היהודים שברחו מהמשטר הנאצי לפלשתינה המנדטורית לפני מלחמת העולם השנייה קיוו לייצר מרחב ביטחון בינם לבין אדולף היטלר. עם זאת, ב־1942 הגנרל הגרמני הבכיר ארווין רומל כבש את נמל טוברוק והתקדם במהירות לעבר מצרים.
מדובר באסון אחד מיני רבים שפקדו את ממשלת בריטניה באותה שנה, שהייתה מחרידה במיוחד עבור העומד בראשה וינסטון צ'רצ'יל. ספר חדש של ההיסטוריון המוערך טיילור דאונינג בשם, "1942: בריטניה על הקצה" (1942: Britain at the Brink) עוסק בפרק הנשכח הזה.
"כמובן שהסרט עם גארי אולדמן, 'שעה אפלה', תיאר את 1940 כשנת המשבר הגדולה של צ'רצ'יל – נפילת צרפת, הקרב על בריטניה, הבליץ", אומר דאונינג לזמן ישראל, "וכמובן שזאת הייתה שנה איומה לבריטניה".
יחד עם זאת, הוא מוסיף, "הטיעון שלי הוא שהמשבר האמיתי פרץ שנתיים לאחר מכן, ב־1942. אז הייתה שורה ארוכה של תבוסות צבאיות שכמעט הדפו את בריטניה מחוץ למלחמה".
"הסרט 'שעה אפלה' תיאר את 1940 כשנת המשבר הגדולה של צ'רצ'יל. המשבר האמיתי פרץ שנתיים לאחר מכן, ב־1942. אז הייתה שורה ארוכה של תבוסות צבאיות שכמעט הדפו את בריטניה מחוץ למלחמה"
עבור צ'רצ'יל, האסון הגדול ביותר באותה שנה היה נפילת סינגפור לידי יפן. כ־100 אלף איש נפלו אז בשבי. "צ'רצ'יל קרא לזה האסון הגדול ביותר לכוחות הבריטים", אומר דאונינג. "לא מדובר רק בהשפלה צבאית אלא גם בהשפלה אימפריאלית. בריטניה לא התאוששה מהאסון חסר התקדים הזה".
חרפה דומה – אך בקנה מידה קטן יותר – אירעה בפברואר, כששלוש ספינות מלחמה גרמניות נמלטו דרך העיר דובר לתעלה האנגלית. כמה חודשים מאוחר יותר, בקרב שנמשך מ־17–21 ביוני, נפל נמל טוברוק לידי הכוחות הגרמניים והאיטלקיים של רומל.
זה היה הניצחון השני של מדינות הציר שם, אחרי מצור אפי שנמשך שמונה חודשים בשנה הקודמת. הפעם איבדה בריטניה 33 אלף שבויים ורומל המשיך מזרחה. "נראה היה שהוא פשוט יחצה את כל מצרים – אלכסנדריה, קהיר, תעלת סואץ", אומר דאונינג.
"הוא רצה להמשיך קצת צפונה, צפון מערבה, לפלשתינה… אפשרות הכיבוש של פלשתינה היא [מחשבה] בלתי נסבלת, היו מתרחשים שם המון זוועות. הוא גם יכול היה להמשיך לסוריה ולעיראק, להשתלט על שדות הנפט החיוניים כל כך של המזרח התיכון".
בספר של דאונינג יש אילוסטרציה שמראה את המצב בקנה מידה גדול. על המפה אפשר לראות שני חצים משתלבים בצפון עיראק. כל אחד מהם מייצג מתקפה גרמנית מתוכננת. חץ אחד הוא של הכוחות של רומל, שמתקדמים לעבר צפון־מזרח דרך המזרח התיכון. השני הוא ניסיון גרמני להגיע דרומה דרך אזור הקווקז, שהוחזק על ידי הסובייטים.
דאונינג אומר שלפי המודיעין הבריטי מהתקופה, לסובייטים לא היו הגנות טובות בקווקז ולא היה נחוץ מאמץ גדול כדי למוטט אותן. הם האמינו, לדבריו, שהגרמנים יביסו את סטלינגרד ויכבשו את כל שדות הנפט בקווקז
דאונינג אומר שלפי המודיעין הבריטי מהתקופה, לסובייטים לא היו הגנות טובות בקווקז ולא היה נחוץ מאמץ גדול כדי למוטט אותן. הם האמינו, לדבריו, שהגרמנים יביסו את סטלינגרד ויכבשו את כל שדות הנפט בקווקז.
