אין עוד ספק – ישראל נמצאת בעיצומו של המשבר הפנימי החמור ביותר בתולדותיה. מה שהחל כתגובה למהפכה האנטי־דמוקרטית שהשיקה הקואליציה בראשות בנימין נתניהו התרחב עתה מעבר לשאלות המשפטיות.
המשבר הנוכחי נוגע בכל היבט של ההוויה הישראלית: בגבולותיה הפיזיים, בחוסנה הכלכלי, בלכידותה החברתית, במבניה המוסדיים, במעמדה הבינלאומי, בערכי היסוד שלה ואף בעצם זהותה.
שעה אחר שעה, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, מספר הולך וגדל של אנשים בגילים שונים, עדות, לאומים, מגדרים, אמונות דתיות ופוליטיות ומשלחי יד – מצטרפים למאבק נגד רודנות הרוב השלטוני (שמייצג, לכל היותר, 48.5% מכלל הקולות הכשרים בבחירות נובמבר).
בימים אלה של שיח זדוני, פעולות נקמניות, שמועות מפלילות, מצגי שווא סדרתיים, איומים קשים, שחיתות מושרשת, אלימות גוברת ומציצנות לשמה – גורל המדינה ותושביה תלוי בנחישות וביכולת להישאר ממוקדים ביצירת השינוי הנחוץ להבראת הארץ ויושביה.
המטרה המוצהרת של הממשלה היא למסד את השליטה הישראלית – אם במישרין ואם בעקיפין – בין הים לירדן ולבסס את העליונות היהודית על כל האזור
המשבר הנוכחי הוא שיא של שני תהליכים ארוכי טווח השלובים זה בזה. הראשון, זהות המדינה היהודית, נובע מהפער האידיאולוגי שבין הגושים הפוליטיים הנאבקים זה בזה על שליטה במרחב הציבורי ובכיוונו.
הפער השני, והעמוק יותר, קשור לאי היכולת רבת השנים של ישראל – למרות הישגיה המרשימים במגוון תחומים – ליישב את הסתירות הגלומות בתהליכי הקמתה, ולפיכך גם במסלול התפתחותה מאז. שני התהליכים הללו חברו למערבולת אדירה הזועקת לפעולות תיקון, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך.
אין חדש במחלוקת הפנימית בין שתי תפישות העולם שהתגבשו מאז 1967 (אם לא מקום המדינה, ועוד לפני כן). מה שמייחד את החודשים האחרונים היא נחישות הקואליציה לפצות על עוולות עבר.
המטרה המוצהרת של הממשלה (למרות ההבדלים הממשיים במניעיהם ושאיפותיהם של חלקיה הימניים, החרדים, הדתיים־לאומיים והמשיחיים) היא למסד את השליטה הישראלית – אם במישרין ואם בעקיפין – בין הים לירדן ולבסס את העליונות היהודית על כל האזור.
כל מי שמתנגד ליעד הזה, כפרט או כקולקטיב, נתפס כבוגד וכאנרכיסט. הקואליציה הנוכחית הגיעה לשלטון עם אסטרטגיה ברורה למימוש מטרותיה. בטווח המיידי, ישנה הסכמה רחבה לבצע שינוי משטרי, או כפי שטוענים יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, "לממש את רצון העם".
הממשלה פתחה במבצע בזק של שינויים, שנועדו לרכז את העוצמה בידי הרשות המבצעת, ובה בעת להחליש לא רק את עצמאותה של הרשות השופטת אלא גם את כוחם של כלבי השמירה
לכן הממשלה פתחה במבצע בזק של שינויים (באמצעות תקנות, החלטות ממשלה, תיקוני מדיניות ושינויים מבניים) שנועדו לרכז את העוצמה בידי הרשות המבצעת ובה בעת להחליש לא רק את עצמאותה של הרשות השופטת אלא גם את כוחם של כלבי השמירה (בכלל זאת האופוזיציה, התקשורת והחברה האזרחית העצמאית).
תגובת הנגד למהלכים הייתה מהירה ורחבה יותר מכפי שצפו יוזמיהם. קבוצות שונות קמו במחאה נגד חלק מהיוזמות הללו – או כולן – כדי להזהיר מפני השלכותיהן. היקף ומגוון התגובות התרחב במרוצת השבועות הקצרים שחלפו מאז השבעת הקואליציה.
