הדמוקרטיה במדינה מושתתת על הפרדת הרשויות וקיומם של מתח מתמיד ואיזונים ביניהם בדינמיקה המטורפת של מערך החיים במדינה. הממשלה החדשה – ממשלת ימין קיצונית ומשיחית, שולטת ללא מיצרים בכנסת.

היא מובילה חקיקה בלתי מרוסנת המשנה את פני המשטר במדינה ללא הכר, וידה נטויה להשתלטות גם על מערכת המשפט: השתלטות על הוועדה למינוי שופטים, חקיקה עוקפת בג"ץ, סירוס שומרי הסף, מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה שיהיו עושי דברם, ועוד.

הממשלה החדשה, ממשלת ימין קיצונית ומשיחית, שולטת ללא מיצרים בכנסת. היא מובילה חקיקה בלתי מרוסנת המשנה את פני המשטר במדינה ללא הכר, וידה נטויה להשתלטות גם על מערכת המשפט

כאשר הממשלה שולטת בכנסת ובמערכת המשפט, למעשה חדלה הדמוקרטיה להתקיים. במצב הנורא הזה שומרי הסף האחרונים חייבים לעמוד בפרץ ולהגן על הדמוקרטיה, כל עוד זה אפשרי:

• הנשיא חייב להביע דעה נחרצת ולא אמירה רפה שהוא מוטרד ממה שקורה.
• היועצת המשפטית לממשלה מנסה להיאבק אבל היא חייבת את עזרת הציבור (באופן דמוקרטי).
• ובית המשפט העליון, זו מלחמתו האמיתית להגנה על מבצרו שהוא מבצרה האחרון של הדמוקרטיה.

לבית המשפט העליון יש שני תפקידים מרכזיים: דיון בערעורים על פסיקות של בתי המשפט המחוזיים, ודיון כבית משפט הגבוה לצדק (בג"ץ). משום מה, כבר תקופה ארוכה בית המשפט העליון בדיוניו כבג"ץ בנושאים חשובים מאוד להגנת הדמוקרטיה – נוטה להלך בין הטיפות ונמנע מקבלת החלטות ברורות. למשל בדיונים על אפשרות שאדם עם כתבי אישום פליליים יכול לכהן כראש ממשלה, ועוד.

בתי המשפט אמורים לדון על פי "הדין והצדק". "הדין" מוגדר על פי החוק והפסיקה, אך "הצדק" נותן מרחב שיקול דעת רחב יותר לשופטים היושבים בדין. לאחרונה, על פי פסיקותיו של בג"ץ, נראה שהוא נותן משקל גדל והולך לדיון על פי "הדין" בלבד. ע"י כך, בית המשפט העליון מפקיר את הזירה לכוחות הפוליטיים ומצמצם מאוד את האספקט של השיקול מן "הצדק", שבמקרים רבים מחוייב המציאות.

בתיהמ"ש אמורים לדון עפ"י "הדין והצדק". "הדין" מוגדר לפי החוק והפסיקה, אך "הצדק" נותן מרחב שיקול דעת לשופטים. לאחרונה, מפסיקות בג"ץ עולה שהוא נותן משקל גדל והולך לדיון עפ"י "הדין"

בדיון בבג"ץ על מתן מנדט להרכבת ממשלה לאדם עם כתבי אישום מן החמורים בספר החוקים שלנו, 11 שופטי בג"ץ פסקו פה אחד שאין מקום למעורבותם בעניין, ועל זה אמרה כבוד נשיאת בית המשפט העליון: "שום מבצר לא נופל".

במצב בו שר עם כתב אישום אינו יכול להמשיך בתפקידו (הלכת דרעי פינחסי), אפשר לגזור קל וחומר שלא יתכן מצב בו מכהן ראש ממשלה עם כתבי אישום. מה שמעורר פליאה גדולה הוא שלא הייתה כאן אף דעת מיעוט של אחד מתוך 11 השופטים שחשב אחרת.

הדיון בהחלטות פה אחד של בית דין התקיים כבר בימי הסנהדרין (בתקופת הבית השני), וכבר שם הבינו שמצב בו כולם פוסקים פה אחד ואין דעת מיעוט הוא פסול מעיקרו. לדוגמה: במקרה בו סנהדרין קטנה (בת 23 דיינים) העוסקת בדיני נפשות מצאה פה אחד את העומד לדין לפניה אשם, פוטרים אותו מעונש, כדברי רב כהנא: "סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו" (מסכת סנהדרין יז, א).

האם אוזניו של בג"ץ כבדו משמוע, ועיניו טחו מראות את המציאות המתהווה כאן לנגד עיננו, או שמא קהו שיניו והוא מורתע מהפוליטיקאים?

על שיקול־הדעת השיפוטי וסגירת פערים בין משפט למציאות אמר אהרן ברק בטקט השבעתו כנשיא בית-המשפט העליון: "בין אמת ליציב – אמת עדיף". אך כעת נראה שבית המשפט העליון דבק ב"יציב" (פסיקה על פי הדין), אבל "שביל הזהב" נמצא בתווך בין "אמת" ל"יציב".

במצב בו שר עם כתב אישום אינו יכול לכהן, אפשר לגזור קל וחומר שלא יתכן מצב בו מכהן רה"מ עם כתבי אישום. מעורר פליאה שלא הייתה כאן אף דעת מיעוט של אחד מתוך 11 השופטים שחשב אחרת

מדיניות זו של בית המשפט העליון מקרינה על שאר הערכאות הנמוכות ממנו ומשפיעה עליהן להתנהל בדווקנות יתירה על פי הדין, עם מרחב שיקול דעת קטן והולך לשופטים.

תפישה כזו מובילה לשחיקה בנורמות ההתנהגות, בעיקר של נבחרי הציבור. אין בושה, אין נורמות, יש רק חוקים, ורק הרשעה חלוטה של בית המשפט העליון היא אמירה, כל השאר הופך להיות מצב "תקין". כל מי שמקורותיו הכספיים וקשריו ענפים יותר, ויכול להעמיד עורכי דין מפולפלים יותר שיודעים למצוא את ה"פרצות" בחוק, כך סיכויו להרשעה נמוכים יותר.

עם כינונה של הכנסת הנוכחית (הכנסת ה25), התחיל בליץ של חקיקה שאמור לשנות את פני המשטר במדינה ללא הכר:

• חוק המאפשר למורשע סדרתי לכהן כשר – חוק דרעי.
• חוק גזעני המפלה קהילות חברתיות.
• חוק המשנה את פקודת המשטרה ומכניס לתוכה פוליטיקה.
• חוק המשבש את סדרי החיים שגם ככה משובשים מאוד ביהודה ושומרון וקורע מצה"ל את יכולת התפקוד ביהודה ושומרון, על האיזון העדין הנדרש עם התושבים הפלסטינים ומפר את החוק הבין לאומי.
•  שיבוש המבנה של משרד החינוך.
• התערבות בשרשרת הפיקוד בצה"ל – הכפפת הרב הצבאי לרבנות הראשית.
•  שינוי חוק הגיוס לרצון החרדים.
• שיבוש החיים במדינה – הפסקת ייצור חשמל בשבת

ועוד ועוד. על מעללי הקואליציה הזו עוד יסופר רבות בדברי הימים של מדינת ישראל.

התנהלות עפ"י דין בלבד מובילה לשחיקה בנורמות ההתנהגות, בעיקר של נבחרי הציבור. אין בושה, אין נורמות, יש רק חוקים. רק הרשעה חלוטה של ביהמ"ש העליון היא אמירה, כל השאר הופך להיות מצב "תקין"

העתירות על החוקים האלה מתגלגלות כעת לפתחו של בג"ץ. במצב המתהווה במדינה כיום, בית המשפט העליון חייב להתעלות ולראות את התמונה הכללית – השינוי האסטרטגי שמדינת ישראל הולכת לעבור –חיסול הדמוקרטיה.

אין לבג"ץ יותר את הפריווילגיה לרחוץ בניקיון כפיו ולדון בכל חוק כלעצמו על פי הדין. הוא חייב לעמוד בפרץ, הוא המבצר האחרון שנותר להגנת הדמוקרטיה.

אחרת, זו תחילת הסוף של החזון הציוני שנרקם במשך אלפיים שנות גלות דוויה והפך למעשה יצירתי אדיר במאה השנים האחרונות, וכעת עומדים עליו יסודות חשוכים, משיחיים וקיצוניים לכלותו.

כהונה בבית המשפט העליון היא לא סידור עבודה. זו שליחות אדירה שגלומים בה זכות ואחריות גדולה, והגיעה העת בה שופטי בית המשפט העליון חייבים למלא אחרי האחריות הנגזרת מתפקידם – להגן על הדמוקרטיה.

עוד רגע קט מגיעים ימי פורים ונקרא את מגילת אסתר, אז בהזדמנות זו נזכיר לכבוד נשיאת בית המשפט העליון אֶסְתֵּר חיות את אֶסְתֵּר ממגילת-אסתר, שלפני 2500 שנים עמדה לרווח והצלה לעם ישראל והצילה אותו מהשמדה.

כהונה בביהמ"ש העליון היא לא סידור עבודה. זו שליחות אדירה שגלומים בה זכות ואחריות גדולה, והגיעה העת בה שופטי העליון חייבים למלא אחרי האחריות הנגזרת מתפקידם – להגן על הדמוקרטיה

כעת לפתחה של אֶסְתֵּר חיות עומדת הזכות והחובה והיכולת בתפקידה הרם והחשוב להילחם להצלת הדמוקרטיה במדינה. לקריסתה של הדמוקרטיה יהיו השלכות הרות גורל על המשך קיומה של המדינה והציונות ועל כל היהודים בתפוצות. נקווה שגם אסתר חיות תציל אותנו בדומה לאסתר מהמגילה.

יחיאל גלבוע הוא ד\"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.