בהתחשב בשאיפות הגרעין של איראן, במימון שהיא מספקת לארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה, בנוכחות הצבאית הגדלה שלה בסוריה ובניסיונותיה לפגוע בקהילות יהודיות ובצוותים דיפלומטיים ישראליים בתפוצות – אין זה פלא שהישראלים רואים את הרפובליקה האסלאמית כאויבת קטלנית.
למעשה, כותב ג'ונתן ג' לסלי בספרו החדש "פחד וחוסר ביטחון: ישראל ונרטיב האיום האיראני" ("Fear and Insecurity: Israel and the Iran Threat Narrative"), רוב הישראלים מאמינים שאיומי המשטר הקיצוני באיראן "ניתנים להשוואה רק לזה של הרייך השלישי".
אולם, לסלי סבור שהחששות האלה מנופחים – ולא רק מפני שישראל אחראית לביטחונה. לסלי, פרופסור מן החוץ במרכז למחקרי ביטחון באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה, מתמקד בספר בנרטיב שיצרו מנהיגי ישראל סביב הרפובליקה האסלאמית במשך 20 השנים האחרונות.
הוא גם בוחן את התפתחות היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות מאז הקמת מדינת ישראל ב־1948. במהלך שלטונו של השאה מוחמד רזא פהלווי, כותב לסלי, ישראל ואיראן פיתחו יחסים דיפלומטיים שהיו ידועים כ"ברית הפריפריה".
תוכנית הגרעין האיראנית החלה ב־1957, כשהשאה, בעזרתה של ארה"ב, החל לפתח אותה. כשחומייני עלה לשלטון עם הקמת הרפובליקה האסלאמית ב־1979, תוכנית הגרעין נתפסה כשריד מתקופת השאה
במסגרת היחסים הללו, שתי המדינות הלא־ערביות חלקו אינטרסים – ובעלות ברית – משותפים במהלך המלחמה הקרה. ישראל קיבלה נפט איראני בתמורה למומחיותה הטכנית והצבאית.
לסלי מציין כי תוכנית הגרעין האיראנית החלה ב־1957, כשהשאה, בעזרתה של ארה"ב, החל לפתח התוכנית למטרות יוקרה. כשאייתוללה רוחאללה חומייני עלה לשלטון עם הקמת הרפובליקה האסלאמית ב־1979, תוכנית הגרעין נתפסה כשריד דקדנטי של תקופת השאה.
אולם, בעקבות מלחמת איראן–עיראק ב־1980–1988, שבמהלכה סבלה איראן מנשק עיראקי להשמדה המונית – החשיבה האיראנית השתנתה, מה שהוביל לפיתוח ולהרחבה הדרגתיים של תוכנית הגרעין.
מאז המהפכה האסלאמית ב־1979, מנהיגי הדת של איראן הכלילו את ישראל בין אויביה, והאשימו אותה ב"דיכוי הפלסטינים, בכיבוש בלתי חוקי בלבנון וביישור קו עם ארה"ב, בין שאר החטאים", מציין לסלי.
מאז שנות ה־90 ועד היום ישראל רואה באיראן איום קיומי. אולם, לסלי טוען כי אין סימטריה בין תפיסות האיום של שתי המדינות. "המנהיגים הישראלים [רואים] באיראן סכנה גדולה לביטחון המדינה שלהם הרבה יותר מכפי שהמנהיגים האיראנים תופסים את איומי ישראל", הוא כותב.
פרוטוקולים של דיוני הכנסת בנושא איראן מספקים תובנות שימושיות על האופן שבו חברי מפלגות שונות על פני הקשת הפוליטית תפסו את דחיפות האיום האיראני במהלך עשרות השנים האחרונות
במסגרת עבודת המחקר לספר, הפרופסור האמריקאי יצא לסיור בישראל בהדרכת כמה חוקרי אקדמיה בכירים, בהם פרופסור דוד מנשרי מאוניברסיטת תל אביב, ד"ר מאיר ג'בדנפר מאוניברסיטת רייכמן בהרצליה וד"ר יעל ברדה מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת הרווארד.
לסלי מציין כי אף שהמסמכים הרשמיים הכוללים דיונים אסטרטגיים ביטחוניים עדיין מסווגים, רשומות מדינה ישנות יותר ומחקרים היסטוריים אחרים אינם כאלה. אלה מתארים את השנים המוקדמות ביחסי איראן–ישראל.
לדבריו, ישראל מאפשרת גישה לחומרים ארכיוניים בלתי מסווגים הנוגעים לענייני מדיניות מאוחרים יחסית וכן לאוספי המסמכים של משרד ראש הממשלה, של הכנסת ושל משרד החוץ הישראלי.
