אין סרט דרמה יותר עכשווי ורלוונטי מהסרט "מילה שלה" ("She Said"), המבוסס על תחקיר זוכה פרס הפוליצר של הניו יורק טיימס ועל הספר של ג'ודי קנטור ומייגן טוהיי – העיתונאיות שחשפו את היסטוריית ההתעללות וההטרדות המיניות של הארווי ויינשטיין.
"מילה שלה" – שהוקרן לראשונה בפסטיבלי הקולנוע של ניו יורק ולונדון – יופץ לאקרנים בארצות הברית ב־18 בנובמבר 2022, בזמן משפטו השני של ויינשטיין בלוס אנג'לס.
ב־5 באוקטובר 2017, קנטור וטוהיי חשפו טענות חמורות על התנהגות מינית בלתי הולמת מצד המפיק ההוליוודי ויינשטיין. התחקיר כלל עדויות על הטרדות מיניות כלפי שחקניות, עוזרות הפקה ועובדות אחרות בחברת מירמקס ובחברת ויינשטיין.
התחקיר הזה הניע את הקמת תנועת ה־MeToo# לפני חמש שנים – מה שבסופו של דבר הביא להרשעת ויינשטיין בבית משפט בניו יורק, שהטיל עליו עונש של 23 שנות מאסר בתחילת 2020.
התחקיר הזה הניע את הקמת תנועת ה־MeToo# – מה שבסופו של דבר הביא להרשעת ויינשטיין בבית משפט בניו יורק, שהטיל עליו עונש של 23 שנות מאסר
באוגוסט 2022, ויינשטיין ועורכי דינו ניסו לדחות את מועד פתיחת משפטו השני מ־10 באוקטובר בטענה כי הסרט וסיקורו יטו את דעת חבר המושבעים נגדו. שופטת בית המשפט העליון של לוס אנג'לס ליסה לנץ' דחתה את הבקשה – והמשפט מתנהל בימים אלה כמתוכנן.
את הסרט ביימה מריה שרדר על פי תסריט של רבקה לנקיביץ'. קארי מאליגן – שהייתה מועמדת בעבר לפרס האוסקר – וזואי קזן מגלמות בסרט את טוהיי וקנטור, בהתאמה. אשלי ג'אד וקורבנות נוספים של ויינשטיין מגלמות בסרט את עצמן.
הזכויות לעיבוד הספר נרכשו ב־2018, אך ההפקה יצאה לדרך ב־2021 בשיתוף פעולה בין אנפורנה פיקצ'רס ופלאן בי אנטרטיינמנט, שנמצאת בבעלותו של בראד פיט, שהיה מעורב בפרויקט בצורה משמעותית. פיט שמע על התנהגותו של ויינשטיין ב־1996 מבת זוגו וארוסתו דאז גווינת' פאלטרו, ומאוחר יותר מבת זוגו דאז (וכעת גרושתו) אנג'לינה ג'ולי.
ההקרנות של "מילה שלה" חורגות מתחומי הוליווד. מדובר ב"סרט אירועים" (וב"אירועים קולנועיים") במובן המדויק ביותר של המושג, שמבקש לחגוג הן את הנשים שהעידו נגד איל הקולנוע והן את העיתונאיות שעומדות מאחורי התחקיר.
הבמאית מריה שרדר מספרת כי הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים של ניו יורק הייתה "רגע מצופה ובלתי נשכח". הסרט הוקרן בפסטיבל שוויינשטיין עצמו נהג לפקוד
הבמאית הגרמנייה מריה שרדר מספרת כי הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים של ניו יורק הייתה "רגע מצופה ובלתי נשכח". שרדר אמרה שהיא והצוות שלה קיוו להקרין לראשונה את הסרט בניו יורק: "זה מה שייחלנו לו, כי לכאן הוא שייך, פשוטו כמשמעו". הסרט הוקרן בפסטיבל שוויינשטיין עצמו נהג לפקוד בימי הזוהר שלו.
הנשים במרכז
אירועי הבכורה של "מילה שלה" התמקדו בנשים ואירחו לא רק את הנשים שעמדו מאחורי הסרט – אלא גם את הנשים שהאשימו את ויינשטיין בהתנהגות בלתי הולמת.
אחת מהנשים הללו הייתה אשלי ג'אד, שהעדות שלה הייתה עדות מרכזית בחשיפה של הניו יורק טיימס. היא אף השתתפה בדיון שהתקיים אחרי ההקרנה.
אשלי ג'אד בתפקיד עצמה
ג'אד, ששחזרה את ההטרדה שחוותה מצד ויינשטיין בבית המלון פנינסולה בבוורלי הילס ב־1996, סיפרה בהתרגשות על התמיכה שקיבלה מאימה (הזמרת הידועה נעמי ג'אד) כשהחליטה לחשוף את הסיפור.
"כשדיברתי עם אימא שלי על כל זה היא אמרה, 'הו, לכי תראי להם, מותק', בצורת הדיבור הנעימה שלה, בטונים עדינים… בלי שום נימה ביקורתית", אמרה ג'אד בדיון שהתקיים אחרי הקרנת הסרט. "היא רק התפעלה מהתעוזה שלי, כמו ששמעתי מאוחר יותר מבני משפחה ומחברים".
צוות השחקנים כולל אישה נוספת שהעידה נגד ויינשטיין – שרה אן מאס. הסיפור האישי של מאס אומנם לא נכלל בסרט (לטענתה, ויינשטיין הטריד אותה מינית במהלך ריאיון עבודה כשמרטפית לילדיו), אך היא מגלמת בו את כתבת העסקים אמילי סטיל.
מאס, שהשיקה את יוזמת "Hire Survivors Hollywood" להעסקת נפגעות תקיפה מינית בהוליווד, סיפרה כי קיוותה שאולפני יוניברסל ילהקו לסרט נפגעות תקיפה מינית. "דיברתי עם כמה אנשים בחברה והם היו פתוחים לרעיון, אבל לא ידעתי מה צפוי לקרות", אמרה מאס לפני הקרנת הבכורה.
"אחרי כמה חודשים נפגעות רבות קיבלו שיחת טלפון עם הזמנה לאודישן לסרט. לא ציפיתי לקבל הזמנה לאודישן, פשוט קיוויתי שיכללו בו כמה מהנפגעות. התרגשתי מאוד כשהגעתי לאודישן – וקיבלתי את התפקיד"
"אחרי כמה חודשים נפגעות רבות קיבלו שיחת טלפון עם הזמנה לאודישן לסרט. לא ציפיתי לקבל הזמנה לאודישן, פשוט קיוויתי שיכללו בו כמה מהנפגעות. התרגשתי מאוד כשהגעתי לאודישן – וקיבלתי את התפקיד".
ההכרה בנשים שהעידו בפומבי נגד ויינשטיין הייתה המפתח לכתיבת התסריט. שרדר סיפרה כי הרגישה "אחריות לדייק בפרטים כדי לעשות צדק עם הנושא הרגיש". "האתגר הכי גדול היה לחלוק כבוד לכל המעורבות בחשיפה ובתחקיר", אמרה לנקיביץ', התסריטאית.
"האתגר היה להציג את העיתונאיות ואת עבודת התחקיר שלהן בצורה מדויקת. פשוט רציתי להראות עד כמה אמיצות וחזקות היו הנפגעות". לדברי לנקיביץ', "העבודה בהוליווד גורמת לך לרצות עוד יותר לספר את הסיפור, כי את רוצה לעבוד בתעשייה שדוחה התנהגות איומה כזאת. הסרט שלנו באמת מגולל סיפור שאי־אפשר לקבל מתקצירים בטלוויזיה".
כוחו של הקול הקולקטיבי
שרדר סיפרה שהיא מקווה שהצופים "ייקחו איתם מהסרט" את "הכוח שיש לקול הקולקטיבי, של אנשים שעומדים יחד ותומכים אחד בשני". "אני חושבת שזה מאוד חשוב, בעיקר עכשיו, בשביל כולנו, ולא חשוב במה אנחנו מאמינים, להיות מודעים לכך שאם נעמוד יחד עם אנשים אחרים שמאמינים באותו הדבר – אז אפשר לשנות דרכי התנהגות או לפחות להתחיל להניע דברים", אמרה.
היא הוסיפה כי הסרט גם מראה את "הכוח של העיתונות החוקרת וכמה חשוב להגן על העיתונות ועל התקשורת החופשית". על השינוי שהתחולל בעולם מאז פרסום התחקיר, שפתח את הסכר בפני חשיפת חוויותיהן של נפגעות אחרות, אומרת זואי קזן, שמגלמת את ג'ודי קנטור, כי יש יותר הבנה בנושא התנהגות קבילה ובלתי קבילה.
קזן מיהרה להוסיף שיש עוד "כל כך הרבה לשנות". "כל מי שקורא את כותרות העיתונים מאז, נגיד, תחילת מאי, יודע שאנחנו עדיין חיים בפטריארכיה דכאנית"
אולם, קזן מיהרה להוסיף שיש עוד "כל כך הרבה לשנות". "כל מי שקורא את כותרות העיתונים מאז, נגיד, תחילת מאי, יודע שאנחנו עדיין חיים בפטריארכיה דכאנית", אמרה בדיון שלאחר ההקרנה, בהתייחס להחלטת בית המשפט העליון בארה"ב לבטל את פסק הדין רו נגד וייד.
אחת הנשים הראשונות שהתלוננו נגד ויינשטיין, אמברה בטילאנה גוטיירז – שסיפרה למשטרת ניו יורק ב־2015 כי ויינשטיין תקף אותה – ממשיכה לקוות לעתיד טוב יותר. "ב־2015 הייתי בעיקרון האדם הראשון שדיבר. הייתי לבד והרגשתי חסרת כוח, אבל, אני לא יודעת למה, עדיין הייתה לי תקווה שאני עושה את הדבר הנכון, שמשהו יקרה.
"מעולם לא דמיינתי שזה יקרה, שזה יהיה בתקשורת, שידברו על זה בהרחבה ושעוד אנשים יבואו וינסו להשיג צדק באמצעות חקיקה כי עכשיו הם מנסים לשנות, מהיסוד, את מה שלא בסדר. עם תנועת MeToo# והכוח שיש לנשים, יש יותר סיכוי לתקן".
"מילה שלה" ממחיז את השתלשלות התחקיר של טוהיי וקנטור ומתאר בצורה רגישה את העבודה הממושכת, האתגרים, הקשיים (והאובססיה?) שהיו צריכות העיתונאיות לצלוח כדי לחשוף את אחד המקרים המזעזעים ביותר של התעללות, שימוש בכוח וכפייה במקום העבודה.
כל דור זקוק לעיתונאיות גיבורות
"מילה שלה", שחולק באופן נדיר כבוד לנשים עיתונאיות, עשוי לזכות בביקורות לסטטוס דומה לזה שזכה בו הסרט "כל אנשי הנשיא" בכיכובם של דסטין הופמן ורוברט רדפורד, שעסק בפרשת ווטרגייט והיה מועמד לאוסקר ב־1976; ושל "ספוטלייט" – זוכה האוסקר מ־2016, שעסק בהתעללות מינית בכנסייה הקתולית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואם לחיפושיות היה את אושו הגורו, וימימה קנתה לה תלמידים רבים, אז החלטתי סופית – אני אהיה גור וזהו, הכי מתאים לי. גם ים כסף, ים כוסיות, כבוד ככה יופי יופי, וגם כן ידברו עלי זה כמו עיניים נוצצות שבקהל של זמר רוק או ליאור שליין הגורו החילוני. על כל פנים, הטוויטר בטירוף: השילוש הקדוש, ביבי, טראמפ, פוטין זה כולם שם תלויים בכולם – את שקורה לאחד, משפיע בהכרח על השניים האחרים: שריטה שכזאת – פסיכוזה. או בקיצור, יראת ה' זה הבושה, הרכנת הראש בפני כוחות גדולים מאיתנו – כוחות הטבע, אלהים