באתגר המשמעותי הראשון שהוצג לפתחה של היועצת המשפטית לממשלה, כחצי שנה מאז שנכנסה לתפקידה, גלי בהרב-מיארה נכשלה. לא מפני שאישרה לשר הביטחון בני גנץ למנות רמטכ"ל בממשלת מעבר; אלא מפני שבחרה לשחק את אותו משחק העמדת פנים שמתקיים שנות דור בין המערכת הביטחונית למערכת המשפטית, שבו כל צד יודע שהאחר מורח אותו, אך משתלם לכולם להמשיך לשתוק.

ביום חמישי האחרון הודיעה היועצת לשר הביטחון כי חרף "קשיים משפטיים משמעותיים", אפילו מאוד, שיש במינוי רמטכ"ל חדש על ידי ממשלת מעבר, הקשיים הללו אינם עולים לדרגת "מניעה משפטית", ולכן לא הונף כרטיס אדום שמשמעותו כי היועצת תסרב להגן על המינוי בבג"ץ.

זה המשחק המתקיים בין שני המערכות: המערכת המשפטית, במרחב שבין משרד המשפטים לבין בג"ץ, פיתחה שורת כללים המחייבים ממשלות מעבר לפעול בדרך של ריסון ואיפוק, בכל תחומי הפעולה הממשלתיים, ובפרט בתחום המינויים. הכללים אינם הרמטיים ואינם מונעים ביצוע פעולות ממשלתיות נדרשות – כולל ביצוע מינויים נדרשים – בתקופת בחירות. איפוק ולא שיתוק, כפי שהגדיר זאת השופט נעם סולברג.

המערכת הביטחונית, מצידה, מחזיקה את הטיעון הזוכה למעמד כמעט קדוש על ידי המשפטנים – שיקולי הביטחון. בכוחם של שיקולים אלה להכריע כמעט כל דילמה, ומעטים הם המשפטנים – יועמ"שים או שופטים – שיעזו לעמוד מול לחש הקסמים הזה ולומר שהוא אינו מספיק כדי להצדיק את הפעולה באותו מקרה.

הרמטכ"ל אביב כוכבי עם שר הביטחון בני גנץ בבור של חיל האוויר, בזמן מבצע התקיפות הנרחב של צה"ל נגד מנהרות החמאס, 14 במאי 2021 (צילום: משרד הביטחון)

לכן, התוצאה הייתה ידועה מראש: אפשר היה לדעת שבהרב-מיארה תאשר לגנץ למנות רמטכ"ל; ואפשר כבר עכשיו לומר בביטחון שבג"ץ ידחה את העתירות נגד מינוי הרמטכ"ל, אם יוגשו כאלה.

התוצאה הייתה ידועה מראש: אפשר היה לדעת שבהרב-מיארה תאשר לגנץ למנות רמטכ"ל; ואפשר כבר עכשיו לומר בביטחון שבג"ץ ידחה את העתירות נגד מינוי הרמטכ"ל

זה ילווה, כמובן, בכללי הטקס המתבקשים: השופטים יחרקו שיניים, יעיינו בתקדימי העבר שבהם נדונה סוגיית האיפוק והריסון הנגזרים על ממשלות מעבר בתקופת בחירות, יערכו את האיזונים הנדרשים בין נחיצותו של המינוי ובין אותו ריסון נדרש – ויאשרו את המינוי.

אם היועצת הכריעה כפי שהתבקש שתכריע, היכן הכישלון? הוא נעוץ בנכונותה של בהרב-מיארה לשחק את משחק העמדת הפנים הזה.

במהלך החודש האחרון תיזזו אנשי משרד המשפטים את הגורמים המקצועיים בלשכתו של גנץ, במשרד הביטחון ובצה"ל, בדרישה שאלה יגישו חוות דעת מקצועיות על הנסיבות הביטחוניות המיוחדות השוררות כעת, המחייבות חריגה מהכללים העקרוניים הנוגעים למינוי רמטכ"ל בעת בחירות.

הפלא ופלא: גורמי הביטחון הבינו את הרמז, והגישו לה חוות דעת שמהן עולה ששנת 2023 תהיה שנה קריטית, ייחודית, חד-פעמית, אסטרטגית, שכמוה לא ראתה המדינה מאז היווסדה.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה בירושלים, 8 בפברואר 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

חוות הדעת הללו הן כמובן סודיות. אם השופטים יבקשו, אנשי מחלקת הבג"צים יעבירו אותן לעיונם, לעיניהם בלבד. מאחר שהן אינן גלויות לציבור, אין אפשרות ממשית להתמודד עם מה שכתוב בהן.

זה מה שהיועצת החליטה לחשוף מתוכן במכתבה הפומבי לגנץ:

"שנת 2023 צפויה להיות תחילתה של תקופה קריטית מבחינה אסטרטגית, הדורשת היערכות והתמודדות עם אתגרים ביטחוניים ייחודיים וחריגים. הובהר כי קיימת חשיבות רבה לכך שהרמטכ"ל שיתמודד עם האתגרים הביטחוניים בשנת 2023 ובשנים שאחריה ייכנס לתפקידו מוקדם ככל שניתן, כך שבחודשים הראשונים של אותה שנה יכהן בתפקיד הרמטכ"ל מי שינהיג את צה"ל בהתמודדות בפועל עם אתגרים אלה, בשנים שיבואו".

יש שתי אפשרויות: או שמישהו הצליח להאכיל את בהרב-מיארה לוקש ענק ומכר לה סיפורי מעשיות על אתגרים ייחודיים, כל כך ייחודיים וחריגים שהמדינה לא התמודדה עם אתגרים דומים להם מעולם; או שבהרב-מיארה יודעת שאלה סיפורי מעשיות.

בשנות קיומה של מדינת ישראל, היא עמדה מול שורת אתגרים, מלחמות, מבצעים צבאיים, פיגועים, אינתיפאדות ואף עמדה על סף כיליון של ממש. קשה להעלות על הדעת מצבים ביטחוניים יותר חריגים מאלה. אלא אם כן ישראל עומדת בפני יום הדין, ואז הסיפור חורג בהרבה משיקולים משפטיים או משאלה אנקדוטלית כמעט כמו עיתוי מינוי רמטכ"ל חדש.

הרמטכ"ל אביב כוכבי (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

אתגרים ביטחוניים יש תמיד. והם תמיד מאוד ייחודיים. גם השנה, גם בשנה הבאה, ואפשר לנחש שגם בפעם הבאה שכהונת הרמטכ"ל תתקרב לסיומה ועל הפרק תעמוד שאלת מינוי הרמטכ"ל הבא.

ולכן, ניתן לומר שבאתגר המשמעותי הראשון שניצב לפני בהרב-מיארה בכהונתה הצעירה כיועצת, היא החליטה לפסוע בדרך הבנאלית, להעמיד פנים שהיא אינה יודעת שהנימוקים וחוות הדעת שהוצגו לה מתכתבים בקושי רב עם המציאות, ולהכריע לטובת הממסד הביטחוני, תוך הסתמכות על המונח "שיקולים ביטחוניים" המהלך קסמים על שופטי העליון, ועל חוות דעת שאף עין ביקורתית לא תזכה לשזוף.

באתגר המשמעותי הראשון שניצב לפני בהרב-מיארה כיועצת, היא החליטה לפסוע בדרך הבנאלית, להעמיד פנים שהיא אינה יודעת שהנימוקים וחוות הדעת שהוצגו לה מתכתבים בקושי רב עם המציאות

זוהי התנהלות מאכזבת מצד היועצת, מאחר שהיא משדרת פחדנות מפני הצורך לשנות משהו בשיטה העבשה הזו. מוטב היה לבהרב-מיארה פשוט לקבוע שבעניין מינוי רמטכ"ל, כללי הריסון החלים על ממשלת מעבר פשוט אינם חלים. ולא היה צורך בכל מחול העמדת הפנים.