1

מארגני המחאות נגד המהלכים האנטי דמוקרטיים של הממשלה צריכים להחזיק אצבעות שהצעת החוק שהוגשה השבוע על שולחן הכנסת תקודם במסלול מהיר.

חברי הכנסת מש"ס יוסף טייב, אברהם בצלאל (זה שהבהיר ששופטי בג"ץ ירו לעצמם בראש אם יפסלו את דרעי) ואוריאל בוסו, מציעים לתקן את פקודת התעבורה כך שלשרת התחבורה תהיה סמכות לאסור הפעלה בשבת לא רק של אוטובוס ציבורי, אלא של כל כלי רכב ציבורי, למשל מונית שירות או רכבל.

לא לגמרי ברור אם התיקון הזה, אם יעבור, יאפשר לממשלה למנוע את הפעלת קווי השבת החינמיים שפועלים בשלוש השנים האחרונות בגוש דן, אבל אי אפשר לטעות בכיוון שאליו חותרים הח"כים ואליו חותרת כל הממשלה הנוכחית, והכיוון הזה לא מבשר טובות לחילונים שמעוניינים לנוע בשבת ממקום למקום ואין ברשותם מכונית פרטית.

לא לגמרי ברור אם התיקון הזה יאפשר לממשלה למנוע את הפעלת קווי השבת החינמיים שפועלים בשלוש השנים האחרונות בגוש דן, אבל אי אפשר לטעות בכיוון שאליו חותרים הח"כים ואליו חותרת כל הממשלה

אז למה זה טוב למחאה? משום שאם יש עדיין חילונים הסבורים שהמהפכה המשטרית לא תשפיע על חייהם וממשיכים להתבצר באדישותם, ביטול האוטובוסים בגוש דן בשבת או התחבורה הציבורית בחיפה עשוי להיות הגפרור שיצית גם אותם ויגרום להם לצאת לרחובות.

הנה עוד שלב מעניין. לא רק עצירה של תחבורה ציבורית ארצית – אלא גם יכולת לאפשר לממשלה עצירה וביטול מיזמים של העיריות להפעלת תחבורה בשבת. כמו "נעים בסופש". pic.twitter.com/8VmQIWQvx0

— Sharon Idan | שרון עידן (@sharonidan) January 16, 2023

האוטובוסים הללו משמשים בסופי שבוע רבבות צעירים בערי המרכז, מאפשרים להם להתנייד ולבלות בלי לשלם סכומי עתק למוניות, בלי להתחנן להורים לקבל את מפתחות המכונית ובלי להסתכן ולסכן אחרים בנהיגה אחרי שתיית אלכוהול.

אני זוכר את אותו ערב שישי שבו בני, אז בן 16 וקצת, עדכן אותי שהוא יוצא למסיבה בשכונה מרוחקת בירכתי העיר. שאלתי איך הוא מגיע. האפשרויות על הפרק היו מונית או טרמפ עם חבר שזה עתה קיבל רישיון נהיגה. את האפשרות הראשונה סירבתי לממן ובשנייה סירבתי לבטוח.

ואז נזכרנו שנחנכו קווי שבת חדשים, ומצאנו אחד שבדיוק נוסע לאזור המבוקש. אחרי כמה דקות הנער שלח לי סלפי מהאוטובוס העמוס בבני נוער בדרכם לבילוי. תחושה נעימה של ביטחון ושפיות שטפה אותי למראה הצילום.

עדיין לא ברור כמה שלישיית הח"כים מש"ס רצינית ובעיקר כמה הקואליציה עומדת מאחוריהם. מדובר לפי שעה בהצעת חוק פרטית והצעות כאלה מוגשות לפי משקל בכל כנסת – במקרים רבים הח"כ גוזר קופון תקשורתי ומרוויח קצת יח"צ, ואחר כך ההצעה מעלה אבק ונשכחת במגירה כלשהי.

מדובר לפי שעה בהצעת חוק פרטית והצעות כאלה מוגשות לפי משקל בכל כנסת – במקרים רבים הח"כ גוזר קופון תקשורתי ומרוויח קצת יח"צ, ואחר כך ההצעה מעלה אבק ונשכחת במגירה כלשהי

חרדים מוחים נגד תחבורה ציבורית בשבת מחוץ לשכונת מאה שערים בירושלים, 21 בדצמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם ההצעה הזו כבר הוגשה בכנסת הקודמת (אז חתמו עליה גם השרים דהיום איתמר בן-גביר, אורית סטרוק ושלמה קרעי וסגן השר אבי מעוז) ולא הגיעה רחוק, אבל אלה היו ימים אחרים וממשלה אחרת.

במסגרת המתקפה הכוללת על כל מה שמזוהה עם אורח חיים חילוני וליברלי, לא מן הנמנע שהפעם זה יהיה שונה, ושהממשלה מתכוונת להיכנס לקרב חזיתי מול הערים החילוניות על ניצוצות התחבורה הציבורית בשבת שהתפתחו כאן בשנים האחרונות.

במסגרת המתקפה הכוללת על כל מה שמזוהה עם אורח חיים חילוני וליברלי, לא מן הנמנע שהממשלה מתכוונת להיכנס לקרב חזיתי מול הערים החילוניות על ניצוצות התחב"צ בשבת שהתפתחו כאן בשנים האחרונות

וזו, להערכתי, תהיה טעות קשה מצד הממשלה. כי בדיוק כפי שזכויות נשים ולהט"ב הם כבר בגדר קונצנזוס בקרב רוב מכריע בציבור הישראלי – הרבה מעבר לחילונים על מלא שגרים במרכז תל אביב – כך גם תחבורה ציבורית בשבת.

בכל סקר שנערך בשנים האחרונות התברר שגם בקרב מצביעי הליכוד יש רוב מכריע שתומך בהפעלה – מדודה ומוגבלת כמובן, הרי גם החילונים האדוקים ביותר לא מעוניינים שהשבת בישראל תיראה כמו יום שלישי – של תחבורה ציבורית בשבת.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי בהשקת שירות נעים בסופ"ש, 20 בנובמבר 2019 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אם בנימין נתניהו, מירי רגב ושות' ייצאו למלחמה על השבת נגד ראשי הערים החילוניות, הם יפגשו יריבים נחושים מאי פעם: גם משום שהציבור יהיה בצד השני, וגם משום שזו שנת בחירות מוניציפליות וראשי הערים יתחרו ביניהם על תואר מגן הנאורות.

בכל הנוגע ללהט"ב ונשים, נתניהו וחבריו בליכוד כבר הבינו את זה, ובכל הזדמנות הם מקפידים להתנער מטיפוסים חשוכים כמו מעוז ולהתנצל על התבטאויות הומופוביות של שותפיהם לקואליציה. אם הם לא הפנימו שגם תחבורה ציבורית בשבת היא נקודה רגישה, הם עלולים לגלות את זה בדרך הקשה.

בינתיים, ברשתות החברתיות כבר יש חילונים שקוראים לערוך מצעדי לפידים בשבתות בבני ברק אם הצעת החוק תעבור, בבחינת אם תהרסו את השבת שלנו אנחנו נדאג להרוס גם לכם.

ברשתות החברתיות כבר יש חילונים שקוראים לערוך מצעדי לפידים בשבתות בבני ברק אם הצעת החוק תעבור, בבחינת אם תהרסו את השבת שלנו אנחנו נדאג להרוס גם לכם

בעמותת "נוע תנוע", שמפעילה קווי אוטובוס בשבת מאז 2015, משדרים בינתיים אופטימיות. "בעוד שברור שכל הצעת חוק שכזו היא סיכון", נכתב בפוסט שעלה השבוע בדף הפייסבוק של העמותה, "אנחנו יוצרים קשר עם הגורמים הרלוונטיים כדי לוודא שההצעה לא תעבור.

תחבורה ציבורית בשבת. אילוסטרציה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"אך גם אם לא היינו עושים זאת, חשוב שתדעו שהרבה יותר סביר שבחודשים הקרובים יצטרפו עוד ערים לקווי העיריות מאשר שסביר שהצעת החוק הזו תפסיק אותם. בעוד כמה שנים הצעות חוק כאלה יהיו כל כך מגוחכות שאף אחד, תומך בכפייה ככל שיהיה, לא יחשוב להציע אותן".

2

שעת בין ערביים, כביש 60 שחוצה את הגדה מצפון לדרום עמוס למדי. לא רחוק מההתנחלות עתניאל אנחנו עוצרים בצד הדרך, מדלגים מעל מעקה הבטיחות ויורדים לאפיק של נחל חברון שמתפתל בעמק.

החורף עושה טוב לאזור הזה. על אף מיעוט הגשמים, האדמה מכוסה בשמיכה ירוקה דקה והתמונה פסטורלית. עד שמתקרבים אל הנחל.

ההגדרה נחל חוטאת למציאות בכל מה שנוגע לנחל חברון. מדובר בפועל בתעלת סיד. הכול ספוג בחומר הלבן שמכסה את המים, הצמחייה, אפילו את הפסולת שמושלכת בכל מקום.

ההגדרה נחל חוטאת למציאות בכל מה שנוגע לנחל חברון. מדובר בפועל בתעלת סיד. הכול ספוג בחומר הלבן שמכסה את המים, הצמחייה, אפילו את הפסולת

סיד בנחל חברון, ינואר 2023 (צילום: אביב לביא)

נחל חברון הוא טרגדיה מתמשכת, חוצת גבולות וקהילות. הוא יורד מהר חברון, אוסף את הביוב של חברון וקריית ארבע ודוהר לעבר ישראל, מהלך כמה עשרות קילומטרים. אחרי הקו הירוק הוא חוצב את דרכו בנגב, חוצה שורה של יישובים בדואים והופך לנחל באר שבע, שזורם בלב בירת הנגב. משם הוא ממשיך מערבה, נשפך לנחל הבשור ומגיע לרצועת עזה ולים.

מעבר לעובדה שהוא סופג כמויות גדולות של ביוב מהיישובים הסמוכים, למפגע הייחודי של הנחל אחראיות המנסרות הגדולות של תעשיית השיש המפורסמת של חברון שיושבות בסמוך אליו ומשתמשות בו כדי להיפטר מהשפכים שלהן. קל לשפוך אבק שיש לנחל, קשה מאוד להיפטר ממנו.

למפגע הייחודי של הנחל אחראיות המנסרות הגדולות של תעשיית השיש בחברון שיושבות בסמוך אליו ומשתמשות בו כדי להיפטר מהשפכים שלהן. קל לשפוך אבק שיש לנחל, קשה מאוד להיפטר ממנו

למפגעי סביבה, כידוע, אין גבולות, ובצד הישראלי הזיהום הזה פרנס במהלך השנים הרבה עורכי דין ושורה של עתירות לבג"ץ. כבר לפני 20 שנה עתרו תושבי היישוב הבדואי אום בטין נגד המדינה, שמאפשרת לזיהום לחצות את הכפר באפיק שאותו הילדים חוצים מדי יום בדרך לבית ספר.

אחרי שנים של השתהות מדינת ישראל הקימה מתקן על הקו הירוק, סמוך ליישוב מיתר, שאמור לתפוס את השפכים מערוץ הנחל ולטהר אותם. המתקן מתקשה להתמודד עם כמויות הזיהום והאבן ומצליח במשימתו באופן חלקי בלבד. ועדיין, זה הרבה יותר טוב לעומת מה שקורה בצד הפלסטיני, שם אין דין, אין דיין ואפילו אין ניסיון לטהר.

סיד בנחל חברון, ינואר 2023 (צילום: אביב לביא)

הארגונים והגופים שנאבקים נגד מפגעי הסביבה בשטחים – ביניהם "מדבר שלם", שותפות חדשה למען מדבר יהודה וים המלח – סבורים שהפתרון למצב טמון בהחלת חוקי הסביבה הישראלים גם ממזרח לקו הירוק. לו הייתה לנחל רשות ניקוז עם סמכויות, כמקובל בישראל, אפשר היה להתחיל לטפל, לטהר ולשקם אותו.

והנה הדילמה: חוקי סביבה אינם נפרדים ממערכת החוקים הכללית. את המצב הסביבתי המחריד בשטחים ניתן היה לשפר באחד משני תרחישים: הקמת מדינה פלסטינית ריבונית עם מערכות שלטוניות מתפקדות; או לחילופין, החלה מלאה של החוק הישראלי בשטחים – כלומר מדינה אחת לשני עמים.

המצב הנוכחי, שבו השטחים הם אזור דמדומים חוקי ותשתיתי, הוא הרע מכל העולמות מבחינת האינטרס הסביבתי והתושבים שגרים בקרבת הנחל. על גדת נחל חברון, מול הנוזל העכור והגדה המלבינה, הלב נחמץ ואי אפשר להימנע מהשאלה המכרסמת איפה טעינו. והתשובה – איפה לא.

3

עדיין מוקדם לדעת בוודאות אם זה יעבוד ובאיזו רמת יעילות, אבל זה בהחלט מצית את הדמיון: הסטארט אפ השווייצרי Sun-Ways פיתח פאנלים סולאריים שניתן להניח בין הפסים של מסילות רכבת.

בהינתן העובדה שהמסילות רוב הזמן שוממות (אפילו יותר מנת"צים) וחשופות לשמש, מדובר בשטח עצום ולא מנוצל שמהווה פוטנציאל להפקת כמויות נדיבות של חשמל נקי.

בהינתן העובדה שהמסילות רוב הזמן שוממות (אפילו יותר מנת"צים) וחשופות לשמש, מדובר בשטח עצום ולא מנוצל שמהווה פוטנציאל להפקת כמויות נדיבות של חשמל נקי

פאנלים סולאריים על מסילת רכבת (צילום:  Sun-Ways)

הפאנלים יונחו על קטע מסילה ניסיוני בשווייץ כבר בחודש מאי הקרוב. בשוויץ לבדה יש כמעט 7,000 קילומטר של מסילות אבל היזמים כבר חושבים במונחים יבשתיים – באירופה כולה יש כ-260 אלף קילומטר של מסילות ברזל.

אנשי מקצוע מהתחום מעלים תהיות לגבי ההיתכנות – עד כמה הפאנלים עמידים לזעזועים ורעידות, האם הצורך בתחזוקה וניקיון לא יגרום להשבתת מסילות בכל פעם שיצטרכו להסיר את הפאנלים (נקודה רגישה במערכת המסילות החנוקה של ישראל) וכמה אנרגיה ניתן להפיק בזווית שטוחה (שדות סולאריים בדרך כלל מופנים בשיפוע לכיוון דרום). היזמים אומרים שהפאנלים ניתנים להנחה והסרה בקלות.

נותר לחכות ולראות אם מדובר בפריצת דרך משמעותית בתחום הדו-שימוש. זה האתגר המרכזי שאיתו מתמודדים היום גם בחקלאות, בתשתיות וכמעט בכל תחום – איך למקסם את התועלת משטחים ולנצל אותם גם להפקת אנרגיה לצד השימוש המסורתי.

זה האתגר המרכזי שאיתו מתמודדים היום גם בחקלאות, בתשתיות וכמעט בכל תחום – איך למקסם את התועלת משטחים ולנצל אותם גם להפקת אנרגיה לצד השימוש המסורתי

4

כטבעוני אני משתדל לא לבסס את התפריט שלי על עולם התחליפים, אותם מוצרים שמנסים ללכת בלי (רכיבים מהחי) ולהרגיש עם. הם בדרך כלל מעובדים לעייפה, לא מאוד בריאים, ולרוב גם מאותגרים בכל הנוגע לטעם.

נקניק טבעוני בטעם מעושן של טירת צבי (צילום: טירת צבי)

ובכל זאת, כשמותג בשר מובהק כמו טירת צבי מנסה את כוחו ומפתח נקניקים טבעוניים, שווה לתת צ'אנס. אז טעמתי את הנקניק הטבעוני בטעם מעושן ואת חברו בטעם פיקנטי.

עוד לפני הטעימה, הרכיבים והערכים התזונתיים הפתיעו לטובה: הנקניקים עשויים בעיקר מחיטה, קמח חומוס, שמן זית ותבלינים. התוספות המלאכותיות מזעריות, החלבון נדיב (27-29 גרם ל-100 גרם) והרכיב הבעייתי היחידי שנמצא בעודף משמעותי הוא המלח (600-680 מ"ג). נותרה, אם כך, שאלה אחת: האם זה טעים?

ובכן, לא בטוח שזו השאלה הרלוונטית. כי זה לא שלנקניקים יש טעם רע – כמעט אין להם טעם. על אף השימוש בפלפל, אבקת שום, שמן זית וכאמור הרבה מלח, המפתחים לא הצליחו להעניק לגוף הנקניק את מה שכנראה אין לו באופן טבעי. לנקניק המעושן יש לפחות ריח (יש לי חיבה עזה לניחוח של אוכל מעושן), לפיקנטי אפילו זה לא.

זה לא שלנקניקים יש טעם רע – כמעט אין להם טעם. על אף השימוש בפלפל, אבקת שום, שמן זית וכאמור הרבה מלח, המפתחים לא הצליחו להעניק לגוף הנקניק את מה שכנראה אין לו באופן טבעי

אם מוסיפים לשעמום הכבד בגזרת הטעם את המרקם הסולייתי למדי, מקבלים מוצר שאפילו לא מתקרב להזכיר את הנקניקים שאכלתי פעם, מזמן, כשעדיין לא בחלתי באכילת בעלי חיים.

על האריזה של הנקניקים יש "הצעת הגשה" – בתוך לחמנייה כשהם עטופים בשלל ירקות ורטבים. ספק אם גם רשת ההסוואה הזו תספיק כדי לחפות על החיוורון של הנקניק עצמו.

עם כל ההערכה לניסיון של טירת צבי להרים את תרומתה לעולם הטבעוני, אני אוותר. את החלבון שלי אשיג משלל מקורות אחרים, ולא חסרים כאלה בעולם הצומח.

5

הדקל רחוק מלהיות העץ המועדף עליי ולנוכחות שלו בסביבה עירונית אין הרבה ערך, בוודאי מבחינת תרומתו האפסית בתחום הצל. אבל לדקל הבודד הזה, שמתרומם גבוה-גבוה מעל הבתים הישנים בסמטה פלונית בתל אביב, מגיע כבוד.

עץ הדקל בסמטרה פלונית בתל אביב, ינואר 2023 (צילום: אביב לביא)