הידיעה הבלעדית של רן רזניק, כתב הבריאות החרוץ והערכי של "ישראל היום", סגרה מעגל על אחד הסיפורים העיתונאיים המבישים שפורסמו כאן – עלילת דם מופרכת ומרושעת, שמוכיחה שגם בעידן טכנולוגי משוכלל (ואולי דווקא בעידן כזה) אין תחליף לצורך הבסיסי, הקמאי, עתיק היומין – לבדוק את העובדות.

יפה ש"ישראל היום" עשה כותרת ראשית מהסיפור, הוכחה שמישהו שם הבין שלא מדובר בעוד מקרה של "טעות בזיהוי" אלא בתקלה חמורה ומסוכנת. אבל מה שהיה חסר בידיעה הזאת בישראל"ה – שחשפה כי הנהלת הדסה עין כרם השרלטנית זנחה סוף־סוף את האשמות השווא נגד הרופא החף מכל פשע אחמד מחאג'נה – הוא התנצלות או לפחות הבהרה מסודרת של העיתון עצמו.

העיתון הרי הוביל במשך תקופה את הסיקור המסולף נגד הרופא, כשהוא נתלה באילנות "גבוהים": בית החולים עצמו, ללא שום סיוג או ספקנות, כאילו מדובר בעובדות חלוטות, בפסק דין של בית המשפט העליון.

כתב "ישראל היום" פרסם את המסקנות הפסקניות של ועדת המשמעת הדרייפוסית מטעם בית החולים, שלפיהן מחאג'נה אכן סיפק דברי מתיקה למחבל שביצע את הפיגוע בירושלים בניגוד לכללים, בירך אותו על מעשיו, כינה אותו 'שהיד' והתחצף אל השוטרים השומרים עליו – ללא בזיק של ספקנות עיתונאית בריאה.

ד"ר אחמד מחאג'נה, צילום מסך מתוך "חדשות השבת" בכאן 11

מה שהיה חסר בידיעה בישראל"ה – שחשפה כי הנהלת הדסה עין כרם השרלטנית זנחה סוף־סוף את האשמות השווא נגד הרופא החף מכל פשע אחמד מחאג'נה – הוא התנצלות

הוא עשה זאת גם אחרי שעיתונאים אחרים כמו ענבר טויזר מחדשות 12 התפכחו והחלו להפנים שמדובר בעלילה. טויזר אף הסירה את הידיעה המקורית מהאתר והבהירה: "המרחק בין הטענות שהופצו נגדו לבין המציאות גדול". ב"ישראל היום", ככל הנראה, לא שקלו לעשות זאת.

ההתנהלות הזאת, שיש לשער כי לא היה בה זדון (רק תמימות מסוכנת ואולי בהלה לסקופ), התעלמה מהפרכות המגולמות במסמך ההרשעה עצמו עליו חתום מ"מ מנהל בית החולים הדסה עין כרם ד"ר ינון בודה – מסמך מחורר כדבעי, שניכר בו כי הנהלת בית החולים סימנה מראש את המטרה ואז כיוונה את החיצים היישר לליבה.

מדובר בעמוד וחצי של השערות והרשעות המבוססות על חלקי מידע לא אפויים, בלי להעמיד פנים אפילו שמבצעים הליך תקין. כך, למשל, לא ברור מתוך המסמך איך יתכן שהרופא "הגניב" אוכל למחבל מול עיניהם של עובדות נוספות, ובנוכחות שני שוטרים.

כך מקובל "להגניב" מזון? בגאווה מול ארבעה אנשים אחרים? מה ההיגיון? ועדת המשמעת לא ניסתה אפילו להתמודד עם השאלה הזאת. ומדוע שרופא יגיד "מברוכ" למחבל בנוכחותם של השוטרים? האם הוא החליט, ביודעין, לחרב את מטה לחמו?

המרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מסמך ההליך המשמעתי אף מציין גרסה של הרופא, שלפיה יש לשוטרים סיבה לנקום בו (אביו הוא עורך דין פלילי מטעם הרשות הפלסטינית, שמייצג אסירים ביטחוניים). אך הגרסה הזו כנראה מעולם לא נבדקה (על אף שבודה קבע שמדובר ב"גרסה תמוהה ובלתי סבירה בעליל").

נהפוך הוא: למקום של כבוד זוכה דווקא עלבונם של השוטרים, שהרופא סירב להזדהות בפניהם. העלבון הזה זוכה ליותר פירוט מהעבירה המקורית ו"ההודאה באשמה" מצד הרופא, שאכן לא הזדהה בפני השוטרים – מה שמשמש כהוכחה תורמת לכך שהעלילה כולה היא אמת. כאילו אי־ההזדהות אינה תוצאה ישירה של ה"אישום" (השקרי) בסיוע למחבל.

הייתי רוצה לדעת כמה רופאים יהודים בתפקיד יסכימו לשלוף תעודת זהות לשוטר חצוף שמאשים אותם בסיוע לטרור בזמן שהם במדים, עוסקים בטיפול בחולים

הייתי רוצה לדעת כמה רופאים יהודים בתפקיד יסכימו לשלוף תעודת זהות לשוטר חצוף שמאשים אותם בסיוע לטרור בזמן שהם במדים, עוסקים בטיפול בחולים. אני, למשל, מאמין שלא הייתי שולף אותה בנסיבות דומות, וסביר שהייתי מואשם מייד ב"התחצפות לשוטר".

בשפה פשוטה קוראים לזה "לתפור תיק" – ובישראל של 2023 קל מאוד לתפור אחד כזה לכל אדם, בהינתן הנסיבות המתאימות. אבל בעיקר מסתמן שקל יותר לתפור תיק כזה לערבי – ואחר כך לעיתונאים ולשמאלנים. תמיד יימצא הארגון הימני המתאים (במקרה המדובר "בצלמו") שידאג לפמפם בעוצמת יתר את ה"האשמות" החמורות.

ד"ר אחמד מחאג'נה בבית החולים הדסה, צילום מסך מתוך "חדשות השבת" בכאן 11

רק לפני חודשיים ראינו כמה מהר קנו עיתונאים את ההאשמות של השר איתמר בן גביר, שלפיהן פעילי שמאל "התגרו" בחיילי גבעתי שתקפו אותם באלימות – על אף שלא נמצאה עד היום בדל של ראיה התומכת בגרסה זו, ועל אף הכחשות מפורשות של גורמים בשטח.

מילא, אתם אומרים, מודה ועוזב ירוחם. מחאג'נה יוחזר לתפקידו, נזק מתמשך לא נגרם, הצדק ניצח. אולם, על פי הפרסום בישראל"ה, "הסכם הגישור" הסודי בין הצדדים כולל גם סעיף השתקה, כדי שחלילה לא יתחיל עכשיו הרופא המושפל להתראיין ולבייש את בית החולים.

על פי הפרסום בישראל"ה, "הסכם הגישור" הסודי בין הצדדים כולל גם סעיף השתקה, כדי שחלילה לא יתחיל עכשיו הרופא המושפל להתראיין ולבייש את בית החולים

ההסכם כולל גם הסכמה של הרופא להבהיר כי כאדם וכרופא הוא "רואה בחיי אדם ערך עליון ומתנגד לכל פעילות אלימה או פגיעה בכל אדם באשר הוא, כולל פעולות טרור וכי ברוח זו ועל פי כללי האתיקה הרפואית הוא פועל ויפעל".

על פי הידיעה של רזניק, בית החולים אף דורש התחייבות (כפויה יש לשער) של ד"ר מחאג'נה "להתנצל בפני כל מי שנפגע מהתנהלותו כלפי השוטר שביקש ממנו להזדהות וצילם אותו לאחר מכן". מתברר שמישהו שם בבית החולים התבלבל קשות והחליט להזריק מינונים מוגברים של "הרצחת וגם ירשת".

הדסה עין כרם (צילום: משה שי/פלאש90)

הרי, אם הוא לא צ'יפר את המחבל וגם לא "הגניב" לו עוגות – למה עליו להתחייב כי אינו תומך בטרור? רק בגלל שהוא ערבי? כלומר, הטרור מדגדג בקצות אצבעותיו וזורם בחלב אימו? האם בית החולים הדסה עין כרם לא סומך על רופאיו, אחיו וכוחות העזר הערבים שלו, ולפיכך מעתה והלאה ידרוש מהם הצהרת נאמנות למפרע? ואם כך הם פני הדברים – אז עוגות מפחידות אותי הרבה פחות.

אשמח אם מעתה ייקחו ד"ר בודה וחבריו הצהרות כאלה מכל גורם רפואי לא־יהודי שמחבר אותנו לאינפוזיה או מזריק לנו תרופות. אומנם שוקולד וסוכר מזיקים לבריאות אבל "פעילות אלימה או פגיעה בכל אדם באשר הוא, כולל פעולות טרור" מסוכנים הרבה יותר.

אם הוא לא צ'יפר את המחבל וגם לא "הגניב" לו עוגות – למה עליו להתחייב כי אינו תומך בטרור? רק בגלל שהוא ערבי? כלומר, הטרור מדגדג בקצות אצבעותיו וזורם בחלב אימו?

במקום כל ההתקשקשות המטופשת הזאת, היה ראוי שבית החולים הדסה עין כרם פשוט יודה כי פעל ברשלנות, ניהל הליך משמעתי באופן לא תקין (אני רוצה לקוות שלא מתוך גזענות), יתנצל בפומבי בפני הרופא, יפצה אותו כראוי על עוגמת הנפש וישיב אותו לעבודה באופן מיידי.

את התהליך הזה, שצריך להתקיים בשקיפות מלאה, יש ללוות בסדנאות ראויות לצוות העובדים על סובלנות. בהחלט אפשר לקיים מפגש בין הרופא לבין השוטרים – ואין מניעה שהרופא יתנצל בפניהם, אם הוא באמת חש כי פגע ברגשותיהם.

אבל מותר – ואולי אף רצוי – שהשוטרים יתנצלו גם בפניו. הם חשדו בו סתם ואולי אפילו סימנו אותו ללא סיבה, הפריעו לו בעבודה והשפילו אותו לעיני עמיתיו. להתנצלות כפויה של הרופא ממילא אין שום ערך. ואולי את הדרישה הזאת מבית החולים צריך "ישראל היום" לפרסם מחר.