה, בעיקר בהיבט של אי-יציבות פוליטית.

עידן מדיניות החוץ המוצלח החל בתקופת ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו, ובשנה האחרונה התבהר כי התחום הזה אינו תלוי בו פרסונלית וכי גם ראש ממשלה חלש, צעיר וחסר ניסיון כמו נפתלי בנט יכול להרים את מדיניות החוץ הישראלית לגבהים חדשים.

הישראלים רואים וחייבים להודות בהתפתחויות מרשימות בשנים האחרונות:

בתקופת נתניהו נוצר קשר אמיץ ועמוק עם ההנהגה המצרית, וכיום התלות הכלכלית בענף האנרגיה בין שתי המדינות הולכת ומעמיקה. רק לפני כמה ימים חתמה שרת האנרגיה קארין אלהרר על הסכם ייצוא גז בשיתוף עם מצרים לאיחוד האירופי.

על כך יש להוסיף את משולש האינטרסים בין ישראל, יוון וקפריסין. גם המערך האזורי הזה היה יוזמה של נתניהו והממשלה הנוכחית אימצה אותה בכל לב ומרימה את היחסים הללו מעלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס ונשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדיס במפגש הפסגה הטרילטרלי, באתונה. 2 בינואר 2020 (צילום: חיים צח/לע״מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס ונשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדיס במפגש הפסגה הטרילטרלי, באתונה. 2 בינואר 2020 (צילום: חיים צח/לע״מ)

זאת ועוד: הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו שנחתמו בתקופת נתניהו המשיכו לפרוח גם בשנה החולפת, תחת ממשלה חדשה. ולצידן של המדינות שכבר חתומות על ההסכמים, מורגשות גם התפתחויות תת-קרקעיות עם ערב הסעודית.

ויש כיוונים חשובים נוספים שהתפתחו בשנת הממשלה ה-36 תחת הובלתם של בנט ושר החוץ יאיר לפיד: שיפור מיידי ביחסים עם האיחוד האירופי, שיקום הקשר עם ממלכת ירדן, וגולת הכותרת: עבודה מאומצת של נשיא המדינה יצחק הרצוג עם לפיד ובנט להשבת היחסים הבילטרליים הראויים עם טורקיה.

את ההסבר להצלחה הזו סיפק כבר נתניהו, שנהג לטעון כי העוצמה הישראלית בתחום הטכנולוגי ובתחום הצבאי היא שתביא מדינות רבות בעולם להכיר בחיוניות היחסים עם מדינת ישראל. אם ישראל יכולה לסייע לשירותי מודיעין ברחבי העולם להתמודד עם איומי טרור, ואם ישראל היא יצואנית מובילה של מדע וטכנולוגיה – מדינות העולם יעמדו בתור כדי להיפגש, להתייעץ, להתחבר.

איך מסבירים, אם כן, את הפער הגדול בין פריחת יחסי החוץ של המדינה לבין מה שקורה בזירה הפוליטית הפנימית, ההולכת ומסתבכת?

שר החוץ הבחרייני עבד א-לטיף א-זיאני ושר החוץ יאיר לפיד בשדה בוקר בפתח פסגת הנגב, 27 במרץ 2022 (צילום: פלאש90)
שר החוץ הבחרייני עבד א-לטיף א-זיאני ושר החוץ יאיר לפיד בשדה בוקר בפתח פסגת הנגב, 27 במרץ 2022 (צילום: פלאש90)

בחודש הבא יגיע נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לביקור בירושלים, וניכר שהסיטואציה הפוליטית אינה משנה לו. יהיה זה בנט, לפיד או נתניהו כראש ממשלה – ביידן יגיע ליממה של פגישות, והבית הלבן הבהיר כיהמצב הפוליטי בישראל לא ישנה את תוכניות הנשיא.

גם מאיחוד האמירויות נשמעו דברים דומים במהלך קמפיין הבחירות בשנה שעבר. "לא נתערב בפוליטיקה פנים ישראלית", אמר אז מי שהיה שר החוץ של איחוד האמירויות, כאשר ממשלו עמד תחת לחצים מכיוונו של נתניהו לאפשר לו לבקר שם, זמן קצר לפני שהציבור הישראלי הלך לקלפיות.

בחזרה לזירה הפנים הישראלית: מהלכים שנרקמו בחוכמה, באסטרטגיה נבונה בגופים המובילים את מדיניות החוץ של המדינה, לא מצליחים להקרין פנימה על הזירה הפוליטית. הגופים המובילים בתחום מדיניות החוץ הם המוסד, המועצה לביטחון לאומי, משרד החוץ ובחלקים מסוימים (סחר ביטחוני) גם משרד הביטחון.