"הכוחות של רומל היו עלולים להמשיך מזרחה. כוחות הציר היו יכולים להשתלט על מאגרי הנפט ומרבצי המינרלים במזרח התיכון ולהשמיד לחלוטין את הנוכחות הבריטית, לא רק במצרים אלא גם ברחבי המזרח התיכון כולו. אני חושב שזה היה חשש אמיתי", אומר דאונינג.
תרחיש האימים הזה לא אירע בגלל שורה של נסיבות. אחרי נפילת טובורק, בחר צ'רצ'יל מפקד חדש לארמייה הבריטית השמינית בצפון אפריקה – הגנרל ויליאם גוט. אולם, מטוס התובלה הצבאי והבלתי חמוש שאמור היה להביא את גוט למפקדה בקהיר מעולם לא הגיע ליעדו.
![ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל (בחליפה לבנה) נפגש עם המפקדים הלוחמים של בריטניה וארה"ב בכינוס בצפון אפריקה, 15 ביוני, 1943. משמאל: הגנרל דווייט ד. אייזנהאואר, מפקד חיל האוויר הבריטי, סר ארתור תדר, הגנרל ג'ורג' ס. מרשל, ראש הממשלה והגנרל סר ברנרד ל. מונטגומרי, מפקד הארמייה השמינית (צילום: AP Photo)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/09/AP747054469293-e1648665845136.jpg "ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל (בחליפה לבנה) נפגש עם המפקדים הלוחמים של בריטניה וארה"ב בכינוס בצפון אפריקה, 15 ביוני, 1943. משמאל: הגנרל דווייט ד. אייזנהאואר, מפקד חיל האוויר הבריטי, סר ארתור תדר, הגנרל ג'ורג' ס. מרשל, ראש הממשלה והגנרל סר ברנרד ל. מונטגומרי, מפקד הארמייה השמינית (צילום: AP Photo)")
שני מטוסי מסרשמיט Bf 109 התקיפו את המטוס ב־7 באוגוסט 1942. גוט היה אחד מ־15 הרוגים. רק שלושה נוסעים שרדו. צ'רצ'יל שוב נדרש לבחור מפקד חלופי. ראש המטה הכללי הקיסרי אלן ברוק ניסה לשכנע למנות את הגנרל ברנרד לו מונטגומרי.
"אני לא חושב שהיו סימנים מקדימים לכך שהוא יהיה מנהיג צבאי יוצא מגדר הרגיל", אומר דאונינג. "ברוק דיבר בהתלהבות על מונטגומרי. אחרים פשוט לא הבינו שיש לו את הכריזמה הדרושה". מונטגומרי הוכיח את ערכו והציל את מצרים ואת המזרח התיכון ממדינות הציר.
"[הכריזמה שלו] הייתה תכונה חמקמקה שלו, מרכיב סודי", אומר דאונינג. "באוקטובר ובנובמבר הוא הוביל את הכוחות במה שהתגלה כנקודת מפנה, הקרב באל־עלמיין".
נקודות מפתח
דאונינג תיעד רגעי משבר היסטוריים רבים, בין היתר את המתיחות הגרעינית בין ארה"ב לברית המועצות ב־1983, כשהעולם היה קרוב לארמגדון כמו בזמן משבר הטילים בקובה, דור קודם לכן. "עבדתי עם הארכיונים של המועצה לביטחון לאומי בוושינגטון, באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון", נזכר דאונינג.
"הם נתנו לי גישה למסמכים של הארכיונים הפדרליים האמריקאים. הייתי במשרד שלי ועל הלפטופ שלי עלו מסמכים עם סיווג 'לעיני הנשיא בלבד'. אני אוהב לספר סיפורים על איך אנשים פועלים ברגעי משבר. אני כנראה צריך לבחון עכשיו מקרוב את מה שמתרחש באוקראינה", הוא אומר.
"צ'רצ'יל – שאחד מאבותיו, הדוכס של מרלבורו, הציל את אירופה מלואי ה־14 – צמח מהסיפורים הגדולים על האימפריה והישגיה ומצא את עצמו כראש ממשלה בתקופה חסרת תקדים של כישלון צבאי"
הספר מראה את האופן שבו השפיע המשבר על צ'רצ'יל באופן אישי. "האירוניה היא שצ'רצ'יל – שאחד מאבותיו, הדוכס של מרלבורו, הציל את אירופה מלואי ה־14 – צמח מהסיפורים הגדולים על האימפריה והישגיה ומצא את עצמו כראש ממשלה בתקופה חסרת תקדים של כישלון צבאי ושל אסון", אומר דאונינג.
"הייתה לזה השפעה אינטנסיבית מאוד על צ'רצ'יל עצמו. הוא לא הוביל את המלחמה שהוא רצה להוביל". הוא גם נדרש להתמודד עם ביקורת בתוך המדינה. ב־1942 שרד ראש הממשלה הצבעת אי־אמון והצבעת גינוי בבית הנבחרים – בינואר וביוני, בהתאמה.
אף שההצבעות כשלו, הוא התמודד עם יריב פוליטי אפשרי: סר סטפורד קריפס, ששימש כראש בית הנבחרים בחלק הארי של השנה הזאת. "שתי ההצבעות היו סוג של התנגדות סמלית מבחינתו, סביר שלא יותר מזה", אומר דאונינג.
"אני טוען בספר שהופעתו של סר סטפורד קריפס כמנהיג פוליטי הייתה מסוכנת יותר". דאונינג מציין שקריפס נשכח מדפי ההיסטוריה, אבל "בשנות ה־40 הוא היה דמות משמעותית מאוד", ונודע בעיקר כ"אופוזיציה המוחלטת" לאישיות ולפוליטיקה של צ'רצ'יל.
"צ'רצ'יל נהנה מהאוכל שלו, מהשתייה, הוא תמיד עישן סיגרים", אומר דאונינג. "הוא היה מאוד נלהב, מאוד אימפריאליסט, הוא נולד וגדל בעידן הוויקטוריאני. סר סטפורד קריפס היה אדם רזה שלא שתה כלל, התנזר לחלוטין ממשקאות חריפים, דמות מאוד סגפנית שפלרטטה עם מרקסיזם, איש שמאל שתפס את הרוח של בריטניה ב־1942".
הרוחות הפוליטיות והצבאיות חזרו לנשב לכיוונו של צ'רצ'יל אחרי שהברית עם ארה"ב וברית המועצות התגלתה כמועילה: האמריקאים דחקו את רומל בצפון אפריקה בזמן שההתנגדות הסובייטית בסטלינגרד גברה
הרוחות הפוליטיות והצבאיות חזרו לנשב לכיוונו של צ'רצ'יל אחרי שהברית עם ארה"ב וברית המועצות התגלתה כמועילה: האמריקאים דחקו את רומל בצפון אפריקה במסגרת "מבצע לפיד" בזמן שההתנגדות הסובייטית בסטלינגרד גברה. העוצמה התעשייתית של שתי האומות שינתה את פני המלחמה ללא הכר.
יחד עם זאת, בזמן שהמתין שכל זה יקרה, צ'רצ'יל ובריטניה התמודדו עם רגעים מותחים במיוחד. "אין ספק שהרעיון על מפגש עם רומל שחוצה את המרחבים של ברית המועצות… היו יחסית מעט כוחות של בנות הברית בהודו ובקווקז – הם לא היו מצליחים למנוע מזה לקרות. אני חושב שזה משהו שלבנות הברית היה קשה מאוד להתאושש ממנו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוזו נראתה כסכנה אמיתית בזמנו, אבל בחינה של מצבו של רומל באל עלמיין ביולי 1942 מגלה שהוא היה קצר מאוד בכוח אדם ובדלק ותחמושת. לא היתה לו באמת היכולת להגיע לאלכסנדריה, במיוחד אחרי שאוקינלק תפס את הפיקוד על הארמיה ה 8 באופן ישיר והחזיק את קו עלמיין כל חודש יולי.
את המלחמה מנצחת הלוגיסטיקה וזה היה חסר מאוד לרומל ב 1942. כמו גם עוצמה ימית ואוירית שיאפשרו לו לחדש את מלאי התחמושת והדלק שלו
מונטגומרי לא היה מצביא מבריק כל כך, אבל באל עלמין הוא עשה את הצעד הנכון והמתין. לצבא הגרמני לא נותרו עתודות דלק וחלק מהטנקים ננטש לאחר שהקרב נמשך הרבה מעבר להערכותיהם.
בהמשך השחצנות של מונטגומרי, יחד עם ההססנות שלו עלו בהרבה נפגעים באירופה ובהארכת המלחמה לאחר שהתמהמה בכיבוש אנטוורפן ובסיוע לכוחות המוצנחים בארנהם .
גם מונטגומרי וגם הצבא הבריטי וגם היישוב היהודי בארץ ישראל היו במצב נואש אילמלא עשה היטלר את השגיאה הגורלית שבסופו של דבר הביאה עליו את סופו: הפרת ההסכם עם סטלין והפניית רובו המוחלט של צבא הרשע שלו למלחמה נגד רוסיה. מספיק היה להפנות רבע מהכוחות שתקפו את רוסיה כדי לכבוש את המזרח התיכון כולו.