תופעת גוב האריות בשכם ראויה לבחינה מעמיקה, מכיוון שהיא טומנת בחובה את התשובה לשאלה: מה תהיה דמותה של הרשות הפלסטינית בעידן שאחרי אבו מאזן.

ראשית, יש לשים לב לשם: גוב האריות לא מתייחס לאש"ף ולארגוניו בכלל. השם מתייחס לגדה בלבד, היינו הפלסטינים בגדה הם אריות, והגדה היא גוב האריות.

תופעת גוב האריות בשכם ראויה לבחינה מעמיקה, מכיוון שהיא טומנת בחובה את התשובה לשאלה: מה תהיה דמותה של הרשות הפלסטינית בעידן שאחרי אבו מאזן

מה פירוש הדבר? שהפלסטינים בגדה לא שותפים לאתוס של אש"ף, שהוא אתוס של פליטים. אש"ף הוא ארגון של פליטים שנוסד כדי לממש את זכות השיבה, בעוד של"אריות" יש אתוס אחר, שנוגע למאבק על הגדה.

כאשר משווים את האינתיפאדה הטרוריסטית של אש"ף משנת 2000 לאינתיפאדה של גוב האריות, הרי שבעוד שאש"ף דילג על ההתנחלויות והמתנחלים ומיקד את הטרור בתוך ישראל, גוב האריות ממקד את הטרור נגד מתנחלים. אומנם יש ניסיונות לפגע בתוך ישראל, אבל המאמץ העיקרי הוא בתוך הגדה.

האבחנה הזאת חשובה, מכיוון שתהליכי העומק האמיתיים הם של עליית הצעירים של השטחים לעמדות הנהגה מחוץ למסגרת אש"ף והעדפת המאבק בתוך הגדה על פני המאבק נגד ישראל.

מה גרם לכך? ראשית כל, הדרישה לזכות השיבה איבדה מאוד מן הרלוונטיות שלה מכיוון שמחנות הפליטים בסוריה ובלבנון כבר אינם בסיסי שיבה כפי שהיו לפני הסער הערבי.

בסוריה המחנות הרוסים והפליטים נפוצו לכל רוח, ובלבנון המחנות כבר לא פלסטיניים מובהקים, אלא יש בהם עניים לבנונים ופליטים מסוריה, והם קיני פשע, זנות, ולאו דווקא בסיסי יציאה למימוש זכות השיבה. חזבאללה מחזק את מעמדו בתוכם לצד בסיסי טרור סלפי – דאעש ואל קאעידה.

בעוד שאש"ף דילג באינתיפאדה על ההתנחלויות ומיקד את הטרור בתוך ישראל, גוב האריות ממקד את הטרור נגד מתנחלים. אומנם יש ניסיונות לפגע בישראל, אבל המאמץ העיקרי הוא בגדה

זה מוביל אותנו לתופעה של הפליטים בגדה, שנשארו האחרונים לייצג את זכות השיבה. האינתיפאדה בגדה התחילה במחנה הפליטים בג'נין, וכאשר באו נציגי ג'נין לשכם לאחד כוחות – הם גורשו תוך סכנה לעשות בהם לינץ'.

מי שמוביל את האינתיפאדה בשכם היא הקסבה, ולא מחנה הפליטים בלאטה, ומכאן שבעוד הפליטים היו מבקשים לתת משקל לזכות השיבה, את הקסבה מעניינים יותר המתנחלים.

וכאן אנו מגיעים לשאלה: האם האינתיפאדה הייתה ספונטנית או מכוונת מגבוה, והתשובה היא גם וגם.

הטריגר להתעוררות ספונטנית היא האלימות של נוער הגבעות כלפי הפלסטינים, שחלק גדול ממנה התמקדה באזור שכם. לתחושת השכמים, הרשות – במדיניותה שלא להגיב בטרור אלא באינתיפאדה עממית – לא נתנה מענה הולם לאתגר של אלימות נוער הגבעות.

תיעוד שהופץ בשעות האחרונות מהכפר בורין ליד שכם. מתנחלים תוקפים מוסקים פלסטינים, הסהר האדום דווח על שלושה פצועים מאבנים שפונו לבית החולים בשכם. עבור הפלסטינים זו כבר "שגרה"בכל מסיק זיתים שהצבא "מתחקר".צילום תחקירן יש דין : @Yesh_Din pic.twitter.com/koA4YNpiAD

— Jack khoury.جاك خوري (@KhJacki) October 21, 2022

למען האמת, בעוד שהרשות בלמה טרור נגד ישראל, היא הטיפה לטרור בהאדרת טרוריסטים, ובתיגמול מחבלים עצורים ומשפחות של שהידים. גם אנשי הביטחון הפלסטינים שעסקו בתיאום עם ישראל "זכו" לדה לגיטימציה מן הרשות עצמה. אין פלא שבנים של קצינים פלסטינים מצאו צורך להתגייס לטרור כדי לקבל לגיטימציה בחברה, וגם קצינים עברו לשורות הטרור.

הפליטים בגדה נשארו האחרונים לייצג את זכות השיבה. האינתיפאדה בגדה התחילה במחנה הפליטים בג'נין, וכאשר באו נציגי ג'נין לשכם לאחד כוחות – הם גורשו תוך סכנה לעשות בהם לינץ'

אבל, ההתעוררות העממית לא הייתה רק ספונטנית, אלא גם הוכוונה בידי חמאס/חוץ, ונקודת המפנה הייתה מינויו של סאלח עארורי כאחראי גזרת הגדה של חמאס. הוא דאג לאחד כוחות בביירות עם חיזבאללה והג'יהאד האסלאמי, וזה מה שעורר את מחנה הפליטים בג'נין שכבר הייתה בו תשתית משותפת של הג'יהאד האסלאמי והתנזים עוד מימי אינתיפאדת הטרור של 2000. עארורי ביקש לפלס את דרכו להנהגת הגדה דרך הטרור. המתיחות עם נוער הגבעות רק סייעה לו לגבש את הכוח של ג'נין.

גם בשכם רבים מפעילי גוב האריות הם אנשי חמאס, תנזים וג'יהאד, אבל זה לא צריך להטעות. להם יש אג'נדה אחת, לפליטים של ג'נין אג'נדה אחרת, ולא בטוח שעארורי הצליח לחדור לשכם, אחרי שביסס את כוחו בג'נין.

מכל מקום, גם שכם וגם ג'נין לא מגדירים עצמם כחלק מאש"ף, ואולי מן הראוי לשאול: לא מה יהיה אחרי אבו מאזן, אלא מה יהיה אחרי אש"ף.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.