אולם אותם אנשים חכמים, שיודעים לרקום את היחסים העמוקים בתחום הדיפלומטי, לטפח את מעמדה של ישראל במוסדות בינלאומיים ולחפש פרצות פוליטיות בינלאומית כדי לקדם את האינטרסים של המדינה – אינם האנשים המשפיעים על הזירה הפנים-פוליטית. אלה הם שני מישורים נבדלים.

ראש הממשלה נפתלי בנט ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שותים קפה באזור המגורים של הבית הלבן, 27 באוגוסט 2021 (צילום: הבית הלבן)
ראש הממשלה נפתלי בנט ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שותים קפה באזור המגורים של הבית הלבן, 27 באוגוסט 2021 (צילום: הבית הלבן)

ובכל זאת, קשה להבין איך מובילי מדיניות חכמים ומנוסים, נעדרים מהזירה הפנימית. הכישלון של הזירה הפוליטית בישראל לייצר פתרון שיאפשר למדינה ממשלה יציבה למשך ארבע שנים הוא עצום.

ישראל נמצאת בתוך משבר פוליטי מתמשך מאז פיזור הכנסת ה-20, בשלהי 2018, לפני כמעט ארבע שנים וארבע מערכות בחירות. בכל השנים הללו לא נמצא פתרון למשבר הפנימי, והמדינה נמצאת בדרך למערכת בחירות חמישית, שאחריה יבואו אולי עוד מערכות בחירות.

נביאי זעם בישראל דיברו על הקיטוב הפוליטי הפנימי, על העדר אחדות בעם, כדבר מה שעומד לרסק את המדינה. אולם הדברים אינם כך.

למרות מצב כלכלי בעייתי (אינפלציה, יוקר מחיה, משבר דיור), ולמרות שקבוצות שונות במדינה מושכות לכיוונים מנוגדים בכל הנוגע לדת ומדינה ולמערכת המשפט, המדינה לא התפרקה והמנגנונים הממשלתיים הצליחו לשרוד שנתיים ללא תקציב, כאשר משרדי הממשלה מנוהלים בשלט רחוק עם שרים מתחלפים וללא אמון בממשלות מעבר. וכאמור, הדבר הבולט הוא פריחתם של יחסי החוץ של המדינה וזאת על אף הריקבון הפנימי.

ראש הממשלה נפתלי בנט מסתער על האופוזיציה בעת ההצבעה על ההסתייגויות הקשורות ל"חוק החשמל", 5 בינואר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
ראש הממשלה נפתלי בנט מסתער על האופוזיציה בעת ההצבעה על ההסתייגויות הקשורות ל"חוק החשמל", 5 בינואר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אין הסבר לפער הבלתי נסבל, בין החוץ לפנים, בין היכולות הפנומנליות של שגרירי המדינה לכישלון הקולוסלי של מנהיגי העת הזו לנהל מבפנים את המדינה.

אבל צריך לשים על השולחן את קיומו של הפער ולבחון מה אפשר "לייבא" פנימה, לתוך החברה הישראלית, כדי שגם הזירה הפוליטית תשאף ליציבות ולמצוינות של המאמץ הדיפלומטי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
אני רק הערה קטנה , צר לי , טעות לכתוב כי ישראל מייצאת גז, או שיש לה גז. אין לישראל גז, אין הכנסות מהגז. הגז שייך לאנשים פרטיים שנחשפו כנוכלים ולחברות גז מחו"ל שהתחברו אליהם. ישראל אולי... המשך קריאה

אני רק הערה קטנה , צר לי ,
טעות לכתוב כי ישראל מייצאת גז, או שיש לה גז.
אין לישראל גז, אין הכנסות מהגז. הגז שייך לאנשים פרטיים שנחשפו כנוכלים ולחברות גז מחו"ל שהתחברו אליהם. ישראל אולי מגנה ימית ואווירית מפני פגיעה באסדות הגז, אבל הגז הוא לא שלה.
זו הטעות היחידה שמצאתי בדיווח שלך. כל השאר נכון.

