JavaScript is required for our website accessibility to work properly. תומר פלג: מדוע סמוטריץ' מפחד מתפקיד שר הביטחון | זמן ישראל

מדוע סמוטריץ' מפחד מתפקיד שר הביטחון

בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר בעיר העתיקה בירושלים, 20 באוקטובר 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יונתן זינדל, פלאש 90
בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר בעיר העתיקה בירושלים, 20 באוקטובר 2021

לבצלאל סמוטריץ' יש את כל הלגיטימציה הפוליטית לדרוש לעצמו את תפקיד שר הביטחון. הוא עומד בראש המפלגה השלישית בגודלה עם 14 מנדטים, מכהן כחבר כנסת כמעט שמונה שנים, שימש כשר תחבורה (לא רע בכלל, כפי שיעידו רבים מאנשי המקצוע) ואת רוב הקמפיין – שזיכה אותו ואת בן גביר ב-14 מנדטים – הקדיש לנושאי הביטחון, כשהוא משווק את עצמו כמועמד הטבעי לתפקיד.

לסמוטריץ' יש את כל הלגיטימציה הפוליטית לדרוש את תפקיד שר הביטחון. הוא עומד בראש המפלגה ה-3 בגודלה עם 14 מנדטים, מכהן כח"כ כ-8 שנים, שימש כשר תחבורה ואת רוב הקמפיין הקדיש לנושאי הביטחון

ברמה הציבורית והפוליטית, ודאי שלסמוטריץ' יש את הקרדיט לדרוש את התיק הבכיר, לאחר שנפתלי בנט דרש וקיבל את ראשות הממשלה עם 6 מנדטים בלבד (ולפני כן, כיו"ר "הימין החדש", שימש כשר ביטחון הנושא באמתחתו 3 מנדטים בלבד).

צריך לשים את הדברים על השולחן – אם סמוטריץ' היה רוצה להיות שר הביטחון הוא היה שר הביטחון. אם היה מציב לנתניהו אולטימטום ברור – או שאני שר ביטחון או שאין לך ממשלה – נתניהו היה ממנה אותו, בלי למצמץ. רה"מ הנבחר, שחלם לחזור לתפקיד כדי לחלץ את עצמו מהמשפט הפלילי, לא היה מסתכן בהליכה לבחירות נוספות בהן הוא יוצג כמי שפחד להרכיב "ממשלת ימין על מלא", בהתאם להבטחת הקמפיין. אבל אם בסופו של דבר סמוטריץ' אכן ימונה לשר הביטחון של ישראל, הוא יעשה זאת כמי שנגרר לתפקיד ולא ככזה שהגשים את משאלת ליבו.

אז למה בצלאל סמוטריץ' לא באמת מעוניין להיות שר הביטחון? בעיניי, התשובה ברורה. יו"ר "הציונות הדתית", אדם מנוסה ופיקח, יודע שאין לו שום אפשרות לממש את הסיסמאות הריקות שאותן הוא מפזר כבר שנים.

סמוטריץ' יודע היטב שכשר ביטחון, הוא לא ישנה את כללי הפתיחה באש, לא ימוטט את חמאס, לא יכבוש מחדש את עזה, לא יפציץ את איראן, לא יאפשר עלייה נטולת רסן להר הבית, לא יכשיר מאות ואלפי מאחזים, לא יגיב על כל פיגוע ב"אופן חסר תקדים", לא "ישיב את ההרתעה הישראלית", לא יראה "מי בעל הבית" (כמאמר בן גביר) ולא "יצרוב" שום "תודעת ניצחון".

אז למה סמוטריץ' לא באמת מעוניין להיות שר הביטחון? בעיניי, התשובה ברורה. יו"ר "הציונות הדתית", אדם מנוסה ופיקח, יודע שאין לו שום אפשרות לממש את הסיסמאות הריקות שאותן הוא מפזר כבר שנים

בניגוד לגורמים מסוימים בימין שהחלו להאמין בשטויות של עצמם, סמוטריץ' הוא איש נבון שמבין את מארג השיקולים במזרח התיכון, מכיר היטב את התלות בארצות הברית, ויודע שאין אפשרות לנהל מדינה מורכבת ומוקפת אויבים כמו טוקבקיסט מתלהם וחסר אחריות.

בניגוד לאיתמר בן גביר, ח"כ בתחילת הדרך שלא מילא עדיין תפקיד ביצועי בכיר, סמוטריץ' מכיר היטב את רה"מ הנבחר (אותו הוא הגדיר כ"שקרן בן שקרן"), יודע על סמך ניסיון מה זה לכהן תחתיו ומודע למגבלות הכוח, גם אם זה לא מתבטא בהופעותיו הפומביות.

במציאות שכזו – בה "הימין" הפופוליסטי לא באמת מעוניין או לא מסוגל לממש את הבטחותיו לבוחר – הגיע הזמן שמחנה המרכז-שמאל ייגמל מהרצון התמידי שלו להיות צודק ויתחיל להיות חכם.

במקום לשרטט נבואות זעם על מה שעלול לקרות פה כשבן גביר וסמוטריץ' יקבלו לידיהם את תיקי הביטחון וביטחון הפנים (אקט שהוכח כמחזק את ראשי הימין הפופוליסטי), ראשי המרכז-שמאל צריכים להפציר בשניים לדרוש לעצמם את התיקים הבכירים ביותר כדי לממש את התחייבויותיהם לבוחר.

במקום לשרטט נבואות זעם על מה שעלול לקרות פה כשבן גביר וסמוטריץ' יקבלו את תיקי הביטחון וביטחון הפנים (אקט שהוכח כמחזק אותם), ראשי המרכז-שמאל צריכים להפציר בהם לדרוש לעצמם את התיקים

הם צריכים לעשות זאת לא משום שסמוטריץ' ובן גביר הם האנשים הנכונים לשמש בתפקידים אלו (בדיוק ההפך מכך), אלא משום שזו הדרך היחידה לחשוף את הבלוף הגדול שראשי הימין הפופוליסטי מצליחים להסתיר מקהל הבוחרים שלהם – אין להם רצון או יכולת לממש ולו רבע מהסיסמאות הנבובות שמלוות אותן לאורך שנים.

כמו תמיד, הראשון לזהות את האסטרטגיה הנדרשת מול "בלוק נתניהו" היה הפוליטיקאי המשופשף ביותר במחנה השינוי, אביגדור ליברמן, שהודיע כי הצעת החוק הראשונה שיגיש יחד עם חברי מפלגתו היא החלת ריבונות על בקעת הירדן. נראה את חברי הליכוד והציונות הדתית, גיבורי המקלדת ואלופי הדאווין מספסלי האופוזיציה, מסבירים לציבור שלהם למה הם מתנגדים לריבונות ישראלית בבקעה.

"תנו לצה"ל לנצח", זועקים מתלהמים בימין משך שנים ארוכות. "תנו לסמוטריץ' ובן גביר את המושכות לידיים", צריכים לתבוע הח"כים וראשי הסיעות ממחנה התקווה והשינוי.

זו הדרך היחידה לחשוף את הבלוף הגדול שראשי הימין הפופוליסטי מצליחים להסתיר מקהל הבוחרים שלהם – אין להם רצון או יכולת לממש ולו רבע מהסיסמאות הנבובות שמלוות אותן לאורך שנים

"ככל שיהיה רע יותר, יהיה יותר טוב", קובע הציטוט המיוחס למהפכן הרוסי ומייסד ברית המועצות ולדימיר איליץ' אוליאנוב (הידוע בכינוי לנין). דומה כי אותה אמירה תקפה במיוחד למציאות הנוכחית בישראל.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 710 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 1 ביולי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.