לסלי הוסיף כי פרוטוקולים של דיוני הכנסת בנושא איראן מספקים תובנות שימושיות על האופן שבו חברי מפלגות שונות על פני הקשת הפוליטית תפסו את דחיפות האיום האיראני במהלך עשרות השנים האחרונות.
מחבר הספר אומר כי היה שמח לערוך מחקר משלים באיראן, אך זה לא התאפשר בשל הגבלות הוויזה ושיקולי בטיחות אחרים. עם זאת, ב־2016 עלה בידו לבקר באיראן כתייר למשך שבועיים, שבמהלכם שוחח עם איראנים רבים – באופן לא רשמי – על תפיסותיהם ביחס לישראל.
אולם, הוא לא יכול היה להסתובב בחופשיות, לקבוע ראיונות או לחקור חומרים ארכיוניים בזמן שהותו באיראן. הסופר משווה את הסכסוך בין ישראל לאיראן לסכסוך הקפוא בין ארה"ב לברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה.
כל אחד מהצדדים תופס את האחר כאיום קיומי, מה שמצדיק לטענת הצדדים השקעת משאבים עצומה במוכנות תמידית למלחמה, תוך כדי הליכה על הסף הגרעיני. עם זאת, שלא כמו "המבוי הסתום בין המעצמות שעלה מאפר מלחמת העולם השנייה, מקורות הסכסוך הישראלי–איראני לא כל כך ברורים", כותב לסלי.
בריאיון לזמן ישראל מביתו בארלינגטון, וירג'יניה, התייחס לסלי לנושאים הנדונים בספרו האחרון, שפורסם בארה"ב ב־15 בפברואר.
הספר שלך טוען שבנימין נתניהו כראש ממשלה הפך את האיום האיראני מאתגר ביטחוני טכני למסע צלב מוסרי, המעורר זיכרונות אמוציונליים מהשואה. אתה למעשה אומר שבמשך 20 השנים האחרונות נתניהו הפריז באיום האיראני?
"כן, אני חושב שזו טקטיקה פוליטית מצד נתניהו יותר מאשר אמונה אמיתית שאיראן מנסה באופן פעיל לחולל שואה שנייה.
"התדמית של איראן בעיני נתניהו מבוססת על המצאה, פחד ורגש – ולא על אירועים היסטוריים. על־ידי השוואה לגרמניה הנאצית, [נתניהו] הפך את המגעים הדיפלומטיים עם איראן לבלתי אפשריים.
"התברר שסוג הרטוריקה הזה היה מאוד משכנע עבור הציבור הישראלי, שמוטה לראות את איראן כאויב מפחיד, עיקש ולא רציונלי, מה שתרם לקבלת הרעיון של איראן כאיום קיומי".
![בנימין נתניהו נואם באו"ם נגד הסכם הגרעין עם איראן, 27 בספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/05/AP_17443316686.jpg "בנימין נתניהו נואם באו"ם נגד הסכם הגרעין עם איראן, 27 בספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)")
"התדמית של איראן בעיני נתניהו מבוססת על המצאה, פחד ורגש – ולא על אירועים היסטוריים. על־ידי השוואה לגרמניה הנאצית, [נתניהו] הפך את המגעים הדיפלומטיים עם איראן לבלתי אפשריים"
בכל זאת, פוליטיקאים איראנים רבים, בהם המנהיג העליון עלי חמינאי ונשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד, היו מעורבים בהכחשת שואה. אחמדינז'אד, כפי שאתה מציין בספר, טען פעם שהוא "ישתמש בנשק גרעיני כדי למחוק את ישראל מעל פני האדמה". לא צריך להתייחס ברצינות לאיומים כאלה?
"המנהיגים האיראנים אשמים בהכחשת שואה – והם השתמשו ברטוריקה משלהבת כלפי ישראל.
"אבל האם מנהיגי הרפובליקה האסלאמית הם בעלי נטיות לרצח עם, וכפועל יוצא מכך בעלי נטיות התאבדות? אני לא בטוח. אם איראן הייתה משתמשת בפצצה גרעינית נגד ישראל היא הייתה מתחילה מלחמה גרעינית לא רק במזרח התיכון אלא בעולם בכלל.
"משמעות הדבר הייתה סופה של הרפובליקה האסלאמית. התרחיש האפוקליפטי הזה לא מתאים להתנהגות שלהם [עד היום] כממשלה וכמדינה".
"אם איראן הייתה משתמשת בפצצה גרעינית נגד ישראל היא הייתה מתחילה מלחמה גרעינית לא רק במזרח התיכון אלא בעולם בכלל. משמעות הדבר הייתה סופה של הרפובליקה האסלאמית"
בספר אתה כותב שישראל רואה את היחסים עם איראן "דרך פריזמה של קורבנוּת". אבל יש היסטוריה מתועדת של תקיפות איראניות נגד ישראלים בחו"ל.
למשל, שני המקרים שאתה מזכיר בקצרה בהקדמה לספר – מכונית התופת שהרגה 29 אנשים ופצעה 250 בשגרירות הישראלית בבואנוס איירס במרץ 1992, שהג'יהאד האסלאמי נטל עליה אחריות; והפיגוע בבניין הקהילה היהודית AMIA בבואנוס איירס שנתיים לאחר מכן, שבו נרצחו 85 אנשים ומאות נוספים נפצעו.
לג'יהאד האסלאמי יש יחסים קרובים עם איראן וחזבאללה. ב־2007 שופט ארגנטינאי הגיע למסקנה שאיראן עמדה מאחורי הפיגוע ב־AMIA והייתה אחראית לשיגור הרוצחים.
"הפיגועים בוצעו בתחילת שנות ה־90. איראן, כבעיה ביטחונית, נותרה דאגה משנית יחסית עבור רוב אנשי הממסד הפוליטי והביטחוני בישראל במשך שאר העשור.
"ההסלמה בסכסוך האיראני–ישראלי – והבולטות שלו בדיון הציבורי – הן תופעה הרבה יותר מאוחרת, שאפשר לאתר את שורשיה באירועים שהתרחשו באמצע–סוף שנות האלפיים, כגון בחירתו של אחמדינז'אד לנשיאות ב־2005, מלחמת לבנון השנייה ב־2006 וחזרתו של בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה ב־2009".
בספר נטען שהישראלים רואים באיראן את האתגר הביטחוני הראשון במעלה, אבל "לאיראנים, לעומת זאת, יש בעיות פנים משלהם והם לא ממוקדים בישראל". אולם, ביוני האחרון, טורקיה עצרה חשודים שעבדו לכאורה בשביל תא מודיעין איראני שתכנן לחטוף ולהתנקש בשגריר ישראלי לשעבר ולהרוג תיירים ישראלים.
כמו כן, החודש, יו"ר מועצת המנהיגות הנשיאותית של תימן האשים את איראן בהפרת החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם ואמנות בינלאומיות אחרות משום שמסרה נשק קטלני למיליציה החות'ית בתימן. נראה שאיראן לא עסוקה רק בבעיות פנים.
"תרשה לי להתייחס קודם לעניין החטיפה לכאורה של שגריר ישראל לשעבר והמזימה להרוג תיירים ישראלים.
"המכנה המשותף לרוב המבצעים האלה הוא שבאופן כללי הם נראים חובבניים ולא מקצועיים, בייחוד בהשוואה למבצעים הרבה יותר מוצלחים ומתוחכמים מבחינה טכנית בתוך איראן, שנחשבים לעבודה של המוסד.
"היו גם הרבה שמועות וחשדות לניסיונות התנקשות נגד מתנגדי משטר איראנים ויריבים אחרים של המשטר שחיים בחו"ל. נראה שמשמרות המהפכה מבצעים מיקור חוץ של עבודה לסוכנים בתשלום, שהרבה פעמים נתפסים לפני מעשה.
"אף שזו סיבה לדאגה, אין שום סימן לכך שהפעילות הזאת מייצגת איום קיומי על מדינת ישראל. בנוגע לתמיכה הבינלאומית המתמשכת של איראן בחות'ים בתימן, זה חלק מהמערכה הגדולה יותר שהיא מנהלת נגד ערב הסעודית באמצעות שליחים. זה מתועד היטב.
"אין שום סימן לכך שהפעילות הזאת מייצגת איום קיומי על מדינת ישראל. בנוגע לתמיכה הבינלאומית המתמשכת של איראן בחות'ים בתימן, זה חלק מהמערכה הגדולה יותר שהיא מנהלת נגד ערב הסעודית"
"איראן לא צפויה לנטוש את המרדף הזה כל עוד היא רואה בסעודים יריבים. הטענה שלי לאורך הספר הזה היא בנושא האופי הלא סימטרי של הסכסוך בין ישראל לאיראן. ישראל רואה באיראן איום קיומי, בעיקר על בסיס הרעיון שאיראן מתקרבת להשגת פצצה גרעינית.
"איראן, לעומת זאת, לא רואה את ישראל באותו אור, אף שלישראל כבר יש [על פי ההשערה הרווחת] ארסנל גרעיני לא מבוטל משלה. אין בכך כדי לומר שאיראן לא מהווה איום או אתגר אסטרטגי לאינטרסים של ישראל, או לרמוז שישראל צריכה להפסיק לפעול לסיכול פעילות זדונית של איראן בחו"ל.
"לכן, למרות הדיווחים על סיכול התקפות הטרור וניסיונות התנקשות בחו"ל, המיקוד העיקרי של המשטר האיראני הוא ככל הנראה עדיין פנימי".
בוא נדבר רגע על ההיסטוריה הרחבה יותר של יחסי איראן–ישראל, שאתה סוקר בספר שלך. ישראל מכרה בחשאי נשק לאיראן בתקופת מלחמת איראן–עיראק. איך זה עיצב את הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות במהלך שנות ה־80?
"איראן נזקקה לנשק ולתמיכה.
"הישראלים רצו לספק לה את הנשק הזה משתי סיבות: ראשית, כדי להילחם באיום העיראקי. שנית, הישראלים, לפחות באותן שנים מוקדמות, לא האמינו שהרפובליקה האסלאמית תשרוד. ישראל קיוותה ששימור היחסים עם איראן יסייע לחזרתו של השאה, באמצעות הפיכה צבאית".
במהלך שנות ה־80 איראן התחילה לפתח מנגנון צבאי חדש הידוע כמשמרות המהפכה. משמרות המהפכה מתמקדים בהתנגדות לישראל ובייצוא המהפכה האסלאמית לחו"ל. איך זה התפתח מאז, בעיקר מבחינת המלחמה של איראן בישראל באמצעות שליחים דרך לבנון?
"ישראל פלשה ללבנון ב־1982 וכבשה את המדינה במשך 18 שנה.
"ארגונים כמו אמל וחזבאללה צמחו מהכיבוש הזה. האיראנים ראו בכך הזדמנות ליצירת קשר עם הארגונים השיעיים הלבנוניים על מנת להשיג דריסת רגל על הגבול הצפוני של ישראל, ולנצל את זה כדי להרחיב את כוחם".
אתה גם מציין שמאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006 ואילך, התפיסה של חזבאללה בעיני ישראל התחילה להשתנות.
"הישראלים חשבו שיהיה קל מאוד לנצח במלחמה. הם נכנסו שוב לדרום לבנון ולא הצליחו לעקור משם את חזבאללה.
"זה הפך לרגע מכונן עבור הצבא הישראלי והפוליטיקאים הישראלים, שהתחילו לראות באיראן את האיום החשאי האורב, שהוא קרוב ומסוכן הרבה יותר מכפי שהם חשבו קודם לכן".
בספר אתה מציין כי בדצמבר 2007 ארה"ב פרסמה הערכת מודיעין לאומית שלפיה איראן השעתה את תוכנית הגרעין הצבאית שלה ב־2003. זה היה לפני 20 שנה. מה אנחנו יודעים על היכולת הגרעינית של איראן היום?
"רוב ההתקדמות של איראן התרחשה בחמש השנים האחרונות, בעקבות הנסיגה של ארה"ב מהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית וחידוש הסנקציות.
"ההתקדמות הזאת התרכזה בעיקר בהעשרת ואגירת אורניום לרמות המתקרבות למה שנדרש בשביל פצצה, ובכך הפחיתה את זמן הפריצה הדרוש לייצור נשק. הצעדים הללו, מעבר לגבולות שקבע הסכם הגרעין, הוכרזו בבירור מראש על־ידי איראן כתגובות ספציפיות למה שהיא ראתה כהפרה קודמת של הסכם הגרעין על־ידי ארה"ב".
"רוב ההתקדמות של איראן התרחשה בחמש השנים האחרונות, בעקבות הנסיגה של ארה"ב מהסכם הגרעין וחידוש הסנקציות. ההתקדמות הזאת התרכזה בעיקר בהעשרת ואגירת אורניום"
עד כמה ממשי האיום של מלחמה גרעינית בין איראן וישראל במהלך, נניח, העשור הקרוב? האם הסלמה כזאת תוביל למלחמת עולם שלישית?
"אני לא חושב שיש איום של מלחמה גרעינית באופק. עד ש[ממשלת איראן] תצא בפומבי ותגיד 'יש לנו פצצה [גרעינית]', ישראל לא תנקוט שום פעולה.
"חשוב מכך, ארה"ב לא תנקוט שום פעולה. כדי לפתח את תוכנית הגרעין הזאת, האיראנים יצטרכו להתמודד עם האפשרות שהם יופצצו ויחדלו מלהתקיים. אל תשכח שבעשורים הקודמים ישראל כבר עשתה את זה עם תוכנית הגרעין העיראקית ותוכנית הגרעין הסורית.
"גם אם האיראנים יפתחו פצצה, הרעיון שזה יסלים למלחמה גרעינית בקנה מידה מלא הוא בלתי סביר. עם זאת, בעתיד הנראה לעין, אני לא חושב שהיחסים בין איראן וישראל צפויים או יכולים להשתפר. אנחנו נמצאים על סיפו של משהו מוזר ומסוכן. על סמך ההיסטוריה הקרובה, קרוב לוודאי שלא מדובר בשום דבר חיובי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו