1
פעם, בדיון על ההתמכרות המייאשת של הציבור הישראלי למנעמי המכונית הפרטית, דב חנין העלה הצעה איך לקדם את הגמילה: תחבורה ציבורית חינם. אנשים ינסו, יתרגלו ויישארו.
שרת התחבורה מירי רגב, שהציגה השבוע את רפורמת המחירים – עוד רפורמת מחירים – בתחבורה הציבורית, הלכה כמה צעדים לכיוון חנין: חיילים משוחררים שנה אחרי שירות ייסעו חינם; גימלאים (נשים מגיל 62 וגברים מ-67) – חינם; צעירים עד גיל 26 – 33% הנחה; פריפריה – 50%; ועוד ועוד תופינים והנחות.
רוב הסעיפים ברפורמה שרגב הציגה בהחלט חיוביים; אני גם מתקשה להזדהות עם התגובות הפבלוביות שנשמעו בתקשורת ובציבור החילוני כאילו מדובר במתת לחרדים ותלמידי ישיבה, שהרי הצעירים החרדים הם משתמשים הרבה יותר כבדים באוטובוסים מאשר מקביליהם החילונים.
אם החרדים נוסעים יותר בתחבורה ציבורית – שירוויחו; זה אינטרס של כלל הציבור לעודד אותם. ואם החילונים רוצים ליהנות מאותה הנחה, הם מוזמנים להשתמש באוטובוסים. הטרוניה הזו מזכירה את ההתבכיינות של החרדים על מיסוי השתייה הממותקת. מישהו הכריח אתכם לשתות קולה ומיץ פז?
הבעיה היא לא בסעיפי הרפורמה שהציגה רגב. הבעיה היא בכל מה שמסביב. אם יש דבר שהתחבורה הציבורית זקוקה לו זה אמינות.
אם יש דבר שמציק לנוסעי האוטובוסים, זו התופעה המכונה No Show – אתם עומדים בתחנה, היישומון מראה שהאוטובוס מגיע עוד חמש דקות, עוד שלוש, עוד דקה – אבל ברגע האמת הוא נעלם. נעלם מהמסך ונעלם במציאות. מיטב המוחות במשרד התחבורה עדיין לא הצליחו לפצח למה ואיך זה קורה.
אם יש דבר שמציק לנוסעי האוטובוסים, זו התופעה המכונה No Show – אתם עומדים בתחנה, היישומון מראה שהאוטובוס מגיע עוד חמש דקות, עוד שלוש, עוד דקה – אבל ברגע האמת הוא נעלם
הנוסעים זקוקים לאמינות של האוטובוסים והרכבות, וגם של השרה. כשכבר למחרת מתברר שהרפורמה שרגב הציגה לא מגובה בתקציב ושבאוצר שמעו עליה בתקשורת, האמינות קורסת.
כשאותה שרה, שלכאורה רוצה לעודד את התחבורה הציבורית, תוקפת מרגע שמונתה את הנת"צים, את המטרו, ואת מה לא – זה פוגע באמינות.
כששרת התחבורה מטרילה את הציבור בהודעות בלתי פוסקות שרק חלקן קשורות למציאות – זה פוגע באמינות.
אם רגב היתה סוגרת את הרפורמה עם האוצר ואז מציגה אותה לציבור – זה היה מבורך ומחזק מאוד את האמינות. הלוואי והיא עוד תצליח. בינתיים, גם מחר ומחרתיים הגימלאים והמשוחררים ימשיכו לשלם עבור הנסיעה באוטובוס. מירי רגב עשתה להם No Show.
2
השבוע עסקנו כאן במתקפה על העצים שגלומה בחוק התשתיות שהממשלה מקדמת לצד חוק ההסדרים. לפי סעיף 25 בחוק החדש, סמכות ההכרעה באשר לכריתת עצים תועבר מפקיד היערות הראשי במשרד החקלאות למנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל המשרד הממשלתי שמקדם את אותה תשתית שהעצים ניצבים בדרכה. או במילים אחרות: עוד תחום שבו הממשלה מזיזה מדרכה את שומר הסף המקצועי.
במשרד החקלאות מנסים להשיב מלחמה, והלשכה המשפטית של המשרד ניסחה את תגובתו לנוסח החוק.
לפי עמדת היועצת המשפטית של המשרד אפרת אביאני – כן, עדיין יש יועצים משפטיים עם עמדה עצמאית במשרדי הממשלה – הדריסה של סמכויות פקיד היערות והפקרת העצים היא לא רק צעד שטומן נזק לאינטרס הציבורי ולסביבה, היא גם לא חוקית.
לפי עמדת היועצת המשפטית של משרד החקלאות, דריסה של סמכויות פקיד היערות והפקרת העצים היא לא רק צעד שטומן נזק לאינטרס הציבורי ולסביבה, היא גם לא חוקית
"אבקש להבהיר כי סעיף 25 אינו מוסכם ואינו מקובל על המשרד – הן על שר החקלאות והן על פקיד היערות", כותבת נציגת הלשכה המשפטית של משרד החקלאות, "עמדתנו היא כי סעיף זה מעורר קושי משפטי העולה כדי מניעה משפטית וזאת מאחר שהוא שולל את הסמכות הנתונה והחובה המוטלת על כתפי הרגולטור להפעיל את שיקול דעתו המקצועי בהתאם לפקודת היערות".
ובהמשך: "ההסדר המוצע מסיר, הלכה למעשה, כל הגנה על עצים הנמצאים בכל מתחם של פרויקט תשתית לאומית. הוא מהווה הכפפה של שיקול הדעת המקצועי לגורמים שאינם גורמי מקצוע והתערבות לא תקינה בעצמאות שיקול הדעת של הרגולטור.
"ההסדר המוצע אינו מגובה בתשתית של נתונים רלוונטיים ואינו מביא בחשבון את הנזק העצום והבלתי הפיך שעלול להיגרם בגינו לעצים".
"ההסדר המוצע מסיר, הלכה למעשה, כל הגנה על עצים הנמצאים בכל מתחם של פרויקט תשתית לאומית. הוא מהווה הכפפה של שיקול הדעת המקצועי לגורמים שאינם גורמי מקצוע והתערבות לא תקינה"
מדובר בנייר עמדה מרשים ומנומק. השאלה היא האם עולם המושגים שהוא נשען עליו – נתונים, עובדות, שיקול דעת מקצועי, עצמאות של הרגולטור ועמידה בהגדרות החוק – עדיין רלוונטי לתהליך קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל. הימים והשבועות הקרובים יגידו.
3
המחשבה הראשונה שלי למראה התמונה הזו, שבה ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי מגיע לפרלמנט כשהוא לבוש אפודה שעשויה מבקבוקים ממוחזרים, הייתה: מתי אצלנו? מישהו יכול לדמיין את ראש ממשלת ישראל מתייצב לדיון בכנסת עם חליפה מבקבוקים ממוחזרים?
הודו עשתה בשנים האחרונות צעדים גדולים לקראת הפסקת השימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים. להפוך בקבוקים לבגדים זה צעד משמעותי בדרך לכלכלה מעגלית.
יחד עם זה, מותר להתייחס בחשדנות לכוונות שעומדות מאחורי הבגד הממוחזר: הוא הוצג למודי על ידי תאגיד הנפט ההודי (ששייך לממשלה), שהחליט שגם המדים הייצוגיים של עובדיו יהיו עשויים מבקבוקים ממוחזרים.
מותר להתייחס בחשדנות לכוונות שעומדות מאחורי הבגד הממוחזר: הוא הוצג למודי על ידי תאגיד הנפט ההודי (ששייך לממשלה), שהחליט שגם המדים הייצוגיים של עובדיו יהיו עשויים מבקבוקים ממוחזרים
מדובר באותו תאגיד שהגדיל דרמטית את יבוא הנפט מרוסיה ועקף בסיבוב את הסינים. אז התיירקות אמיתית או התיירקקות (המונח של האקדמיה העברית לגרינווש)?
אצלנו, כשהממשלה מעודדת רשמית את ההתמכרות לחד"פים, השאלות האלה אפילו לא עולות.
4
לא היו לי יותר מדי ציפיות בבואי לטעום את הטונה הטבעונית של "משו" (Mashu) שמבוססת על חלבון אפונה. תחליפים מעובדים כבר הסבו לי לא מעט אכזבות. והנה, הפתעה.
הניסוי כלל חיקוי של צורת הגשה נפוצה: לחמנייה טרייה משוחה בממרח פסטו, ובתוכה מונח קלח חסה, פרוסת עגבנייה ומנה נדיבה של פתיתי "טונה". וזה היה טעים. אבל ממש.
בתור טבעוני אין בי געגוע לרוב מוצרי הבשר. לטונה דווקא כן. אהבתי את המרקם והטעם, והצטערתי לגלות שההנאה שלי כרוכה, מעבר לקטילה המונית של הדג הגדול הזה, גם בנזק אדיר לסביבה הימית ולפירמידת החיים בים.
בתור טבעוני אין בי געגוע לרוב מוצרי הבשר. לטונה דווקא כן. אהבתי את המרקם והטעם, והצטערתי לגלות שההנאה שלי כרוכה, מעבר לקטילה המונית של הדג הגדול הזה, גם בנזק אדיר לסביבה הימית ולפירמידת החיים בים
הלחמנייה עם הטונה של "משו" הייתה פיצוי נחמד על האובדן, עשו שם עבודה טובה עם המרקם והטעם, והיא מצליחה להעביר משהו מחוויית האכילה של טונה.
באשר לערכים תזונתיים: מדובר במוצר שאינו מעובד לעייפה. יש בו כמות נאה של חלבון (11.2 גרם ל-100 גרם) וכמות גדולה מדי של נתרן – 507 מ"ג ל-100 גרם.
5
ראש הנקרה זכה לכינוי "רגל הפיל" בגלל המראה הייחודי של סלע הגיר הענק שגולש לתוך הים. באדיבות הסופה ברברה והצילום של מחמוד נסאר מרשות הטבע והגנים, נראה שהיוצרות התהפכו – הפעם הפיל מסתער מכיוון הים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם