לגן סאקר בירושלים, הריאה הירוקה של העיר, הגיעו אתמול בצהריים אלפי צועדים מכל רחבי הארץ יחד עם מאות תומכי ישראל ממדינות רבות בעולם. הם חיכו שם, רקדו ושרו, שיחקו ונהנו מהופעות זמרים עד שיצאו לצעדת ירושלים המסורתית שחצתה את מרכז העיר.

היו שם גם קציני משטרה ושוטרים שבאו לאבטח את המקום אחרי לילה ארוך של התפרעויות קשות בשכונות מזרח העיר. כולם היו טרוטי עיניים ונעו בעייפות לרוחב הגן. המשפט העיקרי שאפשר היה לחלץ מהם אחרי ליל הבלהות שעברו הוא: "תאמין לי, היה יכול להיות יותר גרוע".

הרבה נסים קרו בשכונות מזרח העיר בלילה שבין רביעי לחמישי. המלחמה שפרצה לפתע, ללא התראה מוקדמת, בשייח' ג'ראח, סילוואן, א-טור, קלנדיה, ראס אל-עמוד, צור באחר, וכמובן מחנה הפליטים שועפאט ושכונות נוספות משני צידי גדר הביטחון לא גבתה קורבנות בנפש, אבל היו פצועים רבים ונפגעי חרדה, שלא לדבר על הנזק העצום לרכוש  הציבורי.

הרבה נסים קרו בשכונות מזרח העיר. המלחמה שפרצה לפתע, ללא התראה מוקדמת, לא גבתה קורבנות בנפש, אבל היו פצועים רבים ונפגעי חרדה, שלא לדבר על הנזק העצום לרכוש  הציבורי

משפחה ישראלית אחת לפחות לא תשכח את הטראומה שעברה דווקא בבית חנינא, שכונת יוקרה במונחים פלסטיניים שמחוברת ברכבת הקלה למערב העיר. המוני פלסטינים חסמו את דרכה של המכונית, שבה ישבו גם שלושה ילדים קטנים, ניפצו את חלונותיה ופצעו את האם. בדרך פלא, האב טס במהירות מהמקום וחילץ את המשפחה מסכנת לינץ' מוחשית. אמש (חמישי), המהומות בבית חנינא התחדשו.

ניסיון לינץ' בירושלים: משפחה יהודית עם 3 תינוקות ברכב נרגמה באבנים בבית חנינה. אב המשפחה מספר לי שהמון ערבי חסם את הכביש עם רפסודות והחל לרגום את הרכב באבנים וסלעים. בנס! האירוע הסתיים ללא נפגעים. זו התוצאה: pic.twitter.com/af2cqfjTKj

— לירן תמרי | Liran Tamari (@liran__tamari) October 12, 2022

אף אדם שפוי לא חצה אתמול את קו התפר ונכנס לעומק השכונות הערביות, גם אלה שנחשבות שקטות יחסית. נהג מונית סיפר שחשש לצאת בשעת בוקר מוקדמת מביתו בגבעה הצרפתית, אחרי ששמע את קולות הנפץ מעיסאוויה הסמוכה. הוא חשב שהקרבות אצלו בחצר.

האווירה האלימה בעיר מקרינה בימים כאלה על כולם, וגם תושבים פלסטינים רבים מעדיפים להישאר בבתיהם, ולחכות לימים אחרים.

הבעיה היא בשכונות המעורבות, רובן ככולן במזרח העיר, שהופכות את ירושלים בלתי ניתנת לחלוקה של ממש. עד לרגע זה לא ברור איך טל יושבייב, שמתגורר עם משפחתו בצד הפלסטיני של שייח' ג'ראח, עדיין חי אחרי חודשים של טרור – כולל מתקפת הסלעים והאבנים שחטף שלשום בלילה.

עד לרגע זה לא ברור איך טל יושבייב, שמתגורר עם משפחתו בצד הפלסטיני של שייח' ג'ראח, עדיין חי אחרי חודשים של טרור – כולל מתקפת הסלעים והאבנים שחטף

אמש (חמישי) המתקפות על ביתו התחדשו ושני יהודים נפצעו בינוני וקל. בשיא הארוע, שלף ח"כ איתמר בן-גביר אקדח.

