מותו של פוסק ההלכה הסוני שייח' יוסוף אל-קרַדאווי, הוא הזדמנות לבחון את סוגיית "האחים המוסלמים" שהיא בין הכוכבים הראשיים בבחירות בישראל.

תנועת האחים המוסלמים היא תנועה חובקת עולם, קיצונית, שנוסדה במצרים בימי השלטון הבריטי, בידי מייסדה חסן אל-בנא, בפורט סעיד. מה שהניע אותו בהתחלה הייתה ההתנהגות הלא אסלאמית של הבריטים שניהלו את תעלת סואץ, והחשש שהתנהגות לא מוסרית זאת תסחוף אחריה את הנוער המוסלמי.

רק עם מעברו לקהיר, עמדותיו הטהרניות שך אל-בנא קיבלו תפנית פוליטית, ומשמירה על טוהר האסלאם מהטינוף של הכופרים, הוא עבר לחזון של שלטון האסלאם על העולם כולו.

עמדותיו של אל-בנא השפיעו על תנועות אסלאמיות רדיקליות ובהם אל-קאעדה על כל גלגוליה, ולפיכך כאשר אנו מדברים על "האחים המוסלמים" יש בהחלט מקום לחשש מפני רדיקליות דתית מסוכנת שיש להישמר מפניה.

עמדותיו של אל-בנא השפיעו על תנועות אסלאמיות רדיקליות ובהם אל-קאעדה על כל גלגוליה, ולפיכך כאשר אנו מדברים על "האחים המוסלמים" יש בהחלט מקום לחשש מפני רדיקליות דתית מסוכנת שיש להישמר מפניה

אבל שייח' יוסוף אל-קרדאווי איננו חסן אל-בנא. מים רבים עברו בנילוס מאז ימי הבריטים עד ימינו, ותנועת האחים המוסלמים עברה התפתחויות שונות לכיוונים שונים, כולל התנועה בישראל, שיש להבין אותם לאשורם.

הענף הכי קיצוני של האחים המוסלמים, הגמאעאת של מצרים, תרם את איימן א-זוואהירי כאגף של האחים לאל-קאעדה אבל גם הם חלקו על הדרך שסלל קרדאווי, מכיוון שהוא מזוהה יותר מכל עם "האסלאם הפוליטי" שפירושו ההפך מהטרור של אל-קאעדה – לכבוש את המערב תוך חדירה לתוכו, ולא להילחם בו.

האסכולה הזאת קדמה לשרת החוץ של ג'ורג' בוש הבן, קונדוליסה רייס, אבל צברה תנופה בימיה, כאשר על פי דיווחים של גורמי ביטחון פלסטיניים, התקיימו בז'נבה שיחות בין שייח' קרדאווי עצמו לגורמי בטחון אירופיים בדימוס, ודיפלומטים אמריקניים שכבר היו מחוץ  למסגרת הרשמית, שבהם הונחו היסודות למדיניות של אובמה לעתיד לבוא, ועיקרם:

המערב ילחץ על המשטרים הערביים לאפשר דמוקרטיה כדי שהאחים המוסלמים ייבחרו בבחירות דמוקרטיות, ומשטרי האחים יהיו בעלי הברית של המערב נגד אל-קאעדה. האחים המוסלמים הבטיחו בשיחות ז'נבה להתרכז בדמוקרטיה ובפוליטיקה ולזנוח את הטרור.

הם אכן עמדו בדיבורם, חוץ מדבר אחד: לצד האגף המדיני, שאותו הם שמו בחזית פעילותם, הם שמרו על האגף הצבאי…. הם אכן פנו לפוליטיקה, אבל לא על חשבון הטרור.

הסיכומים האלה בז'נבה מסבירים לנו מדוע לחצה רייס על אבו מאזן וישראל לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות של 2006, במקביל ללחצים על מובארכ לאפשר לאחים של מצרים להשתתף בבחירות המצריות.

בעוד ישראל ואבו מאזן נכנעו ללחצים של רייס, מובארכ לא ויתר, והגביל את השתתפות האחים רק לרבע מן הפרלמנט. העימות בין מובארכ לארה"ב מסביר את הכתף הקרה שהוא קיבל מאובמה לעתיד לבוא.

אלה היו הימים ששייח' קרדאווי היה בשיא כוחו. בעוד שהוא הוביל קו של פייסנות (מזויפת) עם המערב, הרי שבישראל הוא ראה ישות מצורעת שיש להשמידה. כאשר נדרש לסוגיית פיגועי ההתאבדות, הוא התיר אותם רק נגד ישראל (במשתמע לא נגד המערב). פיגועי הטרור במערב היו עיקר המחלוקת שלו עם אל-קאעדה. בעוד הוא אסר במערב והתיר בישראל, אל-קאעדה פעלה במערב וזנחה את הפיגועים בישראל.

אלה היו הימים ששייח' קרדאווי היה בשיא כוחו. בעוד שהוא הוביל קו של פייסנות (מזויפת) עם המערב, הרי שבישראל הוא ראה ישות מצורעת שיש להשמידה

המצב השתנה כעת, אחרי חיסולם של בן לאדן וזוואהירי, כאשר אנשי אל-קאעדה הפלסטינים מתחילים להתארגן נגד ישראל.

מצרים של מובארכ ואחר כך של א-סיסי ראתה בקרדאווי אויב ממש, והנשיאים ראו בו ובתחנת אל-ג'זירה שהפיצה את משנתו כמי שגרמו לחורבנה של מצרים בסער הערבי.

