אילנה דיין יצאה לאחרונה מאיזור הנוחות של תוכנית התעודה והתחקירים "עובדה" והגיעה לאולפן הדאחקות של עמית סגל המתכנה "פגוש את העיתונות" כדי להביע את דאגתה הכנה מפני הסכנות. "אין אפליקציה שמראה מתי הדימר יורד למינימום ומוריד עלינו חשכה ובאמת שאני מודאגת", אמרה שם.

תוך שהיא נלחמת בהפרעות הבלתי פוסקות של סגל ("אני יכול לספר לך סיפור?"), התעקשה דיין להישאר במסר: אסור להתבונן בכל אחת מהיוזמות המטורללות של הממשלה החדשה להחלשת מערכת המשפט ושומרי הסף בנפרד, ויש לראות בהן מכלול – בבחינת שלם הגדול מסך חלקיו.

דיין התעקשה להישאר במסר: אסור להתבונן בכל אחת מהיוזמות המטורללות של הממשלה החדשה להחלשת מערכת המשפט ושומרי הסף בנפרד, ויש לראות בהן מכלול – בבחינת שלם הגדול מסך חלקיו

בקושי עשרה ימים חלפו מאז, וכמעט שלא ניתן לספור או לשחות בתוך ים היוזמות, החוקים וההצהרות החדשות שהולידו זאבי הקואליציה בניסיון לטרוף עוד קצת "משילות" וכוח שלטוני. אלה, לצד גילויים עיתונאיים מדאיגים על החלחול המזורז של השינאה והפילוג לתוך מוסדות החינוך, הצבא והתקשורת, מעלים את השאלה האם המחוג של הדימר לא נשבר כבר.

התיקון לחוק איסור הפליה – המאפשר לבעלי עסקים לסרב לתת שירות למי שסגנון חייו או אמונתו נוגד את שלו – אשר הוכנס להסכמים הקואליציוניים אבל הופל (לפחות לעת עתה) מרשימת החוקים אשר הממשלה שבדרך מעבירה בחופזה, הוא דוגמה טובה לשיטה החדשה של הרעבים לשלטון.

זו שיטה שיש בה, לצד החקיקה והפגיעה המאורגנת במוסדות הדמוקרטיה גם ממד של הטרלה והפחדה מכוונות, לצד גזלייטינג ("עמעום הדעת" בעברית) לגלגני.

לא בכדי מיהר ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית להצהיר כי בתי מלון תחת החוק החדש (והמבוטל) יוכלו לסרב לשכן זוגות מהקהילה הגאה, בדומה למקובל בחלק ממדינות ערב, ולא בכדי הודיעה חברת מפלגתו, ח"כ אורית סטרוק, כי תחת המשטר החדש יוכל רופא לסרב לטפל בחולה אם הטיפול סותר את אמונתו.

סטרוק מיהרה "להרגיע" בשרשור פאסיב-אגרסיב טיפוסי לדודה החייכנית בעלת המראה טוב הלב מהציונות הדתית. "אפשר להרגע", כתבה סטרוק. היא לא התכוונה חלילה לסלקציה שיבצעו רופאים המאמינים בהלכה על פי דתו, גזעו או מינו של המטופל, אלא לאבחנה שיורשו לבצע על פי "סוג הטיפול". כלומר בסך הכול מדובר בסוגיה מקצועית פרופר, כירורגית אם תרצו.

לשאלתם של צייצנים (כולל חובשי כיפה) איזה "טיפול" יסתור באופן כה גס את הלכתו של רופא עד כי יאלץ לסרב לבקשת המטופל בקליניקה, סירבה סטרוק להשיב.

לשאלתם של צייצנים (כולל חובשי כיפה) איזה "טיפול" יסתור באופן כה גס את הלכתו של רופא עד כי יאלץ לסרב לבקשת המטופל בקליניקה, סירבה סטרוק להשיב

האם, למשל, יוכל רופא מאמין לסרב לטפל באישה הסובלת מכאבים אחרי הפלה לא טבעית? האם יוכל להמנע ממתן טיפול לאישה או גבר הסובלים מסתמינים הנובעים מתהליך שינוי מין או אפילו מתופעות לוואי של הורמונים שנוטלים טרנסג'נדרים? האם יוכל רופא לתהות לגבי מקורן של מחלות מין בטרם יעניק לחולה טיפול?

פרטים ועובדות הרי הם לחלשים בעת הזאת וסטרוק, למרות הקול העדין, היא אישה חזקה. גם כאשר האשימה מזמן (טוב, בסדר, מייד אחרי הבחירות) את ארגוני החברה האזרחית כמו "שלום עכשיו" ו"הקרן החדשה לישראל" בפגיעה במדינה, על גבול הבגידה, סירבה לספק בדל הוכחות.

ח"כ אורית סטרוק (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האדם הסביר יתהה מדוע טורחים רוטמן, סטרוק ודומיהם להסיט את השיח לחוקים שלא יעברו (לפחות לעת עתה) וליוזמות המנוגדות לשבועת הרופא. חגי סגל, עורך "מקור ראשון", סיפק תשובה אפשרית: המטרה היא לעמעם, ואולי לטמטם את דעתם של השמאל והתקשורת.

"תחושת בטן", צייץ סגל, "הרופאים יטפלו בכל חולה גם ב-4 השנים הקרובות, בתי המלון יארחו את כולם, הגזענות לא תהפוך להליך חוקי, מערכת המשפט לא תקרוס, מצעדי הגאווה יימשכו, הרמטכ"ל ימנה את הרבצ"ר הבא, ואחרונה חביבה – התקשורת תישאר חופשית ותוסיף לחרחר כאוות נפשה תבהלות מפני קץ הדמוקרטיה וסוף העולם".

צריך להיות עיוור בלב ים כדי לא להבחין בתחכום מאחורי המהלך. עורך העיתון של מגזר הציונות הדתית – אשר בנו האחד, ארנון, חבר ברשימה של סטרוק ורוטמן; ובנו השני, עמית, הוא השליט הבלתי מעורער של הערוץ של המדינה – טוען שבעצם, כל הטירלול הנוכחי הוא פרי מוחה ההיסטרי של התקשורת השמאלנית.

עורך העיתון של מגזר הציונות הדתית – אשר בנו האחד חבר ברשימה של סטרוק ורוטמן, ובנו השני הוא השליט הבלתי מעורער של ערוץ 12 – טוען שכל הטירלול הנוכחי הוא פרי מוחה ההיסטרי של התקשורת השמאלנית

הערוץ של העיתונאי סגל ג'וניור, אגב, הוא אותו ערוץ שנרמל את איתמר בן-גביר במאות הופעות מלוקקות באולפניו לפני ואחרי הבחירות, והפך אותו כבמטה קסם מכהניסט וגזען שוחר מדון, אלימות ואקדחים לאיש המשפחה החביב ועגול המשקפיים מחברון.

בנוסף, עמית סגל עצמו הוא גם אחד מאלה שמגישים לנו יפה בצלחת מדי ערב במהדורה חלק גדול מה"תבהלות" הללו, בתוספת נדיבה של רוטב תודעה מהונדסת, בזמן שאביו מסביר לנו שהתקשורת תישאר "חופשית" להוסיף ולחרחר "כאוות נפשה".

חגי ועמית סגל בכנס מקור ראשון והמכון הישראלי לדמוקרטיה, אפריל 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

וכך, בתנועת מלקחיים, יד ימין מונפת באלימות על כל ערך פרוגרסיבי, ליברלי והומני שעל בסיסו הוקמה מדינת ישראל (וגם על כמה מערכי היהדות הבסיסיים), בעוד שיד ימין השניה עסוקה בעמעום דעתם ה"היסטרית" של העיתונאים השמאלנים.

וכך, בתנועת מלקחיים, יד ימין מונפת באלימות על כל ערך פרוגרסיבי, ליברלי והומני שעל בסיסו הוקמה מדינת ישראל, בעוד שיד ימין השניה עסוקה בעמעום דעתם ה"היסטרית" של העיתונאים השמאלנים

כמובן, בחסות הגזלייטינג הזה, אפשר לאזרח ולהנכיח כל רעיון עיוועים וכל מחשבה שפעם נחשבה בלתי לגיטימית אפילו לדיון.

רוטמן, סטרוק וחבריהם יודעים שיש שרצים שאפשר להכשיר במהירות הבזק, באמצעות חקיקה (עבריין בממשלה, מפכ"ל כחייל פשוט של השר הממונה, בג"ץ מרוקן מתוכן) ויש צפרדעים שהציבור יוכל לבלוע לאט. עד שיתרגל בהדרגה לטעם המבחיל.

יבוא יום, ואולי הוא לא כזה רחוק, שמלון באמת יסרב לארח הומואים. זה יהיה רק מלון אחד, ולווא דווקא מלון חשוב או מרכזי, אולי בפריפריה. יהיו בג"צים ויהיו מחאות, אבל בינתיים השופטים ישארו לבד בהיכל, מחושקים בפסקת ההתגברות (שממילא קיימת כבר בחוק חופש העיסוק) ומותשים ממתקפות בלתי פוסקות. הם יצטרכו להכריע איזה ערך חזק יותר: הקניין הפרטי של העסק או הזכות הטבעית להגדרה מגדרית.

מי שחושב שמדובר בסוגיה פשוטה וקלה לפתרון במדינה שהולכת ונסגרת, שוכח שבג"ץ דנילוביץ היה בסך הכול לפני פחות משלושים שנה, ושבארה"ב בית המשפט העליון הכריע רק לפני חמש שנים לטובת בעל מאפייה שסירב להכין עוגת חתונה לזוג הומוסקסואלי.

ח"כ שמחה רוטמן בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת, 29 בספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בסופו של יום, השאלה אינה מה יחוש ערבי, גיי, גרושה או טבח במסעדה לא כשרה בישראל בתוך שנה או שנתיים. אלה שאלות פרטניות. השאלות החשובות יותר הן כיצד נתעורר מההיפנוזה שאנו עוברים כעת כחברה, מתהליך העימעום והטשטוש של ערכים בסיסיים.

על רקע הימים האחרונים אולי כדאי לזנוח את "משל הצפרדע" השחוק ולהפסיק לדבר על "תהליכים". אנחנו בדבר עצמו. כבר אין יותר הרתחה איטית ומרדימה של המים. זה הזמן לקפוץ מהסיר.