לאחר שנזרקו אבנים לעבר בן גביר, בן גביר שלף את נשקו לכיוון הזורקים. pic.twitter.com/g8tZcHI8re

— ידידיה אפשטיין (@yedidya_epstien) October 13, 2022

אגב, שייח' ג'ראח סימנה את אובדן השליטה ואת הבעיה הגדולה של המשטרה כבר שלשום. מי שהיה שם ראה קבוצה קטנה ואובדת עצות של שוטרים שלא מצליחים להגיע אל המתפרעים, מוזעקים ממקום למקום, והופכים בעצמם למטרה של זיקוקים, בקת"בים ומטענים מאולתרים.

אחת הטענות הקשות שקציני המשטרה בגן סאקר ובמקומות אחרים השמיעו היא על המחסור העצום בכוח אדם. ראש הממשלה יאיר לפיד, שהתפנה אתמול מעיסוק בהסכם המרוחק והסטרילי עם לבנון ולטפל בדבר האמיתי שקורה בירושלים, כינס אתמול (חמישי) התייעצות ביטחונית והחליט לשלוח לעיר עוד ארבע פלוגות מג"ב ולחזק את הכוחות בשטח באמצעות "תקציבים ייעודיים".

לפיד, שהתפנה אתמול מעיסוק בהסכם המרוחק והסטרילי עם לבנון ולטפל בדבר האמיתי שקורה בירושלים, החליט לשלוח לעיר עוד ארבע פלוגות מג"ב ולחזק את הכוחות בשטח באמצעות "תקציבים ייעודיים"

צעירים שלא רואים עתיד

ההתפרצות האלימה בעיר החלה במוצאי שבת, אחרי שהמחבל עודאי תמימי ירה למוות במחסום שועפאט בלוחמת מג"ב סמל נועה לזר ופצע קשה את המאבטח דוד מוראל. הפיגוע אינו מנותק כמובן מכל מה שמתרחש בגדה ופעולות צה"ל בג'נין ובשכם, שהציתו גל של אלימות ושנאה שלא נראו בעיר זמן רב.

מי שחשב שההתפרעויות יישארו בתחום מחנה הפליטים שועפאט ובשכונות המצוקה של הפלסטינים מעבר לגדר הביטחון, שהן ממילא חדורות נקם במיוחד בשל ההזנחה והכיבוש, הופתע לגלות את המלחמה כמעט בכל שכונות העיר.

כוחות משטרה פועלים בירושלים, 13 באוקטובר 2022 (צילום: דוברות המשטרה)

מעבר לזה, בשכונות שקרובות למרכז העיר מובילים את המהומות האלימות צעירים במצב הרבה יותר טוב, שכולם נושאים תעודות זהות כחולה, נוהגים במכוניות בעלות לוחית רישוי צהובה, נעים בחופשיות בכל העיר ולא צריכים לחצות את הגדר במעברים. רבים מהם עובדים ומתפרנסים במערב העיר.

בשכונות שקרובות למרכז העיר מובילים את המהומות צעירים שנושאים תעודות זהות כחולה, נוהגים במכוניות בעלות לוחית רישוי צהובה, נעים בחופשיות בכל העיר ולא צריכים לחצות את הגדר במעברים

היתרונות הללו לא הורידו את מפלס המתינות. להיפך. איחוד העיר נכשל מזמן, זה כבר ידענו, אבל לא כולם ציפו לאלימות ושנאה בסדר גדול כזה. ברור כי המון צעיר מוסת כאן ללא תקנה נגד יהודים וישראלים, והכל נעשה במערכות החינוך וברשתות החברתיות ברמה של ארס שאינה מתקבלת על הדעת.

דיברתי אתמול עם ידידי סאמר סינג'ילאווי, בן 50, מראשי פת"ח במזרח העיר. סינג'ילאווי עמד לפני 35 שנה במקום שבו עומדים המתפרעים הפלסטינים של היום.

סינג'ילאווי, אז בן 15, השתתף במהומות האלימות של האינתיפאדה הראשונה, נתפס ונדון לחמש שנות מאסר שאותן ריצה עד 1992. היום הוא אחד החברים הבולטים של פת"ח בירושלים, מתנגד חריף לחמאס אבל גם לא חוסך ביקורת מאבו מאזן והרשות הפלסטינית.

סאמר סינג'ילאווי (צילום: באדיבות המצולם)

סינג'ילאווי לא אופטימי. המהומות לא יירגעו, כך הוא מבטיח. "אתה לא יכול לנתק את הכול ממה שקורה כאן 55 שנה", הוא מסביר. "ירושלים היא חלק מהגדה ומעזה. המעמד האזרחי שלנו שונה, אבל אנחנו חלק מהעם הפלסטיני. זה חלק מהחיים שלנו".

מחוללי המהומות החדשים, אומר סינג'ילאווי, הם צעירים בני 18 עד 30 שלא רואים עתיד. המצב הכלכלי שלהם קשה, הסיפור בשכונות לא קל, התשתיות הרוסות ואין להם שום אפשרות להשפיע על המצב הפוליטי ועל החיים שלהם. הכיוון האלים הוא היחידי שפתוח להם.

סינג'ילאווי סבור שהמחבל עודאי תמימי פעל מתוך תסכול כזה. "תמימי לא קשור לאף אחד. אין לו עבר פלילי או ביטחוני. הוא בא ממחנה שועפאט. אתם מחפשים אותו שבוע ולא מוצאים, וגם לא תמצאו אותו. אתה יודע למה? מחנה שועפאט זה מקום מחוץ לגדר בלי חוק ובלי סדר. יש שם רק פשע וסמים.

"תמימי לא קשור לאף אחד. אין לו עבר פלילי או ביטחוני. הוא בא ממחנה שועפאט. אתם מחפשים אותו שבוע ולא מוצאים, וגם לא תמצאו אותו. מחנה שועפאט זה מקום מחוץ לגדר בלי חוק ובלי סדר"

"180 אלף איש חיים בלי כבישים, אין מים וחשמל, ואין גם תיאום ביטחוני בין הרשות הפלסטינית וישראל במקום הזה. בלי תיאום כזה לא תתפסו אותו".

כוחות הביטחון במחנה הפליטים שועפאט, 12 באוקטובר 2022 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

אני שואל את סינג'ילאווי על המעמד האזרחי הטוב יחסית של הפלסטינים בירושלים. "עזוב, זה לא חשוב רק להסתובב עם תעודת זהות כחולה", הוא אומר. "אנחנו רוצים זכויות פוליטיות וזהות פוליטית. להרגיש שווים. אנחנו 40% מתושבי ירושלים, אבל אין לנו אזרחות במדינה שלכם. המשטרה, שב"כ, העירייה, כולם מסתכלים עלינו כמו על סכנה".

"אנחנו רוצים זכויות וזהות פוליטית. להרגיש שווים. אנחנו 40% מתושבי ירושלים, אבל אין לנו אזרחות במדינה שלכם. המשטרה, שב"כ, העירייה, כולם מסתכלים עלינו כמו על סכנה"

סינג'ילאווי מייצג זרם שהולך וגובר בחברה הפלסטינית, שהתייאש מהאפשרות לחלוקת הארץ לשתי מדינות ומבקש להתחבר לישראל כאזרח שווה זכויות. הוא מביט בקנאה בערביי ישראל. "אם החלטתם לאחד את ירושלים, אז תתנו אזרחות לכולם, ולא רק תעודת תושב. מה הבעיה?"

"למה הערבים בתוך ישראל יותר שקטים מאיתנו?" שואל סינג'ילאווי ומיד עונה: "יש להם זכויות. הם בכנסת. הם אזרחים. יש להם ערים ורשויות".

ואם תהיו אזרחים ישראלים לכל דבר, אני שואל, לא נראה פיגועים ומהומות כאלה?  "תשמע", הוא משיב, "אנחנו לא נתחיל להיות ישראלים. נישאר עם הזהות שלנו, אבל ניכנס לפחות למשחק הפוליטי ונתחיל להשפיע".

שכנות סילוואן במזרח ירושלים, ארכיון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בעוד שנה בדיוק יתקיימו הבחירות לראשות העיר ירושלים. הערבים יכולים לבחור ולהיבחר ואולי לקחת את ראשות העיר אם אכן יחליטו להשתתף במשחק הפוליטי העירוני בשלב ראשון. עד היום הם החרימו את הבחירות הללו.

סינג'ילאווי מפתיע. הדברים שלו צריכים להדהד היטב אצל קובעי המדיניות בישראל. "טעינו במשך 55 שנה. עכשיו צריך לשנות", הוא אומר. "אנחנו צריכים לרוץ לראשות העיר ולמועצת העיר בכמה רשימות. אני עובד על זה היום בכל מקום. למה אנחנו מוותרים על כוח רציני שישנה את המצב שלנו?"

"טעינו במשך 55 שנה. עכשיו צריך לשנות. אנחנו צריכים לרוץ לראשות העיר ולמועצת העיר בכמה רשימות. אני עובד על זה היום בכל מקום. למה אנחנו מוותרים על כוח רציני שישנה את המצב שלנו?"

פרס לא חילק את ירושלים

אנחנו בימי בחירות, אסור לשכוח. לפיד אולי קיווה שההסכם הזה בלבנון יסיט את תשומת הלב הציבורית מכל מה שנעשה בירושלים, אבל זה לא קרה, ואתמול הוא התעשת. הבעיה היא, שהוא רק מניח פלסתר על הפצע שלא יעצור את הדימום.

לפיד לא מבטיח שום חזון, פתרון לטווח רחוק, מחשבה עמוקה לשינוי מצבה המדיני של ירושלים כל עוד זה ניתן, למרות שהוא עצמו סבור כי בקצב הזה הרוב הציוני בעיר הולך לאיבוד ויוחלף בשליטה פלסטינית במוסדות העירייה.

שלט חוצות של קמפיין הליכוד עם תמונה של יאיר לפיד נתלה בירושלים, 10 במרץ 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אין תוכנית לירושלים – ואפילו הצורך המיידי להיפרד ממחנות הפליטים מעבר לגדר לא עולה בשום פורום. הקיבעון הזה הוא הבעיה שמלווה את העיר מאז 1967, והוא רק ימיט עליה אסון ככל שהמצב ילך ויחמיר.

גם יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו נכנס אתמול לתמונת הקרב על ירושלים, אחרי יומיים של שתיקה. אתמול הוא פרסם הודעה שלפיה "מי שנכנע לנסראללה בלבנון מקבל מהומות בירושלים. כשנכנעים לטרור – מקבלים טרור".

לנתניהו יש זיכרונות טובים מירושלים, אבל הוא סוחב אתו גם כמה טראומות, שלא כדאי שיעלו על הקמפיין הנגדי.

כרזת בחירות של הליכוד-צומת ב-1996 עם הסיסמה שטבע ארתור פינקלשטיין, "פרס יחלק את ירושלים" (צילום: הספרייה הלאומית)

את בחירות 1996 הוא ניצח הרבה בזכות הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים", אבל מהומות מנהרת הכותל שפרצו אחרי שלושה חודשים שלו בתפקיד עלו בחייהם של 19 חיילים ישראלים וקרוב ל-100 הרוגים פלסטינים, וגרמו למשבר בינלאומי ופנימי קשה בישראל.

בשנה שעברה, חמאס הפתיע את נתניהו כשירה טילים על העיר במהלך מצעד הדגלים ביום ירושלים. ויש גם את משבר המגנטומטרים ב-2020 סביב הר הבית שרשום על שמו של נתניהו ונחשב בעיני רבים ככניעה לטרור ולאיומים שהגיעו מהצד הפלסטיני.

וכמובן, בפועל התברר כי פרס לא חילק את ירושלים, אבל נתניהו דווקא כן ביקש לחתוך אותה לחצי ולהחזיר את השכונות הפלסטיניות שמעבר לגדר לתחומי הרשות. זה היה חלק מרכזי בתוכנית המאה שרקם עם הנשיא דונלד טראמפ. בסרטון שהפיץ אתמול על הרפיון הממשלתי, נתניהו לא הזכיר את החלוקה הנחרצת הזו.

פרס לא חילק את ירושלים, אבל נתניהו דווקא כן ביקש לחתוך אותה לחצי ולהחזיר את השכונות הפלסטיניות שמעבר לגדר לתחומי הרשות. זה היה חלק מרכזי בתוכנית המאה שרקם עם הנשיא טראמפ