גם ערב הסעודית הווהאבית לא תמכה בקרדאווי, משום שהתמקם בקטאר האויבת, וכל עוד אסכולת האסלאם הפוליטי נראתה כמצליחה – בייחוד עם היוקרה של תנועת חמאס, ההצלחה של ארדואן בטורקיה, וכמובן עלייתו של מורסי לשלטון במצרים – נראה כי משנתו של קרדאווי היא הדרך הנכונה והאסלאם הפוליטי עם אסכולת הירוק-אדום של אירופה כלומר: הברית של האחים המוסלמים עם תנועות השמאל האירופיות – היא הנוסחה המנצחת.

אבל הסער הערבי שהיה במידה רבה פרי האסלאם הפוליטי נכשל כישלון גדול בסוריה, כאשר האגף הצבאי של האחים המוסלמים, אירגון א-נוסרה, נכשל מול דאע"ש, והמאבק בין האחים לדאע"ש נתן לאסד את הזמן להתאושש בעזרת איראן והרוסים.

הכשלון בסוריה, ועליית טראמפ לנשיאות בארצות הברית, הצלחת מהפכת הנגד המצרית, גרמו לזעזועים בהנהגת האחים הגולה באירופה, והמסקנה שקיבל ארדואן שתמיכתו באחים היא ברכה לבטלה, ומחלומות גדולה של חליפות במזרח התיכון עבר לחלומות גדולה של אימפריה טורקמנית – עם המדינות הטורקיות בקווקז ובמרכז אסיה.

איך זה קשור אלינו? בבת אחת ארדואן זנח את עיסוקו בירושלים, וגם כל השייטות לעזה נעלמו כלא היו יחד עם כל הפעילות נגדנו של ברית ירוק-אדום של אירופה כמו הצעדות לעבר הגבול וכו'.

בבת אחת ארדואן זנח את עיסוקו בירושלים, וגם כל השייטות לעזה נעלמו כלא היו יחד עם כל הפעילות נגדנו של ברית ירוק-אדום של אירופה כמו הצעדות לעבר הגבול וכו'

הסתלקותו של ארדואן מהעיסוק באחים המוסלמים גם משפיע על התנועות האסלאמיות בישראל.

ראשית, האירגון שממחיש יותר מכל את מוטות השליטה של האחים המוסלמים על העולם הוא "הפדרציה העולמית של חכמי הדת המוסלמית" בהנהגת קרדאווי שבה היה חבר ראאד סלאח, ולא מנסור עבאס. כלומר: בעוד התנועה הצפונית השתייכה לארגון העולמי של האחים, התנועה הדרומית התרחקה מהם. ראאד סלאח, האיש של קרדאווי, היה גם "מושל ירושלים" של ארדואן, ועם איבוד העניין של ארדואן באחים המוסלמים, הוא גם לא נקף אצבע למען "המושל שלו" בכלא הישראלי.

בימי טראמפ המתינה הנהגת האחים באירופה לשובם של הדמוקרטים לנשיאות בארה"ב, והנה הם שבו, אבל כאשר הצבא התוניסאי הדיח את האחים מהפרלמנט של תוניסיה, ארצות הברית תמכה דווקא בנשיא שיצא משורות הצבא, ובכך בא הקץ על האסלאם הפוליטי באופן סופי, וקרדאווי זכה לראות בכישלון חזונו עוד בחייו.

שאלת ירושלים ראויה לבחינה מיוחדת שכן כמו כל התנועה, קרדאווי ראה בירושלים את מרכז האסלאם. בכך הוא הגדיל את התנגדות סעודיה אליו אישית ולאחים באופן כללי, עד כי יורש העצר מוחמד בן סלמאן סילק מסעודיה את כל המצרים, כי בעיני הסעודים הם נתפסו כמפיצי משנת האחים בסעודיה הווהאבית.

כמו כל התנועה, קרדאווי ראה בירושלים את מרכז האסלאם. בכך הוא הגדיל את התנגדות סעודיה אליו אישית ולאחים באופן כללי, עד כי יורש העצר מוחמד בן סלמאן סילק מסעודיה את כל המצרים

מייד אחרי סילוקו של מובארכ התייצב קרדאווי בכיכר תחריר וקרא לגייס את האנרגיות של הסער הערבי כדי לשחרר את ירושלים. פה הוא תקע גול עצמי, כי הנוער ששטף את כיכר תחריר כדי להפיל את מובאאכ לא חשב על ירושלים אלא איך להתפרנס. קריאתו של קרדאווי לא זכתה להיענות, ואולי כאן יש לחפש את ראשית נפילתו.

בעניין ירושלים הוא גם היה חלוק על ראש הרשות, אבו מאזן. בעוד אבו מאזן ניסה לגייס תיירות מוסלמית בינלאומית לירושלים כדי להתמודד עם המתפללים היהודים, קרדאווי פסק שזה נורמליזציה, ובין הרשות לבין קרדאווי פרצה מלחמת השמצות מכוערת.

בעוד ראאד סלאח, מנהיג הזרם הצפוני, תמך בקרדאווי ובכל הפעילות שנועדה לערער את הסטטוס קוו על ההר, הרי מנסור עבאס עבר לתמיכה דווקא בוואקף ובירדן, המקיימים עם ישראל מגעים של שמירת הסטטוס קוו על הר הבית (עד שישראל הפרה אותו).

האם מותו של קרדאווי והסתלקותו של ארדואן מתמיכה באחים (בינתיים) יביאו לרגיעה על ההר? לא נראה כך. ממעקב אחר אתרי האחים במצרים מתקבל הרושם שהם מבקשים דרך להיחלץ ממשבר האסלאם הפוליטי דרך המאבק על ירושלים. החוגים היהודיים הקיצוניים מעניקים להם כתובת למאבק – והלוואי שנתבדה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.