הדיפלומטים הם מינויים לאחר תהליך מיון קפדני ומקיף, ותקופת מבחן ארוכה מאוד לאחר ההכשרה הבסיסית.
לעומת זאת, אין "קורס צוערים" לנבחרים שבמקרים רבים אינם מנהיגים המשמשים מופת, אלא משקפים באופן מרוכז ומזוקק את הנורמות של בוחריהם / תומכיהם.
לפעמים, הדיפלומטים אף נאלצים "לנקות" את האפקטים המזיקים שגורמים נבחרים ולסנגר על המדינה גם במקרה שהם מודעים למחדליה. – ככאלה.
הנבחרים מייצגים קבוצות אינטרסים שונות, לעיתים מתנגשות ובכל מקרה מתחרות זו בזו, על אותם משאבי עוצמה של סמכות להחליט על קידום ערכים וסולם התיעדוף שלהם המתבטא ברפורמות מבניות ותקציביות. או תקציביות קודם לכל לכן, הם לוחמניים במהותם. זה היסוד הדמוקרטיה שאחד מהיבטיה הוא חיזוק הפילוג. אין "מאחדה", אלא רק – מ-פלג-ה. האתגר בישראל היא שהתרבות הפוליטית כמו מישורי חיים אחרים כאן רוויה באלימות שהיא מרכיב ב"תרבות" הכללית ו"יושבת" על מנטאליות אוטוקראטית שמקורה במבנה הקהילות היהודיות בגולה וריכוז עוצמת ההחלטה הבלעדית בידי הרבי ומחוזקת ב"טוטאל-יטריות" של פיקוד, ציות והכפפה המאפיינים בהכרח את הצבאיות, שהיא עמוד השדרה המובהק של ההגשמה הציונית, מכורח האיומים שהמאמץ להשמדת ריבונותה ממשיך ורק הוא בגלל מכלול אינטרסים שנובעים מעוצמותיה. If you can't fight it (Israel) cooperate with it. אולי כך ניתן ללמוד את סודות כוחה כדי להפנות אותם נגדה בשעת כושר, ע"ע שת"פ הטאליבן – ארה"ב על בסיס האינטרס האנטי סובייטי המשותף, בין לאדן ומבצע ריסוק מגדלי התאומים.
הדיפלומט הישראלי, אם מטבעו האישי ואופיו ואם מהבנת דרישות תפקידו או שתיהן גם יחד – מעדן ומלטש או מדחיק את "האלימות החברתית" לתוכה נולד ובה צמח. או לפחות משתדל, אם הוא נאמן לתפקידו – כמו דיפלומט של כל מדינה. לעיתים הוא מקדם שת"פ למען האנושות (שלום וסיוע לפיתוח והעשרה הדדיים בין אומות ולעיתים הוא נדרש להוות אגרוף ברזל בכפפה של משי, כמתחייב מטבע האדם ואירגוניו שהם בעלי פוטנציאל של עשיית טוב או רע, לפעמים אפילו במקביל באותה עת.
שימוש בגזר שהוא מקל (מנוף "מוסווה") ומקל בשירות אכיפת הגזר, בניסיון לשכנע שטעמו נעים יותר מטעם המכות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם