בנקודה הצופה על לוך מארי עמדו כמה מטיילים והביטו מערבה. מדובר באחת מנקודות התצפית האייקוניות ביותר בצפון סקוטלנד. מכאן אפשר לראות את הדרך המתפתלת בעמק דוקרטי.

עבור חלק מהנאספים, כמוני, זו היתה התחנה האחרונה בטיול, עבור זוג הקנדים המבוגר שהגיע לטיול שורשים באירלנד ובסקוטלנד – זו הייתה התחנה הראשונה במסלול המוכר בשם "North Coast 500" או בקיצור NC500.

"רצינו להגיע מזמן אבל התוכניות נדחו בגלל המגפה. ברגע שההגבלות הוסרו, התחלנו לתכנן את הטיול והיה ברור לנו שמסלול ה־NC500 יהיה חלק מהטיול"

"אנחנו זוג פנסיונרים מאונטריו והחלטנו לטייל בסקוטלנד ובאירלנד במיני קאמפרוואן. רצינו להגיע מזמן אבל התוכניות נדחו בגלל המגפה. ברגע שההגבלות הוסרו, התחלנו לתכנן את הטיול והיה ברור לנו שמסלול ה־500NC יהיה חלק מהטיול. הקלן (שבט) של ג'יין במקור מהאזור הזה וכך שמענו על המסלול. הוא היה חלק מרשימת המשאלות שלנו", מסביר ג'ק, בעלה של ג'יין.

כן, כשמביטים על לוך מארי אפשר להבין למה הוא מככב ברשימת המשאלות. זה לא רק הלוך (אגם), האיים שבו, העמק וההרים – זו הדרך. 500 מייל (כ־805 קילומטרים) של יופי, אינספור נופים ואתרים – וגם מאמץ מסוים.

נופי צפון סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

לפי אגדה אורבנית מקומית, משרד התיירות הסקוטי הוציא 100 אלף פאונד על מיתוג מחדש – ובסופו של דבר המציא את הסיסמה חסרת ההשראה "ברוכים הבאים לסקוטלנד". הסיפור נכון חלקית. הסכום שימש למיתוג האזור כולו – כולל עיצוב ופרסום. עולם התיירות הסקוטי הצליח להפוך את הצפון לאתר מבוקש בכל העולם בזכות אותו מיתוג.

ביוזמת ארגון ההיילנדס, ב־2015 פורסם "מסלול החוף הצפוני 500" – 516 מייל של מסלול טבעתי בכבישי החוף בצפון סקוטלנד. המסלול המעגלי מתחיל ומסתיים בעיר אינוורנס. שלטים בצבע חום הוצבו לאורך המסלול וכיוונו את הנהגים ואת העיתונאים הבריטים לאתר. עד היום שמורה לי במחשב אחת הכתבות מאותה שנה – ובקיץ החלטתי לממש את החלום.

עד אז, תיירים כמעט שלא הגיע לחלק הזה בסקוטלנד. הם בדרך כלל הגיעו לאינוורנס ושאר האזור נותר שומם יחסית מאוכלוסייה ותיירים. היום – להוציא את שנות הקורונה – חודשי הקיץ עמוסים במטיילים שמכניסים כ־20 מיליון ליש"ט לכלכלה המקומית.

אחרי שנתיים של קורונה והגבלות – וברקע הכאוס בנמלי התעופה ובתחנות הרכבת בעולם – נראה כי טיול רכוב מלונדון הוא האופציה הטובה ביותר. אחרי יומיים של נסיעות – הגעתי לכפר קטן באזור אינוורנס

אחרי שנתיים של קורונה והגבלות – וברקע הכאוס בנמלי התעופה ובתחנות הרכבת בעולם – נראה כי טיול רכוב מלונדון הוא האופציה הטובה ביותר. אחרי יומיים של נסיעות – הגעתי לכפר קטן באזור אינוורנס. העיר נחמדה וניתן להצטייד בה לקראת הדרך הארוכה – אבל אפשר גם לדלג עליה.

נופי צפון סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

בחרתי לעשות את המסלול ממזרח למערב, נגד כיוון השעון, והתחנה הראשונה הייתה באי השחור – מדובר, למעשה, בחצי אי מצפון לעיר. בפורטרוז אפשר לראות חורבות של כנסייה מרשימה. לא רחוק משם ניצב מגדלור, בו נמצאת נקודת התצפית של שנונרי פוינט.

בנקודה הזו אפשר לחזות בלהקות הדולפינים החיות במפרץ. לצערי פספסתי אותן בחצי שעה והסתפקתי בכמה כלבי ים. בהמשך נמצא הכפר הסימפטי קרומרטי, שמושך אליו אומנים ויוצרים. מהנמל יוצאים סיורי דולפינים ובמפרץ חונות עשרות אסדות נפט וגז לצד טורבינות רוח שממתינות להתקנה, מה שנראה כמו מחזה סוריאליסטי.

לאורך החוף ניתן למצוא את מזקקת גלנמורנג'י המפורסמת, טירת דאנרובין והגנים שלה, העיירה דורנוך, מסלולי טיול, מפלים ופעילויות. אולם, נדמה כי האטרקציות האלה הן יותר אילוץ מיתוגי של המסלול המעגלי. הנוף – שכולל כמה מפרצים ולשונות ים ארוכות – נאה אבל לא מרהיב במיוחד. אפשר לדלג עליו ולהצפין למחוז קאית'נס, שם, ליד כפר לייבסטר, נמצא הבסיס המזרחי שלי.

בניגוד לרוב המטיילים, העדפתי בסיס לכל אזור. זה אומנם הביא ליותר שעות על הכבישים וליותר ביקורים מכאיבים בתחנות הדלק – ליטר עולה כמעט שני פאונד – אבל היתרונות ברורים. לא הייתי צריך לארוז בכל בוקר, יכולתי למלא את המקרר, להכיר את המקומיים – ולבלות עם הולי, כלבת קולי שחיכתה לי בכל בוקר ליד הדלת.

כלב קולי בצפון סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

בערב הראשון גיליתי כי במרחק הליכה קצר מה־Airbnb נמצאים מצוקים יפהפיים והריסות טירה ישנה בשם "פורס קאסל". במדינות אחרות זה היה הופך לאתר תיירותי

בערב הראשון גיליתי כי במרחק הליכה קצר מה־Airbnb נמצאים מצוקים יפהפיים והריסות טירה ישנה בשם "פורס קאסל". במדינות אחרות זה היה הופך לאתר תיירותי של ממש, כולל שלטים והכוונה. בסקוטלנד, רק המקומיים שמעו עליו.

לקראת הטיול מומלץ להצטייד במשקפת כדי לצפות במושבות ציפורי הים, הכוללים פאפינים (תוכוני ים), שעושים את דרכם מהים למצוקים בזמן שהם נושאים אוכל לגוזליהן – וליהנות מהקולות של הים והציפורים מהדהדים מהמצוקים.

הטירה – תואר מכובד לכמה הריסות – היא אחת ממאות המפוזרות לאורך חוף הים הצפוני לצורך איתור אויבים. פעם היו אלה הוויקינגים, אחריהם האיום נבע מהשכנים מדרום, בשנות מלחמת העולם השנייה נבנו בונקרים וספינות סוחר – והצי הבריטי מצא מקלט באגמים העמוקים בצד המזרחי. מאז אירחו המים האלו צוללות אטומיות כדי להתמודד, במקרה הצורך, עם איומי האימפריה הרוסית בגלגוליה השונים.

את היום הראשון לטיול התחלתי בנסיעה דרומה למזקקת הוויסקי קליינליש. בזמן המגפה הגענו להסכם – אני תמכתי בהם כלכלית והם תמכו בי רגשית באמצעות וויסקי הדגל שלהם. עיקר תוצרת המזקקה מיועדת לתערובות ג'וני ווקר אבל מוצר הדגל הוא, כאמור, ויסקי סינגל מאלט.

פורס קאסל (צילום: שאול אדר)

הסיור במזקקה מיועד לקבוצה קטנה וכולל הפעלות שונות. מדובר בטעם נרכש. כל מזקקות הוויסקי דומות וכל אחת שונה ומצידי אפשר לצמצם את הסיור לאולם שבו נמצאים דוודי הנחושת הגדולים – שם ניתן לעמוד ולהתבשם ולהתבסם מהאדים. בשלב הזה בתהליך, האלכוהול עדיין בהיר, רק בהמשך יתחיל הקסם שיעניק לוויסקי את הטעם והמאפיינים הייחודים לו.

את היום הראשון לטיול התחלתי בנסיעה דרומה למזקקת הוויסקי קליינליש. בזמן המגפה הגענו להסכם – אני תמכתי בהם כלכלית והם תמכו בי רגשית באמצעות וויסקי הדגל שלהם

בינינו, ביקור במזקקה הוא גם – או בעיקר – תירוץ לשתות. צריך להקשיב בסבלנות להסברים, לעבור במפעל ולהנהן – אבל כולנו יודעים למה אנחנו פה. בשלב הטעימות נאלצתי להתבונן מהצד כי הגעתי ברכב ומשטרת סקולנד מקפידה לערוך בדיקות מחוץ למזקקות.

עם זאת, המזקקה ארגנה בקבוקונים למילוי ומדי ערב יכולתי לשתות דראם (כוסית) איכותית של ויסקי. אישית יכולתי להסתפק בשוקולד שהותאם לוויסקי הפירותי ולחזות במטמורפוזה של חבריי לסיור – אבל במקום יש גם מסעדה מומלצת של מיטב התוצרת הסקוטית וחנות של מוצרי קליינליש.

החוף של קאית'נס יפה ומרתק אבל אחרת מזה שבצד המערבי. לא מדובר בדרמה גדולה למרות המצוקים אלא בהרמוניה. ההרים נמסים וגולשים אל הים הצפוני עד שהם פוגשים בקו המים. הצבעים השולטים באזור הם ירוק וחום של ההרים המנוקד באלפי כבשים, צהוב של שיחים, כחול ים או אפור – בהתאם למזג האוויר. הדרך חזרה לבסיס אפשרה לבחון את האזור.

מטיילים בצפון סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

לאורך החוף יש כפרים קטנים עם מזח שממנו יוצאים כבר מאות שנים סירות דייג – ולא תמיד חוזרות. מדרגות ווליגו – כעשרה קילומטרים דרומית לעיר וויק – מלמדות על חשיבות הדיג. 365 מדרגות נחצבו בסלעי מצוק. המדרגות יורדות לעבר נמל קטן במפרצון טבעי.

במאה ה־19 יצאו מכאן עשרות סירות דיג מדי יום, נשות הכפר העלו את השלל לכפרים. החיים באזור הזה מעולם לא היו קלים והמדרגות המטופחות והמתוחזקות – שנים אחרי שהנמל פסק מפעילות – הן תזכורת לכך. כל משפחה, כל קהילה, כל כפר, חצבו בסלע ויצאו לים כדי להתפרנס בקושי רב.

אפשר רק לדמיין את הסירות יוצאות וחוזרות בסערה – ואת הנשים שעושות את דרכן בגשם על המדרגות הרטובות. היום ניתן לרדת ולעלות בהן בזהירות, ליהנות מהנוף, מהמים הצלולים ומהציפורים – ולעיתים, אם ירד מספיק גשם באזור, גם ממפל מים שיורד במקביל למדרגות.

אפשר רק לדמיין את הסירות יוצאות וחוזרות בסערה – ואת הנשים שעושות את דרכן בגשם על המדרגות הרטובות. היום ניתן לרדת ולעלות בהן בזהירות, ליהנות מהנוף, מהמים הצלולים ומהציפורים

מזח נוסף – שונה לחלוטין – נמצא בכפר דאנבית'. כביש ראשי מוביל למזח רחב ידיים עם מסלולי הליכה נאים ונוחים, דוכן למאכלי ים, חביות וויסקי שהוסבו לעציצי ענק ונוף ימי. ממול – בגדה הדרומית – נמצאת טירת דאנבית' הלבנה.

חבית וויסקי שהוסבה לעציץ בכפר דאנבית' (צילום: שאול אדר)

במקום הזה הוקמו שתי טירות – אחת במאה ה־15 והשנייה במאה ה־19. הטירה המודרנית יותר היא בעלת מאפיינים מוכרים, צריחים ומגדלים ומעליהם מתנוסס דגל סנט אנדרוז' הכחול לבן. בנסיעה הטירה תפסה את עיניי אבל כשהגעתי לנמל והתיישבתי לשתות כוס תה – גם הטירה וגם והנמל נחרטו בזיכרוני. זה יקרה גם במקומות רבים אחרים.

בטיול נוסעים שעות ארוכות בכבישים. מעבר למים, אוכל וקפאין – כדאי להצטייד במוסיקה. הלהקות הסקוטיות העירוניות כמו "ג'יזס אנד מארי צ'יין" ו"גלאס וגאס" לא מתאימות לנוף. הרוק הקלטי של ביג קאנטרי יכול לעבוד אבל מצאתי שמוסיקה אינסטורמנטלית או של סיגור רוס עבדו עבורי בצורה הטובה ביותר.

ההרפתקנים יכולים ליהנות מהרדיו הקלטי, מהשפה המוזרה וממיטב מוסיקת החלילים. במנות קטנות זה נהדר. לכאורה אפשר גם לחשוב שה־"500 מיילס" של ה"פרוקלמיירס" – זוג תאומים ממושקף מאדינבורו – יהפוך להמנון המסלול, אבל יש דווקא שיר אחד המתאים יותר לנוף ולהיבטיו הטראגיים.

"מכתב מאמריקה" מתאר את גלי ההגירה בעקבות ה"היילנדס קלירנס" – מדיניות של פינוי ישובים ומחיקתם על ידי בעלי האדמות העשירים. כפי שהאחים קרייג מתארים בשיר, קהילות שלמות נמחקו כדי שהאדמות יהפכו למרעה כבשים.

"לוכבר לא עוד, סת'רלנד לא עוד, לואיס לא עוד, סקיי לא עוד", הם זועקים בשיר. כפר אחד כזה, "באדבי" (Badbea Clearance Village) הפך לאתר זיכרון. הכפר נבנה עבור התושבים שפונו לטובת גידול הצאן – אבל התנאים בו היו כל כך קשים עד שהוא ננטש.

"לוכבר לא עוד, סת'רלנד לא עוד, לואיס לא עוד, סקיי לא עוד", הם זועקים בשיר. כפר אחד כזה, "באדבי", הפך לאתר זיכרון. הכפר נבנה עבור התושבים שפונו לטובת גידול הצאן

על פי אגדה מקומית, תושבי הכפר נאלצו לקשור תרנגולות וילדים כדי שלא יעופו ברוח. בזמן סערה, בהחלט קל לדמיין את הסיטואציה. כאן אפשר גם לרדת מהכביש הראשי וללכת דרך נוף טיפוסי בין סלעים וציפורים – עד שמגיעים לחורבות הכפר. מדיניות הפינוי עיצבה מחדש את החיים בהיילנדס והטינה עוברת מדור לדור.

באופן טבעי, טיול של יותר מ־800 קילומטרים מספק אין ספור אפשרויות. אין מנוס מתחקיר, הכנת שיעורי בית וידע כללי. סרטונים ביוטיוב מספקים רעיון כללי לא רע – ויש גם מדריכים סבירים, בלוגים רבים וגם אתר רשמי בתשלום.

יש כאלו שקופצים ממזקקה למזקקה, אחרים מתפעמים ממפלי מים וקבוצה אחרת עוברת בין ארמונות וטירת. אני רציתי לראות מבצרים וחורבות על רקע ים ואגמים, נופים עוצרי נשימה, טבע וחיות בר (ומזקקת וויסקי אחת). החלק הצפוני של המסלול עונה על הצרכים האלו.

וויק (נמל בשפות הצפון) היא עיירה מרכזית עם כמה מהשכונות המדכדכות ביותר שראיתי בבריטניה. היא גם בסיס טוב לעצירה, התרעננות וקניות. בעיר נמצאת מזקקת אולד פלטנרי ובמרחק נסיעה קצר נמצאת טירת סינקלר גרינגו (Castle Sinclair Girnigoe).

הטירה – שנבנתה במאה ה־15 – נמצאת על חוף שהים חרץ בו תעלות  ונקיקים. חורבות הטירה, המצוקים שהים עיצב מחדש והמפרץ – שבצדו השני יש טירה נוספת – משלימים טיול קליל בשבוע שבו השמש זורחת, נגיד, 19 שעות ביממה. פה ושם האור הרך של הקיץ הצפוני ייפול על הטירה ועל הים באופן מושלם.

באופן נדיר, הטירה פתוחה לציבור הרחב. בסקוטלנד הגבלות הקורונה היו קשות בהרבה מבאנגליה – ואתרים הדורשים תחזוקה נסגרו וטרם נפתחו מחדש, או נפתחו באופן חלקי

באופן נדיר, הטירה פתוחה לציבור הרחב. בסקוטלנד הגבלות הקורונה היו קשות בהרבה מבאנגליה – ואתרים הדורשים תחזוקה נסגרו וטרם נפתחו מחדש, או נפתחו באופן חלקי. כדאי לבדוק מראש לפני שקונים כרטיס אחרת אפשר להגיע לאתר חלופי או לטחנת מים לא פעילה.