כעת ההתנגדות מגיעה לנקודת רתיחה, לכן גם גוברות הקריאות לדו־שיח ולפשרה. המתנגדים למהלכי הממשלה לא יכולים להיענות לקריאה הזו בעיתוי הנוכחי. אם יעשו זאת, הם ישחקו היישר לידיה של מחוללי המהפכה המשטרית.
אם המטרה העיקרית של המחאה הייתה לעצור או לעכב את השינויים המשטריים ולעודד דיון מעמיק – הרי שכבר מאוחר מדי. השינויים שכבר נעשו מצטרפים לשטף של מהלכים ותמורות. לעצור עכשיו פירושו לא רק להסכים לשינויים שכבר נעשו, אלא להאיץ בפועל את תהליך הפשטת מאפייניה הדמוקרטיים של ישראל.
אם המטרה העיקרית של המחאה הייתה לעצור או לעכב את השינויים המשטריים ולעודד דיון מעמיק – הרי שכבר מאוחר מדי. השינויים שכבר נעשו מצטרפים לשטף של מהלכים ותמורות
שנית, נכונות לריכוך ההפיכה פירושה הסכמה למהותה ואף לשחיקה נוספת של הסטטוס קוו הרעוע. זה לא יפתור דבר. שלישית, ברמה הבסיסית ביותר, מהלך כזה יבטל את הסיכוי לטיפול משמעותי בשורשי המשבר הנוכחי, ובכך ידון את המדינה לכאוס ולפילוג.
אולם, דיון אמיתי הפך לרעיון תיאורטי בלבד: אחרי שהנשיא יצחק הרצוג ביקש להקפיא את הרפורמה למשך שבועיים, שר המשפטים לוין אמר כי אין לו כוונה לעצור "אפילו לדקה".
אז מה עוד אפשר לעשות כדי להתחיל בתהליך ארוך של שינוי פוליטי מהותי? התשובה הראשונה היא להמשיך בלחץ מכל החזיתות, תוך שימוש בארגז כלים מגוון הכולל אמצעים בלתי אלימים.
בזירה הפנימית הדבר כולל, בין היתר, הפגנות במיקומים גיאוגרפיים רבים יותר בכל הארץ; עצומות נוספות; שביתות של אנשי מקצוע, אומנים, קהילות מקומיות ועוד רבים אחרים; מעקב קפדני ותגובות ישירות וממוקדות למהלכי הממשלה; פניה לערכאות משפטיות, כל עוד אפשר; מחאות סמליות (כגון החשכת האורות בבתים למשך עשר דקות); וכן, אי ציות אזרחי (חסימת דרכים וצירי תנועה או סירוב לתחזק את הכיבוש).
בזירה הבינלאומית: גיוס לחץ של מנהיגים דמוקרטיים, וקריאה למעורבותה של יהדות התפוצות בהצלת ערכי היסוד של ישראל (עבור יהודים רבים בעולם, הערכים הללו מגדירים את זהותם ואת האופן שבו הם רואים את עצמם).
הצעדים אולי יגרמו לבלבול בקואליציה ואולי אף יזרזו את קיצה, בהתחשב בהסתייגויות ההולכות ומתרבות בקרב הציבור – כולל זה שהצביע לאחת מהסיעות המרכיבות אותה
הצעדים הללו אולי יגרמו לבלבול בקואליציה ואולי אף יזרזו את קיצה, בהתחשב בהסתייגויות ההולכות ומתרבות בקרב הציבור – כולל זה שהצביע לסיעות המרכיבות אותה – בנושא הצעדים העומדים לפני מימוש כמו הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, החרפת ההדרה המגדרית במרחב הציבורי – וההשתלטות היהודית בגדה המערבית.
גם אם הלחץ בזירה הציבורית (מבלי להסית) יוגבר – זה לא יוביל למלחמת אזרחים: המתקפה של הממשלה על מערכות האיזונים והבלמים של ישראל ועל זכויות האזרח כבר עשתה זאת. במקביל, יש לחושב על צעדים נוספים העשויים להציע סיכוי למשהו אחר.
