הכישלון המהדהד ביותר של מה שכונה "ממשלת השינוי" בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, נעוץ בהימנעותה מחקיקת שני החוקים שרוב-רובו של הציבור שתמך בהקמתה, תלה בה תקווה שתביא לחקיקתם: החוק האוסר על חבר כנסת הנאשם בפלילים להרכיב ממשלה, והחוק המגביל את כהונתו של ראש ממשלה לשמונה שנים.
בין אם הממשלה נתקלה בהתנגדות פנימית, בהיסוס אסטרטגי או בקשיים פרלמנטריים – התוצאה היא שהחוקים הללו נותרו בגדר יוזמות חקיקה שלא המריאו, ולא נכנסו לספר החוקים.
כעת, לקראת הבחירות לכנסת ה-25, גיבשה מפלגתם המשותפת של בני גנץ, גדעון סער וגדי איזנקוט הצעה לרפורמה בשיטת הממשל, הכוללת בחלקה את רוחן של ההצעות מהסבב הקודם.
יוזמות הכוללות רפורמות משטריות ערב בחירות תחרותיות במיוחד הן עניין חשוד – והחשד נעוץ בכך שלנגד עיני יוזמי הרפורמה לא ניצב הצורך לשפר את המנגנון השלטוני אלא להשיג יתרון פוליטי על פני היריבים בנקודת הזמן הנוכחי.
למרות זאת, כדאי לבחון את הצעת המחנה הממלכתי, ככל הניתן במנותק מנייר הלקמוס האוטומטי המתלווה לחיינו בשנים האחרונות – האם זה טוב או רע לבנימין נתניהו או למתנגדיו.
מחזירים את היציבות לישראל. הצטרפו לשידור החי מהצהרת יו''ר המחנה הממלכתי בני גנץ.
מחזירים את היציבות לישראל. הצטרפו לשידור החי מהצהרת יו''ר המחנה הממלכתי בני גנץ.
Posted by בני גנץ – Benny Gantz on Tuesday, August 23, 2022
התוכנית כוללת ארבעה צעדים מרכזיים:
- הכנסת לא תוכל לפזר את עצמה וללכת לבחירות, אלא רק ברוב מיוחד של 70 ח"כים;
- תבוטל ההוראה המביאה לפיזור אוטומטי של הכנסת אם לא נחקק תקציב המדינה במועדו;
- כהונתו של ראש הממשלה תוגבל לשמונה שנות כהונה;
- יוגדר פרק זמן מינימלי בתחילת כהונתה של כנסת, שבו היא לא תוכל להתפזר וללכת לבחירות מוקדמות – ככל הנראה שנה.
והנה ההסבר של יו"ר המפלגה גנץ לצעדים המוצעים:
"בלי יציבות לא נוכל לטפל ביוקר המחיה, בחינוך, באתגרים הלאומיים. הבחירות החוזרות והיעדר היציבות הפוליטית גורמות לשיתוק, לאיבוד אמון הציבור, ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית. אם לא נתקן – נפקיר את הזירה לסחטנים. נגיע למצב שכל שיקלי מלך, כל זועבי מלכה, ואזרחי ישראל שבויים במשחק של קיצוניים".
במסיבת עיתונאים שקיימו אתמול, הוסיף שותפו למפלגה, שר המשפטים סער:
"שינוי חוקי יסוד וכללי המשחק הדמוקרטיים זה דבר שצריך להתבצע בזהירות ובמתינות. יחד עם זאת – הניסיון של השנים האחרונות לימד אותנו שיש צורך בשינויים. צריך לשנות את הקלות הבלתי נסבלת שבה הכנסת מפזרת את עצמה והולכים לבחירות מוקדמות".
סער, מתברר, כבר העביר ההנחיה לאנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים לגבש תזכיר חוק ברוח ההצעות הללו. זו הנחיה לא ראויה. הרי ברור שמדובר ביוזמה פוליטית של מפלגה ערב בחירות, ולא ביוזמה ממשלתית של גורמי המקצוע במשרד המשפטים, שזוכה לקונצנזוס בתוך הממשלה, כך שלמעשה מדובר בשימוש במשאבי הממשלה לצרכים פוליטיים.
סער, מתברר, כבר העביר ההנחיה לאנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים לגבש תזכיר חוק ברוח ההצעות הללו. זו הנחיה לא ראויה. הרי ברור שמדובר ביוזמה פוליטית של מפלגה ערב בחירות
אולם מעבר לכך, יש כמה וכמה בעיות ברפורמה המשטרית המוצעת על ידי גנץ וסער.
ראשית, הגבלתה של הכנסת מלבצע פעולות כלשהן ברוב רגיל, היא בעייתית מבחינה משטרית. הכנסת היא בית המחוקקים שלנו וגם בית הנבחרים, ובמשטר הפרלמנטרי הקיים בישראל, הכנסת מהווה לא רק שיקוף של חלוקת הכוחות בציבור, אלא גם שיקוף רצונו של הריבון.
בפסק הדין המונומנטלי בעניין בנק המזרחי ב-1995 דנו השופטים באריכות בהבדל שבין דרישה לתיקון חוק יסוד (במקרה ההוא) ברוב של 61 חברי כנסת, לעומת הדרישה שלצורך תיקון יידרש רוב של 62 חברי כנסת (או כל מספר גבוה יותר).
המשמעות של דרישת רוב מיוחס, היא שעשויים להיות מצבים שבהם מתגבש רוב מבין חברי הכנסת הדורש לקבל החלטה שלטונית כלשהי (הקמת ממשלה, חקיקת חוק, פיזור הכנסת וכיוצא בזה) אך הוא מנוע מלעשות כן, מאחר שלא הגיע לדרישת הרוב המיוחס.
מניעה מהרוב לממש את רצונו היא אקט בעייתי מבחינה דמוקרטית: זיכרון התנהלותו המופקרת של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בשנת 2020, שמנע בגופו במשך יממות אחדות את כינוס המליאה לשם בחירת יו"ר כנסת במקומו, על אף רצונו של הרוב הפרלמנטרי בכך, עדיין טרי.
שנית, כנסת המנועה מלפזר את עצמה, היא בסופו של דבר כנסת שעשויה להתקיים בה האפשרות שהממשלה אינה נהנית מרוב קואליציוני, ובכל זאת הממשלה ממשיכה להתקיים.
כנסת המנועה מלפזר את עצמה, היא בסופו של דבר כנסת שעשויה להתקיים בה האפשרות שהממשלה אינה נהנית מרוב קואליציוני, ובכל זאת הממשלה ממשיכה להתקיים
תארו לכם את המצב הבא: ממש כמו בשלהי תקופת ממשלתו של אהוד ברק בין 1999 ל-2001, עוד ועוד מפלגות יעזבו את הקואליציה שתלך ותצטמק, ותמשיך לכהן אל מול כנסת ההופכת לעומתית לממשלה יותר ויותר.
למרות זאת, הממשלה עשויה לא ליפול, נוכח כישלונה האפשרי של האופוזיציה להתאחד סביב מועמד אלטרנטיבי מוסכם לראשות הממשלה, ולפיכך לא תוכל לעבור את משוכת האי-אמון הקונסטרוקטיבי.
בד בבד, הכנסת לא תוכל לפזר את עצמה, בהיעדר רוב מיוחס של 70 ח"כים. זהו מתכון לשיתוק פוליטי ומשטרי, גרוע אפילו יותר מתקופות מתמשכות של ממשלות מעבר כפי שחווינו בשנים 2019-2021, ושוב בימים אלה.
שלישית, ההוראה המבטלת את החיבור האוטומטי בין אי העברתו של תקציב מדינה לבין התפזרות הכנסת, היא בבחינת פיגוע משטרי של ממש. העברת תקציב מדינה היא משימתה השוטפת החשובה ביותר של הכנסת (משימות כבירות נוספות, כגון כינון חוקה, אינן בגדר משימות שוטפות ואינן נראות ריאליות במציאות הישראלית).
לא ברור מה גורם למפלגה השואפת להיות מפלגת שלטון כמו המחנה הממלכתי להציע פרס כזה לממשלה ולכנסת שתיכשל במבחן המרכזי של העברת תקציב, אך תמשיך לכהן כאילו לא קרה דבר. לא ברור גם ההיגיון המשטרי במתן אפשרות לממשלה ולכנסת להמשיך ולכהן בנסיבות כאלה, בהינתן אוזלת יד שלטונית מוכחת מצידן.
לא ברור מה גורם למפלגה השואפת להיות מפלגת שלטון כמו המחנה הממלכתי להציע פרס כזה לממשלה ולכנסת שתיכשל במבחן המרכזי של העברת תקציב, אך תמשיך לכהן כאילו לא קרה דבר
גם ההצעה שעניינה "תקופת חסד" ראשונית לכל כנסת, בין אם מדובר בשנה או בשנתיים ראשונות של כהונתה, שבמהלכה לא תוכל הכנסת להתפזר טרם זמנה, מתכתבת לכאורה עם הרציונל העיקרי של יוזמי התוכנית – שהוא הגברת היציבות השלטונית.
כמו רעיונות רבים אחרים בעבר, גם ההצעה הזו מקפלת בתוכה רצון להשפיע על התנהגות השחקנים במגרש השלטוני. כביכול, אם ידעו חברי הכנסת שבשנתיים הראשונות הם "כלואים בכנסת" ואינם יכולים להתפזר, הדבר ישפיע על קבלת ההחלטות שלהם ברמת הח"כ הבודד, הסיעה והמחנה הקואליציוני/אופוזיציוני.
אלא שכוונות, טובות או לא, לחוד ומציאות לחוד. גם שיטת הבחירה הישירה של ראשי ממשלה, שנהגה בישראל בין 1996 ל-2003, ביקשה להשפיע על התנהגות השחקנים הפוליטיים, ולהביא ליציבות משטרית.
התוצאה בשטח הייתה אחרת לחלוטין: האפשרות לבחור בשני פתקים, האחד למפלגה והשני לראש הממשלה, הובילה להקטנה דרמטית של מפלגות השלטון משני הצדדים, ולפרגמנטציה של המערכת הפוליטית, שממנה היא מעולם לא חזרה.
זה צפוי להיות גם גורלה של היוזמה הנוכחית. כמובן, אם אי פעם היא תעבור את שלב תעמולת הבחירות ותהפוך לרפורמה שלטונית אמיתית, שחסרונותיה הבולטים עולים בהרבה על יתרונותיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כאשר אני לוחץ על השטח לכתיבה פתאום החלון גולל למטה עד שאני רואה את התגובה הרחוקה יותר של אורן כספי. כנראה יש איזה בג באתר.
וזה מסתיים בתגובה שכתבתי ונמחקה.
יום אחד אם אנדרואיד והדפדפנים יעברו משלב הבטא לדבר שראוי למאכל אדם זאת לא תהיה בעיה עד אז כנראה שצריך להתאים את האתר גם לדפדפן של סמסונג או לפחות לכתוב לאילו דפדפנים האתר נבדק ומותאם.
'תמשיךך לכהן אל מול כנסת ההופכת לעומתית לממשלה'. אוי יוי יוי חס וחלילה נהפך לארהב! ששם יש 3 רשויות שלטון בלתי תלויות. ששם הכנסת היא לא חותמת גומי של הממשלה. ששם רוב הזמן הקונגרס הוא לעומתי לממשל. וזה אפילו המצב המועדף שם (לפי הבורסה האמריקאית שמגיבה טוב לקונגרס לעומתי, ככלל). בישראל כבר מזמן אין רשות מחוקקת עצמאית. הכנסת היא סמרטוט של הממשלה. ולאחרונה כשבגצ הפך לסמרטוט, אז זה הזמן לחזור להפרדה בין הרשות המבצעת והמחוקקת.
בית מחוקקים, בית נבחרים… החוק הזה נועד להעיף את שמוליק סילמן מהחיים שלנו, ואת הצעות השוחד מהמקפצה של המושחת. אין ספר חוקים בעולם שימנע מטייקון בעלי ערוץ 14 לקחת את שמוליק סילמן כיועץ במיליוני שח בתחום שאין לו רבע מושג. כי ככה עובד הביבי. וה 70 לא 'מונעים את בחירת הציבור' הם מונעים מחיות וה 11–0 להיות סמרטוט של מחרב החלום הציוני. בגצ בפשיטת רגל. המבצר הוא מדבר. זה לא הזמן להתעכב על תאוריות אקדמיות. זה הזמן לעקור את השחיתות שמחסלת את הדמוקרטיה ואת המדינה. וחייבים חוק–שמוליק–סילמן. עכשיו.
לפני כמה מערכות בחירות נתניהו קיבל ראשון את המנדט להרכיב ממשלה, נכשל, והכנסת פיזרה את עצמה במקום שהמנדט יחזור לנשיא. עכשיו גדעון סער כבר לא רוצה לפזר את הכנסת בצורה לא דמוקרטית !! אבל גם לא מאפשר את פיזורה. בצרפת אחרי המהפכה הוקמה פרלמנט שבו לא היה מנגנו המגביל את השילטון ויודעים את התוצעות ההרסניות שנגרמו .
סער מסוכן ביותר גם בזמנו ליברמן בנט שקד הצביעו לפיזור הכנסת במקום להעביר את המנדט לנשיא.
האגדה מספרת שכאשר קארל מרקס ניגש לספרנית לאתר העתק של החוקה הצרפתית, היא הציעה לו לחפש במחלקת "כתבי העת". שינויים כדוגמת אלו מעוררי חלחלה ומתווספים לכל השינויים שעברנו לאחרונה. אסור שיתרון זעיר בכנסת יביא לשינוי חוקי ם בסיסיים. זה צריך להיות בהסכמה רחבה. מאמר במקום