נדמה כי אפשר היה לחשוב שיימאס לי ליראות טירות, אבל בנסיעה לג'ון אוגרוטס גיליתי שהיום הזה עוד לא הגיע. היו מטיילים שלא עצרו בצד הדרך כדי להתרשם מעוד טירה סקוטית מלבנית וגבוהה, על רקע מפרץ, בקצה של שדה צהוב של פרחי שמן – אבל אני לא הייתי המטייל הזה.

היישוב ג'ון אוגרוטס (צילום: שאול אדר)

בג'ון אוגרוטס, הישוב הצפוני ביותר בבריטניה עצמה – ללא האיים – ניתן לאכול פיש אנד צ'יפס, לקנות מזכרות ולצאת לשיט לאיי אורקני הסמוכים. בסוף השבוע שקדם לביקורי נצפו באזור להקות של לווייתני אורקה, עוד סוג של חלום שטרם הגשמתי. שאר המטיילים נהנו מהנופים, מכלבי ים ומהציפורים.

מטיילים רבים נוהגים להצטלם ליד שלט הכיוונים והמרחקים – הכולל את לנדס אנד – בקצה הדרום־מערבי של קורנוול. מכאן יוצאים או מסיימים הרפתקנים מסלול שחוצה את כל בריטניה – ברגל, באופניים או באופנוע. אפשר לראות אותם הולכים בשדות ובצדי הדרך.

עמודי דנקאנסבי (Stacks of Duncansby) הם האתר האחרון באזור. נסיעה לא ארוכה בכביש צר מובילה למגדלור, בהליכה קצרה מגיעים לגבעות ירוקות בין מצוקים רוחשי ציפורים וכבשים – ומגלים באופק את סלעי הענק שהים והרוחות עיצבו במשך השנים. ביום בהיר אפשר לראות מכאן את איי אורקני וכמה קילומטרים של ים. מי יודע, אולי הלווייתנים יופיעו בדיוק אז.

"יום בהיר", צמד מילים שאתה מצפה לשמוע בתחזית הבוקר אבל לומד שאין לסמוך עליה. הכול צפוי להשתנות במשך היום. אפשר כי שבוע אחד יהיה עם גל חום יחסי ושבוע אחר עם כמה ימים רצופים של סערות וגשמים

כן, "יום בהיר", צמד מילים שאתה מצפה לשמוע בתחזית הבוקר אבל לומד שאין לסמוך עליה. הכול צפוי להשתנות במשך היום. אפשר כי שבוע אחד יהיה עם גל חום יחסי ושבוע אחר עם כמה ימים רצופים של סערות וגשמים כבדים. רוב המטיילים ואני חווינו שבוע מעורב.

עמודי דנקאנסבי (צילום: שאול אדר)

במהלך הנסיעה זכיתי ליום–יום וחצי של מזג אוויר מושלם, חצי יום של גשם כבד וראות אפסית והרבה ימים של זרזיף, שמי עופרת כבדים, הבזקים של שמש, פה ושם ערפל – ולעיתים גשם של ממש. במילים אחרות, צריך להגיע עם לבוש מתאים לכל האפשרויות, לא לוותר מראש או לקוות לטוב.

מג'ון או'גרוטס לדארנס

ת'ורסו היא העיירה הגדולה האחרונה בחלק הצפון־מזרחי. לידה נמצאת טירת מיי של המלכה האם ומשם הדרך המקבילה לקו החוף משתנה כל כמה קילומטרים מגבעות, למפרצים, לכפרים מעל נמלים קטנים – וכמה טירות. הכביש נוח וקל לנהיגה.

לקראת הרבע האחרון, באזור טונג, הנוף משתנה באופן דרמטי. מדובר בחלק שונה מבחינה גיאולוגית. פעם הוא היה חלק מיבשת צפון אמריקה והיום הוא החלק ההררי ביותר בבריטניה. רבים מסכימים כי החלק המערבי הוא לב הטיול, הסיבה שלמענה הצפנו.

ואכן, הדרך כבר לא מתנהלת בנוחות אלא עוברת בין הרים עצומים, אגמים, סלעי ענק ולשונות ים. גם הכביש כבר לא דו־נתיבי אלא צר, עם מקומות המיועדים לעקיפה. הנהיגה לא מאתגרת אבל איטית ומועדת לעצירות. כמעט כל הנהגים חולקים את הכביש ולא מתחרים לחיים ולמוות מי יגיע ראשון לאילת. נהגים איטיים גם יאפשרו למנוסים לעקוף אותם בהזדמנות הראשונה – וכולם ינפנפו כאות תודה.

