1

ההודעה החגיגית ששחררו השבוע מארגני COP27 – פסגת האקלים העולמית שתיערך בחודש הבא בשארם א-שייח' – תפסה גם את הציניקנים ביותר מבין פעילי הסביבה לא מוכנים: קוקה קולה תהיה הספונסרית הראשית של הועידה?

"תגידו לי ש-1 באפריל היום", צייץ פעיל סביבה בריטי; "היינו אומרים פאקינג לא יאמן אבל זה לגמרי יאמן", צייצו אנשי "המרד בהכחדה", תנועת מחאת האקלים הישראלית.

המונח "גרינווש" עבד שעות נוספות: "מזהמת הפלסטיק הגדולה בעולם תהיה נותנת החסות הראשית לוועידת האקלים הקרובה במצרים", צייצו "גרינפיס ישראל". "קוקה-קולה מייצרת 120 מיליארד בקבוקי פלסטיק חד-פעמיים בשנה – פלסטיק שמיוצר מדלקים פוסיליים, מחריף את משבר האקלים וחונק את האוקיינוסים והטבע שלנו. זהו ללא ספק הגרינווש המושלם".

"קוקה-קולה מייצרת 120 מיליארד בקבוקי פלסטיק חד-פעמיים בשנה – פלסטיק שמיוצר מדלקים פוסיליים, מחריף את משבר האקלים וחונק את האוקיינוסים והטבע שלנו. זהו ללא ספק הגרינווש המושלם"

אלא שחסות של תאגידים לוועידות אקלים היא לא עניין חדש. בדיקה באתרים של ועידות האקלים הגדולות שנערכו בעשור האחרון – בראשן גלזגו, פריז וקופנהגן – מעלה שגם הן קיבלו כספים משורה ארוכה של ספונסרים, ביניהם כאלה שהרזומה הסביבתי שלהם מפוקפק – למשל BMW, יוניליבר ו… קוקה קולה. כן, זו לא הפעם הראשונה שחברת המשקאות נמנית עם נותני החסות של ועידת האקלים.

רק שמה שבדרך כלל נעשה בפרופיל נמוך, המצרים עושים מהמקפצה. להוציא הודעה מיוחדת ולהציב את קוקה קולה בחזית של ועידת האקלים זה כמו לכנס בימים אלה ועידה עולמית לשלום בחסות ולדימיר פוטין או קונגרס לסרטן ריאות במימון "פיליפ מוריס". או בעברית: משהו שלא יכול לעבור בשקט.

The #COP27 Presidency announces The @CocaCola Company as a Supporting Sponsor to COP27. For more information: https://t.co/JDyhS2N79A pic.twitter.com/XRhjoA4i2b

— COP27 (@COP27P) September 29, 2022

אשתקד, כזכור, נמתחה ביקורת קשה על מארגני ועידת גלזגו שהגישו לאורחים בשר בקר – תוצר של אחת התעשיות המזהמות על פני הכדור. פעיל סביבה ישראלי שהשתתף ב-2015 בוועידת האקלים בפריז זוכר ש"הספונסר היחיד שהפגין נוכחות מורגשת בשטח היה בן אנד ג'ריס שהציב דוכנים עם הגלידה שלו, אבל יש להם שם של חברה שעושה מהלכים ירוקים אז זה לא הטריד יותר מדי".

גם יוניליבר נתפסת כמי שעושה בעשור האחרון מאמצים לצמצם את טביעת הרגל הסביבתית שלה. לקוקה קולה איש לא מצליח למצוא נקודות זכות. "לפני חמש שנים עוד היינו בתחושה של 'נאסוף בקבוקים ונמחזר אותם ויהיה בסדר'", אומר ד"ר יונתן אייקנבאום, מנכ"ל גרינפיס ישראל, "אבל דברים השתנו.

"בשנים האחרונות אוספים מדי שנה מספר עצום של פריטי פלסטיק בטבע ברחבי העולם ופעם אחר פעם המספר הגדול ביותר של הפריטים שייך לקוקה קולה. הפלסטיק הזה מגיע מתעשיית הנפט והתחושה היא שתאגידי המשקאות והאנרגיה הפוסילית עושים יד אחת לדחוף ולמכור כמה שיותר מהפלסטיק שעשוי מהנפט שלהם".

