יודעים משהו? אתם חוצפנים. באמת תודה שבאתם אבל – למה עכשיו?
מחאה בישראל תמיד נמצאת ברקע אבל הנה המחשה פשוטה איך בעשור וחצי האחרונים, כל מחאה שהייתה – כוונה לאותו מקום והשיגה תוצאות דומות.
יודעים משהו? אתם חוצפנים. באמת תודה שבאתם אבל – למה עכשיו? מחאה בישראל תמיד נמצאת ברקע אבל הנה המחשה פשוטה איך בעשור וחצי האחרונים, כל מחאה כוונה לאותו מקום והשיגה תוצאות דומות
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ואלו היו התוצאות:
1
ב-2009 צעקנו בירושלים מול משרד רה"מ, שהיה אז כמו היום – בנימין נתניהו – נגד סגירת ערוץ עשר. החשכנו מסך, הרמנו קמפיין שלם.
זה הפך לריטואל שחזר על עצמו כל כמה שנים ומה קרה בסוף כולנו יודעים.
לאחר עשור של מאבק הערוץ נסגר, ולא רק שנסגר, גם הדנ"א שלו עבר וידוא הריגה. את אותו דבר נתניהו עשה נגד רשות השידור וכעת הוא עושה זאת נגד התאגיד כאן 11(*).
2
ב-2011 מחינו על מחירי הדיור. כבר אז זה היה בלתי אפשרי לקנות דירה, בטח באזורי ביקוש שבהם גם רוב מקורות הפרנסה הפוטנציאליים, לאדם רגיל מן השורה.
באמצע היה את משה כחלון (זוכרים אותו?) עם מחיר למשתכן, שנתיים קמפיין לווריד.
ומה קרה מאז? מחירי הדיור הכפילו את עצמם (בהקשר הספציפי הזה אל תהיו מודאגים. עכשיו, כשכסף מתחיל לזלוג החוצה – המחירים יירדו בוודאות).
3
ב-2016 יצאנו למחאת הקנאביס. ביקשנו לגליזציה וגידול ביתי.
ומה קרה? השוק השחור של הקנאביס בישראל הפך למפלצת, וסיפק השראה בין היתר לארבע בלדריות הקוקאין. לא יתנו לכם לגדל גם אם תשלמו. המחאה בנושא נדמה לגמרי ובטח שלא היה מיקוד לגבי שימוש מיטבי בצמח. ספק אם יהיה לאחר שהמהות, גם במקרה הזה, נשחקה עד דק.
4
ב-2019 בבלפור עשרות אלפים צעקו "יאללה ביבי לך, יאללה ביבי לך, יאללה ביבי לך, יאללה יאללה ביבי לך". וקורונה, והפגנות. הקורונה הלכה. ביבי עוד כאן.
והיו עוד מחאות בדרך. את כולן הוא הכניע. זה מדהים ומבעית להתבונן לאורך השנים מהצד ומבפנים איך הוא מצליח בכך, ואצלי כבר מתעגנת ההבנה שאם כולנו מרגישים שנחטפנו – כנראה זה באמת מה שקרה. אנחנו כבר לא בידינו. ישראל היא לא מדינה עצמאית.
והיו עוד מחאות בדרך. את כולן הוא הכניע. זה מדהים ומבעית להתבונן לאורך השנים מהצד ומבפנים איך הוא הצליח בכך, ואצלי כבר מתעגנת ההבנה שאם כולנו מרגישים שנחטפנו – כנראה זה מה שקרה
היו תמיד והיום יותר מאי פעם יש כוחות גדולים יותר, הנוגעים ליחסי כוחות וממשל גלובליים, והתחושה היא שהעבירו את הבעלות עלינו לידיים אחרות אשר לשות אחרת את הבצק שהוא אנחנו.
אם פעם היינו (ועדיין, לא סותר) קולוניה אמריקאית, היום באחוזים נכבדים, אנחנו כבר בידיים שהן לא מערביות. ולא יעזרו המחאות, כשם שלרוב לא עזרו בעבר. להפך, יתכן שהזיקו אף יותר.
תסתכלו כמה משאבים הושקעו בקמפיין התיירות מול דובאי. כמה זמן שידור בטלוויזיה, לעודד תיירות במקום שלא מכיר בזכויות אדם, וזאת בשעה שפה אנשים נלחמים על תודעת העבר שלהם לגבי ישראל כמדינה מהוגנת. אז די, זהו, אנחנו כבר לא שם.
מה גם ש"להילחם למען הדמוקרטיה" זה לא דבר שעושים, עם כל הכבוד, אחרי חמש מערכות בחירות בשנתיים. חמש מערכות הבחירות האלו היו מה שבסוף הרג את המושג הזה שאנשים פה שולפים, כנראה מבלי להבינו לעומק.
דמוקרטיה זה שלטון העם. בשום שלב אף אחד כאן לא כיבד את בחירת העם ולא רק שלא כיבד, נהפוך הוא. במערך הכולל הושתלו סוכנים ששיבשו את מהלך האירועים וביטלו באמצעות הכוח אשר כביכול ניתן להם, את אותן בחירות (עמיחי שיקלי ועידית סילמן למשל). אנחנו יודעים שפעילי ימין נקטו באלימות ואיומים נגד גורמים פוליטיים, והליכים משפטים בנושא מתנהלים ממש כעת.
תסתכלו כמה משאבים הושקעו בקמפיין התיירות מול דובאי. כמה זמן שידור בטלוויזיה, לעודד תיירות במקום שלא מכיר בזכויות אדם, וזאת בשעה שפה אנשים נלחמים על תודעת העבר שלהם לגבי ישראל כמדינה מהוגנת
אנחנו יודעים, כולנו, שהייתה תעמולת זדון ורעל ברשתות. חוויתי את זה על בשרי – פעמיים. אז אולי זו באמת לא חוכמה לבוא בדיעבד ולהגיד אמרנו לכם, או לתבוע, כמו נפתלי בנט, אנשים שהכפישו, ליבו ושיסו בזמן אמת. אבל זה מה שקורה כשבאים מאוחר מדי.
בנט ואיילת שקד היו במגעים עם פורום קהלת, שכעת מתחוור לנו שטווה רשת שלמה שבאמצעותה קירב את ישראל למה שהיא היום, ולא הייתה לפני 15 שנה.
זה קרה מהר מאד, כשבמקביל אנחנו מוזנים בחצאי אמיתות במקרה הטוב ושקרים גסים ובוטים (תרתי משמע) והמון תוכן נחות. מצחיק אותי שקוראים לזה "רשתות חברתיות – social media". כי הן הכל חוץ מחברתיות. זה כמו שלחברת התרופות קוראים "טבע".
אנחנו מזמן לא דמוקרטיה. הכל הצגה ומשחק. ביבי נתניהו שייך לליגה של ולדימיר פוטין וזו אכן ליגה אחרת. והתחושה כאזרח היא כמו להיות מושתל דנ"א. שזה לא מה שאנחנו, במהות. זו לא ישראל שההורים שלי גדלו בה. זה סיפור אחר. חדש, שילך ויקצין כי אנחנו כבר עכשיו דיקטטורה ולא מהיום.
ההתנגשות בין הצדדים מציפה ומעירה יצרים קמאיים של שליטה ודיכוי, שבתנועת ספירלה רק הולכים ומתגברים. אנחנו כנראה באמת לאס וגאס של המזרח התיכון. רד נקס לבנטינים. ולמרות הרקע הרומנטי – זה לא מקום שמתאים ליפי נפש.
אנחנו מזמן לא דמוקרטיה. הכל הצגה ומשחק. נתניהו שייך לליגה של פוטין וזו אכן ליגה אחרת. התחושה כאזרח היא כמו להיות מושתל דנ"א. שזה לא מה שאנחנו, במהות. זו לא ישראל שההורים שלי גדלו בה
(*) החרב על צוואר התאגיד כעת מחשבת את זווית החיתוך. היא לא חושבת על איך לפגוע כמה שפחות, אלא על כמה מהיר. חברי בתאגיד, אני אומרת לכם עכשיו כאן שחור על גבי מסך – זה יגיע גם אליכם. הוא יקבור את הרצונות שלכם כדי לדשן את ערוגת האינטרסים שלו. שלכם הבחירה אם לשתף פעולה עם זה או בדרככם, להילחם.
דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומסכים בעיקרון. אבל צריך לקחת בחשבון גם את תרבות ההפחדה שמוסדה כאן פחות או יותר מאמצע שנות האלפיים. כמו גם את תרבות השיח הפוליטי הדוחה והלא עניינית. הכל נעשה במכוון כדי להוביל לדה-פוליטיזציה של הציבור. איך אפשר להסביר אחרת את זה שיש לנו כאן מחאה עממית בלי סטודנטים, בלי גיבורי תרבות, בלי אנשי רוח? כמו שנאמר בכנס החירום של הארץ: כרגע מתרחש תהליך מואץ של פוליטיזציה של הציבור. כמי שהיה שם גם לפני, תפקידנו הוא להכווין את הפוליטיזציה למקומות הנכונים. אגב, לדעתי היעד צריך להיות הכרה בחברה הערבית כשותף הטבעי של המחנה הליבראלי דמוקרטי, תוך הכרה הזהותם הלאומית ובכך שזכותם כאזרחים שווים להביע את עמדתם נגד הכיבוש. תודה על המאמר!