טירת סינקלר גרינגו (צילום: שאול אדר)

נהיגה לא מאתגרת אבל איטית ומועדת לעצירות. כמעט כל הנהגים חולקים את הכביש ולא מתחרים לחיים ולמוות מי יגיע ראשון לאילת. נהגים איטיים גם יאפשרו למנוסים לעקוף אותם

שם, במישור הררי המשקיף לאגם, פגשתי בקווין ולוק, שעושים את המסלול על אופניים. השניים הם בני דודים מליים ריג'יס שהחנו באינוורנס ועלו על אופניים כדי להקיף את צפון סקוטלנד. "היומיים הראשונים היו גיהינום", מספר לוק, "הרוח הייתה נגדית והגשם ניחת בפנים".

אז מה עושים?
"מה אפשר לעשות, מדוושים פעם ועוד פעם ומתקדמים עד לירידה או מנוחה. היום הרוח גבית והרכיבה קלה בהרבה". השנים לנים במלונות קטנים ובבי אנד בי, נושאים ערכה קטנה לתיקון אופניים וחטיפי אנרגיה שונים. "אוכל – בצד המערבי – הוא בעיה גדולה, אתה חייב להצטייד מראש. חוץ מזה אין לנו ציוד מיוחד ואנחנו נשלים את המסלול בשישה ימים, כ־130 קילומטרים ביום", אמר קווין.

מה עושים במקרה של תקלות ופציעות?
"אנחנו יודעים לטפל באופניים אבל אם ניפצע, זה כבר יהיה מסובך יותר. זה מאמץ גדול אבל שווה כל רגע".

למחורת שמחתי לראות אותם בדרך, במרחק של כ־80 קילומטרים מזרחה. קצת לפני היעד הסופי – בחלק הזה של המסע – נגלה חוף קיאנאבין, "Ceannabeinne", שמופיע ברשימת החופים היפים בבריטניה. מרחוק, לא ברור מה הטעם בחוף שאי אפשר לרחוץ במימיו – ואז מגיעים למקום.

קווין ולוק, בני דודים מליים ריג'יס שמקיפים את צפון סקוטלנד באופניים (צילום: שאול אדר)

המטיילים לבשו מעילים, הרוח הכתה והגשם עמד לרדת אבל אי אפשר היה לא לרדת לחול. זה נראה כמו חוף קאריבי שכל בריטי חולם עליו בחורף. המים תכולים, החול זהוב, הגבעות ירוקות וגשר אבן מעל לכביש משלים את התמונה.

המים קרים מאוד כמעט תמיד אבל זה לא עצר את אחת המשפחות לרדת לחוף. האב הרכיב את הבת הפעוטה על הכתפיים, האימא נשאה דלי פלסטיק וכף – וטירה נוספת עמדה להצטרף לאוסף הסקוטי

המים קרים מאוד כמעט תמיד אבל זה לא עצר את אחת המשפחות לרדת לחוף. האב הרכיב את הבת הפעוטה על הכתפיים, האימא נשאה דלי פלסטיק וכף – וטירה נוספת עמדה להצטרף לאוסף הסקוטי המרשים. בקצה המפרץ ניצב עמוד סלע בים – בקצה השני סלע עגול איים להתגלגל למטה. אפשר להישאר פה גם חצי יום אבל נותר עוד אתר אחד בקטע הזה.

מערת סמו נמצאת בפינה הצפון־מערבית, ליד דארנס. הים ומי הגשם חצבו שתי דרכים שונות לתוך הסלע. בעבר המערה הייתה מאוכלסת – והיום היא מארחת תיירים וחוקרים. מפל פנימי יורד אחרי ימים גשומים לתוך בריכות פנימיות והאתר מומלץ לא רק לחובבי ארכאולוגיה.

ליד דארנס נמצא כפר אומנים קטן. עצרתי לתה אצל מרתה, פולניה שעזבה את לונדון לטובת החיים השקטים. "בתקופת הקורונה הרגשנו בטוחים, אנחנו כאן בסוג של בידוד ברוב השנה – חוץ מהקיץ", היא אומרת. "יצאנו לטבע ולא הרגשנו את הפחד שהיה בערים הגדולות".

תצפית ללוך מארי (צילום: שאול אדר)

לא בודד כאן?
"בקיץ, כמו שאתה רואה, נפגשים עם אנשים כל הזמן. יש הרבה מבקרים ולקוחות וכולם שמחים לדבר ולנוח קצת. בשאר השנה יש את בן הזוג, הכלבים והחברים והמקום הזה מושך סוג מסוים של אנשים שיכולים לחיות בלי המולה סביבם. לפעמים, כשצריך, נוסעים לאינברנס או לגלאזגו אם מתחשק לראות הופעה. אפשר ליהנות מכל העולמות".

"בקיץ, כמו שאתה רואה, נפגשים עם אנשים כל הזמן. יש הרבה מבקרים ולקוחות וכולם שמחים לדבר ולנוח קצת. בשאר השנה יש את בן הזוג, הכלבים והחברים והמקום הזה מושך סוג מסוים של אנשים"

החוף המערבי דארנס לאולפול

המסלול זכה לפופולריות עם השקתו והפך למפורסם ממש כשג'רמי קלרקסון וחבריו מ"גרנד טור" – היורשת האמזונית של "טופ גיר", תוכנית הרכב החשובה של הבי־בי־סי – עשו את המסלול. הם התרכזו בחלק הזה של המסלול ונראה כי לא זייפו התלהבות מהכביש והמראות.

כשקלרקסון העיד שזו הייתה הנסיעה הטובה ביותר בחייו, נראה שהוא התכוון לכך. "זה גן עדן!" אמר שותפו ריצ'רד המנוד. "לא רק הנופים הנפלאים, הדרך עצמה, הסיבובים והפיתולים. אתה צריך את המרכיבים הנכונים בסדר הנכון – והדרך הזו עושה את זה".

תא טלפון ישן בצפון סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

הנסיעה כאן היא סוג של רכבת הרים. כל עלייה, כשהנוף נעשה מוגבל, יוצרת רגע קטן של מתח לקראת הנוף שיתגלה בפסגה. הנסיעה כאן מאתגרת יותר ולפרקים איטית מאוד. אבל אין למה למהר. ההרים גבוהים במיוחד, האגמים עמוקים ובעלי אופי שונה, המפלים גבוהים, החופים מרהיבים והנופים עוצרי נשימה.

אפשר לעצור לתצפית במקום גבוה, להביט לכל הכיוונים – ולא לראות אפילו יישוב אחד. זה מרשים, מגמד וגם קצת מפחיד. זה לא מקום שאתה רוצה להיתקע בו בהמתנה לחילוץ.

אפשר לעצור לתצפית במקום גבוה, להביט לכל הכיוונים – ולא לראות אפילו יישוב אחד. זה מרשים, מגמד וגם קצת מפחיד. זה לא מקום שאתה רוצה להיתקע בו

בקצה הצפוני של גשר קיילסקו נאספו מטיילים מכל העולם והצביעו בהתרגשות לעבר הגבעה שמעל הכביש. כמה צבאים אכלו עשב ואייל אחד עמד מעל הכביש כמו בציור "The Monarch of the Glen".

תייר קשיש צעק לעבר האייל כאילו היה כלב, "מוצי מוצי, רוצה לאכול?" וזרק לעברו נאן – סוג של לחם. האייל הביט בבוז בתמהוני וחזר לגבעה ולחבריו. לפעמים גם המקומות הנידחים לא נידחים מספיק.

הדרך הקטנה והמשוגעת ללוכינבר מתפתלת לא רחוק מכאן. שם הכביש, "הכביש הקטן המטורף" [(The Wee Mad (Road] מעיד כי מדובר על כביש עם עליות תלולות, סיבובים חדים ונופים מרתקים. מדובר בנהיגה איטית מאוד עם הרבה עצירות.

אייל על גשר קיילסקו, סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

חופים, הרים, מפלים, אגמים, כפרים – הכול נמצא לצד הכביש. בחוף אכמלויץ' נמצא אחד המבנים המוזרים ביותר בסקוטלנד – טירת הנזיר. מדובר בטירה זעירה, עשויה בטון, שנבנתה על ידי ארכיטקט אנגלי בשנות ה־50 והפכה לנקודת ציון. אין לה מטרה משלה, היא גמדית וברוטליסטית – אבל הפכה לאתר בזכות עצמה.

נקודת חובה בדרך דרומה היא טירת ארדברק על גדות לוך אסינט. זו אולי הטירה היפה ביותר במסלול. אם מגיעים מכיוון דרום מתגלות החורבות בצל האגם בשיא יופיין. אבל כל פינה, כל זווית, כל טיולון בלוך סביב החורבות יפה ושונה.

