שיירה לא שגרתית נעה לאחרונה בכבישי גוש משגב שבגליל. השיירה נעצרה באזור התעשייה תרדיון ופרקה את מטענה בפתח המפעל "אקולוגיה לקהילה מוגנת". זו הייתה התחנה הסופית של שש מכונות השיקוף האימתניות שסרקו בשנים האחרונות את מטענם של עשרות מיליוני ישראלים ותיירים שטסו דרך נתב"ג. כאן הן יפורקו לחלקים שיועברו למיחזור.

20 טונות של פסולת אלקטרונית – זה הקציר שאנשי "אקולוגיה לקהילה מוגנת" אספו בנתב"ג בביקור האחרון, מתוכם כ-1.8 טון מחשבים ניידים, נייחים ושרתים, 1.3 טון מדפסות ומסכים ועוד כמה טונות של פסולת אלקטרונית בתפזורת.

20 טונות של פסולת אלקטרונית – זה הקציר שאנשי "אקולוגיה לקהילה מוגנת" אספו בנתב"ג בביקור האחרון, מתוכם כ-1.8 טון מחשבים, 1.3 טון מדפסות ועוד כמה טונות של פסולת אלקטרונית בתפזורת

אבל אין חולק שגולת הכותרת הן מכונות השיקוף, משקל כל אחת מהן 2 טון, שרק ב-2022 עבר בהן המטען של 8.4 מיליון נוסעים. אחרי שסיימו את תפקידן, ועדת הבלאי של רשות שדות התעופה אישרה למפעל הגלילי לאסוף אותן ולפרק.

"הפירוק לוקח בערך יום וחצי למכונה", אומר דודו לוין, מנהל המפעל, "הן עשויות בעיקר מברזל, אלומיניום ומנועים חשמליים. אם לא היינו מפרקים וממחזרים, הן היו מגיעות לפסולת הכללית, נטמנות באדמה ומזהמות את הקרקע ומי התהום".

אחת משש מכונות השיקוף בנתב"ג שעושה את דרכה למיחזור במפעל "אקולוגיה לקהילה מוגנת" שבגליל, ינואר 2023 (צילום: אקולוגיה לקהילה מוגנת)

המיחזור של מכונות השיקוף הוא אולי האתגר המקצועי המורכב ביותר שאיתו התמודדו עד היום אנשי "אקולוגיה לקהילה מוגנת", אבל מלכתחילה מדובר במפעל שעצם הקמתו וקיומו הם מסע מאתגר: 80% מהעובדים ב"אקולוגיה לקהילה מוגנת" הם נשים וגברים עם מוגבלויות בכל רמות התפקוד.

העובדות והעובדים במפעל, שממוקם מול הנופים מרחיבי הלב של הגליל, מתמודדים עם מוגבלויות נפשיות, פיזיות, חושיות וקוגניטיביות, מועסקים בתנאים סוציאליים מלאים ועוסקים בפירוק של פסולת אלקטרונית, חידוש מחשבים ישנים ומכירתם באתר האינטרנט או בחנות שממוקמת במפעל.

העובדות והעובדים במפעל מתמודדים עם מוגבלויות נפשיות, פיזיות, חושיות וקוגניטיביות, מועסקים בתנאים סוציאליים מלאים ועוסקים בפירוק של פסולת אלקטרונית, חידוש מחשבים ומכירתם

כמי שרכש בשנים האחרונות לפטופ ומקלדת למחשב נייח (זו שבה מוקלדת הכתבה הזו), אני יכול להעיד שהאיכות טובה והמחירים ללא תחרות.

"אקולוגיה לקהילה מוגנת" הוא התגשמות חזונו של אדם אחד – דני קוגן, שעלה כבחור צעיר בעלייה הגדולה של שנות ה-90' מברית המועצות לשעבר. קוגן, טכנאי שיניים בהכשרתו, הקים עסק מצליח לטכנאות שיניים והתמקם עם אשתו אנה ושני ילדיהם הקטנים ביישוב טל-אל שבגליל.

דני קוגן (צילום: גיל נחושתן)

השלמות הפסטורלית הופרה כשנולד הבן השלישי, יהונתן, שעד מהרה אובחן כסובל מאוטיזם ואפילפסיה בדרגה קשה. אחרי שעיכל את הבשורה, קוגן הבין שלמדינת ישראל יש מענה סביר ומסגרות מתאימות לילדים כמו יהונתן, ושהבעיה האמיתית מתחילה בבגרותם – כשהם זקוקים למסגרת תומכת ומכילה שבה אפשר לעבוד ולהתקיים בכבוד.

קוגן איתר את ענף הפסולת ככזה שבו אפשר לייצר תועלת כפולה, אנושית וסביבתית, וב-2008 פתח מפעל שמתמחה במיחזור פסולת אלקטרונית, בו מועסקים כ-80 עובדים, רובם כאמור בעלי צרכים מיוחדים.

קוגן איתר את ענף הפסולת ככזה שבו אפשר לייצר תועלת כפולה, אנושית וסביבתית, וב-2008 פתח מפעל שמתמחה במיחזור פסולת אלקטרונית, בו מועסקים כ-80 עובדים, רובם כאמור בעלי צרכים מיוחדים

הפסולת האלקטרונית מהווה אמנם רק כ-3% מהפסולת המוצקה בישראל, אבל לפי הערכות אחראית לכ-70% מסך הרעלים המסוכנים.

כאשר נעשה שימוש חוזר במחשבים ובפריטי ציוד אחרים, וכאשר מנועים וחלקים שמכילים חומרים מסוכנים מפורקים באופן מקצועי ואחראי, נמנעת הגעתם של חומרים רעילים כמו עופרת, סלניום, כספית, קדמיום, בריליום ובדיל – לסביבה, לקרקע ולמי התהום.

מחשבים ישנים שמיועדים לשיפוץ או הריסה במפעל "אקולוגיה לקהילה מוגנת" (צילום: אקולוגיה לקהילה מוגנת)

הביקור במפעל מאתגר את הסטריאוטיפים הרווחים. בחלל הגדול יושבים עשרות עובדות ועובדים ליד שולחנות ועוסקים בפירוק של מחשבים ומכשירים אחרים.

בחדר בירכתי המפעל יושב עבד, צעיר ערבי שסובל ממחלה נדירה, שאחראי על התמיכה הטכנית. אישה מבוגרת שקנתה מחשב מתקשרת עם בעיה והוא מסביר לה בטלפון במיומנות איך לפתור אותה. יש כאן הרבה גאוות יחידה, גם בקרב העובדים בעלי המוגבלויות וגם בקרב המהנדסים ואנשי המקצוע שעובדים לצידם.

בחדר בירכתי המפעל יושב עבד, צעיר ערבי שסובל ממחלה נדירה, שאחראי על התמיכה הטכנית. אישה מבוגרת שקנתה מחשב מתקשרת עם בעיה והוא מסביר לה בטלפון במיומנות איך לפתור אותה

ובכל זאת, בחדר הישיבות הצנוע קוגן, האב המייסד, מתקשה להסתיר את תסכולו. המפעל נאבק כדי להחזיק את הראש מעל המים. כמו הצמח הטורף ב"חנות קטנה ומטריפה" שמתחנן "תאכיל אותי", כדי להיות מאוזן כלכלית המפעל זקוק לאספקה שוטפת ולכמויות גדולות של פסולת אלקטרונית.

קוגן מנסה להשיג אותן מאוניברסיטאות, מגופים ציבוריים ומשרדי ממשלה, מחברות הייטק ומהציבור הממחזר ועכשיו גם מרשות שדות התעופה – אבל זו משימה לא קלה ולא תמיד לצד השני דחוף לשתף פעולה.

עובד במפעל "אקולוגיה לקהילה מוגנת" (צילום: אקולוגיה לקהילה מוגנת)

מי שנרתם למשימה הוא האלוף (במיל') אודי אדם, עד לפני שלוש שנים מנכ"ל משרד הביטחון. אדם משמש בהתנדבות כיו"ר הדירקטוריון של המפעל, מגיע לגליל בנסיעות ארוכות מביתו ביבנה ומנצל את קשריו עם מערכת הביטחון כדי לדאוג ל"אספקה" מגופים גדולים דוגמת תע"ש ואלביט.

את כל זה אדם מקפיד לעשות מתחת לרדאר: כשהוא מבין שיש בסביבה עיתונאי, הוא מסמן עם אצבעו על השפתיים ומבהיר שאין בכוונתו להתראיין.

קוגן סבור שהמפעל שהקים צריך להיות רק הראשון בשרשרת. "אם היינו במדינה מתוקנת היו הופכים אותנו מודל לחיקוי, מקימים עוד כמה מפעלים כאלה שמטפלים בשתי ציפורים במכה אחת – גם מענה לאנשים עם מוגבלויות וגם פתרון של בעיה סביבתית קשה", הוא אומר.

חלומו הגדול הוא להקים יישוב אינטגרלי שייקרא על שם בנו, "מעלה יהונתן", שבו יגורו משפחות 'רגילות' לצד אנשים עם צרכים מיוחדים, ובשטחו יוקם מרכז תעשייתי טכנולוגי שיטפל בפסולת אלקטרונית.

חלומו הגדול של קוגן הוא להקים יישוב אינטגרלי שייקרא על שם בנו, "מעלה יהונתן", שבו יגורו משפחות 'רגילות' לצד אנשים עם צרכים מיוחדים, ובשטחו יוקם מרכז תעשייתי טכנולוגי שיטפל בפסולת אלקטרונית

יש לקוגן כבר תוכנית מוכנה ליישוב כזה ואפילו הדמיות, אבל בשביל זה צריך שהמדינה, על זרועותיה השונות, תרים את הכפפה – דבר שבינתיים לא קרה, ובסדר העדיפויות הנוכחי ספק אם יקרה בקרוב.