הפגישות המקדימות עם אהרן ברק, שהובילו לבסוף לצילום הריאיון שלו ב"פגישה עם רוני קובן" – ראיון שישודר הערב (שני) ב-21:15 ב-"כאן 11" – החלו לפני כשלושה חודשים.

כ-15 שעות של שיחות תחקיר שהוקלטו, תיעדו נסיעה מסחררת ולא פעם מרגשת ברכבת הרים, שחלפה ביעף בין תחנות היסטוריות, דרמות אישיות, הכרעות מקצועיות משנות גורל, סיפור ילדות שקשה לדמיין ושורה של הישגים אינטלקטואליים, שזיכו את ברק בהערכה עולמית ובמקביל עוררו בישראל מחלוקת, שמגיעה כעת לשיא.

תמונה שאנצור בליבי מהפגישות ההן: אנחנו יושבים מול נהג הקטר של רכבת ההרים, בחדר העבודה הנזירי שלו, מתקשים לדחוק עצמנו ברווח הצר שנותר בין שולחן הכתיבה העמוס מאמרים ופסקי דין לספרייה הגדושה בספרי משפט (רבים מהם פרי עטו).

ואהרן ברק יושב מולנו במכנסיים קצרים, בלוריתו השובבה מבצבצת מאחורי ערימה ענקית של ספרים ומאמרים, והוא סורק ביסודיות פסק דין כלשהו, ששלף מהערמה המתגבהת על השולחן.

אהרן ברק יושב מולנו במכנסיים קצרים, בלוריתו השובבה מבצבצת מאחורי ערימה ענקית של ספרים ומאמרים, והוא סורק ביסודיות פסק דין כלשהו, ששלף מהערמה המתגבהת על השולחן

אהרן ברק בחדר העבודה שלו בביתו בתל אביב, ינואר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

אנחנו רק חיכינו לאור ירוק. רוני קובן, תחקירנית התוכנית נעה עמיאל-לביא ואני – שעורך את התוכנית – קיווינו לקבל סוף-סוף את האישור המיוחל, שברק יסכים להתראיין. אנחנו חייבים לדעת, מלמלנו. יום צילום זה עניין מורכב שצריך להתכונן אליו וימי השידור הראשונים כבר מתקרבים. אבל לברק לא אצה הדרך.

ועכשיו הוא מחפש בסבלנות ציטוט או מראה מקום, לחזק איזה טיעון משפטי, שהרגע השמיע באוזנינו, בנוגע להליכים שקדמו לחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, או לפסקת ההתגברות שהוכנסה ב-1994 לחוק יסוד חופש העיסוק ("תגידו אתם, מה זה אומר? שברור שיש ביקורת שיפוטית!").

ואז ברק מעביר לנעה שני ספרים וכמה מאמרים שהוא ממליץ לה מאוד לקרוא ולסכם לקראת הפגישה הבאה, שבה אולי – ברק עוד לא מוכן להתחייב – נדבר ברצינות גם על צילומים לתוכנית. כרגע זה עוד מוקדם מדי, מבחינתו. הוא בטח לא יכול להתחייב. דברים קורים והוא חייב להבין לאן נושבת הרוח.

ואז ברק מעביר לנעה שני ספרים וכמה מאמרים שהוא ממליץ לה מאוד לקרוא ולסכם לקראת הפגישה הבאה, שבה אולי – ברק עוד לא מוכן להתחייב – נדבר ברצינות גם על צילומים לתוכנית

באותו שלב, יריב לוין עדיין לא מונה רשמית לשר המשפטים אבל כבר היה די ברור שהוא המועמד המוביל. וכמובן שעוד אי אפשר היה לדעת אילו החלטות דרמטיות הוא עומד לקבל כשר משפטים – אבל אפשר היה לנחש, בהתאם להצהרותיו בעבר. אפשר היה להניח שמתקרבת סערה, שעוצמתה לא ידועה, ושבעין הסערה הזו יסתחרר מפעל חייו של אהרן ברק.

רוני קובן, אהרן ברק ונעה עמיאל-לביא בדירתו של ברק בתל אביב, ינואר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

מה שנקרא בטלוויזיה: אורח מושלם לתוכנית פתיחת עונה.

"זו תהיה ההזדמנות הכי טובה שתהיה לך להגן על המורשת", הפצרנו בברק, "במה הוגנת לספר את כל הסיפור המורכב והמרתק הזה, שסיפרת לנו. סיפור שלא כולם מכירים".

תמיד מבטיחים הבטחות כאלה בפגישות חיזור. אנשי תקשורת הגונים גם מתכוונים לכל מילה.

ברק רק חייך. בגיל 86, האיש שגרם פעם לראש ממשלה להתפטר, שמצא את הניסוח המזהיר שאפשר הסכם שלום, ששינה כמעט במו ידיו את מערכת המשפט הישראלית, לא צריך מאיתנו שיעורים בתקשורת המונים. היה לו ברור מהרגע הראשון שנכנסנו לביתו מה בדיוק אנחנו רוצים ולמה.

בגיל 86, האיש שגרם פעם לראש ממשלה להתפטר, שמצא את הניסוח המזהיר שאפשר הסכם שלום, ששינה כמעט במו ידיו את מערכת המשפט הישראלית, לא צריך מאיתנו שיעורים בתקשורת המונים

נדמה לי שמפגישה לפגישה הוא פשוט רצה לוודא שאנחנו מספיק רציניים לעמוד באתגר, ומספיק יסודיים להתמודד עם הנושאים המורכבים שכרוכים בו. את התזמון הוא ממילא יבחר, כשיגיע למסקנה שזה מה שנכון לעשות.

אהרן ברק בדירתו בתל אביב, ינואר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

"סבלנות", הוא אמר. "אתם צריכים להיאזר סבלנות. אני מציע שניפגש גם בשבוע הבא ונמשיך מהמקום שעצרנו, ובינתיים בטח נדע בצורה יותר ברורה מה עומד לקרות".

דירת סטודנטים מבולגנת

הסבלנות השתלמה.

לפני הכול, זו הייתה הסבלנות של נעה עמיאל-לביא, שפנתה לברק בפעם הראשונה כבר לפני כארבע שנים והציעה לו להתראיין. ברק ענה לה אז, שהוא נהנה לצפות בתוכנית ואוהב ומעריך את רוני קובן, אבל זה כרגע לא זמן מתאים מבחינתו להתראיין.

נעה לא ויתרה וניסתה מאז שוב ושוב, עד שברק הסתקרן והזמין אותה לביתו. מהפגישה הזו היא כבר יצאה עם ערמת ספרים, והסכמה של ברק לפגוש גם את רוני ואותי. איתות ראשון שיש על מה לדבר.

נעה לא ויתרה וניסתה מאז שוב ושוב, עד שברק הסתקרן והזמין אותה לביתו. מהפגישה הזו היא כבר יצאה עם ערמת ספרים, והסכמה של ברק לפגוש גם את רוני ואותי. איתות ראשון שיש על מה לדבר

יצאנו מפגישת ההיכרות הראשונה מוקסמים.

ברק הוא איש שקשה מאוד שלא להישבות בקסמו. קשה לחשוב על אדם שיש פער כה גדול בין דמותו כפי שהיא מצטיירת בעיני חלק גדול מהציבור (דמון. רודן. נוקשה. קר. מניפולטיבי. אויב היהדות. אדם ללא פשרות. אכזר) לבין האיש החביב ומאיר הפנים שקיבל את פנינו.

האיש בדירת הקרקע הצנועה, שמזכירה יותר מכל דירת סטודנטים מבולגנת – כולל אורגנית באמצע הסלון, שעליה צילום שחור לבן של השופט יואל זוסמן ז"ל – ושוחח איתנו בחפץ לב ובלי להציב מראש כל מגבלות, ענה בסבלנות על כל שאלותינו, גם על המטופשות ביותר (היו לנו גם כאלה) ומדי פעם ליטף ברוך את ידה של אשתו – השופטת בדימוס אלישבע ברק, שכבר לא בקו הבריאות – וענה בסבלנות גם על שאלותיה.

אהרן ברק ואמיר בן-דוד בדירתו של ברק בתל אביב, ינואר 2023 (צילום: רוני קובן)

"אנחנו שניים שהם אחד", הוא אמר לנו בביישנות, "אי אפשר להפריד בינינו". כשהוא יגיד את זה באולפן, כל מי שיהיה שם יתייפח.

סיפרתי על הדיסוננס הזה – בין הדימוי הדמוני לחוויה הביתית – לנעמי לויצקי, שהיא כנראה העיתונאית עם הכי הרבה שעות אהרן ברק.

"ברור", היא צחקה. "זה תמיד היה ככה איתו. מאז שהוא היה באוניברסיטה".

סיפרתי על הדיסוננס הזה – בין הדימוי הדמוני לחוויה הביתית – לנעמי לויצקי, שהיא כנראה העיתונאית עם הכי הרבה שעות אהרן ברק. "ברור", היא צחקה. "זה תמיד היה ככה איתו. מאז שהוא היה באוניברסיטה"

בביוגרפיה של ברק, "כבודו", שלויצקי פירסמה ב-2001, היא מתארת את הבית החם והפתוח של משפחת ברק בשנות השישים והשבעים בירושלים. השנים בהן דרך כוכבו של ברק, קודם באקדמיה, כשזכה בפרס ישראל למשפט (בגיל 39!) ולאחר מכן בשירות הציבורי.

בהתחלה הוא כיהן כיועץ המשפטי לממשלה של ממשלת רבין הראשונה (פרשת חשבון הדולרים) ואז גם של ממשלת בגין (הסכם קמפ דייוויד שברק היה מאדריכליו), כשופט עליון (שהיה חבר, בין היתר, בוועדת החקירה של הטבח בסברה ושתילה) ואז כנשיא בית המשפט העליון בשנות התשעים.

רוני קובן ואהרן ברק באולפני התוכנית "פגישה עם רוני קובן", פברואר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

זה היה בית שמעולם לא היו בו כללים נוקשים וגם לא הגבלות. בית שהיה תמיד מבולגן ושמח, שלילדים בו היה מותר לצייר על הקירות (לבני הזוג ברק ארבעה ילדים, כולם משפטנים) והיה תמיד גדוש ספרים ופתוח לסטודנטים, למתמחים ולעוזרים, שהחוויות הראשונות שלהם היו תמיד דומות לאלו שחווינו אנחנו, שנים רבות מאוחר יותר, בדירת הפנסיונרים במרכז תל אביב.

אותו פער בין דימוי למציאות. בין השלומפר החם והלבבי שמפטפט איתך בשמחה בסלון המגובב, לבין דמות האינטלקטואל שמנתח את העולם באזמל חד, שעולה מפסקי הדין והספרים הרבים. וברק הוא לא רק כותב רהוט, אלא גם פורה באופן יוצא דופן.

אחרי אחת מפגישותינו ברק שלח לי במייל את ארבעת הכרכים שהוא מסיים כעת להגיה. סיכום תמציתי בן 2,800 עמודים של תולדות הזכויות החוקתיות וההגנה עליהן בעולם ובארץ. מה שנקרא: משהו נחמד לקרוא לפני השינה.

אחרי אחת מפגישותינו ברק שלח לי את ארבעת הכרכים שהוא מסיים כעת להגיה. סיכום תמציתי בן 2,800 עמודים של תולדות הזכויות החוקתיות וההגנה עליהן בעולם ובארץ. מה שנקרא: משהו לקרוא לפני השינה

יש שופטים שקשה מאוד לעקוב אחרי קו המחשבה שלהם. שפסקי הדין שלהם מפותלים והטיעונים שלהם מתרסקים לך על הראש. ברק תמיד בהיר ומנומק להפליא, לעתים באופן מעורר השתאות ממש.

צוות התוכנית "פגישה עם רוני קובן" עם אהרן ברק בסיום הצילומים, פברואר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

יש שופטים שאתה קורא את פסקי הדין שלהם שלוש פעמים רק כדי לרדת לסוף דעתם. לברק יש בפסקי הדין פסקאות שאתה קורא שלוש פעמים, כדי לנסות להבין איך הוא הצליח לפשט עניין כה מורכב, ולהסביר אותו בצורה כל כך בהירה.

זו אחת הסיבות שכבר בסוף שנות השמונים, שנים לפני שנחקקו חוקי היסוד המהפכניים על כבוד האדם וחופש העיסוק, וההצהרה על "המהפכה החוקתית" (הראשונה?) – והרבה לפני שמונה לנשיא בית המשפט העליון – ברק נהנה מהילה של גורו במסדרונות האקדמיה בכלל, ובפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב בפרט.

אני יודע את זה, כי הייתי אז סטודנט בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב. אני זוכר מרצים ומתרגלים מקריאים בהתפעמות פסקאות של ברק, שביססו את תורת הפרשנות שלו, שאז הודבק לה הכינוי "אקטיביזם שיפוטי".

ואני זוכר שכבר אז – ימי ממשלת האחדות של פרס ושמיר – היו מי שהזהירו שברק רץ מהר מדי עם הרחבת זכות העמידה והשפיטות. שהוא בוטח בעצמו וביכולותיו למעלה מהדרוש. שהוא מפר את האיזון העדין שבין הרשות השופטת לרשות המחוקקת והרשות המבצעת – ושזה עלול להוביל בעתיד להתנגשות מסוכנת בין הרשויות.

אני זוכר שכבר אז – ימי ממשלת האחדות של פרס ושמיר – היו מי שהזהירו שברק רץ מהר מדי עם הרחבת זכות העמידה והשפיטות. שהוא בוטח בעצמו וביכולותיו למעלה מהדרוש

צילומי התוכנית "פגישה עם רוני קובן" עם אהרן ברק, פברואר 2023 (צילום: אמיר בן-דוד)

אף אחד, נדמה לי, לא דמיין אז את עוצמת ההתנגשות.

אהרן מלך ישראל הראשונה

יום לפני שצילמנו את הריאיון עם אהרן ברק נסעתי לבית שאן, לערב יוצא דופן שבו רובי אלמליח ואני הקרנו לדוד לוי בפעם הראשונה את הסרט התיעודי שלנו, "דוד מלך ישראל השנייה".

"תראה איזה צירוף מקרים פנטסטי", אמרתי לרוני קובן כשחיכינו למחרת לברק על סט הצילומים, "אני עובר תוך יום מדוד מלך ישראל השנייה לאהרן מלך ישראל הראשונה". התבדחנו על זה קצת. שאלה אקטואלית ברוח הזו על ישראל הראשונה והשנייה אפילו התגנבה לגרסה הערוכה של הריאיון שישודר הערב.

"תראה איזה צירוף מקרים פנטסטי", אמרתי לרוני קובן כשחיכינו למחרת לברק על סט הצילומים, "אני עובר תוך יום מדוד מלך ישראל השנייה לאהרן מלך ישראל הראשונה"

מתוך כמעט ארבע שעות שצולמו נשארנו בסוף עם קצת יותר משעה. מגבלות הפורמט. פרקים שלמים בביוגרפיה של ברק, שכל אחד מהם שווה סרט נפרד, הוזכרו בתוכנית רק בכמה משפטים. ומטבע הדברים, הסערה האקטואלית צבעה את הריאיון בצבעי התקופה. "נגעתם בקושי בקוצו של יוד", אמר ברק לפני פרידה, ולא הגזים בכלל.

אבל כשסיימנו לערוך את התוכנית, חשבתי שיכול להיות שהמרחק בין אהרן מלך ישראל הראשונה לדוד מלך ישראל השנייה לא כל כך גדול כמו שאולי נדמה. ושזה לא מקרי שבזקנתם, שניהם מתגוררים בבתים צנועים, בלי סממני כבוד ומעמד, מקבלים את אורחיהם בחמימות כשהם מוקפים במשפחה אוהבת.

רוני קובן, אמיר בן-דוד ואהרן ברק בצילומי "פגישה עם רוני קובן", פברואר 2023 (צילום: נתי בורין)

שניהם בני אותו גיל כמעט,  ברק יליד 36', לוי יליד 37'. שניהם הגיעו לישראל בחוסר כל והתחילו מלמטה. שניהם טיפסו בנחישות אל הצמרת, והגיעו אליה בגיל צעיר. ברק אל הצמרת האקדמית והמשפטית, לוי אל הצמרת הפוליטית.

המסלולים שלהם היו שונים בתכלית, אבל שניהם היו – כל אחד בדרכו – מה שנהוג לכנות "אליטה משרתת". אליטה שמשתמשת בכוחה בעיקר למען מה שהיא תופסת כטובת הכלל.

את דוד לוי, העולה הכריזמטי ממרוקו, הפכו בישראל לבדיחה מהלכת ואז ל"בכיר מוקף פושעים". את אהרן ברק, ניצול השואה המבריק מליטא, הופכים לנגד עינינו ל"דמון" ול"דיקטטור".

את דוד לוי, העולה הכריזמטי ממרוקו, הפכו בישראל לבדיחה ואז ל"בכיר מוקף פושעים". את אהרן ברק, ניצול השואה המבריק מליטא, הופכים לנגד עינינו ל"דמון" ול"דיקטטור"

והאליטה החדשה של ישראל כבר לא מתכוונת יותר לשרת אף אחד. רק את עצמה ואת מקורביה.