בגיל מסויים, כולנו קולטים שלא נצליח באמת לשנות את העולם. הרשות נתונה, אין ספק, אבל בתכלס הכל צפוי.

את הפוסט הזה אני כותב כמה ימים לפני בחירות מועד ב', ודי ברור לי שבעוד כשבוע לא אתעורר לשחר של גנץ חדש, מקסימום לשחר של גנץ-ביבי-ליברמן. והשחר הזה ממש לא חדש, לא תודה, תרמתי במשרד.

אבל פה ושם יש לנו נצחונות קטנים, לאו דווקא פוליטיים. אני, למשל, הצלחתי לנצח לפני שנתיים את אושרת.

"אושרת" הוא שם גנרי לכל טלפון ממספר חסוי שעניתי לו, רק כדי לשמוע בצד השני נוכלת שמציעה לי מנוי מהמם לסופשבוע במבחר צימרים בגליל, מועדון מתנות אקסקלוסיבי המיועד ל"כל בעלי כרטיס אשראי כלשהו" ועוד הפתעות חמודות שינשרו עלי מהשמים ברגע שאמסור לה את מספר כרטיס האשראי שלי.

לא תמיד היא נוכלת, אושרת, לפעמים היא סוג של גרורה שמתקשרת פעם בשלושה חודשים ומנסה בכל זאת לגרום לי לחדש את המנוי ל"טבע הדברים" או לרכוש כרך חדש של אנציקלופדיה מכלל.

בתוקף היותי אספן דיאלוגים בלתי נלאה, אני לא מנתק מיד אלא מנסה להסביר את עמדתי בדרכי נעם, והתוצאה הסופית נראית פלוס מינוס כמו מפלגת נעם.

אבל יום אחד התהפכו היוצרות. מצאתי דרך לנצח במלחמה נגד האושרתיות של העולם: מלחמת התשה. זה נשמע ככה. פאקינג שמונה בבוקר. טלפון ממספר חסוי.

אני: הלו?
חסויה: בוקר טוב
אני: בוקר טוב
חסויה: מדברת אושרת. אני משווקת כרטיסי תידלוק לרכב שקרכלשהו, תןליאתמספרכרטיסהאשראישלך. מה שלומך?
אני: ככה
חסויה: סליחה?
אני: שאלת מה שלומי
חסויה: כן
אני: אז זהו, שלא משהו. יש לי נימו­ל בגבות
חסויה: מה?
אני: נימוּל. אני לא מרגיש את הגבות שלי מאתמול בבוקר
חסויה:
אני: כלומר, אני יודע שהן שם, הלכתי לראי ובדקתי, אני פשוט לא מרגיש אותן
חסויה: את מי?
אני: את הגבות שלי. זאתומרת אני מרגיש אותן, אבל פחות. זה כאילו הגבות שלי כבדות יותר מבדרך כלל.
חסויה: אבל…
אני: לדעתי זה תופעת לוואי של הטוג'או. מה את אומרת?
חסויה: אני.. מה??
אני: טוג'או. זה האינסולין החדש שהרופאה רשמה לי לפני חודשיים. אני חושש שיש לו כל מיני תופעות לוואי
חסויה:
אני: אבל מה שמוזר זה שקראתי שוב את העלון שמצורף למזרקים, ולא כתוב שם שיש תופעת לוואי כזאת של נימול בגבות.
חסויה: בוקר טוב..
אני: בוקר טוב
חסויה: אה.. שמי אושרת,
אני: כן, אמרת כבר. את משווקת כרטיסי תידלוק לרכב.
חסויה: כן. האם היית מעוניין–
אני: למרות שכתוב שם שיש אופציה לפגיעה במערכת העצבים ההיקפית
חסויה: מה?
אני: מערכת העצבים ההיקפית. תופעת לוואי. הבעיה שאני לא חושב שבגבות יש בכלל עצבים. וגם אם יש, הם בטח לא היקפיים. יכול להיות ש-
חסויה: אדוני האם היית מעוניין בכרטיסי תידלוק לרכב?
אני: אין לי רכב
חסויה: מה ל
אני: יכול להיות ששמתי יותר מדי כלורפניקול על הציפורן החודרנית?
חסויה: מ
אני: אבל איך זה הגיע מהציפורן לגבות, אני לא מבין
חסויה: מנתקת
אני: אולי בכל זאת יש שם עצבים

אתם חייבים לנסות את זה, אנשים. זה לא חייב להיות נימול, אני בטוח שתצליחו למצוא שלל בעיות רפואיות דמיוניות מרטיטות לא פחות. בינתיים אני שמח להציג את הסקץ' מ"גויאבות בערפל" שיצרתי בהשראת אחת השיחות שקיבלתי מאושרת מידיעות (או ארמין מ"אויקלט לילדים", לא זוכר):

והפרק המלא:

ניר מולד (נירמו) הוא קריקטוריסט, תסריטאי ובמאי אנימציה. מנהל את סטודיו "ארמדילו הפקות מצויירות". הוציא לאור את ספרי הקריקטורות "צלילי המוסאקה" (אוסף גג-קרטונז שפירסם בשנות התשעים בעיתונים רבים בארץ) ואת ספר הקריקטורות "שלפוחיות" (בשיתוף עמוס אלנבוגן), את סדרות האנימציה "גוגי ומגוגי" (2011) ו"רפפורט" (2012) ובימים אלו משיק את העונה הראשונה של סדרת הסקצ'ים המצויירת "גויאבות בערפל". מזל עקרב, חובב חצילים. http://www.studioarmadillo.co.il