הדברים הללו חייבים להיכתב במהירות ובבהירות. כי בנפשנו היא:

יש לי ביקורת עצומה על פרקליטות המדינה לא אחת. על משטרת ישראל לא אחת. הן עלולות לעתים לפגוע בזכויות חשודים ונאשמים במקום לשמור עליהן. להוליד עיוותי דין במקום לחשוף את האמת. בדרך כלל הן פועלות כראוי. אך לא אחת הן מגלות שרירות לב, אטימות מקוממת וחוסר אנושיות. הן כלפי חשודים ונאשמים. הן כלפי נפגעי ונפגעות עבירה.

יש לי ביקורת קשה וחמורה על השידור המסחרי הירוד בכלל ולעתים על חברת החדשות של ערוץ 12 בפרט.

יש לי אפילו ביקורת אישית לעתים גם על העיתונאי המצוין גיא פלג (הוא מאאאד כועס עליי כשהוא מגלה שראיון או סיפור שהוא קיווה לפרסם, מוצאים את דרכם לערוץ אחר או לגורם אחר). במקביל, אני גם מחבב אותו ומעריך את מקצועיותו.

ואחזור על כך שוב ושוב: חזקת החפות חלה בעיניי על נתניהו באופן מוחלט. זכותו להליך הוגן היא זכות יסוד חוקתית.

יותר מזה: כשאני צופה בטלוויזיה בפרסומים חלקיים מתמלילי חקירות משטרה, אני חושד לא אחת באינטרסים שעומדים מאחורי הדלפות כאלה או אחרות

יותר מזה: כשאני צופה בטלוויזיה בפרסומים חלקיים מתמלילי חקירות משטרה, אני חושד לא אחת באינטרסים שעומדים מאחורי הדלפות כאלה או אחרות. אינטרס מטעם סנגורים (כמוני). אינטרס מטעם גורמים במשטרה (קל להחריב חיי חשוד). או אינטרס מטעם גורמים בפרקליטות.

המשטרה והפרקליטות, כך כתבתי ואמרתי בהזדמנויות רבות, אינן חסינות מביקורת. להפך. הכי להפך. אך מדובר בגופים כה חשובים שנתונים לעתים ממתקפות כה מתלהמות מצד פוליטיקאים עתירי כוח ומצד חשודי צמרת ונאשמי צמרת, עד שאין מנוס מלהזכיר את העובדה הפשוטה שבלא משטרה חוקרת ובלא פרקליטות חזקה, לא ייכון שלטון חוק.

אמשיך. חרף הפער האידיאולוגי בן 180 המעלות ביני לבין נתניהו ושותפיו האיומים ועל אף שאני סבור שנתניהו מוביל אותנו לחורבן דמוקרטי, אני מסרב להיכנע לשנאה מסנוורת. אני מסוגל לחשוב על מספר הישגים של ממשל נתניהו. בחיי.

*  *  *

אבל עכשיו אני מגיע לשורה האחרונה. השורה האחרונה בהולה ומפחידה. השורה האחרונה היא שנתניהו מתיר את הרסן. מלבה הסתה. מסית בעצמו. ואת זה חייבים לומר. נגד זה חייבים לעמוד בתוקף. בכל תוקף.

המאבטח שהוצמד לגיא פלג בעקבות איומים על חייו, רק מפני שביצע את מלאכתו ופרסם חלקים מתמלילים שמלמדים על האפשרות שנתניהו מעל בחובת הנאמנות שלו כלפי כולנו.

המאבטח שהוצמד לגיא פלג בעקבות איומים על חייו, רק מפני שביצע את מלאכתו ופרסם חלקים מתמלילים שמלמדים על האפשרות שנתניהו מעל בחובת הנאמנות שלו כלפי כולנו, הוא תוצר של התרת הרסן מבלפור

המאבטחים שהוצמדו בעבר לרביב דרוקר בעקבות איומים שספג, רק מפני שחשף פרשות שחיתות לכאורה שרה"מ מעורב בהן.

הירי מרובה אוויר שפצע שני משתתפים בכנס כחול-לבן ברחובות בשבוע שחלף.

איחולי האונס מתומכי ימין ברשת (זה תמיד אונס דמיוני וברוטלי מידי סודאנים או פלסטינים) שהפכו לשגרה מפלצתית.

כל אלו אינם רק תוצר של שיח ציבורי מתלהם בעידן הטכנולוגי. כל אלו אינם רק פועל יוצא של תרבות מילולית אלימה בעולם המערבי. כל אלו הם גם ובעיקר פועל יוצא של התרת הרסן מבלפור. של ההליכה על ראשו האישי של כתב ביקורתי. של ההסתה הארסית והבלתי פוסקת כלפי יריבים פוליטיים. של השיסוי נגד מי שחושב אחרת. של הפוליטיקה המכוונת של השנאה. של התוקפנות המילולית המדהימה שמלווה לעולם בהתקרבנות ובכזבים בוטים ומכוונים.

כן, כל אלה הם תוצר של עידן נתניהו מאז שעמד על המרפסת בכיכר ציון. וזה עלול להיגמר ברצח נוסף. כמו אז. כמו ב-4 בנובמבר 1995.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

רב בישראל הוא מינוי פוליטי. ספק אם נותרו רבנים שהם במעמדם רק מכוח גדולתם בתורה. אמור לי מי אתה ואומר לך מיהו פטרונך. מי שאחראי לחלוקת הכוח הברוטלית הזאת הן המפלגות החרדיות והדתיות, שחילקו ביניהן לאחרונה את עוגת הרבנות ובתי הדין הרבניים.

מדובר במערכת משומנת של ג'ובים בשכר שערורייתי, שעלתה על גדותיה עד שלא נותר בה מקום לאלוהים. הדת אינה ערובה מפני משחיתיה. משרה רבנית היא תוצאה של יחצנות ואינה בהכרח תוצאת בקיאות במוסר ובהלכה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.

לאחרונה, במסגרת "מועדון הסרטים" של "יד ושם", צפיתי ב"גבלס והפיהרר" (Führer und Verführer) העוסק ביוזף גבלס, שר התעמולה של אדולף היטלר. הסרט אינטנסיבי, מצמרר, מזעזע ומפחיד. רואים שם כמה היטלר חפץ במלחמה, וכמה שיותר ממנה. לצדו, עמד גבלס, ששאף יותר מכל לרצות את היטלר – מגלומן בפני עצמו וכן תועמלן מבריק.

גבלס הבין כמה קל לשנות דעת קהל ועשה זאת שוב ושוב, גם כשפקפק במטרות. לא זו אף זו, היה ניכר שבעודו מבשל שקרים ומביים מציאות, הוא עצמו הלך והשתכנע באמיתות הפיקציות פרי יצירתו, עד להתאבדותו.

ד"ר אומי (נעמי) לייסנר היא חוקרת עצמאית, בעלת תארים אקדמיים במשפטים ובלימודי מגדר. במחקר, בהוראה ובכתיבה היא שמה את הדגש על זכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. דרום- אפריקאית בעבר, היא גרה מזה שנים עם משפחתה בירושלים.