ביום שלישי יתקיימו שוב בחירות ברקע העייפות הציבורית, שחיקת הדמוקרטיה והעלות הכספית הגבוהה של לופ בחירות אינסופי. הבחירות הנוכחיות עולות למדינה בהוצאה ישירה של 538 מיליון שקל. העלות המלאה שלהן, כולל אבדן תוצר, גבוהה בהרבה ועומדת, לפי הערכות, על כ־2.5 מיליארד שקל וכ־12 מיליארד לכל חמשת סבבי הבחירות.

אבל העלות הכספית איננה הנזק הכלכלי־חברתי הקשה ביותר של הבחירות. כל מערכת בחירות משתקת את עבודת הכנסת למשך כחצי שנה. הכנסת הנוכחית התפזרה ב־30 ביוני – ומאז פועלת באופן מוגבל בלבד. רצף מערכות הבחירות של 2019–2021 שיתק אותה לשנה וחצי.

הכנסת עצרה את העבודה על מרבית החוקים באמצע הליך החקיקה שלהם, כולל חוקים לחיזוק תשתיות רעועות, לתמיכה בחלשים ולצמצום פערים. התקציב ל־2023 יאושר רק כמה חודשים אחרי שתורכב ממשלה חדשה, אולי רק אחרי סבב בחירות נוסף, והממשלה תתחיל, כנראה, את 2023 בלי תקציב.

בהיעדר תקציב, משרדי הממשלה מקבלים מדי חודש 1/12 מהתקציב הבסיסי של השנה הקודמת. הבעיה היא שהתקציב כולל גם תוספות חד־פעמיות לפרויקטים זמניים לקידום רפורמות. ואלה יוקפאו עד להודעה חדשה, כפי שהוקפאו מ־2019 עד 2021.

בהיעדר תקציב, משרדי הממשלה מקבלים מדי חודש 1/12 מהתקציב הבסיסי של השנה הקודמת. הבעיה: התקציב כולל גם תוספות חד־פעמיות לפרויקטים זמניים, שהוקפאו עד להודעה חדשה

מליאת הכנסת, 22 ביוני 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

לא ניתן לציין כאן את כל היוזמות החברתיות שנעצרות או מואטות שוב ושוב בשל פיזור הכנסת והיעדר התקציב. עם זאת, בחרנו להתמקד בארבעה נושאים מרכזיים שכבר עקבנו אחריהם ואחר הפגיעה בטיפול בהם בשתי כתבות קודמות ב־2019 וב־2020: שדרוג תשתיות התחבורה, החינוך לגיל הרך, הטיפול באלימות במשפחה והעלאת הקצבאות.

1

הרכבות עוצרות עוד לפני שיצאו לדרך

אין צורך לפרט את המצב המזעזע של התחבורה בישראל ואת הסיוט היום־יומי והנזקים הכלכליים והחברתיים שנגרמים ממנו. ההזנחה החלה, כמובן, לפני שנים רבות, אבל היעדר תקציב מדינה עצר פרויקטים רבים שנועדו לשפר את המצב.

בסוף 2021 וב־2022 – תקופת כהונתה של מרב מיכאלי כשרת התחבורה – נבנו תשתיות תחבורה ציבורית בקצב שלא נראה יותר מעשור. הממשלה אישרה תוכנית חומש שאפתנית לפיתוח התחבורה הציבורית, הגדילה את התקציב לפיתוח התחבורה מ־22.5 ל־29.5 מיליארד שקל בשנה. חלק מהפרויקטים ימשיכו ב־2023, אחרים יוקפאו או יואטו עד להקמת הממשלה הבאה.

בין השאר הוקמו שני נמלי ים חדשים; נוספו 28 אלף נסיעות אוטובוסים ביום, שהגדילו את הנסיעה בהם ב־5%; שכר הנהגים הועלה; הרכבת החלה לסלול את המסילה הרביעית בקוויה הראשיים וחזרה לפעול בלילות; החלה הקמתם של 23 מסופי אוטובוסים חשמליים ורכישתם של 113 אוטובוסים חשמליים; נסללו מאות קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבורית ו־135 שבילי אופניים.

פקק באיילון, 2 בדצמבר 2021 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

במשרד התחבורה מבהירים כי חלק מהפרויקטים הללו כבר קיבלו תקציב במסגרת תקציבי 2021–2022 – ואלה ימשיכו כרגיל גם ב־2023 והלאה, עד שיסתיימו. פרויקטים אחרים קיבלו תקציב חלקי בלבד ואי אישור התקציב יעצור או יאט אותם.

גורם במשרד התחבורה מבהיר: "אי אפשר לפרט בכתבה אחת מה מכל פרויקט יימשך ומה יופסק במקרה שלא יהיה תקציב. זה מורכב מאוד וכל קו, מחלף ותוכנית עבודה הם סיפור אחר.

"אבל השורה התחתונה היא שברגע שלא יהיה תקציב, חלק מהעבודות יצטרכו להיפסק. כך שאם בחלק משמעותי מ־2023 לא יהיה תקציב, נראה הרבה פחות עשייה מאשר השנה".

"ברגע שלא יהיה תקציב, חלק מהעבודות יצטרכו להיפסק. כך שאם בחלק משמעותי מ־2023 לא יהיה תקציב, נראה הרבה פחות עשייה מאשר השנה"

העבודות להקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן כמעט הסתיימו והן יימשכו בכל מקרה, כך שהקו ייצא לדרך, כנראה, בתחילת 2023. גם העבודות על הקווים הנוספים של אותה רכבת יימשכו, אבל חלקם יואטו עד שיאושר תקציב.

נסיעת מבחן של הרכבת הקלה ביפו (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

עם זאת, התוכנית לבניית הרכבת התחתית של המטרופולין – המטרו – לא אושרה בכנסת בשל התנגדות האופוזיציה כחלק מכיפופי הידיים שלה עם הממשלה, ולא תתחיל עד שהכנסת תתכנס מחדש ותאשר אותה. העיכובים הצפויים בהקמת התשתיות החיוניות הללו ממשיכים עיכובים קודמים שנגרמו בשל הכאוס הפוליטי.

תוכנית המטרו לא אושרה בכנסת כחלק מכיפופי הידיים הפוליטיים, ולא תתחיל עד שהכנסת תתכנס מחדש. העיכובים ממשיכים עיכובים קודמים שנגרמו בשל הכאוס הפוליטי

בינואר 2019, תוך כדי מערכת בחירות, אישרה הממשלה בראשות בנימין נתניהו תוכנית חומש לסלילת רכבות לקריית שמונה, טבריה, ירוחם, ערד ואילת עד 2023, ותוכנית אסטרטגית לתחבורה ל־20 שנה. שתי התוכניות הצריכו תוספת תקציב של 124 מיליארד שקל, שמעולם לא אושרה.

התוכנית האסטרטגית כללה חיבור בין ארבעת המטרופולינים הגדולים ברכבות מהירות של 250 קמ"ש; חיבור הרכבות הבין־עירוניות לרכבת הקלה בירושלים ולאלה שאמורות לקום בגוש דן ובחיפה; הכפלת המסילות לרוחב וסלילת מסילות לחריש, כרמיאל, גזר ועוד.

שרת התחבורה מיכאלי מציגה את התוכנית של המשרד לרישוי כלי רכב דו־גלגלי, 14 בספטמבר 2022 (צילום: פלאש90)

ההנחה הרווחת באותו זמן הייתה שתוך כמה חודשים תוקם ממשלה, יאושר תקציב והתוכניות השאפתניות ייצאו לדרך. בפועל זה לא קרה: מאז ועד נובמבר 2021 לא היה למדינה תקציב.

ב־2019 – שנה של מערכות בחירות – תשתיות התחבורה הוזנחו, תוכנית החומש והתוכנית האסטרטגית לא יצאו לפועל וגם פרויקטים אחרים שאושרו קודם לכן הוקפאו.

ב־2019 – שנה של מערכות בחירות – תשתיות התחבורה הוזנחו, תוכנית החומש והתוכנית האסטרטגית לא יצאו לפועל וגם פרויקטים אחרים שאושרו קודם לכן הוקפאו

ואילו 2020 ו־2021 דווקא התאפיינו בתנופת עשייה. סגרי הקורונה היו הזדמנות לבצע עבודות תשתית, ושר התחבורה באותו הזמן בצלאל סמוטריץ' נרתם לכך במרץ.

במקום תקציב מסודר, שנורר סמוטריץ' כ־900 מיליון שקל למימון פרויקטים בתחבורה מ"קופסאות הקורונה" – המנגנון הגחמני והכאוטי שיצר נתניהו למימון ההוצאות הלא צפויות והעצומות של הממשלה בזמן המגפה.

עבודות על הרכבת התחתית בתל אביב (צילום: משה שי, פלאש90)

בין השאר, קודמו פרויקט שונים כמו חשמול הרכבת, הקמת הרכבת הקלה בתל אביב, שדרוג הרכבת הקלה בירושלים וסלילת כבישים, מחלפים, נת"צים ונתיבים מהירים למכוניות מלאות בכבישים.

חלק מהפרויקטים הללו, בעיקר שדרוג כבישים, נוצרו בשליפה עקב הצרכים הבוערים שנוצרו בזמן המגפה, כשהציבור ברח מהתחבורה הציבורית ועבר למכוניות הפרטיות, מה שהגדיל את העומס הגדול בלאו הכי בכבישים.

מנגד, התוכניות המסודרות, ארוכות הטווח, לשדרוג הרכבות בין הערים נזנחו בכאוס הכללי. הרכבות שתוכננו ל־2023 לחמש ערי הפריפריה כבר לא ייצאו לדרך בשנה הבאה.

חלק מהפרויקטים נוצרו בשליפה עקב הצרכים שנוצרו בזמן המגפה. התוכניות ארוכות הטווח נזנחו בכאוס הכללי. הרכבות שתוכננו לחמש ערי הפריפריה כבר לא ייצאו לדרך

2

רפורמה בחינוך לגיל הרך: אולי כשהילדים יגדלו

בציבור ובממסד הפוליטי והחינוכי שוררת הסכמה רחבה שהמסגרות שבהן נמצאים פעוטות מתחת לגיל שלוש – אחת האוכלוסיות הרכות והפגיעות ביותר בחברה – לוקות בחסר וזקוקות לשיפור.

פעוטון, אילוסטרציה (צילום: nilimage / iStock)

ישראל היא אחת המדינות המפותחות היחידות שבהן אין כל פיקוח על הפעוטונים הפרטיים, שבהם נמצאים רוב הפעוטות. מנגד, המסגרות הציבוריות – מעונות היום של ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה – סובלות ממחסור חמור בכוח אדם.

דוח מבקר המדינה ממאי 2021 על החינוך לגיל הרך ציין כי בשנים 2018–2021 התחלפו בפעוטונים הפרטיים והציבוריים בין שליש לחצי מהמטפלות. יותר מחצי מהן עזבו בשנה הראשונה לעבודתן, בשל השכר הנמוך והעבודה השוחקת. ביולי 2021 אישרה הממשלה תוכנית שיזמה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון לרפורמה עמוקה במעונות היום (הפעוטונים הציבוריים).

התוכנית כוללת, בין השאר, העברה של הפיקוח על המעונות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך; בניית 180 מעונות חדשים; גיוס מטפלות חדשות והגדלת כוח האדם במעונות הקיימים בכ־20%; שיפור ההכשרה וההשתלמויות המקצועיות למטפלות; גיוס של מפקחות למערכת המעונות ושיפור ההכשרה שלהן.

יישום התוכנית עולה 600 מיליון שקל. 250 מיליון נוספו במסגרת תקציב המדינה ל־2022. השאר מיועדים ל־2023 ויועברו רק לאחר שלמדינה יהיה תקציב.

הורים וילדיהם מפגינים נגד התעללות בילדים ותינוקות בגני ילדים. אשדוד, יולי 2019 (צילום: פלאש90)

התוכנית יצאה לדרך. האחריות על הפעוטונים עברה למשרד החינוך בספטמבר השנה. הממשלה החלה בבניית מעונות חדשים ובגיוס מפקחות. אבל המהלכים הללו יופסקו ב־1 לינואר.

ואילו הסעיף החשוב ביותר – גיוס מטפלות – כלל לא התבצע בפועל. זאת, כיוון שמטפלות אינן מעוניינות לעבוד בשכר רעב של כ־5,000 שקל בחודש. המעונות לא מצליחים לאייש גם את התקנים הקיימים – וחלקם גם נסגרים.

בממשלה, בוועדי העובדים של המטפלות ובהנהלת המעונות מסכימים ששכר המטפלות חייב לעלות, אבל ההעלאה דורשת הסכם שכר חדש שיאושר בממשלה ובכנסת, וזה לא יכול לקרות בשל הכאוס הפוליטי.

"המעבר למשרד החינוך מבטא רצון טוב, אבל לא הביא שום שינוי ממשי", אומרת יו"ר אמונה ליאורה מינקה. "שם, במגדל השן, מדברים על פעוטונים חדשים ותוספות כוח אדם, אבל בשטח המטפלות בורחות.

"הן הולכות לעבוד כסייעות בגני הילדים, שם הן מקבלות 35% לשעה יותר ועובדות פחות שעות ועם ילדים יותר גדולים, שזה פחות קשה. הפתרון היחיד זה להעלות להן את השכר בצורה משמעותית".

"שם, במגדל השן, מדברים על פעוטונים חדשים ותוספות כוח אדם, אבל בשטח המטפלות בורחות לעבוד כסייעות בגני הילדים. הפתרון היחיד זה העלאת שכר"

יו"ר ארגון אמונה, ליאורה מינקה (צילום: יוסי זליגר)

אתן דורשות העלאה כזאת?
"בוודאי. השבוע היינו, פורום מנהלות מעונות היום, בפגישה אצל שר האוצר ליברמן. ליברמן אמר: 'אנחנו לא יכולים להוסיף שכר אף שאנחנו יודעים שמגיע להן וצריך, אלה ההנחיות של היועצים המשפטיים ואני מנוע מלפעול'. אמרנו לו: 'מה אתה מציע לנו? אנחנו בקריסה' והוא אמר: 'בקרוב תהיה ממשלה חדשה, יציבה, ונטפל בזה'".

ליברמן סירב להגיב לדברים.

במקביל לרפורמה התקועה במעונות הציבוריים, אמורה להתקיים גם רפורמה שתכניס את הפעוטונים הפרטיים תחת פיקוח ממשלתי, וגם היא תקועה בשל המבוי הסתום הפוליטי.

היוזמה להכנסת הפעוטונים לפיקוח נולדה ב־2018, אחרי שורת מקרים שבהם תינוקות בפעוטונים עברו התעללויות ומתו כתוצאה מהזנחה – ובעקבות הפגנות סוערות של הורים שמחו על הפקרת ילדיהם.

חוק הפיקוח על הפעוטונים אושר בסוף 2018, זמן קצר לפני שהכנסת התפזרה, ונכנס לתוקף בספטמבר 2019. המטפלות חויבו להתקין מצלמות בכל פעוטון – אבל זה היה הדבר היחיד מכל הרפורמה שיצא לפועל.

החלק החשוב ביותר ברפורמה היה הקמת מערך פיקוח עירוני. אבל החוק לא היה מפורט ולא כלל פירוט תקציבי ותקנות מעשיות המנחות כיצד להקים אותו וכיצד יפעל.

"ליברמן אמר: 'אנחנו לא יכולים להוסיף שכר אף שאנחנו יודעים שמגיע להן וצריך, אלה ההנחיות המשפטיות, אני מנוע מלפעול. בקרוב תהיה ממשלה חדשה, יציבה, ונטפל בזה'"

הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן, שר האוצר אביגדור ליברמן, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ומנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר במטה פתיחת שנת הלימודים בתל אביב, 31 באוגוסט 2022 (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

אחרי הבחירות ב־2020, החלו להכין במשרדי האוצר, העבודה והרווחה תקנות ותוכניות לפיקוח. אבל אלה לא הושלמו בשל חוסר התיאום בין שר האוצר ישראל כ"ץ לפקידי משרדו ולשר הרווחה איציק שמולי, כחלק מהברדק וחוסר התפקוד הכללי של הממשלה השסועה בזמן המגפה.

הממשלה הנוכחית הכניסה את הקמת מערך הפיקוח לתקציב 2022 והכינה תקנות לפיקוח שפורסמו ונכנסו לתוקף בינואר השנה – יותר מארבע שנים אחרי שהחוק עבר וכיכב בכותרות.

אחרי בחירות 2020, החלו להכין במשרדי האוצר והעבודה תקנות ותוכניות לפיקוח על הפעוטונים. אבל אלה לא הושלמו בשל הברדק הכללי. התוכניות נכנסו לתוקף בינואר השנה – יותר מארבע שנים אחרי שהחוק עבר

הממשלה הורתה לרשויות המקומיות למנות בכל רשות מפקח על הפעוטונים הפרטיים, שייצור קשר עם כל הפעוטונים ברשות ויתחיל לפקח עליהם. במקביל, משרד החינוך הוציא קול קורא למפעילי הפעוטונים לדווח על קיומם לרשויות.

כיום, התוכנית עדיין נמצאת בתחילתה. דוח המבקר ממאי השנה ציין כי יותר מאלף מעונות פרטיים, מתוך כ־10 אלף, טרם הגישו בקשה לאישור פעילותם.

יגל שפיץ טולדנו, יו"ר משותף ועד הגנים בהנהגת ההורים הארצית (צילום: תמר מלין)

"בינתיים אנחנו ממש לא מרגישים את הרפורמה החשובה הזאת בשטח", אומרת סיגל שפיץ טולדנו, יו"ר משותף של ועד הגנים בהנהגת ההורים הארצית.

לדבריה: "חלק מהרשויות, החזקות יותר, גייסו בן אדם שיפקח על הפעוטונים, אבל גם במקומות שבהם זה התקדם מהר הוא רק התחיל לעבוד. אני גרה בגבעתיים, עיר חזקה יחסית, ולמפקחת שם עדיין אין רשימה שלמה של הפעוטונים הפרטיים בעיר".

"חלק מהרשויות, החזקות יותר, גייסו בן אדם שיפקח על הפעוטונים, אבל גם במקומות שבהם זה התקדם מהר הוא רק התחיל לעבוד. מה יקרה ב־2023? אין לנו שמץ של מושג"

אתם יודעים מה יקרה ב־2023, כשלא יהיה תקציב מדינה?
"אין לנו שמץ של מושג. אף אחד לא מדברת איתנו ואני לא בטוחה שמישהו יודע".

מבדיקה שערכנו במשרד החינוך עולה כי התקציב להעסקת המפקחים נמצא בבסיס תקציב 2022 ולא בתקציבים פרויקטליים. לכן מפקחים יוכלו להמשיך בתפקידם גם כשלמדינה לא יהיה תקציב מאושר. רשויות שלא יספיקו למנות מפקח ב־2022 יוכלו למנות אותו ב־2023. כך שלפחות הרפורמה הזאת תוכל סוף סוף לצאת לדרך.

3

הנשים המוכות מתבקשות להמתין בסבלנות

בישראל יש יותר מ־200 אלף נשים מוכות ומאות אלפי ילדים מוכים, שחווים סבל יום־יומי וחלקם נמצאים בסכנה. המשאבים של רשויות הרווחה והמשטרה לסייע להם דלים ויש הסכמה כללית כמעט שראוי להגדילם.

בקיץ 2017 אישרה הממשלה תוכנית להתמודדות עם האלימות. התוכנית כוללת הקמת רשות ממשלתית למאבק באלימות במשפחה, שתתאם בין רשויות הרווחה, בריאות הנפש והמשטרה; הרחבת המרכזים לטיפול בגברים אלימים; הקמה והרחבה של המקלטים; גיוס עובדות סוציאליות דוברות ערבית, רוסית ואמהרית; שיקום תעסוקתי לנפגעות; חינוך נגד אלימות ואזוק אלקטרוני עבור החשודים בה.

אישה חרדית במעון לנשים מוכות בבית שמש (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

התוכנית אינה נדרשת לאישור הכנסת. עלותה גם לא גבוהה ומוערכת בהשקעה של כ־360 מיליון שקל. הממשלה תקצבה לכך בהחלטתה דאז 250 מיליון שקל בפריסה לחמש שנים עד 2021, כלומר, 50 מיליון שקל לשנה בלבד. היה ניתן לצפות שהממשלה תדאג לעמוד בהתחייבות הצנועה הזאת – אבל גם זה לא קרה.

ב־2017 לא הועבר תקציב בגלל עיכובים בירוקרטיים ויישום התוכנית התעכב. ב־2018 הועברו 50 מיליון השקלים הראשונים והתוכנית יצאה לדרך. ב־2019 לא היה תקציב למדינה ו־50 המיליון השקלים הבאים לא עברו.

ב־2017 לא הועבר התקציב בגלל עיכובים בירוקרטיים ויישום התוכנית התעכב. ב־2018 הועברו 50 מיליון השקלים הראשונים והתוכנית יצאה לדרך. ב־2019 לא היה תקציב למדינה ו־50 המיליון הבאים לא עברו

באוקטובר 2018 נרצחה מיכל סלע ז"ל בידי בן זוגה, אלירן מלול. אחותה, הפעילה החברתית לילי בן עמי, התראיינה בתקשורת וקישרה ישירות את הרצח הנורא של אחותה לעיכוב התוכנית: "זה יכול היה להימנע אם התוכנית הלאומית נגד האלימות כלפי נשים שאושרה הייתה יוצאת לפועל, אבל המדינה לא העבירה לה את הכסף. למה הם מחכים?"

זמן קצר לאחר מכן, הצהיר ראש הממשלה דאז נתניהו: "אנחנו נגבש תוכנית חירום לאומית לטיפול באלימות במשפחה". לא ברור אם התכוון לגיוס התקציב לתוכנית שכבר אושרה או ליצירת תוכנית חדשה, אבל אז החלה מערכת הבחירות ושני הדברים לא קרו.

מיכל סלע, נרצחה בידי בן זוגה ב־2018 (צילום: ויקיפדיה, תמונה מאושרת לשימוש חופשי)

עד 2021, כל עוד למדינה לא היה תקציב, לא הועברו כספים בכלל והתוכנית לא קודמה. זאת, אף שבזמן סגרי הקורונה היקף האלימות במשפחה גדל ב־400%, המקלטים לנשים וילדים מוכים התמלאו עד אפס מקום ושירותי הרווחה ובריאות הנפש הגיעו לסף קריסה.

עד 2021, כל עוד למדינה לא היה תקציב, לא הועברו כספים בכלל והתוכנית לא קודמה. זאת אף שבזמן סגרי הקורונה היקף האלימות במשפחה גדל ב־400%

הנושא לא ירד מהכותרות. ארגונים חברתיים, פקידים – לא רק במשרדי הרווחה וביטחון הפנים אלא גם בכירי משרד האוצר – וחברי כנסת דרשו מממשלת נתניהו–גנץ להקציב כספים לקידום התוכנית, אבל הממשלה התעלמה.

יו"ר ועדת הכספים בכנסת דאז משה גפני אף איים לא לאשר את תקציב המדינה אם הממשלה לא תכלול בו כספים לתוכנית. בדיון בוועדת הכספים בנובמבר 2020 אמר גפני: "אנחנו דורשים שתעבירו מיידית 100 מיליון שקל לתוכנית להתמודדות עם אלימות במשפחה.

"אם הכסף הזה לא יהיה בבסיס התקציב לשנה הבאה, לא יהיה תקציב". כל הח"כים בוועדה הסכימו איתו. אבל הממשלה ממילא לא אישרה תקציב, האיום התרוקן מתוכן והכסף לא עבר.

הפגנה נגד הטיפול באלימות כלפי נשים. יוני 2020 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

ביולי 2021 הודיעה הממשלה הנוכחית על העברה מיידית של 55 מיליון שקל להמשך התוכנית. תקציב 2021 הקדיש לכך 50 מיליון נוספים ותקציב 2022 עוד 50 מיליון.

המצב השתפר, אבל לתוכנית עדיין חסרים כיום 160 מיליון שקל כדי לעמוד ביעדים שקבעו לה אנשי המקצוע ו־50 מיליון כדי לקיים את מה שהממשלה התחייבה לעשות עד 2021. ב־2023 אמורים לעבור 50 מיליון נוספים – אבל רק אם וכאשר יאושר התקציב.

לתוכנית עדיין חסרים כיום 160 מיליון שקל כדי לעמוד ביעדים של אנשי המקצוע ו־50 מיליון כדי לקיים את מה שהממשלה התחייבה לעשות עד 2021. ב־2023 אמורים לעבור 50 מיליון נוספים – רק אם יאושר התקציב

הכספים שהועברו בשנה וחצי האחרונות שימשו להקמת מקלטים חדשים לנשים ומרכזי טיפול בגברים אלימים; הוספת כ־200 תקני עובדים סוציאליים למרכזי טיפול באלימות, למשטרה ולשירות המבחן לטיפול בגברים אלימים, חלקם ביישובים ערביים; תגבור מוקדי החירום הטלפוניים לנפגעות אלימות; פיתוח תוכניות הכשרה למטפלים ולטיפול קהילתי בקרבנות אלימות.

למרות זאת, בקרב אנשי המקצוע שוררת הסכמה שלא נעשה מספיק. בסוף 2020, בן עמי התראיינה לזמן ישראל על העיכובים בהעברת תקציבים חברתיים בשל היעדר תקציב ואמרה: "אם היו נרצחים 20 ישראלים בשנה ונפגעים מאות אלפים בפעולות טרור, היית רואה מייד פעולות נחרצות של הממשלה.

"יש פתרונות, מוחות טובים ותוכניות ואפשר לטפל באלימות, אבל כשמדובר בפגיעה בנשים ובילדים עוברים על כך לסדר היום". דבריה מלאי הכאב נותרו רלוונטיים היום בדיוק כפי שהיו אז.

מחאת הנכים על נתיבי איילון בתל אביב, 25 ביולי 2021 (צילום: תומר נויברג, פלאש90)

4

המחירים לא מחכים לבחירות, הקצבאות כן

מערכות הבחירות הקודמות גרמו לעיכוב של ארבע שנים בביצוע החוק להעלאת קצבאות הנכות, שנחקק ב־2018 אחרי מאבק ארוך וסוער של ארגוני הנכים. החוק קבע כי קצבאות הנכות אמורות לעלות מ־2,200 ל־3,700 שקל בחודש. הקצבאות עלו סוף סוף רק בתחילת השנה הנוכחית.

הבטחות ויוזמות נוספות להעלאה בקצבאות זעומות לאוכלוסיות קשות יום תקועות עד היום.

מערכות הבחירות גרמו לעיכוב של ארבע שנים בהעלאת קצבאות הנכות מ־2,200 ל־3,700 שקל בחודש. הקצבאות עלו רק בתחילת השנה הנוכחית. הבטחות נוספות להעלאה בקצבאות לאוכלוסיות קשות יום תקועות עד היום

קצבאות הזקנה המינימליות בישראל הן מהנמוכות בעולם המפותח, קשישים רבים חיים בעוני, ובחברה הישראלית שוררת הסכמה שיש לתת לגמלאים יותר.

קצבת הזקנה משולמת לכולם, כולל גמלאים מבוססים שמתקיימים מפנסיות גדולות או מהכנסות מרכוש. לכן התגבשה הסכמה במערכת הפוליטית שעדיף לא להעלות את קצבת הזקנה הבסיסית, אלא את קצבת השלמת ההכנסה שמשולמת כתוספת לגמלאים שאין להם מקור הכנסה נוסף והם חיים מקצבאות בלבד.

נערים מתנדבים במד"א מביאים חבילות מזון לקשישים. יוני 2020 (צילום: צילום: דוברות מד"א)

שר האוצר לשעבר משה כחלון הבטיח ב־2018 להעלות את ההכנסה המינימלית של קשיש בודד מ־3,200 ל־4,400 שקל בחודש, והממשלה הכינה הצעת חוק בהתאם להבטחה שלו, בעלות של כשלושה מיליארד שקל בשנה.

אבל לפני שוועדת השרים לחקיקה הספיקה להגיש את הצעת החוק, הכנסת התפזרה. התוכנית הפכה להבטחת בחירות של חלק מהמפלגות, ביניהן כולנו בראשות כחלון שהתפרקה מאז וכן ישראל ביתנו, מפלגת העבודה ומרצ, שנשארו באופוזיציה. בשלוש השנים הבאות המדינה נשארה בלי תקציב והקצבה לא עלתה, גם ב־2021 כשמחיריהם של מוצרי היסוד זינקו.

כחלון הבטיח ב־2018 להעלות את ההכנסה המינימלית לקשיש מ־3,200 ל־4,400 שקל בחודש. אבל הכנסת התפזרה. בשלוש השנים הבאות לא היה תקציב והקצבה לא עלתה

בתחילת 2022 הגדילו הממשלה והכנסת, ביוזמתו של אביגדור ליברמן, את קצבת השלמת הכנסה באופן שהעלה את ההכנסה המינימלית של גמלאי (קצבת זקנה והשלמת הכנסה יחד) מ־3,230 ל־3,710 שקל בחודש.

ליברמן, שרבים מהבוחרים שלו הם קשישים עולים עניים, הבטיח בבחירות להעלות את ההכנסה המינימלית של גמלאי עד גובה שכר המינימום למשרה מלאה, 5,300 שקל בחודש. עם מינויו לשר האוצר הודיע ליברמן שיעלה את הקצבה בהדרגה בגובה שהבטיח, עד שבמחצית השנייה של 2023 הקצבה המשולבת תגיע לגובה שכר המינימום.

ישיבה של ועדת הכספים, 25 במאי 2021 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

יו"ר ועדת הכספים וחבר ישראל ביתנו אלכס קושניר הכין הצעת חוק להגדלת הקצבה בהתאם להבטחות ליברמן. ההצעה לא נתקלה בהתנגדויות ענייניות; אבל לפני שהספיק להעביר אותה הכנסת התפזרה.

יו"ר ועדת הכספים אלכס קושניר הכין הצעת חוק להגדלת הקצבה ל־5,300 שקל בחודש. לפני שהספיק להעביר אותה הכנסת התפזרה

רפורמה נוספת שיזמו ליברמן וקושניר נועדה לשנות את תשלומי הקצבות להורים יחידניים באופן שיאפשר להם לעבוד ולהרוויח יותר. הורים יחידניים שמקבלים קצבת הבטחת הכנסה ומתחילים לעבוד, מאבדים חלק מהקצבה לטובת קיזוז עם שכרם. אם שכרם מגיע ל־8,000 שקל בחודש ומעלה הם מאבדים את הקצבה לגמרי.

נוסף על הקושי, הקיזוז פוגע במוטיבציה שלהם לעבוד. הצעת חוק שעלתה בוועדת הכספים, קובעת כי הורים יחידניים יוכלו לקבל קצבה ומשכורת גם יחד בלא קיזוז כל עוד הכנסתם הכוללת מגיעה לשכר הממוצע במשק. אבל גם ההצעה הזאת הוקפאה עם פיזור הכנסת.

שתי ההצעות – להעלאת הקצבאות לגמלאים ולביטול קיזוז הקצבאות לחד־הוריים, כמו תיקונים חברתיים רבים נוספים שאין לגביהם מחלוקת אמיתית, יצטרכו להמתין לכנסת הבאה שתאשר אותם וגם לתקציב הבא שיממן אותם. ובינתיים, המחירים ימשיכו לעלות והקשישים וההורים היחידניים ימשיכו לחכות.

הפגנה למען זכויות קשישים, 23 בדצמבר 2018 (צילום: Adam Shuldman/Flash90)

שתי ההצעות – להעלאת הקצבאות לגמלאים ולביטול קיזוז הקצבאות לחד־הוריים, כמו תיקונים חברתיים נוספים שאין לגביהם מחלוקת, יצטרכו להמתין לכנסת הבאה

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "ישנם פרויקטים שמבוצעים בשיטת PPP וממומנים על ידי המגזר הפרטי, ולכן אין לכך השפעה (בתחום התחבורה, ת"ג). לגבי פרויקטים תקציביים, כפי שהיה גם בעבר, ייקבעו סדרי עדיפויות".