1
שבועות ארוכים של התלבטויות ודיונים פנימיים סוערים עברו על רכבת ישראל עד שהתגבשה ההחלטה שפורסמה השבוע: החל מסוף השבוע הנוכחי ועד להודעה חדשה, שש תחנות לא יפתחו את שעריהן במוצאי שבתות – אחיהוד, קריית חיים, נתניה ספיר, רעננה דרום, צומת חולון ובת ים קוממיות.
בשורה של תחנות נוספות תיסגר הכניסה המשנית, מה שמבטיח עומסים ועצבים בכניסה המרכזית והיחידה שתישאר פתוחה.
והסיבה לכל הטוב הזה: מחסור חמור במאבטחים.
ברכבת אומרים שמה שעובר על כל שוק העבודה לא פוסח עליהם: צעירים פשוט לא רוצים לבוא לעבוד. מתוך כ-850 מאבטחים שדרושים ברכבת כדי לאייש את כל התחנות, חסרים כרגע כ-300. כמעט שליש מהתקנים לא מאויש.
מה שעובר על כל שוק העבודה לא פוסח על הרכבת: צעירים פשוט לא רוצים לבוא לעבוד. מתוך כ-850 מאבטחים שדרושים ברכבת כדי לאייש את כל התחנות, חסרים כרגע כ-300. כמעט שליש מהתקנים לא מאויש
לפני כחודש השכר המוצע למאבטח הועלה שוב- ל-59 שקל לשעה. זו אמנם לא מוגדרת על ידי המדינה כעבודה מועדפת לחיילים משוחררים, אבל ברכבת עקפו את הבעיה ומבטיחים "מענק התמדה" של 5,000 שקל למי שישרוד בעבודה לפחות שנה.
ועדיין, אומר ישראל מרקו, סמנכ"ל ביטחון ובטיחות ברכבת, צעירים בעלי הכשרה קרבית כנראה מעדיפים לעבוד ב"וולט" או בעבודות אחרות שמאפשרות להם גמישות ושליטה על הזמן.
ברכבת הם אמנם יכולים להגיע למשכורות של 13-15 אלף שקל בחודש, לקבל קרן השתלמות ותנאים סוציאליים, אבל הם צריכים לטחון משמרות בלו"ז שמוכתב להם ולציית לבוסים. ב"וולט" ודומיה הם אדונים לעצמם, ולמילניאלז זה כנראה חשוב יותר מכל דבר אחר.
גם בנתב"ג חסרים מאבטחים, ולכן ברשות שדות התעופה יצאו בקמפיין תקשורתי מושקע בתקווה למלא את השורות. איכשהו, קשה להאמין שגוף גדול ומבוסס כמו רכבת ישראל לא מצליח לגייס עובדים, אבל זה המצב.
גם בנתב"ג חסרים מאבטחים, ולכן ברשות שדות התעופה יצאו בקמפיין תקשורתי מושקע בתקווה למלא את השורות. איכשהו, קשה להאמין שגוף גדול ומבוסס כמו הרכבת לא מצליח לגייס עובדים, אבל זה המצב
את נוסעי התחבורה הציבורית זה כמובן לא צריך לעניין. צעירים שגרים במרכז ונוסעים לסופי שבוע להורים בגליל או בקריות יגלו שאין להם איך לחזור הביתה במוצ"ש, והתוצאה תהיה עוד גל של תסכול ופוסטים זועמים ועוד פגיעה באמינות של הרכבת ובאמון של הציבור בתחבורה הציבורית בכלל.
ברכבת טוענים שעשו את המהלך בלב כבד, שבתחנות שהושבתו נצפתה תנועה דלילה מאוד בשבתות (בתחנת אחיהוד נרשמו באחת השבתות האחרונות 12 נוסעים ובקרית חיים 24), ושהתחנות שנבחרו הן כאלה שבסמוך להן יש תחנות אחרות שמהן אפשר לקחת את הרכבת.
בסופו של דבר, העוצמה של תחבורה ציבורית נמדדת דווקא בשעות ובזמנים שבהם היא משרתת רק קומץ נוסעים. המטרו בפריז נוסע בשלוש בבוקר גם אם יש שני נוסעים, ובזכות העובדה שהפריזאים יודעים שתמיד יש מטרו הם לא קונים מכונית פרטית.
העוצמה של תחבורה ציבורית נמדדת דווקא כשהיא משרתת רק קומץ נוסעים. המטרו בפריז נוסע בשלוש בבוקר גם אם יש שני נוסעים, ובזכות זה הפריזאים יודעים שתמיד יש מטרו והם לא קונים מכונית פרטית
בישראל לפעמים נדמה שהמערכת עושה הכול כדי להבהיר לישראלים שאין להם על מי לסמוך ושכדאי שיצטיידו בפרייבט – ואז מתפלאים שהם לא ממהרים להיפרד ממנה ולהמיר אותה בתחבורה הציבורית.
2
לפני כחודשיים חשפנו כאן התרחשות מטרידה במסגרת המאבק על פתיחת כביש הגישה השני (למעשה השלישי) למבשרת ציון: המהנדסים שחיברו את תסקיר הבטיחות עבור חברת "נתיבי ישראל" המליצו להשאיר את הכביש סגור, ואולם במעבר מהטיוטה האחרונה לגרסה הרשמית ההמלצה הזו נעלמה באורח פלא, כך שהשורה התחתונה תאמה את עמדת נתיבי ישראל שתומכת בפתיחת הכביש.
זו לא ההתנהלות הבעייתית היחידה בהיסטוריה של הכביש הזה: הוא נפתח ב-2017 כדי להקל על תושבי מבשרת במהלך עבודות התשתית הנרחבות לסלילת כביש 16. ארגוני הסביבה – שהתנגדו לו בחריפות בגלל שהוא חוצה שטחי טבע פתוחים עתירי בעלי חיים – הסירו את התנגדותם רק בשל ההבטחה שמדובר בדרך זמנית שתפורק מיד עם פתיחת כביש 16 לתנועה.
ובכן, כביש 16 נפתח לפני מספר חודשים, וארגוני הסביבה גילו מה שווה הבטחה שלטונית בישראל.
השבוע נערך בוות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) הדיון המכריע בבקשה של "נתיבי ישראל" לפתוח את הכביש מחדש. החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים הגישו התנגדויות מפורטות, שנשענו על ההבטחה מ-2017 ועל כך שהכביש, כפי שעמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע סיפר לזמן ישראל, "הפך למטחנת בשר" – כלומר בעלי חיים רבים נדרסו למוות בניסיון לחצות אותו.
באחד מסעיפי ההתנגדות, החברה להגנת הטבע התבססה על התחקיר שפורסם בזמן ישראל וציינה:
"בתסקיר הבטיחות שהוכן עבור דרך הגישה הומלץ על חלופת חיבור… אולם בטיוטת התסקיר הומלץ על חסימת הדרך. הדבר מעלה חשש כבד כי על עורכי התסקיר הופעל לחץ חיצוני לשכתוב המלצתם. דחיית החלופה המומלצת מסיבות בטיחות עלולה לעלות בחיי אדם".
את תשובת הוועדה בסעיף הזה אפשר להגדיר כבת יענה על סטרואידים: "הדיון בוועדה מתקיים על בסיס שיקולים מקצועיים ותכנוניים. בהיבטי בטיחות נשמעו דברי נציגי נתיבי ישראל ומשרד התחבורה". זו אותה נת"י שבדו"ח שהזמינה, המהנדסים המליצו לסגור את הכביש – ובאורח פלא שינו את המלצתם.
זה לא הסעיף התמוה היחיד בהחלטת הוועדה. הוועדה מציינת שהגורם המכריע בהחלטתה לפתוח את הכביש הם כוחות ההצלה – משטרה, כיבוי אש, מד"א – שהעידו על הקושי התחבורתי להגיע לאירועי חירום במבשרת.
רק שהוועדה החליטה לפתוח את הכביש לכולם, לא רק לרכבי החירום, ונדרשת לטקסט לולייני ומתפתל כדי להסביר את הסתירה. "זה פשוט בזיון שלא פתחו את הכביש רק לרכבי חירום", אומר גורם בתחום התחבורה.
הוועדה החליטה לפתוח את הכביש לכולם, לא רק לרכבי החירום, ונדרשת לטקסט לולייני ומתפתל כדי להסביר את הסתירה. "זה פשוט בזיון שלא פתחו את הכביש רק לרכבי חירום", אומר גורם בתחום התחבורה
בשורה התחתונה, הכביש נפתח שוב באופן "זמני" – הפעם לשנה. "הוועדה אכן השתכנעה כי פתיחת הכביש כקבוע תהווה פגיעה אקולוגית", נכתב בדברי הסיכום, המתעלמים באופן לא אלגנטי מהעובדה שגם פתיחה לשנה תגרום נזק אקולוגי משמעותי. עוד יום עבודה במוסדות התכנון בישראל.
3
אי אפשר להמעיט בחשיבות ההודעה שיצאה השבוע ממכון וולקני וחברת Huminn: הפיתוח שלהם – תרנגולת שמטילה ביצים שמהן בוקעות נקבות בלבד – אושר לשיווק על ידי האיחוד האירופי. בקרוב בחביתה הביתית שלכם.
ואכן, מדובר במהלך דרמטי: כיום מחצית מתעשיית הביצים עובדת על ריק. כל אפרוח שני שבוקע מביצה הוא זכר – והוא מיותר. האפרוחים הזכרים – כמו הבנים הבכורים במצרים של פרעה ומשה – נידונים למוות מהיר (במקרה הטוב בחשמול, במקרה האכזרי יותר בחניקה בשק), ואיתם מושלכים לפח גם המשאבים שהושקעו בהדגרתם והכספים שמוצאים על תהליך המיון, ההמתה והפינוי.
כיום מחצית מתעשיית הביצים עובדת על ריק. כל אפרוח שני שבוקע מביצה הוא זכר – והוא מיותר. האפרוחים הזכרים נידונים למוות מהיר, ואיתם מושלכים לפח גם המשאבים שהושקעו
אם כל זה ייחסך, ול-100% מהביצים יהיה שימוש, התוצאה תהיה צמצום משמעותי בהיקף הסבל של בעלי החיים (לפי ההערכות מושמדים מדי שנה 7 מיליארדים אפרוחים זכרים בתעשיית הביצים), בהשפעות הסביבתיות (צריכת אנרגיה, שפכים) ובעלות הכלכלית של "ייצור" ביצה. רווח נקי, בכל המובנים.
אם הכול יתקדם כשורה, התרנגולת הפלאית (המכונה גולדה) והטכנולוגיה שלה יהפכו בתוך שנים ספורות לזרם המרכזי של ענף הביצים בעולם.
לצד האופטימיות, הסיפור של גולדה נועץ סיכה באשליה שאותה צמחונים נוטים לטפח. צמחונים רבים נוהגים לנחם את עצמם שגם אם הם, בניגוד לטבעונים, אוכלים את תוצרתם של בעלי חיים שברוב המקרים כרוכה בסבל וניצול, הם לפחות אינם אוכלים את בעלי החיים עצמם – כלומר אינם גורמים למותם.
אבל זה לא נכון. על כל ביצה שאנחנו אוכלים, נשלח אפרוח זכר אל מותו. אם מתרגמים את הדילמה המוסרית לחשבון פשוט (ובמציאות זה כמובן יותר מסובך), אין הבדל דרמטי בין אכילת שניצל לאכילת ביצה קשה – בשני המקרים תרנגול אחד שילם בחייו עבור הארוחה שלנו. לפחות עד שביצי גולדה ישתלטו על העולם.
4
בניין עיריית תל אביב, שעת לפנות ערב. למרגלות הבניין מראה לא שגרתי: עשרות עגלות ילדים חונות בצפיפות על המדרכה. ההסבר מתגלה בקומת המבואה, שם ההמולה רבה: מאות הורים וילדיהם הקטנים משחקים, צופים בהופעות ומשתתפים ב"הפעלות".
מתברר שבימי חמישי בניין העירייה משמש באופן קבוע כמתחם ציבורי בשירות הגיל הרך. איפה הימים שהורים צעירים היו מגיעים לעירייה רק כדי למחות על השיבוץ לגן.
מתברר שבימי חמישי בניין העירייה משמש באופן קבוע כמתחם ציבורי בשירות הגיל הרך. איפה הימים שהורים צעירים היו מגיעים לעירייה רק כדי למחות על השיבוץ לגן
בקומה 12, קומת ההנהלה, סגנית ראש העיר מיטל להבי פותחת ישיבה מיוחדת. בתוקף תפקידה כמחזיקת תיק התחבורה להבי סופגת גשם של תלונות וחרפות מתושבים בעיר שמאסו בעובדה שתל אביב הפכה לאתר בנייה ענק ושההתניידות בה – בעיקר ברגל, בעיקר עבור בני הגיל השלישי – הפכה לחוויה מאיימת ומסוכנת.
להבי הזמינה את התושבים לבניין העירייה לדבר על זה, לצד מומחי ומתכנני תחבורה ובעלי תפקידים רלבנטיים מהעירייה.
הפתעות גדולות לא היו: התושבים טעונים, מתוסכלים, מרגישים חשופים בכל יציאה מהבית ומתקשים להחליט על מי הם כועסים יותר – על רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים שמשתוללים בחוצות או על העירייה שלטענתם מאפשרת לזה לקרות.
נציגי העירייה, מצידם, הגיעו מצוידים עם נתוני אכיפה, עם עשרות אלפי דו"חות שמחולקים בשנה לרוכבי הדו-גלגליים החשמליים ועם המדיניות החדשה של החרמת כלים ליממה (פלוס קנס).
כשתושבת זועמת תובעת בתוקף, "אז תסבירי לי למה הם נוסעים על המדרכות", להבי משיבה בייאוש: "מאותה סיבה שאנשים נרצחים כאן בגלל מריבה בכביש".
כשתושבת זועמת תובעת בתוקף, "אז תסבירי לי למה הם נוסעים על המדרכות", מיטל להבי משיבה בייאוש: "מאותה סיבה שאנשים נרצחים כאן בגלל מריבה בכביש"
בסופו של יום, עוד לפני המחלוקת האם העירייה עושה די כדי להשליט סדר במרחב הציבורי, השאלה המכרעת היא האם יש מקום בכרך סואן וצפוף כמו תל אביב למה שמכונה מיקרומוביליטי – כלים דו-גלגליים ממונעים.
עבור כל מי שאינו משתמש בכלים הללו (גילוי נאות: כמוני), התשובה לכאורה קלה: העיר תהיה מקום הרבה יותר רגוע והרבה יותר בטוח בלעדיהם. לדידם של תל אביבים רבים, כמו אלה שהתכנסו בבניין העירייה, העיר פשוט לא יכולה להכיל את הכלים הללו, והם מביאים כדוגמה את לונדון שסילקה מהרחובות את חברות הקורקינטים החשמליים.
אבל החיים, כדרכם, לא כל כך פשוטים. כי מול השאיפה לסדר ושקט, עומד הנתון הבא: כיום מבוצעות בתל אביב 170 אלף נסיעות מדי יום בכלים דו-גלגליים חשמליים. אם תנועתם בעיר תיאסר (בהנחה שזה בכלל אפשרי מבחינה משפטית), הנסיעות האלה יתועלו לאפיקים אחרים. אבל איזה?
אם רובם המכריע ימיר את הדו-גלגל הממונע בהליכה ברגל, דיווש על אופניים או שימוש בתחבורה ציבורית, זה יהיה רווח והצלה. אבל די בכך שכמה עשרות אלפים ממשתמשי הקורקינטים והאופניים החשמליים יעברו למכוניות פרטיות, כדי ליצור קטסטרופה תחבורתית. אז אולי העיר מתקשה להכיל את המצב הנוכחי – אבל האם היא מסוגלת להכיל את החלופה?
בעיריית תל אביב סבורים שהתשובה שלילית: איסור על חברות הכלים השיתופיים לפעול בעיר יביא לעלייה דרמטית בנסיעות במכוניות ובדו-גלגליים פרטיים שמצוידים באביזרים פיראטיים שמאפשרים להם לטוס ב-70 קמ"ש.
בעיריית תל אביב סבורים שאיסור על חברות הכלים השיתופיים לפעול בעיר יביא לעלייה דרמטית בנסיעות במכוניות ובדו-גלגליים פרטיים שמצוידים באביזרים פיראטיים שמאפשרים להם לטוס ב-70 קמ"ש
ד"ר יואב לרמן, מומחה תחבורה, שסבור שלא ניתן להמשיך במצב הנוכחי, מעריך שחלק מ-170 אלף הנסיעות שמתבצעות כיום פשוט לא יתקיימו: "אני רואה בני נוער על קורקינט, לפעמים שניים ביחד. במקרים רבים הרכיבה היא המטרה. זה לא שהם יכולים להחליף את הקורקינט במכונית. אם לא היה להם את הכלי, הם פשוט לא היו נוסעים".
אבל גם לרמן וגם עיריית תל אביב לא באמת יודעים מה היה קורה אילו. האסטרטגיה של העירייה, כמו גם האסטרטגיה ההפוכה, נקבעת בתנאים מובהקים של אי-ודאות. ואי-ודאות זה בדיוק מה שמרגישים תושבים רבים בתל אביב כשהם הולכים על המדרכה.
5
עוד שנתיים או שלוש, כשעיריית נשר ורשות נחל הקישון ישיקו את הפארק הציבורי שעתיד לעטוף את צמד הבריכות הקסומות ששוכנות במורד הנחל, המבקרים יוכלו להתפעל ממפגש עם תופעה שלא רואים כל יום: מקבץ צפוף של זקיפי מלח על שפת הבריכה הגדולה.
איך הם נוצרו? בראשית, מעריך נמרוד אבני מרשות נחל הקישון, היה גבעול עשב. בשעת גאות של מי הבריכה המלוחים הוא כוסה במלח, וכשהבריכה נסוגה המלח נשאר להתייבש ולהתגבש. ואז גאות נוספת שמביאה איתה עוד שכבת מלח, וחוזר חלילה, עד שנוצר שדה של זקיפים שניצבים בדום מתוח על שפת הבריכה.
מביקור שערכתי במקום השבוע, עולה מסקנה ברורה: תושבי האזור צריכים לקוות שהפארק ייפתח כמה שיותר מהר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם