בפרק הקודם: סעיד אלחרומי ואני לחצנו ידיים על תכנית הצדק האקלימי ליישובי הבדואים בנגב, והסכמנו על תכנית הפעולה. כשקמתי בסוף הפגישה, סעיד נטל את ידי בעדינות ומשך אותי הצידה.

"אפילו בעודנו מתכננים את החלטת הממשלה והפרויקטים הגדולים, הבטח לי שלא תשכח את בתי הספר שלנו. אני הייתי מורה. בתי ספר בדואים רבים פועלים עם גנרטורים המונעים בדיזל, שמרעילים את הילדים. הבטח לי שתביא להם חשמל סולארי".

יוסף ישראל אברמוביץ' נבחר בידי 12 מדינות אפריקניות כמועמד לפרס נובל לשלום עבור עבודתו הסולארית, הוא מייסד שותף של יוזמת סעיד אלחרומי, מכהן בפורום האקלים של הנשיא הרצוג ומנכ"ל אנרגיה גלובל קפיטל (א.ג.ק) בע"מ, פלטפורמה של השקעת אימפקט. אפשר לעקוב אחריו ב- @KaptainSunshine

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

מדבר הנגב הנרחב יכול להיות גם מייסר וגם יפהפה, תלוי, בין השאר, אם יש לך גישה למים ולחשמל. צלו של בן הנגב, סעיד אלחרומי, באור הבוקר הבוהק, מטיל דמות ארוכה וגדולה באופן מוגזם בכל מקום שהלך בו, במיוחד בין 35 הכפרים הבדואים שאינם מוכרים – ביתם של 90,000 איש – שנותרו לא מחוברים לחשמל ולמים. אולם צלו של האיש משתרע לא רק עם שחר, אלא במיוחד בסוף היום, כאשר האור הזהוב מקיף פרופיל ההולך וגדל ככל שהשמש שוקעת בשמים והחשיכה משתררת לבסוף.

מדבר הנגב הנרחב יכול להיות גם מייסר וגם יפהפה, תלוי, בין השאר, אם יש לך גישה למים ולחשמל. צלו של בן הנגב, סעיד אלחרומי, באור הבוקר, מטיל דמות ארוכה בכל מקום שהלך בו בין 35 הכפרים הבדואים הלא מוכרים

יוסף ישראל אברמוביץ' נבחר בידי 12 מדינות אפריקניות כמועמד לפרס נובל לשלום עבור עבודתו הסולארית, הוא מייסד שותף של יוזמת סעיד אלחרומי, מכהן בפורום האקלים של הנשיא הרצוג ומנכ"ל אנרגיה גלובל קפיטל (א.ג.ק) בע"מ, פלטפורמה של השקעת אימפקט. אפשר לעקוב אחריו ב- @KaptainSunshine

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

בשנת 1986 פרסמה שולמית הראבן את מאמרהּ המכונן "משיח או כנסת". זו לא הייתה מסה תיאולוגית על דקויות האמונה, אלא תהייה פוליטית חריפה, שתקפה ישירות את שורשי הקיום שלנו כאן: האם הריבונות במדינת ישראל היא אנושית – כזו הנתונה בידי אזרחיה על טעויותיהם ומגרעותיהם, ועל כן כפופה לתיקון וביקורת – או שמא מדובר בריבונות מטאפיזית, הנגזרת מצו אלוהי שאינו נתון לוויכוח?

ה"כנסת", לשיטתה של הראבן, מעולם לא הייתה רק מִבנה בירוקרטי או מוסד שלטוני; היא סמל לפוליטיקה של הכרעה ארצית, של אחריות ושל גבולות כוח ברורים.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

יהיו מי שיאמרו שמדובר בחולמים בהקיץ, ואחרים שיראו בכך הזדמנות לשינוי היסטורי – בעיצומה של מלחמה רב זירתית במזרח התיכון יושבת קבוצת אינטלקטואלים, נציגי שלוש הדתות המונותאיסטיות, במוזיאון השואה בדובאי – ומנסה ליצור יחד את המפנה ההיסטורי במזרח התיכון, את הגשר לשלום.

וכך גם במהלך המלחמה בעזה ובימי המלחמה באיראן, בעוד המתיחות הביטחונית בחזיתות השונות נמשכת, יושבת הקבוצה הזו ומנסה למצוא את פתרון הקסם להידברות.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.