ישראלים כעם היו תמיד מאוגדים יותר כלפי חוץ מאשר כלפי פנים; אבל נכון גם שאותם כוחות פוסט-האמת של הימין האמריקאי שמפרקים את ארצות הברית מנוצלים על ידי הימין הישראלי בכלל, ונתניהו בפרט, למ... המשך קריאה

ישראלים כעם היו תמיד מאוגדים יותר כלפי חוץ מאשר כלפי פנים; אבל נכון גם שאותם כוחות פוסט-האמת של הימין האמריקאי שמפרקים את ארצות הברית מנוצלים על ידי הימין הישראלי בכלל, ונתניהו בפרט, למטרות אינטרסים אישיים, בגישת "אחרינו המבול ושישרף העולם"

זה בדיוק כמו הגבר שמחוץ לבית הוא אחלה גבר ואוהבים אותו אבל בבית הוא גבר אלים ומכה. מדינת ישראל מתמודדת עם הטראומות של הקמתה וביבי לא בחל להפיץ שנאה וללחוץ על הנקודות הכי כואבות לצרכיו א... המשך קריאה

זה בדיוק כמו הגבר שמחוץ לבית הוא אחלה גבר ואוהבים אותו אבל בבית הוא גבר אלים ומכה. מדינת ישראל מתמודדת עם הטראומות של הקמתה וביבי לא בחל להפיץ שנאה וללחוץ על הנקודות הכי כואבות לצרכיו אבל יצא בהפסדו שכן עכשיו כשהלך אפשר לראות שהשיח משתנה וכמו בטיפול פסיכלוגי אחרי שמדברים על הטראומות אפשר להתחיל משהו חדש, תהיו אופטימיים לא הכל שחור פה

הדיפלומטים הם מינויים לאחר תהליך מיון קפדני ומקיף, ותקופת מבחן ארוכה מאוד לאחר ההכשרה הבסיסית. לעומת זאת, אין "קורס צוערים" לנבחרים שבמקרים רבים אינם מנהיגים המשמשים מופת, אלא משקפים ב... המשך קריאה

הדיפלומטים הם מינויים לאחר תהליך מיון קפדני ומקיף, ותקופת מבחן ארוכה מאוד לאחר ההכשרה הבסיסית.
לעומת זאת, אין "קורס צוערים" לנבחרים שבמקרים רבים אינם מנהיגים המשמשים מופת, אלא משקפים באופן מרוכז ומזוקק את הנורמות של בוחריהם / תומכיהם.

לפעמים, הדיפלומטים אף נאלצים "לנקות" את האפקטים המזיקים שגורמים נבחרים ולסנגר על המדינה גם במקרה שהם מודעים למחדליה. – ככאלה.

הנבחרים מייצגים קבוצות אינטרסים שונות, לעיתים מתנגשות ובכל מקרה מתחרות זו בזו, על אותם משאבי עוצמה של סמכות להחליט על קידום ערכים וסולם התיעדוף שלהם המתבטא ברפורמות מבניות ותקציביות. או תקציביות קודם לכל לכן, הם לוחמניים במהותם. זה היסוד הדמוקרטיה שאחד מהיבטיה הוא חיזוק הפילוג. אין "מאחדה", אלא רק – מ-פלג-ה. האתגר בישראל היא שהתרבות הפוליטית כמו מישורי חיים אחרים כאן רוויה באלימות שהיא מרכיב ב"תרבות" הכללית ו"יושבת" על מנטאליות אוטוקראטית שמקורה במבנה הקהילות היהודיות בגולה וריכוז עוצמת ההחלטה הבלעדית בידי הרבי ומחוזקת ב"טוטאל-יטריות" של פיקוד, ציות והכפפה המאפיינים בהכרח את הצבאיות, שהיא עמוד השדרה המובהק של ההגשמה הציונית, מכורח האיומים שהמאמץ להשמדת ריבונותה ממשיך ורק הוא בגלל מכלול אינטרסים שנובעים מעוצמותיה. If you can't fight it (Israel) cooperate with it. אולי כך ניתן ללמוד את סודות כוחה כדי להפנות אותם נגדה בשעת כושר, ע"ע שת"פ הטאליבן – ארה"ב על בסיס האינטרס האנטי סובייטי המשותף, בין לאדן ומבצע ריסוק מגדלי התאומים.

הדיפלומט הישראלי, אם מטבעו האישי ואופיו ואם מהבנת דרישות תפקידו או שתיהן גם יחד – מעדן ומלטש או מדחיק את "האלימות החברתית" לתוכה נולד ובה צמח. או לפחות משתדל, אם הוא נאמן לתפקידו – כמו דיפלומט של כל מדינה. לעיתים הוא מקדם שת"פ למען האנושות (שלום וסיוע לפיתוח והעשרה הדדיים בין אומות ולעיתים הוא נדרש להוות אגרוף ברזל בכפפה של משי, כמתחייב מטבע האדם ואירגוניו שהם בעלי פוטנציאל של עשיית טוב או רע, לפעמים אפילו במקביל באותה עת.
שימוש בגזר שהוא מקל (מנוף "מוסווה") ומקל בשירות אכיפת הגזר, בניסיון לשכנע שטעמו נעים יותר מטעם המכות.

עוד 643 מילים ו-5 תגובות
סגירה