מצד שני, אפשר להתחיל לבנות מרחבים משותפים המבוססים על ערך השוויון ומעודדים סובלנות וכבוד הדדי. בחברה האזרחית פועלים כך כבר שנים רבות. מספר רב של יוזמות קטנות פיתחו דרכים להכיר בשונות, בלי להחליש את השוויון או לדכא תקוות לחופש קולקטיבי (ירושלים הפכה לאחרונה לחממה של ממש למאמצים כאלה).
תוכניות חינוכיות המדגישות את עקרונותיה של חברה משותפת המכילה ערבים ויהודים, אשכנזים ומזרחים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים חדשים, פועלות במלוא התנופה.
השיחות בין הקבוצות השונות הולכות ותופסות תאוצה במקומות עבודה, בבתי ספר, באגודות מקצועיות, בקבוצות נשים ולהטב"קים, בשכונות עירוניות, בתעשייה, בחברות סטארטאפ, במשרדי ממשלה, בפריפריה ובמרכז.
המפגשים הללו בדרך כלל סוערים ומכאיבים מאוד שכן הם כורכים בהכרה בטעויות העבר כמו אדישות, בורות, עוולות וחוסר רגישות – ודורשים מחויבות לשינוי אמיתי. אולם, המכנה המשותף של כל המפגשים הוא המאמץ להפחתת הרעילות במרחב הציבורי ולקידום חלופות בנות קיימא.
![משה מירון נושא שלט שעליו נכתב "שמאלנים בוגדים" בסמוך למפגינים המוחים ליד ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחוב עזה בירושלים, 9 בפברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/02/F230209YS159.jpg "משה מירון נושא שלט שעליו נכתב "שמאלנים בוגדים" בסמוך למפגינים המוחים ליד ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחוב עזה בירושלים, 9 בפברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)")
מפגשים דומים – כאן ובמקומות אחרים – הוכיחו כי יש להם השפעה מצטברת לאורך זמן. אולם, אף אחד מהצעדים לעיל לא ירגיע את האקלים הנפיץ. לשם כך צריך לבצע תיקון מקיף של הנרטיבים השולטים
מפגשים דומים – כאן ובמקומות אחרים – הוכיחו כי יש להם השפעה מצטברת לאורך זמן. אולם, אף אחד מהצעדים לעיל לא ירגיע את האקלים החשדני והנפיץ הכולל פחד, כעס ושנאה טהורה.
לשם כך צריך ללכת בכיוון שלישי: להתחיל להתמודד עם בעיות העבר כדי לסלול את הדרך לעתיד טוב יותר. פירוש הדבר לבצע תיקון מקיף יותר של ההנחות הקונבנציונליות, הנרטיבים השולטים, השאיפות הקולקטיביות, וחשוב מכול – יחסי הכוח הקיימים.
מדובר במשימה קשה לביצוע בזמנים רגלים – שלא לדבר על זמן טראומטי כמו זה השורר היום – אך זו גם הדרך העיקרית, בתנאים הנוכחיים, להבטיח את הישרדותם ואת כבודם של כל תושבי הארץ.
אין אלה רק מילים: משתמעת מהן כמות עצומה של עבודה קשה. התהליך הזה דורש בדק בית, הכרה בטעויות העבר ונכונות ליישב בין הצרכים, הרצונות והשאיפות של כל הקבוצות השונות המרכיבות את הפסיפס החברתי בישראל.
הוא גם כרוך במידה רבה של יצירתיות בחיפוש אחר פתרונות. באופן בלתי נמנע, יהיה צורך לזנוח את הנוסחאות המוכרות (פתרון שתי המדינות הסטנדרטי, תורת ההגמוניה היהודית, חיסולה של מדינת ישראל) לטובת הסדרים מורכבים יותר שנחוץ להתוות – על בסיס ניסיון היסטורי והשוואתי הן בעולם הדמוקרטי והן הגלובלי.
החברה הישראלית והחברה הפלסטינית נמצאות על סף התפוררות מוחלטת אלא אם יצליחו להתייחס זו לזו באותו כבוד, הגינות ושוויון המגיע להן. מי שאינו חפץ להתנתק פיזית או מנטלית מהמציאות הבלתי נסבלת – צריך להתחיל להגשים את האפשרויות לעיל בטרם יהיה מאוחר מדי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו