ניתוקי חשמל באזור המרכז, חוסר עמידה ביעדי האנרגיה המתחדשת ועלייה ניכרת במחירי החשמל והגז מובילים למסקנה אחת בלבד – ישראל צריכה להבין שמילותיה ושאיפותיה חייבות להיות מגובות במעשים. שנדרשת התרת הסבך הבירוקרטי והרגולטורי לצרכי עמידה ביעדים ושילוב דיסציפלינות של מים וחשמל לצד אגירה. במציאות של היום כבר לא ניתן לחשוב על האחד ללא האחר.

לאחרונה הושלמה חקיקה בסנאט האמריקאי להענקת תמריצים משמעותיים לחברות שמקימות שדות סולאריים בארה"ב, הכוללת זיכוי בשיעור של 30% לחברות האנרגיה המתחדשת. באירופה כמעט אין מחסומים בירוקרטיים ורגולטוריים וקיימת תחרות בין רשויות חשמל שונות.

https://twitter.com/Bowenchris/status/1567036392299200512

ובישראל? כאן המילים אינן מותאמות למציאות בשטח. מציאות של עודף רגולטורים ופקידים ושל מונופול על  רשת החשמל.

בסנאט האמריקאי חוקקו תמריצים משמעותיים להקמת שדות סולאריים, באירופה כמעט אין מחסומים בירוקרטיים ורגולטוריים ויש תחרות בין רשויות חשמל, ובישראל? עודף רגולטורים ופקידים ומונופול בתחום החשמל

בעוד מחירי החשמל מאמירים לשחקים בעולם ובישראל, האינפלציה גואה והיעדים העולמיים מתאימים עצמם לתנאי אקלים קשים וקיצוניים, הרי שבישראל, על אף השאיפות והיעדים הפומפוזיים, המציאות שונה ואינה מותאמת לצורך בהגעה ליעדים אלו.

אין מחלוקת כי אנרגיה סולארית בישראל שטופת השמש היא היעילה, הזולה והזמינה ביותר; הטכנולוגיה הסולארית משתפרת במהירות וצפויה להמשיך להשתפר בשנים הקרובות.

כבר בסוף שנת 2020 נקבע מחיר של 17.45 אג' לכל קוט"ש של מתקנים סולאריים משולבי אגירה וכל זאת לאחר שנלקחה בחשבון עלות גבוהה ביותר בגין השימוש במקרקעין. בעתיד הלא רחוק, בהינתן אפשרות להרחיב את פרופיל התפעול של מתקנים אלו לטובת אספקת שירותי רשת תפעוליים נוספים, הרי שניתן יהיה, להערכתי, להוזיל את עלויות הייצור.

אולם בעוד בעולם כולו מתאימים את המציאות ליעדי האנרגיה החדשים ולמלחמות של מאבק באינפלציה וביוקר המחייה, הרי שבישראל המציאות שונה. התוכניות נערמות, המכרזים מתארכים ומתעכבים, במרבית המקרים זמן הפיתוח ארוך למדי ומימוש הפרויקט מתפזר, כיאה למדינת ישראל, בין מספר רב של גופים ורגולטורים אשר צפויים ליהנות מפירות הפרויקט אך מעדיפים לפעול נגדו ולסכלו.

פיזור האישורים בין גופים שונים ורגולטורים רבים בישראל, אשר כל אחד מגן תוך חירוף נפשו על תחום אחריותו מבלי לראות את התמונה הגדולה – זה כשלעצמו מהווה מכשול פעם אחר פעם בהגעה של ישראל ליעדים השאפתניים שהציבה. בד בבד, אנו שומעים על החששות הקיימים בניתוקי חשמל לאזור המרכז, ברשת הולכה שלא תתמודד עם העומס הלכה למעשה.

בעוד מחירי החשמל מאמירים לשחקים בעולם, האינפלציה גואה והיעדים העולמיים מתאימים עצמם לתנאי אקלים קיצוניים, הרי שבישראל, חרף השאיפות והיעדים הפומפוזיים, המציאות אינה מותאמת ליעדים

ישראל משתרכת מאחורי מדינות המערב עם 8% בלבד של חשמל מיוצר באנרגיה מתחדשת בשנת 2021, אך עם תכניות שאפתניות להגיע ליעד של 30% חשמל מופק מאנרגיות מתחדשות עד לשנת 2030. זאת בניגוד לגרמניה, אשר 50% מייצור החשמל שלה הוא מאנרגיה מתחדשת ובצרפת – 25%.

רשת החשמל בישראל מתנהלת כרשת מבודדת ("ISLANDED GRID"), שיציבותה תלויה בעיקר באנרגיה הקינטית של הטורבינות המאסיביות (המוזנות בדלקים פוסילים מזהמים), שתפקידן למנוע מתדירות רשת החשמל לרדת מהר מידי כאשר הביקוש עולה על ההיצע או כאשר הביקוש עולה מהר מידי.

התוכנית לרשת החשמל הוגשה באיחור, ומציבה את ישראל בפני סכנה של מחסור ממשי בחשמל https://t.co/n5U1tToT8U #חדשות24

— חדשות 24 (@israelnews_247) September 5, 2022

ללא בולם זעזועים זה (אותן טורבינות מוזנות דלקים פוסלים) הרי שרשתות החשמל בישראל צפויות לעמוד בפני סיכון גדול הרבה יותר של סטיות חמורות בתדר והפסקות חשמל כלל ארציות. בנוסף, רשת החשמל של ישראל איננה מחוברת לרשתות החשמל במדינות השכנות ולכן, ככל שאחוז האנרגיות המתחדשות יעלה, כך יגדל הקושי בייצוב הרשת ובאספקת חשמל אמין ואיכותי לצרכנים תקטן.

לכן, קודם להצהרות ולהתחייבויות להקמת תחנת כוח נוספת באזור המרכז, יעדים חלומיים של 30% אנרגיה מתחדשת או תכנית לפיתוח רשת החשמל שהוציאה החברה הממשלתית נגה – על מנת למנוע חוסר באספקת חשמל לאזור המרכז צריך לגבש תכנית ריאלית. למשל, שילוב של ממירים (INVERTERS), אשר מתאימים לייצוב הרשת וכן הגדלה וגיוון משמעותי של אמצעי האגירה הזמינים בטווחי זמן קצרים, בינוניים וארוכים. זאת כדי לשמור על האיכות, היציבות והביטחון האנרגטי של רשת החשמל.

לפני ההצהרות והתחייבויות להקמת תחנת כוח נוספת במרכז, יעדים חלומיים של 30% אנרגיה מתחדשת או תכנית לפיתוח רשת החשמל – כדי למנוע חוסר באספקת חשמל לאזור המרכז צריך לגבש תכנית ריאלית

בין אם אנרגיה ירוקה ובין אם תחנת כוח נוספת באזור המרכז, אם ישראל לא תתאים את המציאות בשטח להבטחותיה ושאיפותיה ותתחיל בהתרת הסבך הבירוקרטי והרגולטורי לצרכי עמידה ביעדים ושילוב דיסציפלינות של מים וחשמל לצד אגירה – במציאות של היום כבר לא ניתן לחשוב האחד ללא האחר – הרי שמלבד חלומות ושאיפות לא נגיע לשום יעדים. דבר לא ישתנה גם בעוד 50 שנים.

אלון שגב הוא מנכ"ל סולאיר אנרגיות מתחדשות ומחזיק יחד עם אשתו במלוא הון המניות של היזמית הסולארית. כשהקימו את חברת סולאיר היו אלון ופאולה שגב מחלוצי הענף, ומאז התפתחו מתכנון והקמה של מערכות לייזום, הקמה וניהול פרויקטים ועד ליציאה לחו"ל (צילום: תומר יעקובסון)