ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון אינה מוסמכת להרשיע נאשמים, והיא אינה יכולה לגזור עליהם עונשים או לשלוח אותם למאסר. ואף על פי כן, מה שצפוי להתרחש באולם הוועדה בזמן הקרוב יהיה דומה מאוד למשפט פלילי.

18 בעלי התפקידים שקיבלו אתמול (שלישי) מכתבי אזהרה מוועדת ברלינר יתפקדו כנאשמים, וגלריית הסנגורים הבכירים שתפעל בשמם תביא עדים ותקיים חקירות נגדיות, במטרה להימנע מפסק דין מרשיע, בדמות מסקנות אישיות בדוח הסופי של הוועדה.

רשימת המוזהרים כוללת את שרשרת הניהול והפיקוד לכל אורכה – מבנימין נתניהו, שכיהן כראש הממשלה בעת האסון, ואמיר אוחנה, ששימש השר לביטחון פנים, ועד מהנדסי בטיחות וקציני משטרה זוטרים שתפעלו את האירוע.

ההודעות נמסרו בהתאם לסעיף 15 לחוק ועדות חקירה, המעניק למי שעלול להיפגע ממסקנות הוועדה זכות טיעון, הכוללת גם זכות עיון בחומרים שאספה הוועדה וזכות לחקור את העדים שהעידו בפני הוועדה.

בשלב הנוכחי אפשר לומר בביטחון, כי חברי הוועדה שירטטו נרטיב מובהק וחד-משמעי, ביחס לאחריות שבה נושא הדרג הפוליטי, לצד האחריות של שדרת הפיקוד המשטרתית. בהודעת הוועדה נאמר במפורש כי "בעלי תפקידים ציבוריים בכירים, להם מוענקות סמכויות נרחבות ומשמעותיות, נדרשים לשאת באחריות בהתאם".

האלוף (מיל') שלמה ינאי, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, הרב מרדכי קרליץ והשופטת בדימוס דבורה ברלינר בפגישת חברי ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון עם נשיאת העליון, 1 בפברואר 2022 (צילום: לע"מ)

את הלוך מחשבתם של חברי הוועדה ניתן היה לשמוע בבירור בעת עדויותיהם של נתניהו ושל אוחנה. השאלות הנוקבות שהם נשאלו מצד יו"ר הוועדה, השופטת בדימוס דבורה ברלינר, ומצד אלוף (מיל.) שלמה ינאי, לא הותירו מקום לספק.

ואם היה ספק כזה, באו מכתבי האזהרה והבהירו כי אם המוזהרים, הבכירים והזוטרים, לא יצליחו לשנות את תפיסתה והבנתה של הוועדה ביחס למידת אחריותם לאסון – צפויות להיות מוסקות נגדם מסקנות אישיות בדוח הסופי.

במובן זה – אם למתוח עוד יותר את הדימוי הפלילי – מכתבי האזהרה כמוהם כהחלטה להעמיד לדין בכפוף לשימוע. פירושו של דבר שהגורם המחליט גיבש עמדה בעניין, אך הוא עדיין פתוח להשתכנע אחרת. אם דעתו לא תשתנה, המסקנות הסופיות ייראו כמו מכתבי האזהרה, אלא שבמקום סימני שאלה יופיעו סימני קריאה.

בעבור נתניהו, אוחנה, שר הדתות לשעבר יעקב אביטן והמפכ"ל קובי שבתאי מדובר בשלב נפיץ ומסוכן. הסנגורים הבכירים ששירותיהם יישכרו על-מנת לייצגם יבקשו לעמעם את הנרטיב המובהק שוועדת החקירה גיבשה בעניינם.

בעבור נתניהו, אוחנה, אביטן והמפכ"ל קובי שבתאי מדובר בשלב נפיץ ומסוכן. הסנגורים הבכירים ששירותיהם יישכרו על-מנת לייצגם יבקשו לעמעם את הנרטיב המובהק שוועדת החקירה גיבשה בעניינם

הנה, לדוגמה, מה שנתניהו יצטרך להתמודד איתו: נתניהו "ידע או שהיה עליו לדעת כי האתר מטופל במשך שנים בצורה לקויה, ולא פעל כמצופה מראש ממשלה לתיקון הדברים ולמעקב יעיל אחר טיפול הממשלה בעניין".

בנימין נתניהו מגיע למסור עדות בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, 21 ביולי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השר לשעבר אוחנה "לא פעל כמצופה משר לביטחון פנים" כשהחליט לקיים את האירוע ללא הגבלת קהל, "מבלי שהדבר נבחן בעבודת מטה מסודרת", ולא פעל כמצופה ממנו ביחס לסכנות הצפויות בהילולה. וכן הלאה.

משמעותן של המילים הפורמליות הללו היא שבעלי התפקידים כשלו בתפקידיהם באופן מוחלט. המסר הוא: משרות פוליטיות בכירות אינן משחק ילדים, צעצוע לשחק בו או צ'ופר על נאמנות פוליטית. אלה הם מנהלי המדינה, והמנהלים צריכים לדעת לפעול במידה מינימלית של כשירות.

המסר הוא: משרות פוליטיות בכירות אינן משחק ילדים, צעצוע לשחק בו או צ'ופר על נאמנות פוליטית. אלה הם מנהלי המדינה, והמנהלים צריכים לדעת לפעול במידה מינימלית של כשירות

נתניהו, אוחנה ויתר המוזהרים נתונים כעת, מבחינת מסוימת, בין הפטיש לסדן. מצד אחד, הסיכון שהוועדה תקבע בעניינם מסקנות אישיות, ואולי אף המלצות אישיות, שילוו אותם ככתם למשך שארית הקריירה הציבורית שלהם, ככל שתישאר כזו.

מצד שני, אם ינסו להתעמת חזיתית עם הנרטיב שהוועדה גיבשה, לנסות להסיט את האחריות מהם לכיוון גורמים אחרים או לטעון שעמדותיה של הוועדה בדבר אחריותם וכשליהם הן מופרכות, הם צפויים להיתקל בקושי מכיוון אחר.

במקרה הזה לא מדובר – כמו במשפט נתניהו – באישומים ערטילאיים בשוחד או הפרת אמונים, עבירות שאין להן קורבן או נפגע עבירה בשר ודם. במקרה של אסון מירון עומדות מן העבר השני 45 משפחות ששכלו את יקיריהן. הדבר מציב גבול לשאלה עד היכן יוכלו המוזהרים לנהל קמפיין אגרסיבי למירוק שמם.

השר לביטחון הפנים לשעבר אמיר אוחנה מופיע בפני ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, 31 במאי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פריבילגיה למוזהרים

בשנת 1974 הגיש האלוף שמואל גונן (גורודיש) שתי עתירות לבג"ץ נגד ועדת אגרנט – ועדת החקירה הממלכתית לחקר מלחמת יום הכיפורים. ועדת אגרנט פרסמה דוח חלקי ב-1 באפריל 1974, שכלל ממצאים חמורים בעניינו של גורודיש. למרות זאת, הוא לא היה בין אלה שקיבלו מהוועדה מכתבי אזהרה בהמשך עבודתה.

ועדת אגרנט נימקה זאת בפירוש שנתנה לסעיף 15 לחוק ועדות חקירה, כך שהיא רשאית להסיק ממצאים לחובתו של אדם גם בלי ששיגרה לו מכתב אזהרה, ובלבד שהממצאים נובעים מתוך עדותו שלו או מתוך מסמך או דיון שהוא היה צד להם – ולכן, לשיטת הוועדה, היה יכול להתמודד עם הממצאים גם בלי שקיבל מכתב אזהרה.

בהתאם לפרשנות זו, מכתבי האזהרה הם אך בבחינת פריבילגיה למוזהרים בדבר זכותם לעיין בחומרים שאיתם הם אמורים להתמודד, ואין כל חסינות מפני מסקנות אישיות למי שלא קיבל מכתב כזה.

מכתבי האזהרה היו בתקופת ועדת אגרנט בבחינת פריבילגיה למוזהרים בדבר זכותם לעיין בחומרים שאיתם הם אמורים להתמודד, ולא הייתה כל חסינות מפני מסקנות אישיות למי שלא קיבל מכתב כזה

עתירותיו של גורודיש לבג"ץ לא הביאו לו מזור. בית המשפט החליט להימנע מלדון בפירוש הנכון של סעיף 15 לחוק, בנימוק כי אפילו אם הפירוש שיצקה ועדת החקירה לסעיף הוא שגוי, לא נדרשת התערבותו של בית המשפט למען הצדק. פרופ' רות גביזון טענה כי הן ועדת החקירה והן בג"ץ שגו בעניין זה.

הישיבה הראשונה של ועדת אגרנט – ועדת החקירה הממלכתית לחקר מלחמת יום כיפור. מימין: יגאל ידין, משה לנדוי, שמעון אגרנט, יצחק נבנצל וחיים לסקוב. 16 בנובמבר 1973 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

סעיף 15 שונה בעקבות ועדת אגרנט, ובהתאם – ועדת ברלינר נקטה גישה שונה: היא שיגרה מכתבי אזהרה לכל מי שקיימת לגביו אפשרות, לדעת הוועדה בנקודת הזמן הנוכחית, כי יוסקו לגביו מסקנות. עם זאת, הוועדה טרחה לציין בהודעתה כי גם מי שלא נכלל כעת ברשימת המוזהרים, עדיין אינו חסין, מאחר שקיימת אפשרות שבהמשך הדרך, וככל שיאספו ממצאים נוספים, יישלחו מכתבי אזהרה למעורבים נוספים.

הוועדה טרחה לציין בהודעתה כי גם מי שלא נכלל כעת ברשימת המוזהרים, עדיין אינו חסין, מאחר שקיימת אפשרות שבהמשך הדרך, וככל שיאספו ממצאים נוספים, יישלחו מכתבי אזהרה למעורבים נוספים

לוח הזמנים הצפוי להמשך עבודת הוועדה עדיין אינו ברור. הוועדה תעמיד כעת לרשות המוזהרים את חומרי החקירה שנאספו. על הוועדה מוטלת חובת הגינות, שפירושה כי עליה לתת פרשנות מרחיבה לחובתה להעמיד את חומרי החקירה לרשות המוזהרים ולאפשר להם לחקור עדים.

בפני הוועדה העידו 144 עדים בעדות פומבית, ועוד 25 מסרו עדות בפני אוספי החומר של הוועדה בהליך שאינו פומבי. מה יקרה אם המוזהרים יבקשו לדעת מי הם ומה אמרו? וכן לחקור אותם בחקירה נגדית?

המוזהרים יבקשו זמן על מנת להצטייד בייצוג משפטי, ולאחר מכן יבקשו עורכי הדין זמן על מנת ללמוד את החומרים ולגבש את האסטרטגיה בשלב הבא. לא יהיה זה מפתיע לגלות שבין הצדדים שוררות מחלוקות בשאלת היקף החומר שהועמד לרשות המוזהרים, לוחות הזמנים וסדרי העבודה של הוועדה מכאן והלאה, ואפשר שאף יוגשו עתירות בעניינים אלה לבג"ץ.