במקרה של קוקה קולה צריך להוסיף להתנגדות גם את הזווית הבריאותית, והקשר בין שתיית משקאות ממותקים למגפת ההשמנה והסוכרת שפוקדת בעיקר את העולם המפותח. למוצרים של רוב התאגידים, גם כאלה שמזהמים את הסביבה, יש ערך כלשהו – תזונתי או אחר. אם קוקה קולה תסגור מחר את פס הייצור, יהיו לזה רק השלכות חיוביות.

למוצרים של רוב התאגידים, גם כאלה שמזהמים את הסביבה, יש ערך כלשהו – תזונתי או אחר. אם קוקה קולה תסגור מחר את פס הייצור, יהיו לזה רק השלכות חיוביות

הדילמה הזו – ממי לגיטימי לקבל תמיכה כספית – מלווה גם אירועים וכנסים של התנועה הסביבתית בישראל. גדולי המזהמים הם בדרך כלל גם גדולי העשירים וגם הראשונים שישמחו להתעטף בהילה ירוקה ולקבל לגיטימציה באדיבות ארגוני סביבה. במקרים רבים ההכרעה נופלת על תחושת בטן ונראות יותר מאשר על פי קריטריונים מדידים או אחידים.

אשרף איברהים, מנהל הכספים והלוגיסטיקה של COP27, ואחמד ראדי, סגן נשיא קוקה קולה אפריקה, בטקס חתימה על הסכם החסות בקהיר, מצרים, 28 בספטמבר 2022 (צילום: COP27)

עצם הצורך בחסויות חושף את הבטן הרכה של התנועה הסביבתית: כדי לארגן כנסים, להתניע פעילויות ולקיים מחקרים, צריך כסף; הכסף נמצא בדרך כלל אצל התאגידים שמתפרנסים מלמכור ולזהם. כלומר, התנועה הסביבתית נשענת בעל כורחה על כספי תרבות הצריכה שנגדה היא יוצאת ושאותה היא מבקשת לצמצם.

אחרי ההודעה של המצרים והסערה הגלובלית שהיא עוררה, נותרו שתי שאלות פתוחות: האם הסכם החסות יחזיק מעמד תחת לחץ הרשתות החברתיות ואיומי המחאה של פעילי הסביבה; ואם כן – האם יחולקו בקבוקי קולה לבאי הוועידה, מהלך שעשוי להפוך את הפתיחה שלה לאירוע בלתי נשכח.

האם הסכם החסות יחזיק מעמד תחת לחץ הרשתות החברתיות ואיומי המחאה של פעילי הסביבה? ואם כן – האם יחולקו בקבוקי קולה לבאי הוועידה, מהלך שעשוי להפוך את הפתיחה שלה לאירוע בלתי נשכח

2

561,720 שקל הוא סכום הקנס שתשלם כל אחת מחברות האוטובוסים "דן" ו"מטרופולין" למשרד להגנת הסביבה. העילה: פקחי המשרד תפסו במספר הזדמנויות נהגים של החברות הללו ממתינים באוטובוס עם מנוע פועל שלא לצורך סמוך לבתי מגורים.

אין מחלוקת: אוטובוס עם מנוע דיזל פועל (למרבה הצער מרבית האוטובוסים שנוסעים על כבישי ישראל עדיין מצוידים במנוע דיזל) שעומד במקום אחד, מייצר מפגע משמעותי של רעש וזיהום אוויר.

מנועי דיזל מתאפיינים בפליטה מוגברת של חלקיקים נשימים ותחמוצות חנקן וב-2012 הודיע ארגון הבריאות העולמי שהפליטות ממנועי דיזל הן גורם מסרטן ודאי בבני אדם. לאנשים שגרים ליד תחנות קצה של קווי אוטובוס מגיעה הגנה, והמשרד להגנת הסביבה מנסה לספק אותה.

נהג אוטובוס "דן" בהפסקה בבני ברק. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: יעקב נאומי/פלאש90)

אלא שלמטבע הזה יש גם צד שני: ברוב המקרים, יש סיבה לכך שהנהגים מפעילים את המנוע בזמן ההמתנה לנסיעה הבאה שלהם. בפשטות – אין להם מקום אחר להעביר בו את הזמן.

ברוב המקרים, יש סיבה לכך שהנהגים מפעילים את המנוע בזמן ההמתנה לנסיעה הבאה שלהם. בפשטות – אין להם מקום אחר להעביר בו את הזמן

ברוב תחנות הקצה אין חדרי המתנה עם צרכים בסיסיים כמו עמדת קפה ושירותים. אז משתינים בין הבניינים, שולפים את התרמוס מהבית, נכנסים לאוטובוס ומפעילים את המזגן (או החימום בחורף) – כי בקיץ הישראלי פשוט אי אפשר לשבת בתוך אוטובוס לא ממוזג.

מנקודת המבט של השכנים, הקנסות והאכיפה מוצדקים בהחלט; מנקודת המבט של הנהגים – שבחלק מהמקרים הקנסות משורשרים אליהם – מדובר בעוול על עוול. המערכת לא מספקת להם תנאים מינימליים, ואז מענישה אותם. פלא שחסרים אלפי נהגים בתחבורה הציבורית?

3

אם יש שם בישראל שמזוהה עם תחום האנרגיה הסולארית הוא יוסף אברמוביץ'. אחרי שעלה לפני 16 שנים מארצות הברית הקים את "ערבה פאוור" והיה שותף בהקמת השדה הסולארי הראשון בקיבוץ קטורה. הוא הצהיר שאילת והערבה יספקו לעצמן בתוך כמה שנים 100% מצריכת האנרגיה בשעות היום, והחזון – שלרבים נראה שאפתני מדי – הושג ב-2020.

כיום הוא משמש כנשיא ומנכ"ל "אנרג'י גלובל קפיטל" שמחברת אזורים נידחים באפריקה לחשמל באמצעות אנרגיה סולארית. כהוקרה על הפרויקטים הללו, 11 מדינות באפריקה הגישו בשנה שעברה את מועמדותו לפרס נובל לשלום.

חג' מוסא תראבין ויוסף אברמוביץ' כשהתחילה בניית השדה הסולארי הבדואי (צילום: באדיבות יוסף אברמוביץ')

השבוע התראיין אברמוביץ' לפודקאסט של ד"ר מיכאל מירו, איש קול ישראל לשעבר שמתמחה בנושאי סביבה ובלוגר בזמן ישראל. אברמוביץ', חובש כיפה, חלק כמה סיפורים מעניינים על מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בינו לבין ההנהגה הבדואית בנגב סביב סוגיית האנרגיה הסולארית, ובעיקר הפתיע כשעדכן למי הוא מתכוון להצביע בבחירות הקרובות.

להלן, בקיצורים הכרחיים, עיקרי דבריו:

"היו המון מלחמות להקים את התעשייה הסולארית פה בדרום, ושליש מהאזרחים פה הם בדואים. כשגזרנו את הסרט על השדה הראשון בקטורה, ראש עיריית רהט ויזם בדואי בשם מוסא תראבין הגיעו כי חשבנו שהשדה השני בישראל יהיה בתראבין. פשוט זרקו אותו מהתור ברשות החשמל מחוץ למכסה בכוונה, גזענות פוליטית, ראיתי את זה בעיניי.

"כציוני שעלה בשביל 'לבנות ולהיבנות' והאמין במגילת העצמאות ובשוויון, קשה להאמין לדברים שעשו. אני לפחות שמח שתשע שנים אחרי שניסינו, השדה הסולארי בתראבין כן נבנה, זה השדה הבדואי היחיד שמחובר לרשת. ועדיין, הערבים הם 20% מאזרחי המדינה ויש אצלם רק שדה אחד.

"במשך עשור לא היה עם מי לדבר ופתאום רע"ם נכנסה לממשלה, יש הזדמנות היסטורית לעשות תיקון. זה לא רק תיקון בשביל הקהילה הבדואית בדרום, ולא רק תיקון בשביל צדק אקלימי; הדרך היחידה שבה ישראל יכולה להגיע ל-50% אנרגיות מתחדשות עד 2030 היא להוסיף עוד 5,000 מגהוואט אצל הבדואים בדרום. לא נשיג את היעד השאפתני הזה בלי צדק אקלימי, בלי שלבדואים תהיה סוף סוף הזכות להיות חלק מהמהפכה".

"הדרך היחידה שבה ישראל יכולה להגיע ל-50% אנרגיות מתחדשות עד 2030 היא להוסיף עוד 5,000 מגהוואט אצל הבדואים בדרום. לא נשיג את היעד השאפתני הזה בלי צדק אקלימי"

סעיד אלחרומי ויוסף אברמוביץ' יוצרים את היוזמה הסולארית לקהילה הבדואית, 26 ביולי 2021 (צילום: מיכה פרייס)

המהפכה הסולארית בנגב, מספר אברמוביץ', הייתה אמורה להתרחש עם הכניסה של רע"ם לממשלה:

"ברגע שסעיד אלחרומי ז"ל נבחר לתפקיד יו"ר ועדת הפנים והסביבה, הוא בא למשרד שלו, כבר חיכיתי לו שם, חיבוקים נשיקות, הוא אמר 'יוסי את כל התוכניות שהיו לכם תוציאו מהמגירה ויאללה בום בום בום החלטת ממשלה ונביא 5,000 מגהוואט לדרום, עשרת אלפים מקומות עבודה לבדואים, השקעות ענק של משקיעים זרים. הכול היה מוכן – וסעיד קיבל התקף לב.

"אז עכשיו יש מיזם על שם סעיד, שמנהלים מיכה, יהודי מירושלים ואמל, בחורה משגב שלום, הכפר של סעיד. הם דוחפים תוכנית עם הממשלה: יש 24 בתי ספר בכפרים לא מוכרים שפועלים על גנרטורים מזהמים ושרת האנרגיה קארין אלהרר, שאכפת לה מהאפליה, הקציבה 15 מיליון דולר כדי שנהפוך חצי מבתי הספר האלה ממזהמים לסולאריים".

"יש 24 בתי ספר בכפרים לא מוכרים שפועלים על גנרטורים מזהמים ושרת האנרגיה קארין אלהרר, שאכפת לה מהאפליה, הקציבה 15 מיליון דולר כדי שנהפוך חצי מבתי הספר האלה ממזהמים לסולאריים"

מיכאל מירו: "וזה מביא אותך, יוסי אברמוביץ', יהודי ציוני, לתמוך ברע"ם?"

"אני מכיר עכשיו את מנסור עבאס, והוא הוכיח את עצמו כאחראי, מדיני, ממלכתי, לא קיצוני, ובסדר העדיפויות שלו נמצאים האנשים הכי חלשים במדינה, שזה גם מה שאיכפת לי. ויש לנו פתרון בשביל 90 אלף מהאזרחים של מדינת ישראל שאין להם מים וחשמל, שזה בושה.

"כיהודי וציוני אני רוצה לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית, אבל איך אנחנו יכולים להיות דמוקרטית אם אין שוויון ואיך אנחנו יכולים להיות יהודית אם הערך הכי חשוב של היהדות זה שכולנו נבראנו בצלם אלוקים? אי אפשר להיות מדינה דמוקרטית ויהודית בלי שרע"ם תצליח.

"איך אנחנו יכולים להיות דמוקרטית אם אין שוויון ואיך אנחנו יכולים להיות יהודית אם הערך הכי חשוב של היהדות זה שכולנו נבראנו בצלם אלוקים? אי אפשר להיות מדינה דמוקרטית ויהודית בלי שרע"ם תצליח"

"אשתי כועסת בגלל נושא הלהט"בים שחשוב גם לי, אז דיברתי עם החברים הלה"טבים שלי בתל אביב בשביל לקבל רשות בעצם, והם אמרו ככה – לי יש מים ויש חשמל. יוסי, אם אתה חושב שזה מה שיעזור בשביל שיהיה גם להם – אז בבקשה".

4

הסרבול המפורסם של משרדי הממשלה בישראל יוצר לפעמים פער של שנים בין מה שכולם מבינים שצריך ונכון לעשות למה שנעשה בפועל. רק שבמקרה של תלושי המשכורת זה מתסכל עוד יותר: לא מדובר במה שצריך לעשות – לעבור לתלושים דיגיטליים – כי זה כבר נעשה ברוב משרדי הממשלה, אלא במה שצריך להפסיק לעשות: לשלוח במקביל את תלושי הנייר.

ואת זה, מתברר, משרד החינוך – שמשלם משכורת למאות אלפי עובדים מדי חודש – מאוד מתקשה לעשות. האינרציה היא כנראה כוח רב עוצמה.

ערימת תלושי משכורת שנשלחו לעובד הוראה שגם מקבל אותם באופן דיגיטלי

נטע, מורה לחינוך מיוחד, תיארה בפנייתה למערכת "יהיה בסדר" בגל"צ את מה שמתרחש בהרבה חדרי מורים בישראל:

"אנחנו מקבלים את תלושי המשכורת כל חודש בדואר פנימי לבית הספר. הרוב המוחלט של אנשי הצוות לא מעוניינים לקבל את התלושים בכלל. לא פותחים אותם, לא מסתכלים עליהם. אחרי שהם מתגלגלים בבית הספר איזה זמן, בסופו של דבר הם מגיעים לפח, במקרה הטוב לפח מיחזור.

"הרוב המוחלט של אנשי הצוות לא מעוניינים לקבל את התלושים בכלל. לא פותחים אותם, לא מסתכלים עליהם. אחרי שהם מתגלגלים בבית הספר איזה זמן, בסופו של דבר הם מגיעים לפח"

"פניתי למשרד החינוך בבקשה שיפסיקו לשלוח אותם, אין עם מי לדבר בעניין הזה. כל כך הרבה נייר מיותר".

מדובר, יודגש שוב, במורים שמקבלים תלושים דיגיטליים ובנוסף להם מקבלים תלושי נייר שאין להם שום עניין לקבל. רק שהמערכת לא מסוגלת להפסיק לשלוח אותם, גם כשהמורים פונים ומתחננים שיפסיקו להציף אותם בנייר מיותר.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "נכון להיום, עובדי ההוראה מקבלים הן תלוש מודפס והן תלוש דיגיטלי. במהלך החודשים הקרובים ולאור חשיבות הנושא, המשרד נערך לאפשר לעובדי ההוראה קבלת תלוש דיגיטלי בלבד."

5

לקח לי זמן להבין שזה אחד הדברים הכי טעימים שיש. ולקח לי זמן להבין שזה בעצם לא טופו. אם עדיין לא הכרתם, זה הזמן לנסות טופו חומוס.

טופו חומוס של משק ויילר (צילום: משק ויילר)

מוצאו של הטופו חומוס בבורמה ולכן הוא נקרא גם לפעמים טופו בורמזי. הוא עשוי מקמח חומוס או מקמח אפונה צהובה ואינו מכיל סויה. הוא משווק בארץ על ידי משק ויילר (שמייצרים גם טופו סויה מצוין), הערכים התזונתיים שלו ידידותיים לבריאות (6% חלבון, 1.5% שומן), יש לו מרקם קרמי נהדר והוא, כאמור, מאוד טעים.

ניתן למצוא ברשת שלל מתכונים עם טופו חומוס, האהוב עליי הוא כנראה גם הכי פשוט:

• שולפים את הטופו מהאריזה וחותכים לפרוסות דקות;
• מורחים קצת שמן זית משני הצדדים;
• מוסיפים תבלינים לפי ההעדפה (למשל תערובת לשווארמה או תערובת איטלקית);
• מכניסים לתנור לוהט לכמה דקות.

מוציאים ואוכלים כמו שזה. החרוצים יכולים להכניס לפיתה עם טחינה וירקות.