מהי אחריות בעיניהם של פוליטיקאים ישראלים? מדוע הם שואפים להגיע לעמדת מנהיגות, למשרד מיניסטריאלי מכובד? נדמה שהשאיפה המרכזית בחייהם היא לשאת באחריות, לנהל, להוביל, להנהיג והיא כמובן טבועה בעצמותיהם.

מהי אחריות בעיני פוליטיקאים ישראלים? מדוע הם שואפים להגיע לעמדת מנהיגות? למשרד מיניסטריאלי מכובד? נדמה שהשאיפה המרכזית בחייהם היא לשאת באחריות, לנהל, להוביל, להנהיג

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אלא שכאשר מגיע רגע המבחן, הם נמוגים בערפל. נמלטים מהאחריות כמו מאש. נסים על נפשם, מתחבאים מאחורי תירוצים מביכים, מנתקים טלפונים, מגחכים כאשר הם נשאלים ועונים שיש אחריות אבל אין אשמה, ועוד תירוצים מסוג אלה שהגו בימים אלה שופרות הליכוד נגד מכתבי האזהרה של ועדת ברלינר לחקירת אסון המירון.

תגובת אמיר אוחנה לגבי אחריותו לאסון מירון

האחריות, שאליה מתכוונים פוליטיקאים ישראלים מסוגם של בנימין נתניהו ואמיר אוחנה, לא דומה לאחריות שאותה הבין יצחק רבין. אלה שני עולמות שונים בתכלית. שתי ישויות הפוכות, ניגודים מוחלטים.

הבעיה עם הבנת האחריות של אישים כמו נתניהו, אוחנה ואריה דרעי היא, שגם אם ועדת המירון תטיל עליהם אחריות, שום דבר לא יקרה. נתניהו לא יתפטר ולא ינטוש את חייו הפוליטיים. אוחנה ימשיך לחייך בחיוכו הזחוח כאילו לא היו 45 גופות ומעל 150 פצועים מונחים מול עיניו בעקבות מחדליו.

תגובת בנימין נתניהו לעניין אחריותו על האסון במירון, בוועדת מירון

אריה דרעי ימשיך להציג את עצמו כנציג העניים ומדוכאים, אוכלי הבצל לדורותיהם. כלום לא יקרה. השרים האחראים ימשיכו להיבחר בליכוד ובש"ס וימשיכו לבקש לשאת באחריות שאותה הם מסרבים להבין. ובעיקר מסרבים לקחת כאשר מעשיהם ממוטטים מערכות שלמות ומרסקים חיי אלפים.

"היועץ הגדיל ראש", תגובת דרעי לאסון מירון

זה קורה לא רק בגלל עולם מושגים מעוות ומושחת של נתניהו, דרעי ואוחנה, אלא בעיקר בגלל עולם המושגים של בוחריהם. סביר שאם נתניהו היה אחראי למחדל מלחמת יום הכיפורים, הוא לא היה מתפטר כמו גולדה. גם היא הרי רצה לעוד מערכת בחירות אחרי המחדל ההוא, אבל ציבור בוחריה דרש ממנה להסיק מסקנות אישיות.

נתניהו: "אם היו תופסים בדש מעילי ואומרים שיש בעיה, הייתי מטפ

מה שועדת חקירה ממלכתית לא יכולה לעשות יכולים לעשות בוחריהם של נתניהו ואוחנה. לומר להם שאם הם נמצאו אחראים, אין להם יותר מקום בשולחן מקבלי ההחלטות ובמנהיגות הפוליטית של ישראל.

זה לא יקרה כי עולם המושגים הפוליטי כולו ספג עיוותים כל כך עמוקים, שגם שופטי העליון נפלו בהם. גם הם הרי אישרו לנאשם בשוחד לכהן ולהיבחר לתפקיד הכי רגיש חשוב ואחראי בישראל.

הבעיה עם הבנת האחריות של אישים כנתניהו, אוחנה ודרעי היא, שגם אם ועדת המירון תטיל עליהם אחריות, שום דבר לא יקרה. נתניהו לא יתפטר ולא ינטוש את חייו הפוליטיים. אוחנה ימשיך לחייך בזחיחות כאילו לא היו 45 גופות

ומי יקבל את מסקנות ועדת החקירה? בהנחה שזו תהיה ממשלת השינוי בעוד כשנה, הרי ממילא האחראים יהיו עדיין באופוזיציה. הם לא יודחו מתפקידיהם ולא ישלמו שום מחיר.

ואם חלילה תהיה כאן ממשלה בראשות נתניהו, האחראי הראשי, ממילא הממשלה הזו תגרוס בהנחייתו הישירה את מסקנות ועדת החקירה לפירורי נייר מיקרוסקופיים, שיוכלו להסתנן דרך המרווח בשיניו של השר אוחנה, כאשר יחשוף אותן בחיוך מנצח מאחורי גבו של נתניהו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.