שם פגשתי את ברקון, בורדר קולי יפהפה ואת בעליו, פול. הם מתקשרים בוולשית, משם הגיע פול שעשה את המסלול כבר כמה וכמה פעמים. "מאז שעברתי לגור בסקוטלנד, אני עושה את המסלול מדי כמה שנים. עשיתי אותו באופניים ועכשיו בואן ואני נהנים מחדש".

"מאז שעברתי לגור בסקוטלנד, אני עושה את המסלול מדי כמה שנים. עשיתי אותו באופניים ועכשיו בואן ואני נהנים מחדש"

והכלב?
"נראה לי שגם הוא אוהב את הטיולים האלו. יש לו אפילפסיה והוא זקוק לטיפול תרופתי ולכן הטיול בחיק הטבע מומלץ".

"הכביש הקטן המטורף" (צילום: שאול אדר)

לא מבודד מדי לגור כאן?
"כן, אבל זה מתאים לאישיות שלי. אני יכול לפגוש אנשים בכפר כשאני רוצה או להתבודד עם ברקון בהרים".

הבסיס המערבי היה באולפול, עיירת נופש יפה ונוחה מאוד. יש סופרמרקט גדול, סיורים ימיים, טיילת יפה, חנויות מזכרות ומסעדת מאכלי ים מומלצת, שם אכלתי שרימפס נהדרים. דרומית משם נמצאים אתרים ומסלולים נוספים. המלצה: טיילו לאט, תכננו מספיק ימים לכל חלק במסלול – לא רק בשל השעות הרבות על הכביש אלא כדי לעכל ולקלוט את כל היופי הזה.

המלצה: טיילו לאט, תכננו מספיק ימים לכל חלק במסלול – לא רק בשל השעות הרבות על הכביש אלא כדי לעכל ולקלוט את כל היופי הזה

היום האחרון בטיול הציב דילמה: האם לחזור לכיוון אינברנס דרך בלך נה בה (מעבר הבקר) – הכביש התלול ביותר בבריטניה והמעבר הצר ביותר בטיול. מדובר באתר חובה לנהגים אבל הרגשתי שגם אני וגם המכונית כבר לא במצב טוב מספיק כדי לעשות זאת בערפל הכבד שששר באותו בוקר.

ואכן, הראות – כך סיפרו לי מאוחר יותר – הייתה איומה. יום וחצי מאוחר יותר כבר קדחתי מחום. עצרתי בגאירלוך לקפה בחנות ספרים היפית והסתפקתי בנקודת התצפית על לוך מארי. הערפל החל להתפזר והשמש האירה את הכביש הנחשי כאילו במיוחד.

טירת אדברק, סקוטלנד (צילום: שאול אדר)

עשיתי כמעט את כל ה־500 מייל ולא הרגשתי כאילו מציתי אלא כאילו הכרתי לראשונה מקום שעוד אחזור אליו בעוד כמה שנים.

טיפים

הצטיידו במפת נייר או הורידו מראש מפות לסלולרי. לא בכל מקום יש קליטה וווייז נוטה להתחכם. המפה של חברת קולינס מלווה בהמלצות מצוינות ובצילומים.

היזהרו מהיבחושים

ההיילנדס הם לא רק נופים מסחררים אלא גם ביתם של יבחושים צמאי דם שמתעוררים בקיץ ומחפשים קורבנות. יש להצטייד בדוחי חרקים ולעיתים גם בכובעי רשת. עם זאת, במזג אוויר קריר לא מרגישים בנוכחותם.

הזמינו מקומות לינה מראש

המסלול פופולרי מאוד ומספר המקומות במלונות, בבי אנד בי ובאתרי הקמפינג מוגבל. מומלץ להזמין מקומות לאורך המסלול או במספר בסיסים מרגע שקובעים את תאריכי הנסיעה.

כפר דאנבית', סקטולנד (צילום: שאול אדר)

קנו מקומי

לאורך הדרך יש המון מרוכלים גדולים אבל במכולות הקטנות אפשר לקבל טיפים, לקנות מוצרים סקוטים לא מוכרים וגם תוצרת בית כמו סקונס תפוחי אדמה.

המסלול הטוב ביותר

ממזרח למערב או ממערב למזרח? זה לא משנה, הכול נהדר. אולם, המזרח נוח יותר ופחות מרהיב. יחד הם משלימים טיול מגוון מאין כמותו. מומלץ לבלות לפחות חמישה–שישה ימים.

כמו כן, מלאו דלק בכל הזדמנות. המחיר ביישובים הגדולים נמוך יותר מאשר בתחנות הדלק בכפרים הקטנים והנידחים.